חב"דטקסט

שיחת אור לה' טבת תשנ"ב - מוגה: הבדלים בין גרסאות בדף

חזותיקוד ויקי
אין תקציר עריכה
מ (החלפת טקסט – "[[תורה אור/" ב־"[[תורה אור (אדמו"ר הזקן)/")
 
(11 גרסאות ביניים של 3 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
{{ספר השיחות תשמ"ז-תשנ"ב}}
{{ספר השיחות תשנ"ב}}
== שיחת אור ליום ה' פ' ויגש, ה' טבת* ה'תשנ"ב ==
== שיחת אור ליום ה' פ' ויגש, ה' טבת{{הערה|קבוצה=*|*) היום בו "דידן נצח" באופן גלוי לעיני כל העמים (בבית המשפט הפדרלי) בנוגע לספרי וכתבי רבותינו נשיאינו שבספריית ליובאַוויטש.}} ה'תשנ"ב ==
 
{{יישור טקסט|שני הצדדים|
א. דער היינטיקער טאָג ה' טבת איז פאַרבונדן מיט דעם שחרור און "פדיון שבויים" פון די ספרים און כתבים פון רבותינו נשיאינו אין ספריית אגודת חסידי חב"ד ליובאַוויטש, שבנשיאותו ובהנהלתו פון כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו.
א. דער היינטיקער טאָג ה' טבת איז פאַרבונדן מיט דעם שחרור און "פדיון שבויים" פון די ספרים און כתבים פון רבותינו נשיאינו אין ספריית אגודת חסידי חב"ד ליובאַוויטש, שבנשיאותו ובהנהלתו פון כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו.


ו"הימים האלה נזכרים ונעשים גו'"<ref>לשון הכתוב – אסתר ט, כח.</ref> – אַז בשעת עס קומט דער טאָג מדי שנה בשנה, איז "'''נזכרים'''" און דורך דעם "'''נעשים'''" די ענינים וועלכע האָבן זיך אויפגעטאָן בפעם הראשונה<ref>ראה רמ"ז בס' תיקון שובבי"ם, הובא ונת' בס' לב דוד (להחיד"א) פכ"ט. ולהעיר ממשנה ספ"ג דגיטין. שו"ת הר"י אירגס (בסו"ס מבוא פתחים) ס"ה בארוכה.</ref>.
ו"הימים האלה נזכרים ונעשים גו'"{{הערה|לשון הכתוב – אסתר ט, כח.}} – אַז בשעת עס קומט דער טאָג מדי שנה בשנה, איז "'''נזכרים'''" און דורך דעם "'''נעשים'''" די ענינים וועלכע האָבן זיך אויפגעטאָן בפעם הראשונה{{הערה|ראה רמ"ז בס' תיקון שובבי"ם, הובא ונת' בס' לב דוד (להחיד"א) פכ"ט. ולהעיר ממשנה ספ"ג דגיטין. שו"ת הר"י אירגס (בסו"ס מבוא פתחים) ס"ה בארוכה.}}.
 
ועל פי דברי המשנה<ref>אבות פ"ד מ"ב.</ref> "מצוה גוררת מצוה" (אַז דער קיום פון אַ מצוה בריינגט דעם מענטשן (המקיים את ה־ מצוה) צו מקיים זיין נאָך אַ מצוה, ובפרט ובעיקר – מקיים זיין די מצוה עצמה) – וואָס דאָס איז אַ כלל בנוגע צו יעדער מצוה, עאכו"כ בנוגע צו דער "מצוה '''רבה'''"<ref>ב"ב ח, ריש ע"ב. רמב"ם הל' מתנות עניים פ"ח ה"י. וראה גם טושו"ע יו"ד ר"ס רנב.</ref> פון פדיון שבויים – איז פאַרשטאַנדיק, אַז די מצוה און ענין פון פדיון שבויים וועלכע האָט זיך אויפגעטאָן אין דעם טאָג פון ה' טבת [וואָס איז '''מעין ובדוגמת''' דעם ענין פון פדיון שבויים '''בפשטות'''<ref>דמובן, שגודל הענין שבמצות פדיון שבויים (שפודים ישראל השבוי ביד אוה"ע) הוא ג"כ בנוגע לכל ספר וספר בתורה – תורתו של '''הקב"ה''' – הנמצא בשבי' תחת ידי זרים. ובפרט שהתורה (כולל כל ספר בתורה) היא "'''חיינו''' ואורך ימינו" (נוסח ברכת "אהבת עולם" דתפלת ערבית – ע"פ נצבים ל, כ)*.


'''*) ולהעיר ממאחז"ל (ברכות נז, א. וש"נ) "אל תקרי מורשה אלא מאורשה", ולכן "עובד כוכבים שעוסק בתורה חייב מיתה" (סנהדרין נט, א).''' </ref>], בריינגט „(גוררת)" אַז מ'זאָל מקיים זיין (נאָך מצוות, ובפרט ובעיקר) מצות פדיון שבויים, און אין דעם ענין (פון פדיון ספרים) זעלבסט:
ועל פי דברי המשנה{{הערה|אבות פ"ד מ"ב.}} "מצוה גוררת מצוה" (אַז דער קיום פון אַ מצוה בריינגט דעם מענטשן (המקיים את ה־ מצוה) צו מקיים זיין נאָך אַ מצוה, ובפרט ובעיקר – מקיים זיין די מצוה עצמה) – וואָס דאָס איז אַ כלל בנוגע צו יעדער מצוה, עאכו"כ בנוגע צו דער "מצוה '''רבה'''"{{הערה|ב"ב ח, ריש ע"ב. רמב"ם הל' מתנות עניים פ"ח ה"י. וראה גם טושו"ע יו"ד ר"ס רנב.}} פון פדיון שבויים – איז פאַרשטאַנדיק, אַז די מצוה און ענין פון פדיון שבויים וועלכע האָט זיך אויפגעטאָן אין דעם טאָג פון ה' טבת [וואָס איז '''מעין ובדוגמת''' דעם ענין פון פדיון שבויים '''בפשטות'''{{הערה|דמובן, שגודל הענין שבמצות פדיון שבויים (שפודים ישראל השבוי ביד אוה"ע) הוא ג"כ בנוגע לכל ספר וספר בתורה – תורתו של '''הקב"ה''' – הנמצא בשבי' תחת ידי זרים. ובפרט שהתורה (כולל כל ספר בתורה) היא "'''חיינו''' ואורך ימינו" (נוסח ברכת "אהבת עולם" דתפלת ערבית – ע"פ נצבים ל, כ)*.{{ש}}'''*) ולהעיר ממאחז"ל (ברכות נז, א. וש"נ) "אל תקרי מורשה אלא מאורשה", ולכן "עובד כוכבים שעוסק בתורה חייב מיתה" (סנהדרין נט, א).'''}}], בריינגט „(גוררת)" אַז מ'זאָל מקיים זיין (נאָך מצוות, ובפרט ובעיקר) מצות פדיון שבויים, און אין דעם ענין (פון פדיון ספרים) זעלבסט:


בימים אלו איז דאָ אַ "קבוצה" פון ספרים, צוזאַמען מיט כתבי־יד המצורפים לספרים אלו, וועלכע וואַרטן אויף זייער פדיון שבויים, אַז זיי זאָלן אומגעקערט ווערן צו זייער אמת'ן בעל הבית, וואָס דאָס איז נשיא דורנו דער רבי דער שווער, אומגעקערט ווערן צו זיינע ד' אמות, וועלכע זיינען צוזאַמען מיט די ד' אמות פון דעם בית הכנסת ובית המדרש ובית מעשים טובים (וגמילות חסדים בפרט) – "בית רבינו שבבבל"<ref>מגילה כט, א. וראה בארוכה לקמן ח"ב ע' 465 ואילך, [[קונטרס בענין מקדש מעט זה בית רבינו שבבבל|בענין מקדש מעט זה בית רבינו שבבבל]].</ref>.
בימים אלו איז דאָ אַ "קבוצה" פון ספרים, צוזאַמען מיט כתבי־יד המצורפים לספרים אלו, וועלכע וואַרטן אויף זייער פדיון שבויים, אַז זיי זאָלן אומגעקערט ווערן צו זייער אמת'ן בעל הבית, וואָס דאָס איז נשיא דורנו דער רבי דער שווער, אומגעקערט ווערן צו זיינע ד' אמות, וועלכע זיינען צוזאַמען מיט די ד' אמות פון דעם בית הכנסת ובית המדרש ובית מעשים טובים (וגמילות חסדים בפרט) – "בית רבינו שבבבל"{{הערה|מגילה כט, א. וראה בארוכה לקמן ח"ב ע' 465 ואילך, [[קונטרס בענין מקדש מעט זה בית רבינו שבבבל|בענין מקדש מעט זה בית רבינו שבבבל]].}}.


און וויבאַלד אַז "מצוה גוררת מצוה" – איז מובן '''עד"ז''' בנדו"ד, אַז דער (קיום מצות) פדיון שבויים בה' טבת – בריינגט<ref>ויש בזה גם הסיוע מהקב"ה – כהמשך לשון המשנה שם „שכר מצוה מצוה", '''שמן השמים''' מסייעין ומזמינים ביד מי שעשה מצוה אחת שיעשה אחרת (ראה רע"ב, מדרש שמואל, ועוד), כולל ובעיקר – שיעשה מצוה זו עצמה.</ref> אויך דעם (קיום מצות) פדיון און אומקערונג פון די ספרים און כתבי יד האמורים.
און וויבאַלד אַז "מצוה גוררת מצוה" – איז מובן '''עד"ז''' בנדו"ד, אַז דער (קיום מצות) פדיון שבויים בה' טבת – בריינגט{{הערה|ויש בזה גם הסיוע מהקב"ה – כהמשך לשון המשנה שם „שכר מצוה מצוה", '''שמן השמים''' מסייעין ומזמינים ביד מי שעשה מצוה אחת שיעשה אחרת (ראה רע"ב, מדרש שמואל, ועוד), כולל ובעיקר – שיעשה מצוה זו עצמה.}} אויך דעם (קיום מצות) פדיון און אומקערונג פון די ספרים און כתבי יד האמורים.


ויש להוסיף, אַז דער ענין האמור [פון "מצוה גוררת מצוה" – ממצוה אחת דפדיון שבויים למצוה שני' דפדיון שבויים] איז נאָך מער אונטערשטראָכען בשעת ס'רעדט זיך וועגן פדיון שבויים פון '''ספרים''':
ויש להוסיף, אַז דער ענין האמור [פון "מצוה גוררת מצוה" – ממצוה אחת דפדיון שבויים למצוה שני' דפדיון שבויים] איז נאָך מער אונטערשטראָכען בשעת ס'רעדט זיך וועגן פדיון שבויים פון '''ספרים''':


ספרים פון תורה זיינען אַן ענין פון חכמה<ref>כמ"ש (ואתחנן ד, ו) "כי היא חכמתם ובינתכם לעיני העמים".</ref> [און אין דעם גופא – חכמה '''קדושה''', חכמת התורה]. דערפון איז פאַרשטאַנדיק, אַז יעדער ספר אין תורה איז נוגע אויך צו אַלע אַנדערע ספרים, וויבאַלד אַז דורך דעם לימוד און דער ידיעה אין '''דעם''' ספר קומט צו אַ הוספה אין דער הבנה והשגה פון אַנדערע ספרים.
ספרים פון תורה זיינען אַן ענין פון חכמה{{הערה|כמ"ש (ואתחנן ד, ו) "כי היא חכמתם ובינתכם לעיני העמים".}} [און אין דעם גופא – חכמה '''קדושה''', חכמת התורה]. דערפון איז פאַרשטאַנדיק, אַז יעדער ספר אין תורה איז נוגע אויך צו אַלע אַנדערע ספרים, וויבאַלד אַז דורך דעם לימוד און דער ידיעה אין '''דעם''' ספר קומט צו אַ הוספה אין דער הבנה והשגה פון אַנדערע ספרים.


אַזוי אויך בנוגע לעניננו: היות אַז די שלימות הלימוד פון די פריערדיקע ספרים (וואָס זייער פדיון האָט זיך אויפגעטאָן בה' טבת) איז תלוי אין דעם לימוד הספרים הנמצאים לע"ע בשבי', קומט אויס, אַז די שלימות הפדיון פון '''די''' ספרים<ref>שעיקר מטרת ותכלית פדיונם היא '''הלימוד בהם''', כדלקמן ס"ג.</ref> (בה' טבת) – איז בשעת דאָס בריינגט דעם פדיון פון די ספרים האמורים (און אַלע אַנדערע ספרים) וועלכע וואַרטן נאָך אויף זייער פדיון.
אַזוי אויך בנוגע לעניננו: היות אַז די שלימות הלימוד פון די פריערדיקע ספרים (וואָס זייער פדיון האָט זיך אויפגעטאָן בה' טבת) איז תלוי אין דעם לימוד הספרים הנמצאים לע"ע בשבי', קומט אויס, אַז די שלימות הפדיון פון '''די''' ספרים{{הערה|שעיקר מטרת ותכלית פדיונם היא '''הלימוד בהם''', כדלקמן ס"ג.}} (בה' טבת) – איז בשעת דאָס בריינגט דעם פדיון פון די ספרים האמורים (און אַלע אַנדערע ספרים) וועלכע וואַרטן נאָך אויף זייער פדיון.


[ובפרט אַז זיי זיינען ביידע אַ חלק פון '''איין''' ספרי' – ספריית אגו"ח חב"ד שבנשיאותו דכ"ק מו"ח אדמו"ר, נשיא דורנו].
[ובפרט אַז זיי זיינען ביידע אַ חלק פון '''איין''' ספרי' – ספריית אגו"ח חב"ד שבנשיאותו דכ"ק מו"ח אדמו"ר, נשיא דורנו].
שורה 26: שורה 24:
די מצוה פון פדיון שבויים (בה' טבת) – בריינגט ('''ע"ד''' "מצוה גוררת מצוה") אויך דעם אמת'ן און פולקאָמן פדיון שבויים דורך דעם אויבערשטן – דער פדיון פון אַלע אידן (וכל עניני תורה וכל הענינים כולם) פון דעם גלות צו דער גאולה האמיתית והשלימה.
די מצוה פון פדיון שבויים (בה' טבת) – בריינגט ('''ע"ד''' "מצוה גוררת מצוה") אויך דעם אמת'ן און פולקאָמן פדיון שבויים דורך דעם אויבערשטן – דער פדיון פון אַלע אידן (וכל עניני תורה וכל הענינים כולם) פון דעם גלות צו דער גאולה האמיתית והשלימה.


ויש להוסיף, אַז אויך דער ענין (די שייכות פון פדיון שבויים להגאולה) איז מודגש במיוחד בנוגע צו פדיון שבויים פון ספרים – כידוע<ref>[[תורה אור וישב|תו"א וישב]] כז, ד. ובכ"מ.</ref>, אַז דער ענין הגאולה איז תלוי אין דעם פדיון (דער בירור וזיכוך והעלאה) פון אַלע ניצוצי קדושה וועלכע געפינען זיך "בשבי'" אין דעם העלם והסתר פון וועלט; און וויבאַלד אַז אַלע ענינים הויבן זיך אָן און ווערן נמשך פון תורה<ref>ראה ב"ר בתחלתו. זח"א קסא, ריש ע"ב.</ref> – איז פאַרשטאַנדיק, אַז דער כח אויף דעם קומט פון דעם ענין דוגמתו בתורה – דער פדיון פון עניני תורה וועלכע געפינען זיך בשבי'.
ויש להוסיף, אַז אויך דער ענין (די שייכות פון פדיון שבויים להגאולה) איז מודגש במיוחד בנוגע צו פדיון שבויים פון ספרים – כידוע{{הערה|[[תורה אור (אדמו"ר הזקן)/וישב|תו"א וישב]] כז, ד. ובכ"מ.}}, אַז דער ענין הגאולה איז תלוי אין דעם פדיון (דער בירור וזיכוך והעלאה) פון אַלע ניצוצי קדושה וועלכע געפינען זיך "בשבי'" אין דעם העלם והסתר פון וועלט; און וויבאַלד אַז אַלע ענינים הויבן זיך אָן און ווערן נמשך פון תורה{{הערה|ראה ב"ר בתחלתו. זח"א קסא, ריש ע"ב.}} – איז פאַרשטאַנדיק, אַז דער כח אויף דעם קומט פון דעם ענין דוגמתו בתורה – דער פדיון פון עניני תורה וועלכע געפינען זיך בשבי'.


ג. נאָך אַ נקודה אין דער שייכות פון די צוויי ענינים:
ג. נאָך אַ נקודה אין דער שייכות פון די צוויי ענינים:


דער אמת'ער פדיון שבויים און נצחון פון די ספרים איז, כמובן ופשוט, דוקא בשעת אַז דורך דעם קומט צו נאָך מער אין '''לערנען''' ספרים פון תורה<ref>ראה בארוכה שיחת [[שיחת ויגש תשמ"ח - מוגה|ש"פ ויגש ה' טבת תשמ"ח]] (סה"ש תשמ"ח ח"א ע' 184 ואילך). ושם, שאף שהעיקר והכלל הוא ספר תורה, מ"מ כדי שיהי' הלימוד בפועל ("ולמדה גו' שימה בפיהם" (וילך לא, יט)) צריך ללמוד בריבוי ספרים המבארים ומפרשים בפרטיות את כל הענינים שבס"ת. וכהפס"ד (רא"ש הל' קטנות ריש הל' ס"ת. שו"ע יו"ד סע"ר ס"ב) שמצות כתיבת ס"ת האידנא היא בכתיבת ספרים. וראה גם שיחת ה' טבת תשמ"ט.</ref> [כולל בעיקר – אין דער לימוד בספרים אלו]. דערפון איז פאַרשטאַנדיק, אַז דער טאָג פון ה' טבת דאַרף מיט זיך בריינגען אַ חיזוק והוספה בלימוד ספרים פון תורה, אָנהויבנדיק פון דעם ערשטן "'''ספר'''"<ref>ובלשון הרמב"ם (בהקדמתו לספר היד) – "מימות משה רבינו ועד רבינו הקדוש לא חיברו חיבור שמלמדין אותו ברבים בתורה שבעל פה . . והוא קיבץ כל השמועות וכל הדינים . . וחיבר מהכל ספר המשנה".</ref> בתורה שבע"פ – ספר המשניות.
דער אמת'ער פדיון שבויים און נצחון פון די ספרים איז, כמובן ופשוט, דוקא בשעת אַז דורך דעם קומט צו נאָך מער אין '''לערנען''' ספרים פון תורה{{הערה|ראה בארוכה שיחת [[שיחת ויגש תשמ"ח - מוגה|ש"פ ויגש ה' טבת תשמ"ח]] (סה"ש תשמ"ח ח"א ע' 184 ואילך). ושם, שאף שהעיקר והכלל הוא ספר תורה, מ"מ כדי שיהי' הלימוד בפועל ("ולמדה גו' שימה בפיהם" (וילך לא, יט)) צריך ללמוד בריבוי ספרים המבארים ומפרשים בפרטיות את כל הענינים שבס"ת. וכהפס"ד (רא"ש הל' קטנות ריש הל' ס"ת. שו"ע יו"ד סע"ר ס"ב) שמצות כתיבת ס"ת האידנא היא בכתיבת ספרים. וראה גם שיחת ה' טבת תשמ"ט.}} [כולל בעיקר – אין דער לימוד בספרים אלו]. דערפון איז פאַרשטאַנדיק, אַז דער טאָג פון ה' טבת דאַרף מיט זיך בריינגען אַ חיזוק והוספה בלימוד ספרים פון תורה, אָנהויבנדיק פון דעם ערשטן "'''ספר'''"{{הערה|ובלשון הרמב"ם (בהקדמתו לספר היד) – "מימות משה רבינו ועד רבינו הקדוש לא חיברו חיבור שמלמדין אותו ברבים בתורה שבעל פה . . והוא קיבץ כל השמועות וכל הדינים . . וחיבר מהכל ספר המשנה".}} בתורה שבע"פ – ספר המשניות.


ועפ"ז איז מובן נאָך מער ווי דער פדיון הספרים בריינגט צו דעם פדיון הכללי דהגאולה – כמפורש אין פסוק<ref name=":0">ישעי' א, כז.</ref> "ציון '''במשפט תפדה''' גו'", ד.ה. אַז דורך '''לימוד התורה''' [וואָס אין '''דעם''' באַשטייט כנ"ל דער אמת'ער נצחון ופדיון הספרים] – ווערט אויפגעטאָן די פדי' פון "ציון". ובפרט דורך לימוד הספרים<ref>ראה הל' ת"ת לאדה"ז רפ"ב (וש"נ), ש"בזמן הזה גם הלכות פסוקות של פסקי הגאונים הפוסקים כמו הטור והש"ע והגהותיו בכלל משנה יחשבו". ועפ"ז אולי י"ל שכ"ה גם ביחס לנדו"ד. ועצ"ע.</ref>, אָנהויבנדיק פון ספר המשניות<ref>ולהעיר ש"מצוה גוררת מצוה" הוא מאמר '''המשנה'''.</ref> – כמאמר חז"ל<ref>ויק"ר פ"ז, ג. וראה [[תורה אור שמות|תו"א שמות]] מט, ג. תו"ח שם יח, א־ב. לקו"ת דברים א, סע"ב ואילך. ובכ"מ. וראה "תשובות וביאורים" ס"ד ס"ה (ע' 19 ואילך).</ref> "אין כל הגליות הללו מתכנסות אלא בזכות המשניות".
ועפ"ז איז מובן נאָך מער ווי דער פדיון הספרים בריינגט צו דעם פדיון הכללי דהגאולה – כמפורש אין פסוק{{הערה|שם=:0|ישעי' א, כז.}} "ציון '''במשפט תפדה''' גו'", ד.ה. אַז דורך '''לימוד התורה''' [וואָס אין '''דעם''' באַשטייט כנ"ל דער אמת'ער נצחון ופדיון הספרים] – ווערט אויפגעטאָן די פדי' פון "ציון". ובפרט דורך לימוד הספרים{{הערה|ראה הל' ת"ת לאדה"ז רפ"ב (וש"נ), ש"בזמן הזה גם הלכות פסוקות של פסקי הגאונים הפוסקים כמו הטור והש"ע והגהותיו בכלל משנה יחשבו". ועפ"ז אולי י"ל שכ"ה גם ביחס לנדו"ד. ועצ"ע.}}, אָנהויבנדיק פון ספר המשניות{{הערה|ולהעיר ש"מצוה גוררת מצוה" הוא מאמר '''המשנה'''.}} – כמאמר חז"ל{{הערה|ויק"ר פ"ז, ג. וראה [[תורה אור (אדמו"ר הזקן)/שמות|תו"א שמות]] מט, ג. תו"ח שם יח, א־ב. לקו"ת דברים א, סע"ב ואילך. ובכ"מ. וראה "תשובות וביאורים" ס"ד ס"ה (ע' 19 ואילך).}} "אין כל הגליות הללו מתכנסות אלא בזכות המשניות".


און דער "ציון במשפט '''תפדה'''" איז נאָך מער בהדגשה – דורכן לימוד אין די ספרים וואָס זיינען נפדה געוואָרן<ref>ויש לומר, שגם כינוס הגליות שנעשה "בזכות המשניות" הוא בהדגשה יתירה ע"י לימוד במשניות ועד"ז בספרי פס"ד (ראה הערה 15) שנפדו משבי' – כי, טעם הדבר שבזכות המשניות הגליות מתכנסות הוא לפי שעל ידה נפעל בירור הניצוצות שבעולם (ראה תו"א שם. ובארוכה – תו"ח שם). ונת"ל (סעיף ב) שע"י פדיון ספרים בתורה ניתוסף בהכח לפדיון ניצוצות שבעולם.</ref>.
און דער "ציון במשפט '''תפדה'''" איז נאָך מער בהדגשה – דורכן לימוד אין די ספרים וואָס זיינען נפדה געוואָרן{{הערה|ויש לומר, שגם כינוס הגליות שנעשה "בזכות המשניות" הוא בהדגשה יתירה ע"י לימוד במשניות ועד"ז בספרי פס"ד (ראה הערה 15) שנפדו משבי' – כי, טעם הדבר שבזכות המשניות הגליות מתכנסות הוא לפי שעל ידה נפעל בירור הניצוצות שבעולם (ראה תו"א שם. ובארוכה – תו"ח שם). ונת"ל (סעיף ב) שע"י פדיון ספרים בתורה ניתוסף בהכח לפדיון ניצוצות שבעולם.}}.


ולהוסיף, אַז פון דעם איז אויך מובן בהנוגע לפועל – אַז דער מאורע פון ה' טבת דאַרף בריינגען לכל לראש אַ חיזוק והוספה בלימוד הספרים<ref>ראה סה"ש תשמ"ח שם ע' 187 ואילך.</ref>, כולל ומתחיל מלימוד המשניות – וואָס דאָס בריינגט אַז פון דעם פדיון הספרים קומט מען גלייך צו דעם פדיון פון דער גאולה, כנ"ל. און דורך די עצם החלטות בזה – איז וויבאַלד אַז דער אויבערשטער זעט אַז דאָס זיינען החלטות אמיתיות און מ'וועט זיי זיכער מקיים זיין, זיינען די החלטות עצמן פועל<ref>ראה תענית ח, ב. שו"ע או"ח סתקע"א ס"ג.</ref> פּונקט ווי מ'וואָלט שוין געלערנט די משניות'ן<ref>ובפרט שההחלטות מתקבלות במקום קדוש, וב"בית המשולש" – בית תפלה, בית תורה ובית מעשים טובים (כמדובר כמ"פ).</ref>.
ולהוסיף, אַז פון דעם איז אויך מובן בהנוגע לפועל – אַז דער מאורע פון ה' טבת דאַרף בריינגען לכל לראש אַ חיזוק והוספה בלימוד הספרים{{הערה|ראה סה"ש תשמ"ח שם ע' 187 ואילך.}}, כולל ומתחיל מלימוד המשניות – וואָס דאָס בריינגט אַז פון דעם פדיון הספרים קומט מען גלייך צו דעם פדיון פון דער גאולה, כנ"ל. און דורך די עצם החלטות בזה – איז וויבאַלד אַז דער אויבערשטער זעט אַז דאָס זיינען החלטות אמיתיות און מ'וועט זיי זיכער מקיים זיין, זיינען די החלטות עצמן פועל{{הערה|ראה תענית ח, ב. שו"ע או"ח סתקע"א ס"ג.}} פּונקט ווי מ'וואָלט שוין געלערנט די משניות'ן{{הערה|ובפרט שההחלטות מתקבלות במקום קדוש, וב"בית המשולש" – בית תפלה, בית תורה ובית מעשים טובים (כמדובר כמ"פ).}}.


ד. ויש להוסיף ולקשר כל הנ"ל – ע"ד הרמז – צו פרשת השבוע, פ' ויגש:
ד. ויש להוסיף ולקשר כל הנ"ל – ע"ד הרמז – צו פרשת השבוע, פ' ויגש:


עס שטייט אין זהר<ref>ח"א ריש פרשתנו (רה, ב). וראה סה"מ מלוקט ח"ה ע' קכח. '''וש"נ.'''</ref>, אַז "ויגש אליו יהודה" איז דער ענין פון סמיכת<ref>ברכות ד, ב. שם ט, ב. רמב"ם הל' תפלה פ"ז הי"ז. טושו"ע או"ח סי' ס"ו ס"ח. שו"ע אדה"ז שם ס"ט. טושו"ע ודאדה"ז שם ר"ס קיא.</ref> גאולה לתפלה (אַז פון ברכת "גאל ישראל" גייט מען גלייך אַריבער – בלי שום הפסק – צו תפלת העמידה, אָנהויבנדיק מיט דעם פסוק<ref>[[תהלים פרק נ"א|תהלים נא, יז]].</ref> "אדנ"י שפתי תפתח גו'", וואָס "כתפלה<ref>ברכות שבהערה 23.</ref> אריכתא דמיא"<ref>ועד"ז ברכת השכיבנו בתפלת ערבית – ש"כגאולה אריכתא דמיא" (שם).</ref>).
עס שטייט אין זהר{{הערה|ח"א ריש פרשתנו (רה, ב). וראה סה"מ מלוקט ח"ה ע' קכח. '''וש"נ.'''}}, אַז "ויגש אליו יהודה" איז דער ענין פון סמיכת{{הערה|ברכות ד, ב. שם ט, ב. רמב"ם הל' תפלה פ"ז הי"ז. טושו"ע או"ח סי' ס"ו ס"ח. שו"ע אדה"ז שם ס"ט. טושו"ע ודאדה"ז שם ר"ס קיא.}} גאולה לתפלה (אַז פון ברכת "גאל ישראל" גייט מען גלייך אַריבער – בלי שום הפסק – צו תפלת העמידה, אָנהויבנדיק מיט דעם פסוק{{הערה|[[תהלים פרק נא|תהלים נא, יז]].}} "אדנ"י שפתי תפתח גו'", וואָס "כתפלה{{הערה|ברכות שבהערה 23.}} אריכתא דמיא"{{הערה|ועד"ז ברכת השכיבנו בתפלת ערבית – ש"כגאולה אריכתא דמיא" (שם).}}).


דער עיקר<ref>ראה שו"ע אדה"ז שם ס"ב (מב"י שם): "לימוד זה (ממ"ש ([[תהלים פרק י"ט|תהלים יט, טו]]) יהיו לרצון וגו' צורי וכתיב אחריו ([[תהלים פרק כ'|שם כ, ב]]) יענך ה' ביום צרה) אינו אלא סמך בעלמא ועיקר סמיכת גאולה לתפלה הוא מדברי חכמים וכו'".</ref> טעם אויף סמיכת גאולה לתפלה איז בכדי אַז די תפלה זאָל נתקבל ווערן, ווי ער זאָגט אין ירושלמי<ref>ברכות פ"א ה"א. הובא בפרש"י ברכות ד, ב ד"ה זה הסומך. טור ושו"ע אדה"ז שם.</ref> "כל מי שאינו תוכף לגאולה תפלה למה הוא דומה לאוהבו של מלך שבא והרתיק (ודפק<ref>פני משה לירושלמי שם. וכ"ה הלשון במקומות שבהערה הקודמת.</ref>) על פתחו של מלך, יצא לידע מה הוא מבקש ומצאו שהפליג, עוד הוא הפליג (גם המלך הפליג ממנו<ref>פ"מ שם.</ref>)".
דער עיקר{{הערה|ראה שו"ע אדה"ז שם ס"ב (מב"י שם): "לימוד זה (ממ"ש ([[תהלים פרק יט|תהלים יט, טו]]) יהיו לרצון וגו' צורי וכתיב אחריו ([[תהלים פרק כ|שם כ, ב]]) יענך ה' ביום צרה) אינו אלא סמך בעלמא ועיקר סמיכת גאולה לתפלה הוא מדברי חכמים וכו'".}} טעם אויף סמיכת גאולה לתפלה איז בכדי אַז די תפלה זאָל נתקבל ווערן, ווי ער זאָגט אין ירושלמי{{הערה|ברכות פ"א ה"א. הובא בפרש"י ברכות ד, ב ד"ה זה הסומך. טור ושו"ע אדה"ז שם.}} "כל מי שאינו תוכף לגאולה תפלה למה הוא דומה לאוהבו של מלך שבא והרתיק (ודפק{{הערה|פני משה לירושלמי שם. וכ"ה הלשון במקומות שבהערה הקודמת.}}) על פתחו של מלך, יצא לידע מה הוא מבקש ומצאו שהפליג, עוד הוא הפליג (גם המלך הפליג ממנו{{הערה|פ"מ שם.}})".


מעין ועל־דרך זה איז אויך בנידון־דידן:
מעין ועל־דרך זה איז אויך בנידון־דידן:
שורה 48: שורה 46:
ה' טבת איז אַ טאָג פאַרבונדן מיט דעם ענין פון "'''גאולה'''" – די גאולה און פדיון פון ספרי רבותינו נשיאינו (כנ"ל סעיף א). און תיכף בסמיכות צו דער "גאולה" איז דאָ די "'''תפלה'''" ובקשה כו' אויף די ספרים וועלכע וואַרטן נאָך אויף זייער פדיון, ועוד ועיקר – די תפלה אויף דעם פדיון הכללי בגאולה האמיתית והשלימה (כנ"ל ס"א ואילך).
ה' טבת איז אַ טאָג פאַרבונדן מיט דעם ענין פון "'''גאולה'''" – די גאולה און פדיון פון ספרי רבותינו נשיאינו (כנ"ל סעיף א). און תיכף בסמיכות צו דער "גאולה" איז דאָ די "'''תפלה'''" ובקשה כו' אויף די ספרים וועלכע וואַרטן נאָך אויף זייער פדיון, ועוד ועיקר – די תפלה אויף דעם פדיון הכללי בגאולה האמיתית והשלימה (כנ"ל ס"א ואילך).


און דורך דעם וואָס די תפלה קומט בסמיכות לגאולה, ובנדו"ד – אַז די תפלות הנ"ל קומען בסמיכות צו דער פעולה פון "גאולה" – דער פדיון שבויים וועלכער האָט זיך אויפגעטאָן ביום זה, ה' טבת<ref>ביחד עם השבח וההודאה להשי"ת על "גאולה" זו, מעין וע"ד ברכת "גאל ישראל" – ש"מרצהו (להקב"ה) בתשבחות וקלוסין של יצי"מ והוא מתקרב אליו, ובעודו קרוב אליו יש לו לתבוע צרכיו" (פרש"י שם).</ref> – איז דאָס פועל, אַז דער אויבערשטער זאָל מקבל זיין תפלות בני ישראל, און תיכף ומיד<ref>די"ל, שכשם שסמיכת גאולה לתפלה היא באופן שאין שום הפסק ביניהן [גם לא באמירת פסוקי תורה, שלכן אחז"ל שהפסוק אדנ"י שפתי תפתח גו' כתפלה אריכתא דמיא, כנ"ל בפנים (ראה הגמ"י הל' תפלה פ"ב אות ד. מרדכי לברכות ט, ב. טושו"ע ודאדה"ז או"ח ר"ס קיא)], עד"ז הוא גם בנוגע למילוי הבקשות שבתפלה (שנפעל ע"י סמיכת גאולה לתפלה, כבפנים) – שהוא בסמיכות ממש להתפלה והבקשה. וראה תניא [[אגרת הקודש פרק י"א|אגה"ת פי"א]] (ק, א): ואילו לא היינו חוזרים וחוטאים היינו נגאלין מיד כמו שאנו מברכין בא"י גואל ישראל (וראה גם לעיל שם בנוגע לבקשת הסליחה בברכת סלח לנו).</ref> פודה זיין די אַלע ספרים, און פודה זיין אַלע אידן בגאולה האמיתית והשלימה;
און דורך דעם וואָס די תפלה קומט בסמיכות לגאולה, ובנדו"ד – אַז די תפלות הנ"ל קומען בסמיכות צו דער פעולה פון "גאולה" – דער פדיון שבויים וועלכער האָט זיך אויפגעטאָן ביום זה, ה' טבת{{הערה|ביחד עם השבח וההודאה להשי"ת על "גאולה" זו, מעין וע"ד ברכת "גאל ישראל" – ש"מרצהו (להקב"ה) בתשבחות וקלוסין של יצי"מ והוא מתקרב אליו, ובעודו קרוב אליו יש לו לתבוע צרכיו" (פרש"י שם).}} – איז דאָס פועל, אַז דער אויבערשטער זאָל מקבל זיין תפלות בני ישראל, און תיכף ומיד{{הערה|די"ל, שכשם שסמיכת גאולה לתפלה היא באופן שאין שום הפסק ביניהן [גם לא באמירת פסוקי תורה, שלכן אחז"ל שהפסוק אדנ"י שפתי תפתח גו' כתפלה אריכתא דמיא, כנ"ל בפנים (ראה הגמ"י הל' תפלה פ"ב אות ד. מרדכי לברכות ט, ב. טושו"ע ודאדה"ז או"ח ר"ס קיא)], עד"ז הוא גם בנוגע למילוי הבקשות שבתפלה (שנפעל ע"י סמיכת גאולה לתפלה, כבפנים) – שהוא בסמיכות ממש להתפלה והבקשה. וראה תניא [[אגרת הקודש פרק יא|אגה"ת פי"א]] (ק, א): ואילו לא היינו חוזרים וחוטאים היינו נגאלין מיד כמו שאנו מברכין בא"י גואל ישראל (וראה גם לעיל שם בנוגע לבקשת הסליחה בברכת סלח לנו).}} פודה זיין די אַלע ספרים, און פודה זיין אַלע אידן בגאולה האמיתית והשלימה;


ו"בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו"<ref>בא י, ט.</ref> גייט מען צוזאַמען מיט אַלע ספרים – סיי די ספרים וואָס מ'האָט שוין אומגעקערט, און סיי די ספרים (וכת"י) וואָס מ'גייט אומקערן תיכף ומיד ממש – לארצנו הקדושה.
ו"בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו"{{הערה|בא י, ט.}} גייט מען צוזאַמען מיט אַלע ספרים – סיי די ספרים וואָס מ'האָט שוין אומגעקערט, און סיי די ספרים (וכת"י) וואָס מ'גייט אומקערן תיכף ומיד ממש – לארצנו הקדושה.


ה. על פי מ"ש (בהמשך צו "ציון במשפט תפדה", כנ"ל ס"ג) "'''ושבי'''' בצדקה"<ref name=":0" />, ד.ה. אַז צדקה טוט אויף דער ענין פון פדיון שבויים (וכמאחז"ל<ref>ב"ב י, א. וראה [[לקוטי אמרים פרק ל"ז|תניא פל"ז]] (מח, ב).</ref> "גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה") – וועט מען איצטער מאַכן יעדערן פון אייך אַ שליח לצדקה. מ'וועט געבן צוויי שטרות: איין שטר מיט וועלכן יעדערער קען טאָן כטוב בעיניו, און אַ צווייטן שטר אויף אָפּגעבן לצדקה.
ה. על פי מ"ש (בהמשך צו "ציון במשפט תפדה", כנ"ל ס"ג) "'''ושבי'''' בצדקה"<ref name=":0" />, ד.ה. אַז צדקה טוט אויף דער ענין פון פדיון שבויים (וכמאחז"ל{{הערה|ב"ב י, א. וראה [[לקוטי אמרים פרק לז|תניא פל"ז]] (מח, ב).}} "גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה") – וועט מען איצטער מאַכן יעדערן פון אייך אַ שליח לצדקה. מ'וועט געבן צוויי שטרות: איין שטר מיט וועלכן יעדערער קען טאָן כטוב בעיניו, און אַ צווייטן שטר אויף אָפּגעבן לצדקה.


ויה"ר אַז דער קיום מצות הצדקה זאָל ניט נאָר מקרב ומזרז זיין די גאולה, וואָס אויך זירוז האָט כמה שיעורים ואופנים, זאָל דאָס זיין אַ זירוז ע"ד ווי סמיכות גאולה לתפלה – אַז דאָס איז בלי שום הפסק. ד.ה. אַז דורך דער מעשה הצדקה האָט מען תיכף ומיד (און נאָך קודם המשך הדיבור בכל דברים אלו) די גאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו (צוזאַמען מיט אלי' הנביא זכור לטוב המבשר את הגאולה<ref>פרש"י בחוקותי כו, מב. ועוד.</ref>). ובמילא וועט מען אָפּגעבן די צדקה (וכל המשך הענינים שלאח"ז) בארצנו הקדושה, ובירושלים עיה"ק, ובהר הקודש. – [און אויב ח"ו ס'וועט זיין אַן עיכוב, וועט מען דאָס אָפּגעבן בזריזות יעדערער במקומו ובעירו, ובהוספה מדילי'].
ויה"ר אַז דער קיום מצות הצדקה זאָל ניט נאָר מקרב ומזרז זיין די גאולה, וואָס אויך זירוז האָט כמה שיעורים ואופנים, זאָל דאָס זיין אַ זירוז ע"ד ווי סמיכות גאולה לתפלה – אַז דאָס איז בלי שום הפסק. ד.ה. אַז דורך דער מעשה הצדקה האָט מען תיכף ומיד (און נאָך קודם המשך הדיבור בכל דברים אלו) די גאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו (צוזאַמען מיט אלי' הנביא זכור לטוב המבשר את הגאולה{{הערה|פרש"י בחוקותי כו, מב. ועוד.}}). ובמילא וועט מען אָפּגעבן די צדקה (וכל המשך הענינים שלאח"ז) בארצנו הקדושה, ובירושלים עיה"ק, ובהר הקודש. – [און אויב ח"ו ס'וועט זיין אַן עיכוב, וועט מען דאָס אָפּגעבן בזריזות יעדערער במקומו ובעירו, ובהוספה מדילי'].


ועוד והוא העיקר – אַז "בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו", האנשים והנשים והטף – איז "ארו עם ענני שמיא"<ref>דניאל ז, יג. סנהדרין צח, א.</ref> – צוזאַמען מיט די החלטות טובות בנוגע צו צדקה און מעשים טובים בכלל ובפרט – בארצנו הקדושה, און דאָרטן – בירושלים עיר הקודש, ובהר הקודש, ובבית המקדש השלישי.
ועוד והוא העיקר – אַז "בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו", האנשים והנשים והטף – איז "ארו עם ענני שמיא"{{הערה|דניאל ז, יג. סנהדרין צח, א.}} – צוזאַמען מיט די החלטות טובות בנוגע צו צדקה און מעשים טובים בכלל ובפרט – בארצנו הקדושה, און דאָרטן – בירושלים עיר הקודש, ובהר הקודש, ובבית המקדש השלישי.


ותיכף מיד ממש.
ותיכף מיד ממש.
שורה 62: שורה 60:
[כ"ק אדמו"ר שליט"א נתן לכאו"א מהנוכחים שיחיו ב' שטרות של דולר, הא' – לעשות בו כטוב בעיניהם, והב' – לתתו (או חילופו) לצדקה].
[כ"ק אדמו"ר שליט"א נתן לכאו"א מהנוכחים שיחיו ב' שטרות של דולר, הא' – לעשות בו כטוב בעיניהם, והב' – לתתו (או חילופו) לצדקה].


{{הערות שוליים}}*) היום בו "דידן נצח" באופן גלוי לעיני כל העמים (בבית המשפט הפדרלי) בנוגע לספרי וכתבי רבותינו נשיאינו שבספריית ליובאַוויטש.
{{הערות שוליים|קבוצה=*}}
[[קטגוריה:ספר השיחות תשמ"ז-תשנ"ב|תשנ"ב]]
}}
 
 
[[קטגוריה:ספר השיחות תשנ"ב]]
[[קטגוריה:ספר השיחות תשנ"ב]]
[[קטגוריה:שיחות כ"ק אדמו"ר שליט"א|ת]]
[[קטגוריה:שיחות אדמו"ר שליט"א - תשנ"ב]]

גרסה אחרונה מ־21:11, 5 באוקטובר 2025

ספר השיחות תשמ"ז-תשנ"ב
תשנ"ב
ברכת כ"ק אדמו"ר שליט"א ער"ה, לאחר התרת נדרים • ברכת כ"ק אדמו"ר שליט"א ער"ה, אחרי קבלת הפ"נ הכללי • ש"פ נצבים, יום ב' דר"ה וש"פ וילך, ו' תשרי • ר"ה, ליל שבת חוהמ"ס, ליל ויום שמח"ת • ליל שמח"ת • ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון • ש"פ נח, ד' מרחשון • ש"פ לך, י"א מרחשון • ש"פ וירא, ח"י מרחשון • ש"פ חיי שרה, כ"ה מרחשון, מבה"ח כסלו • ליל ג' (כח מ"ח) ליל ה' (אדר"ח כסלו), ש"פ תולדות (ב' כסלו) (א) • ליל ג' (כח מ"ח) ליל ה' (אדר"ח כסלו), ש"פ תולדות (ב' כסלו) (ב) • ש"פ ויצא, ט' כסלו • ש"פ וישלח, ט"ז כסלו • מוצאי י"ט־כ' כסלו, ביחידות כללית • ש"פ וישב, כ"ג כסלו, מבה"ח טבת • יום א' כ"ד כסלו - במעמד "פרסומי ניסא" העולמי • ש"פ מקץ, שבת חנוכה, אדר"ח טבת • אור לה' טבת • ש"פ ויגש, ז' טבת • ליל ויום ג' פ' ויחי, עשרה בטבת, ש"פ ויחי (י"ד טבת) • ש"פ שמות, כ"א טבת • ש"פ וארא, כ"ח טבת, מבה"ח שבט (א) • ש"פ וארא, כ"ח טבת, מבה"ח שבט (ב) • יום ד', פ' בא, ג' שבט, וש"פ בא, ו' שבט • ש"פ בא, ו' שבט, וש"פ בשלח, י"ג שבט • יום ה' פ' בשלח, י"א שבט, וש"פ בשלח, י"ג שבט • חמשה עשר בשבט • ש"פ יתרו, כ' שבט • ש"פ יתרו, כ' שבט, וליל ויום ב' פ' משפטים, כ"ב שבט • ש"פ משפטים, ז"ך שבט, מבה"ח אדר א' (א) • ש"פ משפטים, ז"ך שבט, מבה"ח אדר א' (ב) • לילות ד', ה', ו', וש"פ תרומה • ג', ועש"ק פ' תצוה, ז' יו"ד וי"א אד"ר • ש"פ תצוה, י"א אד"ר • ג' ד' ה' ועש"ק וש"ק פ' כי תשא, י"ד־י"ח אד"ר • ר"ד ש"פ ויקהל, כ"ה אד"ר, ש"פ שקלים מבה"ח אד"ש - תקציר • הוספות: ר"ד ושקו"ט בעת ביקור הרה"ג הר"מ אליהו שליט"א, ליל ב' פ' לך לך ו' מ"ח • קונטרס בענין מקדש מעט זה בית רבינו שבבבל • קונטרס ע"ד חלוקת הש"ס בי"ט כסלו • הדרן על מס' ברכות ומו"ק • מכתבים כלליים לר"ה תשנ"ב

שיחת אור ליום ה' פ' ויגש, ה' טבת[* 1] ה'תשנ"ב

א. דער היינטיקער טאָג ה' טבת איז פאַרבונדן מיט דעם שחרור און "פדיון שבויים" פון די ספרים און כתבים פון רבותינו נשיאינו אין ספריית אגודת חסידי חב"ד ליובאַוויטש, שבנשיאותו ובהנהלתו פון כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו.

ו"הימים האלה נזכרים ונעשים גו'"[1] – אַז בשעת עס קומט דער טאָג מדי שנה בשנה, איז "נזכרים" און דורך דעם "נעשים" די ענינים וועלכע האָבן זיך אויפגעטאָן בפעם הראשונה[2].

ועל פי דברי המשנה[3] "מצוה גוררת מצוה" (אַז דער קיום פון אַ מצוה בריינגט דעם מענטשן (המקיים את ה־ מצוה) צו מקיים זיין נאָך אַ מצוה, ובפרט ובעיקר – מקיים זיין די מצוה עצמה) – וואָס דאָס איז אַ כלל בנוגע צו יעדער מצוה, עאכו"כ בנוגע צו דער "מצוה רבה"[4] פון פדיון שבויים – איז פאַרשטאַנדיק, אַז די מצוה און ענין פון פדיון שבויים וועלכע האָט זיך אויפגעטאָן אין דעם טאָג פון ה' טבת [וואָס איז מעין ובדוגמת דעם ענין פון פדיון שבויים בפשטות[5]], בריינגט „(גוררת)" אַז מ'זאָל מקיים זיין (נאָך מצוות, ובפרט ובעיקר) מצות פדיון שבויים, און אין דעם ענין (פון פדיון ספרים) זעלבסט:

בימים אלו איז דאָ אַ "קבוצה" פון ספרים, צוזאַמען מיט כתבי־יד המצורפים לספרים אלו, וועלכע וואַרטן אויף זייער פדיון שבויים, אַז זיי זאָלן אומגעקערט ווערן צו זייער אמת'ן בעל הבית, וואָס דאָס איז נשיא דורנו דער רבי דער שווער, אומגעקערט ווערן צו זיינע ד' אמות, וועלכע זיינען צוזאַמען מיט די ד' אמות פון דעם בית הכנסת ובית המדרש ובית מעשים טובים (וגמילות חסדים בפרט) – "בית רבינו שבבבל"[6].

און וויבאַלד אַז "מצוה גוררת מצוה" – איז מובן עד"ז בנדו"ד, אַז דער (קיום מצות) פדיון שבויים בה' טבת – בריינגט[7] אויך דעם (קיום מצות) פדיון און אומקערונג פון די ספרים און כתבי יד האמורים.

ויש להוסיף, אַז דער ענין האמור [פון "מצוה גוררת מצוה" – ממצוה אחת דפדיון שבויים למצוה שני' דפדיון שבויים] איז נאָך מער אונטערשטראָכען בשעת ס'רעדט זיך וועגן פדיון שבויים פון ספרים:

ספרים פון תורה זיינען אַן ענין פון חכמה[8] [און אין דעם גופא – חכמה קדושה, חכמת התורה]. דערפון איז פאַרשטאַנדיק, אַז יעדער ספר אין תורה איז נוגע אויך צו אַלע אַנדערע ספרים, וויבאַלד אַז דורך דעם לימוד און דער ידיעה אין דעם ספר קומט צו אַ הוספה אין דער הבנה והשגה פון אַנדערע ספרים.

אַזוי אויך בנוגע לעניננו: היות אַז די שלימות הלימוד פון די פריערדיקע ספרים (וואָס זייער פדיון האָט זיך אויפגעטאָן בה' טבת) איז תלוי אין דעם לימוד הספרים הנמצאים לע"ע בשבי', קומט אויס, אַז די שלימות הפדיון פון די ספרים[9] (בה' טבת) – איז בשעת דאָס בריינגט דעם פדיון פון די ספרים האמורים (און אַלע אַנדערע ספרים) וועלכע וואַרטן נאָך אויף זייער פדיון.

[ובפרט אַז זיי זיינען ביידע אַ חלק פון איין ספרי' – ספריית אגו"ח חב"ד שבנשיאותו דכ"ק מו"ח אדמו"ר, נשיא דורנו].

ב. ועוד וג"ז עיקר (ואדרבא – הוא העיקר):

די מצוה פון פדיון שבויים (בה' טבת) – בריינגט (ע"ד "מצוה גוררת מצוה") אויך דעם אמת'ן און פולקאָמן פדיון שבויים דורך דעם אויבערשטן – דער פדיון פון אַלע אידן (וכל עניני תורה וכל הענינים כולם) פון דעם גלות צו דער גאולה האמיתית והשלימה.

ויש להוסיף, אַז אויך דער ענין (די שייכות פון פדיון שבויים להגאולה) איז מודגש במיוחד בנוגע צו פדיון שבויים פון ספרים – כידוע[10], אַז דער ענין הגאולה איז תלוי אין דעם פדיון (דער בירור וזיכוך והעלאה) פון אַלע ניצוצי קדושה וועלכע געפינען זיך "בשבי'" אין דעם העלם והסתר פון וועלט; און וויבאַלד אַז אַלע ענינים הויבן זיך אָן און ווערן נמשך פון תורה[11] – איז פאַרשטאַנדיק, אַז דער כח אויף דעם קומט פון דעם ענין דוגמתו בתורה – דער פדיון פון עניני תורה וועלכע געפינען זיך בשבי'.

ג. נאָך אַ נקודה אין דער שייכות פון די צוויי ענינים:

דער אמת'ער פדיון שבויים און נצחון פון די ספרים איז, כמובן ופשוט, דוקא בשעת אַז דורך דעם קומט צו נאָך מער אין לערנען ספרים פון תורה[12] [כולל בעיקר – אין דער לימוד בספרים אלו]. דערפון איז פאַרשטאַנדיק, אַז דער טאָג פון ה' טבת דאַרף מיט זיך בריינגען אַ חיזוק והוספה בלימוד ספרים פון תורה, אָנהויבנדיק פון דעם ערשטן "ספר"[13] בתורה שבע"פ – ספר המשניות.

ועפ"ז איז מובן נאָך מער ווי דער פדיון הספרים בריינגט צו דעם פדיון הכללי דהגאולה – כמפורש אין פסוק[14] "ציון במשפט תפדה גו'", ד.ה. אַז דורך לימוד התורה [וואָס אין דעם באַשטייט כנ"ל דער אמת'ער נצחון ופדיון הספרים] – ווערט אויפגעטאָן די פדי' פון "ציון". ובפרט דורך לימוד הספרים[15], אָנהויבנדיק פון ספר המשניות[16] – כמאמר חז"ל[17] "אין כל הגליות הללו מתכנסות אלא בזכות המשניות".

און דער "ציון במשפט תפדה" איז נאָך מער בהדגשה – דורכן לימוד אין די ספרים וואָס זיינען נפדה געוואָרן[18].

ולהוסיף, אַז פון דעם איז אויך מובן בהנוגע לפועל – אַז דער מאורע פון ה' טבת דאַרף בריינגען לכל לראש אַ חיזוק והוספה בלימוד הספרים[19], כולל ומתחיל מלימוד המשניות – וואָס דאָס בריינגט אַז פון דעם פדיון הספרים קומט מען גלייך צו דעם פדיון פון דער גאולה, כנ"ל. און דורך די עצם החלטות בזה – איז וויבאַלד אַז דער אויבערשטער זעט אַז דאָס זיינען החלטות אמיתיות און מ'וועט זיי זיכער מקיים זיין, זיינען די החלטות עצמן פועל[20] פּונקט ווי מ'וואָלט שוין געלערנט די משניות'ן[21].

ד. ויש להוסיף ולקשר כל הנ"ל – ע"ד הרמז – צו פרשת השבוע, פ' ויגש:

עס שטייט אין זהר[22], אַז "ויגש אליו יהודה" איז דער ענין פון סמיכת[23] גאולה לתפלה (אַז פון ברכת "גאל ישראל" גייט מען גלייך אַריבער – בלי שום הפסק – צו תפלת העמידה, אָנהויבנדיק מיט דעם פסוק[24] "אדנ"י שפתי תפתח גו'", וואָס "כתפלה[25] אריכתא דמיא"[26]).

דער עיקר[27] טעם אויף סמיכת גאולה לתפלה איז בכדי אַז די תפלה זאָל נתקבל ווערן, ווי ער זאָגט אין ירושלמי[28] "כל מי שאינו תוכף לגאולה תפלה למה הוא דומה לאוהבו של מלך שבא והרתיק (ודפק[29]) על פתחו של מלך, יצא לידע מה הוא מבקש ומצאו שהפליג, עוד הוא הפליג (גם המלך הפליג ממנו[30])".

מעין ועל־דרך זה איז אויך בנידון־דידן:

ה' טבת איז אַ טאָג פאַרבונדן מיט דעם ענין פון "גאולה" – די גאולה און פדיון פון ספרי רבותינו נשיאינו (כנ"ל סעיף א). און תיכף בסמיכות צו דער "גאולה" איז דאָ די "תפלה" ובקשה כו' אויף די ספרים וועלכע וואַרטן נאָך אויף זייער פדיון, ועוד ועיקר – די תפלה אויף דעם פדיון הכללי בגאולה האמיתית והשלימה (כנ"ל ס"א ואילך).

און דורך דעם וואָס די תפלה קומט בסמיכות לגאולה, ובנדו"ד – אַז די תפלות הנ"ל קומען בסמיכות צו דער פעולה פון "גאולה" – דער פדיון שבויים וועלכער האָט זיך אויפגעטאָן ביום זה, ה' טבת[31] – איז דאָס פועל, אַז דער אויבערשטער זאָל מקבל זיין תפלות בני ישראל, און תיכף ומיד[32] פודה זיין די אַלע ספרים, און פודה זיין אַלע אידן בגאולה האמיתית והשלימה;

ו"בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו"[33] גייט מען צוזאַמען מיט אַלע ספרים – סיי די ספרים וואָס מ'האָט שוין אומגעקערט, און סיי די ספרים (וכת"י) וואָס מ'גייט אומקערן תיכף ומיד ממש – לארצנו הקדושה.

ה. על פי מ"ש (בהמשך צו "ציון במשפט תפדה", כנ"ל ס"ג) "ושבי' בצדקה"[14], ד.ה. אַז צדקה טוט אויף דער ענין פון פדיון שבויים (וכמאחז"ל[34] "גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה") – וועט מען איצטער מאַכן יעדערן פון אייך אַ שליח לצדקה. מ'וועט געבן צוויי שטרות: איין שטר מיט וועלכן יעדערער קען טאָן כטוב בעיניו, און אַ צווייטן שטר אויף אָפּגעבן לצדקה.

ויה"ר אַז דער קיום מצות הצדקה זאָל ניט נאָר מקרב ומזרז זיין די גאולה, וואָס אויך זירוז האָט כמה שיעורים ואופנים, זאָל דאָס זיין אַ זירוז ע"ד ווי סמיכות גאולה לתפלה – אַז דאָס איז בלי שום הפסק. ד.ה. אַז דורך דער מעשה הצדקה האָט מען תיכף ומיד (און נאָך קודם המשך הדיבור בכל דברים אלו) די גאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו (צוזאַמען מיט אלי' הנביא זכור לטוב המבשר את הגאולה[35]). ובמילא וועט מען אָפּגעבן די צדקה (וכל המשך הענינים שלאח"ז) בארצנו הקדושה, ובירושלים עיה"ק, ובהר הקודש. – [און אויב ח"ו ס'וועט זיין אַן עיכוב, וועט מען דאָס אָפּגעבן בזריזות יעדערער במקומו ובעירו, ובהוספה מדילי'].

ועוד והוא העיקר – אַז "בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו", האנשים והנשים והטף – איז "ארו עם ענני שמיא"[36] – צוזאַמען מיט די החלטות טובות בנוגע צו צדקה און מעשים טובים בכלל ובפרט – בארצנו הקדושה, און דאָרטן – בירושלים עיר הקודש, ובהר הקודש, ובבית המקדש השלישי.

ותיכף מיד ממש.

[כ"ק אדמו"ר שליט"א נתן לכאו"א מהנוכחים שיחיו ב' שטרות של דולר, הא' – לעשות בו כטוב בעיניהם, והב' – לתתו (או חילופו) לצדקה].

הערות שוליים

  1. ↑ *) היום בו "דידן נצח" באופן גלוי לעיני כל העמים (בבית המשפט הפדרלי) בנוגע לספרי וכתבי רבותינו נשיאינו שבספריית ליובאַוויטש.
  1. ↑ לשון הכתוב – אסתר ט, כח.
  2. ↑ ראה רמ"ז בס' תיקון שובבי"ם, הובא ונת' בס' לב דוד (להחיד"א) פכ"ט. ולהעיר ממשנה ספ"ג דגיטין. שו"ת הר"י אירגס (בסו"ס מבוא פתחים) ס"ה בארוכה.
  3. ↑ אבות פ"ד מ"ב.
  4. ↑ ב"ב ח, ריש ע"ב. רמב"ם הל' מתנות עניים פ"ח ה"י. וראה גם טושו"ע יו"ד ר"ס רנב.
  5. ↑ דמובן, שגודל הענין שבמצות פדיון שבויים (שפודים ישראל השבוי ביד אוה"ע) הוא ג"כ בנוגע לכל ספר וספר בתורה – תורתו של הקב"ה – הנמצא בשבי' תחת ידי זרים. ובפרט שהתורה (כולל כל ספר בתורה) היא "חיינו ואורך ימינו" (נוסח ברכת "אהבת עולם" דתפלת ערבית – ע"פ נצבים ל, כ)*.
    *) ולהעיר ממאחז"ל (ברכות נז, א. וש"נ) "אל תקרי מורשה אלא מאורשה", ולכן "עובד כוכבים שעוסק בתורה חייב מיתה" (סנהדרין נט, א).
  6. ↑ מגילה כט, א. וראה בארוכה לקמן ח"ב ע' 465 ואילך, בענין מקדש מעט זה בית רבינו שבבבל.
  7. ↑ ויש בזה גם הסיוע מהקב"ה – כהמשך לשון המשנה שם „שכר מצוה מצוה", שמן השמים מסייעין ומזמינים ביד מי שעשה מצוה אחת שיעשה אחרת (ראה רע"ב, מדרש שמואל, ועוד), כולל ובעיקר – שיעשה מצוה זו עצמה.
  8. ↑ כמ"ש (ואתחנן ד, ו) "כי היא חכמתם ובינתכם לעיני העמים".
  9. ↑ שעיקר מטרת ותכלית פדיונם היא הלימוד בהם, כדלקמן ס"ג.
  10. ↑ תו"א וישב כז, ד. ובכ"מ.
  11. ↑ ראה ב"ר בתחלתו. זח"א קסא, ריש ע"ב.
  12. ↑ ראה בארוכה שיחת ש"פ ויגש ה' טבת תשמ"ח (סה"ש תשמ"ח ח"א ע' 184 ואילך). ושם, שאף שהעיקר והכלל הוא ספר תורה, מ"מ כדי שיהי' הלימוד בפועל ("ולמדה גו' שימה בפיהם" (וילך לא, יט)) צריך ללמוד בריבוי ספרים המבארים ומפרשים בפרטיות את כל הענינים שבס"ת. וכהפס"ד (רא"ש הל' קטנות ריש הל' ס"ת. שו"ע יו"ד סע"ר ס"ב) שמצות כתיבת ס"ת האידנא היא בכתיבת ספרים. וראה גם שיחת ה' טבת תשמ"ט.
  13. ↑ ובלשון הרמב"ם (בהקדמתו לספר היד) – "מימות משה רבינו ועד רבינו הקדוש לא חיברו חיבור שמלמדין אותו ברבים בתורה שבעל פה . . והוא קיבץ כל השמועות וכל הדינים . . וחיבר מהכל ספר המשנה".
  14. ↑ 14.0 14.1 ישעי' א, כז.
  15. ↑ ראה הל' ת"ת לאדה"ז רפ"ב (וש"נ), ש"בזמן הזה גם הלכות פסוקות של פסקי הגאונים הפוסקים כמו הטור והש"ע והגהותיו בכלל משנה יחשבו". ועפ"ז אולי י"ל שכ"ה גם ביחס לנדו"ד. ועצ"ע.
  16. ↑ ולהעיר ש"מצוה גוררת מצוה" הוא מאמר המשנה.
  17. ↑ ויק"ר פ"ז, ג. וראה תו"א שמות מט, ג. תו"ח שם יח, א־ב. לקו"ת דברים א, סע"ב ואילך. ובכ"מ. וראה "תשובות וביאורים" ס"ד ס"ה (ע' 19 ואילך).
  18. ↑ ויש לומר, שגם כינוס הגליות שנעשה "בזכות המשניות" הוא בהדגשה יתירה ע"י לימוד במשניות ועד"ז בספרי פס"ד (ראה הערה 15) שנפדו משבי' – כי, טעם הדבר שבזכות המשניות הגליות מתכנסות הוא לפי שעל ידה נפעל בירור הניצוצות שבעולם (ראה תו"א שם. ובארוכה – תו"ח שם). ונת"ל (סעיף ב) שע"י פדיון ספרים בתורה ניתוסף בהכח לפדיון ניצוצות שבעולם.
  19. ↑ ראה סה"ש תשמ"ח שם ע' 187 ואילך.
  20. ↑ ראה תענית ח, ב. שו"ע או"ח סתקע"א ס"ג.
  21. ↑ ובפרט שההחלטות מתקבלות במקום קדוש, וב"בית המשולש" – בית תפלה, בית תורה ובית מעשים טובים (כמדובר כמ"פ).
  22. ↑ ח"א ריש פרשתנו (רה, ב). וראה סה"מ מלוקט ח"ה ע' קכח. וש"נ.
  23. ↑ ברכות ד, ב. שם ט, ב. רמב"ם הל' תפלה פ"ז הי"ז. טושו"ע או"ח סי' ס"ו ס"ח. שו"ע אדה"ז שם ס"ט. טושו"ע ודאדה"ז שם ר"ס קיא.
  24. ↑ תהלים נא, יז.
  25. ↑ ברכות שבהערה 23.
  26. ↑ ועד"ז ברכת השכיבנו בתפלת ערבית – ש"כגאולה אריכתא דמיא" (שם).
  27. ↑ ראה שו"ע אדה"ז שם ס"ב (מב"י שם): "לימוד זה (ממ"ש (תהלים יט, טו) יהיו לרצון וגו' צורי וכתיב אחריו (שם כ, ב) יענך ה' ביום צרה) אינו אלא סמך בעלמא ועיקר סמיכת גאולה לתפלה הוא מדברי חכמים וכו'".
  28. ↑ ברכות פ"א ה"א. הובא בפרש"י ברכות ד, ב ד"ה זה הסומך. טור ושו"ע אדה"ז שם.
  29. ↑ פני משה לירושלמי שם. וכ"ה הלשון במקומות שבהערה הקודמת.
  30. ↑ פ"מ שם.
  31. ↑ ביחד עם השבח וההודאה להשי"ת על "גאולה" זו, מעין וע"ד ברכת "גאל ישראל" – ש"מרצהו (להקב"ה) בתשבחות וקלוסין של יצי"מ והוא מתקרב אליו, ובעודו קרוב אליו יש לו לתבוע צרכיו" (פרש"י שם).
  32. ↑ די"ל, שכשם שסמיכת גאולה לתפלה היא באופן שאין שום הפסק ביניהן [גם לא באמירת פסוקי תורה, שלכן אחז"ל שהפסוק אדנ"י שפתי תפתח גו' כתפלה אריכתא דמיא, כנ"ל בפנים (ראה הגמ"י הל' תפלה פ"ב אות ד. מרדכי לברכות ט, ב. טושו"ע ודאדה"ז או"ח ר"ס קיא)], עד"ז הוא גם בנוגע למילוי הבקשות שבתפלה (שנפעל ע"י סמיכת גאולה לתפלה, כבפנים) – שהוא בסמיכות ממש להתפלה והבקשה. וראה תניא אגה"ת פי"א (ק, א): ואילו לא היינו חוזרים וחוטאים היינו נגאלין מיד כמו שאנו מברכין בא"י גואל ישראל (וראה גם לעיל שם בנוגע לבקשת הסליחה בברכת סלח לנו).
  33. ↑ בא י, ט.
  34. ↑ ב"ב י, א. וראה תניא פל"ז (מח, ב).
  35. ↑ פרש"י בחוקותי כו, מב. ועוד.
  36. ↑ דניאל ז, יג. סנהדרין צח, א.
אוחזר מתוך "https://text.chabadpedia.com/index.php?title=שיחת_אור_לה%27_טבת_תשנ%22ב_-_מוגה&oldid=25232"