לקוטי שיחות חלק ל/לך לך א: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דטקסט, מאגר טקסטים חב"דים חופשיים
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חזותיקוד ויקי
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 13: שורה 13:
ואת"ל שבנין מזבח זה (השלישי) הי' בגלל הבשורות טובות שנתבשר קודם בואו לחברון [ומה שבנה המזבח בחברון דוקא, הוא רק משום שזהו המקום שאליו בא לאחרי קיום ציווי הקב"ה<ref>אבל ראה אברבנאל כאן: שעם היות שאמר ית' לאברם קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה הנה הוא בענותנותו לא עשה כן כו'. וראה גם לקו"ש ח"ז (ע' 81, 86) שכ"ה לפרש"י (יב, ד) ש"וישב" כאן הוא ל' עכבה.</ref> (בבשורת הארץ) "קום התהלך בארץ גו'"<ref>להעיר מש"ך עה"ת הנ"ל הערה 14.</ref>] — אין שום שייכות, לכאורה, בין טעם בניית המזבח למקום זה דוקא; והכתוב הרי מדייק "ויבן שם מזבח"? ע"ד הפשט יש לבאר הקשר דמזבח זה למקומו, כי זה הי' המקום הראשון בארץ ישראל שבו נתיישב אברהם אבינו בקביעות. שהרי עד אז הי' אברהם במצב של "הלוך ונסוע"<ref>יב, ט.</ref>, "וילך למסעיו"<ref>יג, ג.</ref>, ורק בבואו לחברון התיישב בארץ, כמ"ש<ref name=":1" /> "וישב באלוני ממרא אשר בחברון" (וכמסופר לאח"ז, שאברהם ישב שם כ"ה שנה<ref>פרש"י וירא כא, לד.</ref>). ובמילא מובן, שזהו המקום המתאים להודות להקב"ה על "בשורת (התיישבותו — קבע ב)א"י".
ואת"ל שבנין מזבח זה (השלישי) הי' בגלל הבשורות טובות שנתבשר קודם בואו לחברון [ומה שבנה המזבח בחברון דוקא, הוא רק משום שזהו המקום שאליו בא לאחרי קיום ציווי הקב"ה<ref>אבל ראה אברבנאל כאן: שעם היות שאמר ית' לאברם קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה הנה הוא בענותנותו לא עשה כן כו'. וראה גם לקו"ש ח"ז (ע' 81, 86) שכ"ה לפרש"י (יב, ד) ש"וישב" כאן הוא ל' עכבה.</ref> (בבשורת הארץ) "קום התהלך בארץ גו'"<ref>להעיר מש"ך עה"ת הנ"ל הערה 14.</ref>] — אין שום שייכות, לכאורה, בין טעם בניית המזבח למקום זה דוקא; והכתוב הרי מדייק "ויבן שם מזבח"? ע"ד הפשט יש לבאר הקשר דמזבח זה למקומו, כי זה הי' המקום הראשון בארץ ישראל שבו נתיישב אברהם אבינו בקביעות. שהרי עד אז הי' אברהם במצב של "הלוך ונסוע"<ref>יב, ט.</ref>, "וילך למסעיו"<ref>יג, ג.</ref>, ורק בבואו לחברון התיישב בארץ, כמ"ש<ref name=":1" /> "וישב באלוני ממרא אשר בחברון" (וכמסופר לאח"ז, שאברהם ישב שם כ"ה שנה<ref>פרש"י וירא כא, לד.</ref>). ובמילא מובן, שזהו המקום המתאים להודות להקב"ה על "בשורת (התיישבותו — קבע ב)א"י".


אמנם עדיין אין הענין מתיישב כל צרכו (בדרך הדרש). כי את"ל שמזבח זה (השלישי) בא (רק) על הבשורות "כי גו' לך אתננה גו' ושמתי גו'", הו"ל להדגיש (עכ"פ — לרמז) בהכתובים שבנינו הי' בסמיכות ובהמשך לשמיעת הבשורות; אבל בלשון הפסוק מודגש ההיפך, ההפסק והשהיי' שבין בשורות אלו לבנין המזבח — "ויאהל אברם ויבא וישב גו' (ורק אח"כ) ויבן שם מזבח לה'"<ref>דאם בא להדגיש שזה הי' אחר קיום ציווי ה' "קום התהלך בארץ גו'", הו"ל להכתוב להדגיש העיקר "וילך אברם גו'", ולא (רק) "ויאהל אברם" (וראה ש"ך עה"ת שם). ולהעיר שבדפוס ראשון דפרש"י שם יג, יח איתא "ויאהל אברם, שחזר לאשתו כשראה שאינו מוליד פירש ממנה כיון שאמר לו הב"ה ושמתי את זרעך חזר לה". — אבל ליתא בשאר הדפוסים וכת"י (שתח"י).</ref>. ולכן מסתבר, שבנין המזבח הי' (גם) ענין בפ"ע, בשייכות להתיישבותו בעיר חברון<ref>להעיר ממדרש הגדול פרשתנו יג, יח — הובא לקמן בפנים סעיף ח.</ref>. ג. ויש לומר הביאור בזה: אמרו חז"ל<ref>תנחומא פרשתנו ט. ועד"ז בב"ר פ"מ, ו.</ref> "סימן נתן לו הקב"ה לאברהם שכל מה שאירע לו אירע לבניו", מעשה אבות סימן לבנים, וכמ"ש הרמב"ן<ref>פרשתנו יב, ו. וראה שם יב, יו"ד. יד, א. תולדות כו, א. וישלח לב, ד. וראה גם בהנסמן בהערה 63.</ref> ד"כולם (כל מעשי האבות) באים ללמד על העתיד כי כאשר יבוא המקרה לנביא משלשת האבות יתבונן ממנו הדבר הנגזר לבוא לזרעו", ואולי י"ל, שמעשה האבות הוא סימן, גרם<ref>וע"ד שמצינו בנוגע לסימני טהרה וטומאה דבהמה, ד"הסימנים הם הגורמים הטהרה והטומאה (אבל בסימני עופות וסימני חי' לגבי חלבה זה רק הוה סימן (המברר) איזהו הטהור ואיזה היא החי')" — צפע"נ על הרמב"ם הל' מאכלות אסורות פ"א ה"א. וראה לקמן ע' 117 הערה 17.</ref> למאורעות הבנים. ועפ"ז בעניננו, מזבחות אלו שבנה אברהם הם הם ההכנה ונתינת כח לעבודת הקרבנות<ref>ואף שגם יצחק ויעקב בנו מזבחות, כנסמן לעיל הערה 18 (וראה פרש"י בלק כג, ד "אבותיהם של אלו בנו לפניך שבעה מזבחות כו'"), יש בהם "סימן לבנים" משלהם. ולהעיר שבמדרשים הנ"ל (הערה 27) מפורש הענין דמעשה אבות סימן לבנים רק בנוגע לאברהם — "סימן נתן לו הקב"ה לאברהם שכל מה שאירע לו אירע לבניו", ומפרט כו"כ דברים שאירעו לאברהם ואירעו עד"ז לבניו.</ref> (של בני ישראל) ע"ג המזבח במשכן ומקדש.
וזוהי נקודת הטעם שבנה אברהם שלשה מזבחות — כי ב"מזבח" של ה"בנים" מצינו ג' פעולות וענינים, ש(ה"סימן" ו)נתינת הכח להם הם שלשה מזבחות אלו שבנה אברהם. וההסברה: בנוגע לענינו של מזבח אמרו חז"ל<ref>כתובות י, ב.</ref> — "מזבח, מזיח ומזין מחבב מכפר", כלומר: מזיח גזירות<ref name=":2">ל' הגמ' שם.</ref> (רעות מעל ישראל<ref name=":3">פרש"י שם.</ref>); מזין, בזכות הקרבנות העולם נזון שהקרבנות באין מן המזון וגורמין לו ברכה<ref name=":3" />; מחבב את ישראל אל אביהם<ref name=":3" />; ומכפר עונות<ref name=":2" />. ארבעה דברים אלו מתחלקים, בכללות, לשלשה סוגים: א) "מזין" — השפעת מזון לעולם, ב) "מזיח ומכפר" — ביטול ענינים בלתי רצויים מעל ישראל (גזירות ועונות). ג) "מחבב את ישראל אל אביהם".
והנה, חלוקה כזו של "ארבעה שהן שלשה" אנו מוצאים גם בחלוקת הקרבנות (על המזבח) למיניהם — שהרמב"ם<ref>הל' מעשה הקרבנות פ"א ה"ב.</ref> מחלק את הקרבנות ל"ארבעה מינין, עולה וחטאת ואשם ושלמים", ואילו במדרש<ref>מדרש תדשא (הנק' ג"כ ברייתא דר"פ בן יאיר) פי"ב*. ס' רזיאל המלאך (בשינויים קלים).
*הובאו קטעים מפרק זה בס' הרוקח בתחלתו. הגהמ"י הל' יסוה"ת פ"ב.</ref> מצינו שמחלקם לשלשה — "עולה שלמים וחטאת". ומובן שאין כאן סתירה, כי חטאת ואשם תוכנם אחד<ref>ראה גם רמב"ן פרשתנו טו, ט.</ref>, שניהם באים לכפרה.
ועפ"ז יש לומר, ששלש פעולות הנ"ל שבקרבנות מכוונות כנגד שלשה סוגים אלו שבקרבנות<ref>ראה באופן אחר קצת — חדא"ג מהרש"א כתובות שם. והמבואר בפנים הוא ע"פ המדרש תדשא.</ref>: שלמים, שיש בהם אכילת בעלים, הם כנגד זה שהמזבח (קרבנות) "מזין" את העולם, דכשם שהבעלים זוכים באכילתם זו (שהיא אכילה גשמית, מזון הגוף) על ידי הקרבת קרבן לה', כך "בזכות הקרבנות העולם נזון"; חטאת (ואשם) שבאו לכפרה — היינו "מזיח. . מכפר"; והעולה, שהיא כליל לה', ענינה ל"חבב ישראל אל אביהם"<ref>להעיר שעולה דורון הוא — זבחים ז, ב.</ref>, ובלשון המדרש<ref>מדרש תדשא וס' רזיאל המלאך שם. ע"ש.</ref>, ש"העולה נקרבת לכבוד הקב"ה בלבד אבל השלמים והחטאת בעד (כנגד) עצמנו", כלומר, השלמים והחטאת באים (בעיקר?, גם?) לתועלת המקריב (או בשביל קבלת מזון, או כדי לבטל ענינים בלתי רצויים), משא"כ העולה באה רק "לכבוד הקב"ה בלבד", ועל ידה מתחבבים ישראל אל אביהם שבשמים<ref>וראה גם אדר"נ רפ"ד.</ref>.
== הערות שוליים ==
== הערות שוליים ==
[[קטגוריה:לקוטי שיחות]]
[[קטגוריה:לקוטי שיחות]]
[[קטגוריה:לקוטי שיחות חלק ל]]
[[קטגוריה:לקוטי שיחות חלק ל]]
[[קטגוריה:ספרי אדמו"ר שליט"א]]
[[קטגוריה:ספרי אדמו"ר שליט"א]]

גרסה מ־18:49, 1 בנובמבר 2025

לקוטי שיחות
חלק ל
בראשית א • בראשית ב • נח א • נח ב • נח ג • לך לך א • לך לך ב • לך לך ג • וירא א • וירא ב • וירא ג • חיי שרה א • חיי שרה ב • חיי שרה ג • תולדות א • תולדות ב • תולדות א • ויצא א • ויצא ב • ויצא ג • וישלח א • וישלח ב • וישלח ג • י"ט כסלו • וישב א • וישב ב • מקץ א • מקץ ב • חנוכה א • חנוכה ב • ויגש א • ויגש ב • ויגש ג • ויחי א • ויחי ב • ויחי ג • הוספות: בראשית • נח • לך לך • וירא • ויצא • וישלח • י"ט כסלו • וישב • י"ט כסלו־חנוכה • חנוכה • מקץ • ויגש • חורף • ויחי

א. בפרשתנו מסופר ע"ד שלש מזבחות שבנה אברהם אבינו: (א) ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו[1], (ב) ויבן שם מזבח לה' ויקרא בשם ה'[2], (ג) ויבן שם מזבח לה'[3]. וביארו חז"ל[4]: ג' מזבחות בנה אחד לבשורת א"י וא' לקנינה וא' שלא יפלו בניו. כלומר, שכל אחד מג' מזבחות אלו בנה אברהם לשם ענין בפ"ע[5]: הראשון, שנבנה לאחר דיבור השם אל אברם "לזרעך אתן את הארץ הזאת"1[1], הי' "לבשורת א"י"; המזבח שבנה סמוך לעי הי' לשם תפלה[6] "שלא יפלו בניו בעי"[7]; והמזבח השלישי, שבנה לאחר קיום ציווי ה' "קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה"[8], שעי"ז "זכה בה"[9], הי' "לקנינה" (של א"י)[10]. רש"י בפירושו על התורה מביא תוכן דברי המדרש בנוגע לשני המזבחות הראשונים — על הפסוק "ויבן שם מזבח" (שנאמר בפעם הראשונה) מפרש "על בשורת הזרע ועל בשורת א"י", ועל "ויבן שם מזבח" השני כותב "נתנבא שעתידין בניו להכשל שם על עון עכן והתפלל שם עליהם" — אבל בנוגע למזבח השלישי (לאחר ציווי ה' "קום התהלך בארץ גו'") סתם רש"י ולא פירש כלום. הטעם שלא פירש רש"י כהמדרש[11] שהמזבח השלישי הי' "לקנינה" — יש לומר: דברי המדרש הם להשיטה[12] שע"י הליכת אברהם לארכה ולרחבה "זכה בה" (שעל ידי הילוך קנה)[13], ולכן מתאים לומר שמזבח זה הי' "לקנינה"[14]; ואולם, לפי פרש"י על התורה, בפשוטו של מקרא — לא הי' בהילוכו של אברהם לארכה ולרחבה משום קנין הארץ, וכסיום הכתוב עצמו "קום התהלך גו' כי לך אתננה" — לשון עתיד, היינו שההליכה היא רק לסמן את אורך ורוחב הארץ שהקב"ה עתיד ליתנה לו[15].

וא"כ אין לפרש שמזבח זה בנה "לקנינה" אבל טעמא בעי: מאחר שנחית רש"י לבאר הטעם של כל אחד משני המזבחות הראשונים שבנה אברהם — מדוע לא ביאר טעם על בנין מזבח השלישי? ב. לפי פשוטו יש לומר: לאחרי שפירש רש"י כי אברהם בנה מזבח עבור הבשורות טובות — "בשורת הזרע" "בשורת א"י" — שוב אין צורך לחפש טעם אחר על בנין המזבח השלישי, כי כמפורש בקרא בנה אותו אברהם לאחרי שנתבשר בשו"ט[16] "כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד עולם, ושמתי את זרעך כעפר הארץ גו'" — היינו כו"כ ברכות וענינים טובים, הן בבשורת א"י והן בבשורת הזרע[17], ששמע אברהם בבשורה זו דוקא, שלא נאמרו בבשורה הראשונה[18] — ומובן מאליו שבגלל בשורות נוספות אלו בנה אברהם מזבח מיוחד לה'. אמנם ביאור זה דחוק הוא מפני לשון הכתובים: "ויבן שם מזבח" משמע, שבנין המזבח הי' שייך להמקום שנבנה בו. וע"ד שמצינו בשני מזבחות הראשונים — ש(גם) בהם נאמר "ויבן שם מזבח" — שהיו "שייכים" וקשורים עם מקום בנייתם[19]: המזבח הראשון, שהי' "לה' הנראה אליו", בנאו אברהם "שם" דוקא, כי במקום זה נראה ה' אליו[20]; ומזבח השני נבנה "שם", בסמיכות לעי, כי נבנה (כפרש"י) מטעם ש"נתנבא שעתידין בניו להכשל שם כו' ו(לכן) התפלל שם עליהם"[21];

ואת"ל שבנין מזבח זה (השלישי) הי' בגלל הבשורות טובות שנתבשר קודם בואו לחברון [ומה שבנה המזבח בחברון דוקא, הוא רק משום שזהו המקום שאליו בא לאחרי קיום ציווי הקב"ה[22] (בבשורת הארץ) "קום התהלך בארץ גו'"[23]] — אין שום שייכות, לכאורה, בין טעם בניית המזבח למקום זה דוקא; והכתוב הרי מדייק "ויבן שם מזבח"? ע"ד הפשט יש לבאר הקשר דמזבח זה למקומו, כי זה הי' המקום הראשון בארץ ישראל שבו נתיישב אברהם אבינו בקביעות. שהרי עד אז הי' אברהם במצב של "הלוך ונסוע"[24], "וילך למסעיו"[25], ורק בבואו לחברון התיישב בארץ, כמ"ש[3] "וישב באלוני ממרא אשר בחברון" (וכמסופר לאח"ז, שאברהם ישב שם כ"ה שנה[26]). ובמילא מובן, שזהו המקום המתאים להודות להקב"ה על "בשורת (התיישבותו — קבע ב)א"י".

אמנם עדיין אין הענין מתיישב כל צרכו (בדרך הדרש). כי את"ל שמזבח זה (השלישי) בא (רק) על הבשורות "כי גו' לך אתננה גו' ושמתי גו'", הו"ל להדגיש (עכ"פ — לרמז) בהכתובים שבנינו הי' בסמיכות ובהמשך לשמיעת הבשורות; אבל בלשון הפסוק מודגש ההיפך, ההפסק והשהיי' שבין בשורות אלו לבנין המזבח — "ויאהל אברם ויבא וישב גו' (ורק אח"כ) ויבן שם מזבח לה'"[27]. ולכן מסתבר, שבנין המזבח הי' (גם) ענין בפ"ע, בשייכות להתיישבותו בעיר חברון[28]. ג. ויש לומר הביאור בזה: אמרו חז"ל[29] "סימן נתן לו הקב"ה לאברהם שכל מה שאירע לו אירע לבניו", מעשה אבות סימן לבנים, וכמ"ש הרמב"ן[30] ד"כולם (כל מעשי האבות) באים ללמד על העתיד כי כאשר יבוא המקרה לנביא משלשת האבות יתבונן ממנו הדבר הנגזר לבוא לזרעו", ואולי י"ל, שמעשה האבות הוא סימן, גרם[31] למאורעות הבנים. ועפ"ז בעניננו, מזבחות אלו שבנה אברהם הם הם ההכנה ונתינת כח לעבודת הקרבנות[32] (של בני ישראל) ע"ג המזבח במשכן ומקדש.

וזוהי נקודת הטעם שבנה אברהם שלשה מזבחות — כי ב"מזבח" של ה"בנים" מצינו ג' פעולות וענינים, ש(ה"סימן" ו)נתינת הכח להם הם שלשה מזבחות אלו שבנה אברהם. וההסברה: בנוגע לענינו של מזבח אמרו חז"ל[33] — "מזבח, מזיח ומזין מחבב מכפר", כלומר: מזיח גזירות[34] (רעות מעל ישראל[35]); מזין, בזכות הקרבנות העולם נזון שהקרבנות באין מן המזון וגורמין לו ברכה[35]; מחבב את ישראל אל אביהם[35]; ומכפר עונות[34]. ארבעה דברים אלו מתחלקים, בכללות, לשלשה סוגים: א) "מזין" — השפעת מזון לעולם, ב) "מזיח ומכפר" — ביטול ענינים בלתי רצויים מעל ישראל (גזירות ועונות). ג) "מחבב את ישראל אל אביהם".

והנה, חלוקה כזו של "ארבעה שהן שלשה" אנו מוצאים גם בחלוקת הקרבנות (על המזבח) למיניהם — שהרמב"ם[36] מחלק את הקרבנות ל"ארבעה מינין, עולה וחטאת ואשם ושלמים", ואילו במדרש[37] מצינו שמחלקם לשלשה — "עולה שלמים וחטאת". ומובן שאין כאן סתירה, כי חטאת ואשם תוכנם אחד[38], שניהם באים לכפרה.

ועפ"ז יש לומר, ששלש פעולות הנ"ל שבקרבנות מכוונות כנגד שלשה סוגים אלו שבקרבנות[39]: שלמים, שיש בהם אכילת בעלים, הם כנגד זה שהמזבח (קרבנות) "מזין" את העולם, דכשם שהבעלים זוכים באכילתם זו (שהיא אכילה גשמית, מזון הגוף) על ידי הקרבת קרבן לה', כך "בזכות הקרבנות העולם נזון"; חטאת (ואשם) שבאו לכפרה — היינו "מזיח. . מכפר"; והעולה, שהיא כליל לה', ענינה ל"חבב ישראל אל אביהם"[40], ובלשון המדרש[41], ש"העולה נקרבת לכבוד הקב"ה בלבד אבל השלמים והחטאת בעד (כנגד) עצמנו", כלומר, השלמים והחטאת באים (בעיקר?, גם?) לתועלת המקריב (או בשביל קבלת מזון, או כדי לבטל ענינים בלתי רצויים), משא"כ העולה באה רק "לכבוד הקב"ה בלבד", ועל ידה מתחבבים ישראל אל אביהם שבשמים[42].

הערות שוליים

  1. ↑ 1.0 1.1 יב, ז.
  2. ↑ יב, ח.
  3. ↑ 3.0 3.1 יג, יח.
  4. ↑ ב"ר (פרשתנו) ספל"ט.
  5. ↑ כמ"ש במפרשי המדרש (פירוש המיוחס לרש"י. מת"כ. פי' מהרז"ו. ועוד).
  6. ↑ כמ"ש בת"א יב, ח "(ויקרא) וצלי". וכ"ה לכמה גי' בהמשך דברי המדרש (ראה ב"ר הוצאת תיאודור). וביל"ש עה"פ (הובא במהרז"ו. ע"ש).
  7. ↑ המשך הלשון בב"ר שם.
  8. ↑ יג, יז.
  9. ↑ לשון המת"כ לב"ר שם (ע"פ ב"ר עה"פ — ראה לקמן הערות 12, 13).
  10. ↑ ובב"ר לא נקט כסדרם של הפסוקים, כי "איידי דבעי לפרש מעשה דיהושע (שבעי) קודם נקט ועשאו אחרון" (פי' המיוחס לרש"י לב"ר שם. וראה גם יפ"ת השלם, פי' מהרז"ו ועוד).
  11. ↑ ומה ששינה רש"י במזבח הא' והוסיף (והקדים*) "על בשורת הזרע" — ראה מפרשי רש"י (גו"א. הואיל משה (באר היטב). שפ"ח. משכיל לדוד. ועוד).
    • [כ"ה בדפוסי רש"י שלפנינו, דפוס שני דרש"י וכמה כת"י רש"י (שתח"י). ובדפוס ראשון וכמה כת"י רש"י (שתח"י) נאמר "על בשורת א"י" לפני "על בשורת הזרע".]
  12. ↑ בב"ר ספמ"א (וכן בב"ב ק, א) דעת ר' אליעזר. ולהעיר שבעל המאמר בב"ר פל"ט הוא ג"כ ר"א [ואת"ל דר"א בן שמוע (בב"ר שם) הוא המשך ללפני זה — לכאורה בעל המאמר הוא ר"א התנא].
  13. ↑ כ"ה לפי' המת"כ לב"ר. ועד"ז בפי' מהרז"ו. וראה יפ"ת (השלם) לב"ר שם (ועוד), דאתי גם לדעת חכמים שם. וראה תו"ח ב"ב שם ד"ה משום חביבותא. כוס ישועות ויפה עינים שם. ואכ"מ.
  14. ↑ וראה גם תיב"ע עה"פ (ובלקו"ש חט"ו ע' 101 והערה 16 שם). רמב"ן יג, טו (ע"ד הדרש כו', וכהמשכו: וע"ד הפשט כו'). ובש"ך עה"ת מפרש, דויבן שם מזבח הי' "כדי להחזיק בה". ע"ש.
  15. ↑ וראה בארוכה לקו"ש חט"ו ע' 204 ואילך, שמוכח בכ"מ בפרש"י שלדעת רש"י בפירושו עה"ת לא נקנתה א"י לאברהם (ולא — בכלל — להאבות), משא"כ לדעת המדרש וע"ד ההלכה. וראה גם לקו"ש ח"כ ע' 131 ואילך.
  16. ↑ יג, טו-טז.
  17. ↑ ולכן אף את"ל שאין מקום לבנות מזבח על חזרת בשורה עוה"פ (ראה יפ"ת השלם לב"ר שם, כב) — בנדו"ד שנתוספו כאן פרטים, ופרטים עיקריים, ה"ז כמו בשורה חדשה. ובדפוס ראשון וכת"י רש"י (שתח"י), ישנה אריכות בפרש"י עה"פ (יג, טז) ע"ד בני ישראל, שאינה בפרש"י לפנינו, וז"ל: ושמתי את זרעך כעפר הארץ שיהו מפוזרין בכל העולם* כעפר המפוזר ועוד שאם אין עפר אין בעולם אילנות ותבואה כך אם אין ישראל אין העולם מתקיים שנאמר והתברכו בזרעך אבל לימות המשיח משולין כחול שמקהה שיני הכל כך יפלו ויקהו כל העולם שנאמר ולו יקהת עמים. וראה גם פרש"י שבהערה 25.
    • ובכת"י הנ"ל: מפוזרין מסוף העולם ועד סופו. . כך יקהו ויפלו כל כו'.
  18. ↑ ולכמה מפרשים (ריב"א וחי' ופי' מהרי"ק על פרש"י — יג, יד), מש"כ רש"י (שם) ש"הי' הדבור פורש ממנו" (מאברהם) ורק כאן נאמר "וה' אמר אל אברם" — כי לפנ"ז (בפסוק יב, ז) "לא הי' מאריך עמו כ"כ בדברים".
  19. ↑ ועד"ז הוא בשאר המקומות בתורה שנאמר "ויבן שם מזבח" וכיו"ב (ראה וירא כב, ט. תולדות כו, כה. וישלח לג, כ. לה, ז), שבכולם בא הכתוב להדגיש שהי' ענין מיוחד במקום ההוא, שלכן בנה המזבח שם דוקא.
  20. ↑ אלא שרש"י מפרש "על בשורת הזרע ועל בשורת א"י", לשלול הפירוש שבניית המזבח היתה ע"ז שנראה אליו ה'* (רמב"ן, צידה לדרך ואוה"ח יב, ז). אבל גם לפרש"י ה"ז שייך לבשורת הזרע ובשורת א"י שנתבשר כאן ("לזרעך אתן את הארץ הזאת"), ולא למש"נ בתחילת הסדרה "ואעשך לגוי גדול". וראה מפרשי רש"י שבהערה 11. באר מים חיים (לאחי המהר"ל) שם, ח. מלאכת הקודש על פרש"י. יפ"ת שבהערה 17. ואכ"מ.
    • והטעם י"ל, כי לא מצינו שבכל פעם שנגלה ה' לאברהם בנה מזבח — ראה לדוגמא ריש (וסוף) פרשתנו. וראה מפרשי רש"י שבפנים ההערה (בסופה).
  21. ↑ ובזה מתורץ ג"כ — מנ"ל לרש"י (בפשש"מ) שמזבח זה הי' שייך וקשור עם נבואה זו (שלכאורה פירוש זה רחוק מדרך הפשט) — כי דוקא עפ"ז מובן דיוק הלשון "ויבן שם מזבח", שבניית המזבח היא בשייכות למאורע שאירע שם דוקא (ראה גו"א (וראה גם רע"ב) על פרש"י כאן).
  22. ↑ אבל ראה אברבנאל כאן: שעם היות שאמר ית' לאברם קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה הנה הוא בענותנותו לא עשה כן כו'. וראה גם לקו"ש ח"ז (ע' 81, 86) שכ"ה לפרש"י (יב, ד) ש"וישב" כאן הוא ל' עכבה.
  23. ↑ להעיר מש"ך עה"ת הנ"ל הערה 14.
  24. ↑ יב, ט.
  25. ↑ יג, ג.
  26. ↑ פרש"י וירא כא, לד.
  27. ↑ דאם בא להדגיש שזה הי' אחר קיום ציווי ה' "קום התהלך בארץ גו'", הו"ל להכתוב להדגיש העיקר "וילך אברם גו'", ולא (רק) "ויאהל אברם" (וראה ש"ך עה"ת שם). ולהעיר שבדפוס ראשון דפרש"י שם יג, יח איתא "ויאהל אברם, שחזר לאשתו כשראה שאינו מוליד פירש ממנה כיון שאמר לו הב"ה ושמתי את זרעך חזר לה". — אבל ליתא בשאר הדפוסים וכת"י (שתח"י).
  28. ↑ להעיר ממדרש הגדול פרשתנו יג, יח — הובא לקמן בפנים סעיף ח.
  29. ↑ תנחומא פרשתנו ט. ועד"ז בב"ר פ"מ, ו.
  30. ↑ פרשתנו יב, ו. וראה שם יב, יו"ד. יד, א. תולדות כו, א. וישלח לב, ד. וראה גם בהנסמן בהערה 63.
  31. ↑ וע"ד שמצינו בנוגע לסימני טהרה וטומאה דבהמה, ד"הסימנים הם הגורמים הטהרה והטומאה (אבל בסימני עופות וסימני חי' לגבי חלבה זה רק הוה סימן (המברר) איזהו הטהור ואיזה היא החי')" — צפע"נ על הרמב"ם הל' מאכלות אסורות פ"א ה"א. וראה לקמן ע' 117 הערה 17.
  32. ↑ ואף שגם יצחק ויעקב בנו מזבחות, כנסמן לעיל הערה 18 (וראה פרש"י בלק כג, ד "אבותיהם של אלו בנו לפניך שבעה מזבחות כו'"), יש בהם "סימן לבנים" משלהם. ולהעיר שבמדרשים הנ"ל (הערה 27) מפורש הענין דמעשה אבות סימן לבנים רק בנוגע לאברהם — "סימן נתן לו הקב"ה לאברהם שכל מה שאירע לו אירע לבניו", ומפרט כו"כ דברים שאירעו לאברהם ואירעו עד"ז לבניו.
  33. ↑ כתובות י, ב.
  34. ↑ 34.0 34.1 ל' הגמ' שם.
  35. ↑ 35.0 35.1 35.2 פרש"י שם.
  36. ↑ הל' מעשה הקרבנות פ"א ה"ב.
  37. ↑ מדרש תדשא (הנק' ג"כ ברייתא דר"פ בן יאיר) פי"ב*. ס' רזיאל המלאך (בשינויים קלים).
    • הובאו קטעים מפרק זה בס' הרוקח בתחלתו. הגהמ"י הל' יסוה"ת פ"ב.
  38. ↑ ראה גם רמב"ן פרשתנו טו, ט.
  39. ↑ ראה באופן אחר קצת — חדא"ג מהרש"א כתובות שם. והמבואר בפנים הוא ע"פ המדרש תדשא.
  40. ↑ להעיר שעולה דורון הוא — זבחים ז, ב.
  41. ↑ מדרש תדשא וס' רזיאל המלאך שם. ע"ש.
  42. ↑ וראה גם אדר"נ רפ"ד.
אוחזר מתוך "https://text.chabadpedia.com/index.php?title=לקוטי_שיחות_חלק_ל/לך_לך_א&oldid=26042"