שיחת בא תשנ"ב - מוגה: הבדלים בין גרסאות בדף

{{ספר השיחות תשמ"ז-תשנ"ב}}

יעדער ענין אין תורה איז אַן ענין נצחי{{הערה|ראה [[לקוטי אמרים פרק י"ז|תניא רפי"ז]]. ובכ"מ.}} און (במילא) הוראה נצחית פאַר אַלע דורות. ועפ"ז – וואָס איז די הוראה נצחית פון "בא אל פרעה", לאחרי הביטול והנצחון איבער פרעה (מלך מצרים) בגאולת מצרים, ועאכו"כ לאחרי די גאולה האמיתית והשלימה, ווען "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ"{{הערה|[[זכריה פרק יג|זכרי' יג, ב]].}}, און עס בלייבט ניט איבער קיין רושם פון פרעה, ומעין ובדוגמת זה – בסוף זמן הגלות, ווען עס האָבן זיך שוין געענדיקט אַלע בירורים פון קליפת פרעה וכיו"ב (ווי גערעדט מערערע מאָל).

די כוונה פון גאולת מצרים איז – מתן תורה, ווי דער אויבערשטער זאָגט משה'ן גלייך בתחלת שליחותו: "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה"{{הערה|[[שמות פרק ג|שמות ג, יב]].}}. דער אויפטו פון מתן תורה איז – נתינת התורה והמצוות למטה צו אידן נשמות בגופים, בכדי מ'זאָל קענען אויספירן די תכלית וכוונה פון בריאת כל העולם: נתאווה הקב"ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים{{הערה|ראה תנחומא נשא טז. שם בחוקותי ג. במדב"ר פי"ג, ו. [[לקוטי אמרים פרק ל"ו|תניא רפל"ו]].}}, אַז אין דער מדידה והגבלה והעלם והסתר פון אַ נשמה בגוף בתחתונים, זאָל זיין גילוי העצמות, (כביכול) אַזוי ווי אַן אדם וואָס געפינט זיך בגילוי בכל עצמותו אין זיין אייגענער דירה<ref name=":0" /> (ומכ"ש אַזוי בנוגע צו דעם אויבערשטן, דער בורא העולם ומנהיגו), ווי עס וועט זיך אויספירן בשלימות הגילוי בגאולה האמיתית והשלימה (ומעין זה איז געווען באַ מתן תורה), כמ"ש{{הערה|[[ישעיה פרק ל|ישעי' ל, כ]].}} "ולא יכנף עוד מוריך"{{הערה|[[לקוטי אמרים פרק ל"ו|תניא שם]] (מו, א).}}, ער וועט שטיין בגלוי אין זיין דירה בלי שום לבושים, אפילו ניט לבושים הכי עליונים (כנף העליון).

כידוע אַז תורה ומצוות מצד עצמן זיינען בעצם למעלה ממדידה והגבלה (חכמתו ורצונו של הקב"ה{{הערה|[[לקוטי אמרים פרק ד'|תניא פ"ד]] ואילך.}}). און דער חידוש בזה איז – אַז (ניט נאָר ווי זיי זיינען מצד עצמם, נאָר) אויך ווי זיי קומען אַראָפּ למטה (באַ מ"ת) אין מדידה והגבלה, און זייער קיום ושלימות איז אָפּהענגיק דוקא אין דער מדידה והגבלה – איז זייער מדידה והגבלה גופא למעלה ממדידה והגבלה: הן אין תורה – סיי תורה שבכתב וועלכע האָט אַ הגבלה: אַ מספר מסויים פון אותיות וכו', און סיי תורה שבעל פה וואָס לימודה דאַרף זיין דוקא בשכלו והבנתו המוגבלת של האדם (וואָס דוקא דעמולט קען מען מאַכן אַ ברכת התורה){{הערה|הל' ת"ת לאדה"ז ספ"ב. וש"נ.}}, ועאכו"כ אין מצוות וואָס יעדע מצוה האָט אַ מדידה והגבלה (די ריבוי פרטי הדינים (והידורים) בכל מצוה לפי ענינה) – איז די מדידה והגבלה גופא פון "כל נהורין" ("נר מצוה ותורה אור") באופן פון "אתפריעו" למעלה ממדידה והגבלה[ע"ד "והי' מספר גו' אשר לא ימד ולא יספר מרוב"{{הערה|[[הושע פרק ב|הושע ב, א]].}}, וע"ד "'''מקום''' ארון אינו מן המדה"{{הערה|יומא כא, א. וש"נ.}}].

י. אין גאולת מצרים איז אָבער ניט געווען די שלימות בירור התחתון, כמובן דערפון וואָס עס האָט געדאַרפט זיין "כי ברח העם"{{הערה|בשלח יד, ה.}}, "בחפזון יצאת מארץ מצרים"{{הערה|פ' ראה טז, ג.}}, ווייל דער רע איז נאָך געווען בתוקף כו'{{הערה|ראה [[לקוטי אמרים פרק ל"א|תניא פל"א]] (מ, ב).}} (כמובן גם מזה וואָס דערנאָך "וירדוף (מצרים) אחרי בני ישראל"{{הערה|שם=:6|בשלח יד, ח.}}, און יצי"מ איז ניט נשלם געוואָרן ביז "וירא{{הערה|שם, ל.}} ישראל את מצרים '''מת''' על שפת הים"{{הערה|שעד אז היתה אימת מצרים עליהם (שהרי "איקטורין שלח עמהם" – פרש"י בשלח יד, ה, ממכילתא עה"פ). וראה גם סה"מ מלוקט ח"ד ע' רכו הערה 16.}}).

ס'איז ידוע אַז אין דעם יום ההילולא פון אַ צדיק איז זיין נשמה עולה למעלה, צוזאַמען מיט "כל מעשיו ותורתו ועבודתו אשר עבד כל ימי חייו"{{הערה|תניא [[אגרת הקודש סימן כ"ז|אגה"ק סי' ז"ך]] (קמז, א־ב).}}, און דאָס איז "מתגלה ומאיר בבחי' גילוי מלמעלה למטה . . ופועל{{הערה|[[תהלים פרק ע"ד|תהלים עד, יב]].}} ישועות בקרב הארץ"{{הערה|[[אגרת הקודש סימן כ"ח|אגה"ק סכ"ח]] (קמח, א).}}.

און אין דעם יאָרצייט בכל שנה ושנה קומט צו אַן עלי' שלא בערך אין דער נשמה פון דעם בעל ההילולא (וואָס דאָס איז דער טעם אויף אמירת קדיש ביום היאָרצייט בכל שנה{{הערה|ראה לקו"ש חכ"ו ע' 329 הערה 15.}}), און אַן עלי' "בעילוי{{הערה|ל' ה[[אגרת הקודש סימן כ"ז|אגה"ק בביאור לסי' ז"ך]] (קמז, א).}} אחר עילוי"{{הערה|ראה לקו"ש שם ע' 329 ואילך. וש"נ.}}.

ובסגנון פון היינטיקער פרשה: אין דעם טאָג פון יו"ד שבט ווערט באַ דעם בעל ההילולא – דער משה רבינו שבדורנו (כידוע{{הערה|זח"ג רעג, א. תקו"ז תס"ט. וראה [[לקוטי אמרים פרק מ"ד|תניא פמ"ד]] (סג, א). ועוד.}} אַז אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא{{הערה|ובב"ר פנ"ו, ז: ואין דור שאין בו כמשה.}}) – "בא אל פרעה", "דעייל לי' קב"ה אדרין בתר אדרין" ("בעילוי אחר עילוי") אל פרעה דקדושה, "דאתפריעו ואתגליין מיני' כל נהורין". ובכל שנה – ועד"ז בשנה זו – קומט אין דעם צו אַן עלי' נעלית יותר, ביז – שלא בערך.

און דער גילוי פון "בא אל פרעה" באַ דעם נשיא הדור – וואָס "הנשיא הוא הכל"{{הערה|פרש"י חוקת כא, כא.}} – ווערט נמשך ומתגלה למטה און איז "פועל ישועות בקרב הארץ", באַ כל אנשי הדור (ובפרט מצד בחי' משה שבכאו"א מישראל{{הערה|[[לקוטי אמרים פרק מ"ב|תניא רפמ"ב]].}}), נשמות בגופים דוקא.

ובפרט אַז דורנו זה – ווי דער בעל ההילולא האָט געזאָגט – איז דער דור האחרון פון גלות און דער דור הראשון פון דער גאולה, וואָס דער דור (דעקבתא דמשיחא) איז אַ גלגול פון דעם דור יוצאי מצרים{{הערה|שער הגלגולים הקדמה כ. ל"ת וספר הליקוטים להאריז"ל שמות ג, ד.}}, במילא פאַרשטאַרקט דאָס נאָכמער דעם פאַרגלייך פון דעם בעל ההילולא נשיא דורנו (משה שבדורנו) מיט משה שבדורו – כמאחז"ל{{הערה|ראה שמו"ר פ"ב, ד. שם, ו. זח"א רנג, א. ש' הפסוקים פ' ויחי. [[תורה אור משפטים|תו"א משפטים]] עה, ב.}} אַז משה "הוא גואל ראשון הוא גואל אחרון".

אין דעם טאָג איז געווען די הסתלקות פון כ"ק מו"ח אדמו"ר (נטלו המאורות). אָבער ניט באופן אַז דאָס בלייבט באַ "נטלו" ח"ו, נאָר פון דעם "נטלו" איז געוואָרן גלייך נתלו "שני המאורות הגדולים"{{הערה|בראשית א, טז.}} באופן נעלה יותר – כידוע אַז דורך הסתלקות ווערט נאָך אַ העכערע עלי' וגילוי (מבחי' "אסתלק יקרא דקוב"ה בכולהו עלמין"{{הערה|ראה [[לקוטי אמרים פרק כ"ז|תניא פכ"ז]] ו[[לקוטי תורה פקודי|לקו"ת ר"פ פקודי]] (מזח"ב קכח, ב. ועוד). [[תורה אור ויקהל|תו"א ויקהל]] פט, ד. [[לקוטי תורה חוקת|לקו"ת חוקת]] סה, ג. וראה ד"ה באתי לגני ה'שי"ת פ"א.}}), און דעמולט איז די נשמה "אשתכח בכלהו עלמין יתיר מבחיוהי"{{הערה|זח"ג עא, ב. הובא ונת' ב[[אגרת הקודש סימן כ"ז|אגה"ק סכ"ז]] וביאורה (קמו, א ואילך).}}; און דורך זיינע חסידים ותלמידים וועלכע זיינען מקושר צו אים אַלס נשמות בגופים דאָ למטה אין דעם דור התשיעי (תשיעי מיט אַ תי"ו, ע"ד דער תי"ו פון "נתלו" לגבי דעם טי"ת פון "נטלו") – ווערט אויפגעטאָן אויך למטה די שלימות פון "נתלו המאורות", "אתפריעו ואתגליין מיני' כל נהורין" אין אַ נשמה בגוף למטה.

דערפון איז מובן דער חידוש פון אונזער דור – דער דור התשיעי לגבי כל הדורות שלפני זה, ביז אויך בדור שלפנ"ז (דור השמיני): וויבאַלד אַז די גאולה איז דעמולט ניט געקומען בפועל, איז דער "בא אל פרעה" (דער גילוי פון "אתפריעו כל נהורין" למטה) ניט געווען בתכלית השלימות אַלס נשמה בגוף בריא (ס'איז געווען די הסתלקות הנשמה מן הגוף, און אויך די נשמה בגוף איז געווען במצב אַז דער "הדיבור הוא בגלות" וכו'); משא"כ בדורנו זה – דער דור האחרון פון גלות ודור הראשון פון גאולה – ווערט תומ"י "נתלו המאורות", אַז ניט נאָר וואָס עס פעלט ניט ח"ו אין די מאורות הגדולים פון גילוי תושב"כ און תושבע"פ{{הערה|ראה של"ה בהקדמתו טז, סע"א. מס' שבועות שלו קצא, א. וראה לקו"ת שה"ש יא, ד. אוה"ת בראשית יד, א. לו, סע"ב. במדבר ע' מו. מג"א ע' ב'שמא (בהוצאת תש"נ – ע' קמט). נ"ך ע' ריז. ועוד. וראה לקו"ש ח"ל ע' 10 ואילך.}}, נאָר אדרבה – עס קומט צו נאָך אַ העכערע שלימות בזה [ניט באופן פון "כבד פה מאורייתא שבע"פ וכבד לשון מאורייתא שבכתב", זייענדיק למעלה מזה], באופן אַז אַלס נשמות בגופים נעמט מען אויף בפנימיות "אתפריעו כל נהורין" וואָס "נתלו" איצטער, דורך דעם וואָס עס קומט גלייך משיח צדקנו, "שלח נא ביד תשלח", וילמד תורה את כל העם כול{{הערה|ראה רמב"ם הל' תשובה פ"ט ה"ב. [[לקוטי תורה צו|לקו"ת צו]] יז, א ואילך. ובכ"מ.}}, ביז "תורה חדשה מאתי תצא"{{הערה|[[ישעיה פרק נא|ישעי' נא, ד]]. ויק"ר פי"ג, ג.}},

ויש לומר אַז דאָס איז אויך מרומז אין דער גימטריא פון "נר"{{הערה|ראה זח"ב קסו, ב. לקו"ת [[לקוטי תורה בהעלותך|בהעלותך]] לג, ג. [[לקוטי תורה שלח|שלח]] מד, ד. ובכ"מ.}} – רמ"ח מצוות עשה דורכגענומען און אָנגעפירט מיט די צוויי קוים פון אהבה ויראה.

[[קטגוריה:שיחות כ"ק אדמו"ר שליט"א|ת]]