קונטרס ומעין מבית ה'/מאמר ו

קונטרס ומעין מבית ה'
מכתב כ"ק אדמו"ר (מוהריי"צ) נ"ע • מבוא • מפתח
גוף הקונטרס
מאמר א • מאמר ב • מאמר ג • מאמר ד • מאמר ה • מאמר ו • מאמר ז • מאמר ח • מאמר ט • מאמר י • מאמר יא • מאמר יב • מאמר יג • מאמר יד • מאמר טו • מאמר טז • מאמר יז • מאמר יח • מאמר יט • מאמר כ • מאמר כא • מאמר כב • מאמר כג • מאמר כד • מאמר כה • מאמר כו • מאמר כז • מאמר כח

מאמר ו.

פרק א. והנה הפיוס ע"ז שאמר לה הקב"ה לכי ומעטי את עצמך הוא צדיקים יקראו על שמך, שמואל הקטן, דוד הקטן. והענין הוא דכמו"כ בירידת הנשמה להתלבש בגוף ונה"ב אשר הוא עלול להתגאל כו' וכל הדרכים בחזקת סכנה, כי לפתח חטאת רובץ, ואעפ"כ כדאי ירידה זו בשביל העלי' הנפלאה שנעשה עי"ז, שע"י שהוא מלובש בגוף ונה"ב, אשר עלול להתגאל ח"ו ומ"מ עומד בנסיון בכל פרט וכובש רוח תאותו, שאינו נמשך אחר הסתת היצר והוא נזהר בסו"מ וע"ט בכל פרטיהן ודקדוקיהן, ועניני העוה"ז אינם מונעים ומעכבים אותו מתורה ועבודה, אדרבא, כל עניניו הגשמי' שמוכרח בהם הם בכוונה לש"ש, כמו באכילה שאינה למלאות תאות נפשו כ"א לקיום גופו, ובכדי שבכח האכילה ההיא יוכל ללמוד ולהתפלל והוא לומד ומתפלל באמת, וכן בעסק מו"מ, שעושה כל דבר בתכלית ההכשר, ואינו משוקע ומוטרד בזה, באופן שאינו מונע אותו מתורה ותפלה, וכוונת המו"מ הוא כדי להרויח וליתן צדקה ושיהי' לו פנאי לעסוק בתורה ועבודה, עי"ז נעשה עלי' בהנשמה הרבה יותר מכמו שהיתה קודם התלבשותה בגוף ונה"ב, שלא הי' לה דברים המונעים כלל ולא ידעה כלל מההיפך, וממילא לא הי' עבודה כלל, ובהתלבשותה בגוף כשעובדת עבודתה להכניע את הגוף והנה"ב להיות שלם בעבודתה כנ"ל, עי"ז נעשה עלי' גדולה להנשמה ונעשה מזה תענוג גדול למעלה, וכמ"ש (בראשית כא. ו) צחק עשה לי אלקים, דדוקא ע"י שם אלקי', שעי"ז נעשה מציאות היש וכל עניני העולם הגשמי והחומרי אשר הכל הוא משם אלקים, כמ"ש (בראשית א. א) בראשית ברא אלקים, וכן הנה"ב שרשו משם אלקים כידוע ומבואר במ"א, הנה ע"י עבודה למטה בהכנעת החומר בכל הענינים הגשמי', ולהיות סו"מ וע"ט בפו"מ מזה דוקא נעשה הצחוק והתענוג העליון, וכמו"כ בבחי' מל' שע"י ירידתה לבי"ע, ה"ה מבררת בירורים דבי"ע, בדוגמא כמו שהתלבשות הנשמה בגוף שפועלת ההכנעה והביטול כנ"ל כמו"כ הוא בהתלבשות דבחי' מל' בבי"ע, היא מבררת בירורים דבי"ע. וכמ"ש (משלי לא. טו) ותתן טרף לביתה, טר"ף בגימט' רפ"ח ע"ה, והיינו שמבררת הרפ"ח ניצוצות בירידתה למטה, ועי"ז נתוסף בה ריבוי אור עד שלעתיד תחי' אשת חיל עטרת בעלה, שבחי' מל' תחי' בבחי' משפיע בהספירות שלמעלה. וכמ"ש (זכריה יד. ח) והי' ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים (בחי' מל') חצים אל הים הקדמוני (ים החכמה) כו' וזה יהי' בגמר הבירורים שיתבררו עולמות בי"ע.

קיצור. ע"י ירידת הנשמה להתלבש בגוף ונה"ב שעלול להתגאל גם בדברים אסורים ועומד בנסיון, דכל ענינים הגשמי' שמוכרח בהם יהיו לשם שמים, נעשה העלי' בהנשמה ותענוג למעלה, וכן הוא בספי' המל' שע"י הבירורי' שלמטה נתוסף בה ריבוי אור.

פרק ב. אמנם עכשיו הנה ספי' המל' היא צמאה, מצד ירידתה שירדה ונתלבשה בבי"ע היא בבחי' צמאון לעלות מירידתה וליכלל בשרשה, וכן הוא גם בנשמות, שע"י התלבשותם בגוף ונה"ב, שירדה הנשמה ממדריגתה מכמו שהיתה קודם התלבשותה בגוף, שהיתה בבחי' תכלית הרוחני' ולא היתה שייכת לישות וגשמיות כלל וכלל, ומכ"ש שלא היתה עלולה ח"ו לירד ולהתגאל להיות היפך מאלקות ח"ו, ובירידתה בגוף הרי גם כשעובדת עבודתה כנ"ל ופועלת הכנעת החומר וביטול היש מ"מ הרי היא שייכה לישות וגשמיות, שהרי היא בבחי' התלבשות ממש בנה"ב, וכמו שפועלת פעולות גשמי' להשכיל בענינים גשמי', והשכלה והשגה גשמיות, שכ"ז לא הי' בה קודם התלבשותה בגוף שהי' השכלתה והשגתה בתכלית הרוחניות והדקות, ובענינים רוחניים ונעלים מאד, וענינים גשמים, רצוני לומר, גם ענינים שכלים אלא שהם גשמי' לא ידעה מזה כלל, ובירידתה בגוף הרי השגתה היא בהגשמה, ומשגת ענינים ושכלים גשמים, וכ"ז הוא מצד ההתלבשות בנפש הטבעי הבהמי, כמו"כ מצד זה בכללותה נעשה לה שייכות לישות וגשמיות, אשר מקודם לא היתה לה שייכות לזה כלל עד שיכול להיות ח"ו ירידה ממש להתגאל ח"ו, ומשו"ז נעשה תוקף הצמאון בהנשמה לעלות מירידתה ולהכלל למעלה, שהצמאון הזה ג"כ לא הי' בהנשמה קודם, אלא דוקא ע"י ירידתה בגוף ונה"ב מצד הירידה כנ"ל נעשה בה תוקף הרצוא והצמאון, וכמו"כ הוא בבחי' מל', שע"י ירידתה לבי"ע עי"ז היא בבחינת צמאון לעלות למעלה כו'. ורוה נקרא מה שרוצה למלאות תאותו הגשמית ואין לו רצון וצמאון לאלקות, כ"א עיקר חפצו וחשקו הוא בתענוגים גשמים ובהם מרוה צמאונו, וגם יכול לרוות צמאונו בזה לפי שהן מזומנים לפניו, כי הנפש האלקית צמאונה וחשקה לאלקות ואינה מרווה צמאונה ח"ו בדברים הגשמי' כ"א חפצה וחשקה לאלקות, וה"ה בבחי' צמאה בירידתה למטה ותמיד היא בצמאון זה ולא תוכל לרוות צמאונה, כי אלקות אינו מאיר ומתגלה עתה בגילוי ממש כ"א בדרך ידיעת המציאות לא השגת המהות ממש, עד לע"ל דכתיב (ישעי' ל. כ) ולא יכנף עוד מוריך, שאז יתגלה בחי' המהות ממש, אבל עתה אינו מתגלה המהות, ולכן היא בבחי' צמאה תמיד, אבל הנה"ב חשקה וצמאונה לדברים גשמיים ובזה היא מרווה צמאונה ובאפשרה לרוות צמאונה בזה שמזומנים לפני', וע"ד שארז"ל (שבת קנה. ב) לית עתיר מחזירא, לפי שמאכלו פסולת, ולכן מאכלו מוכן ומזומן לפניו תמיד ובנקל להשיג מבוקשו ותאוותו, וכמו"כ הוא בתענוגים הגשמים דידוע שהן פסולת התענוגים העליונים ובנקל להשיגם ומרווה צמאונה וע"כ נקרא רוה.

קיצור. ספירת המל' בירידתה מתגבר צמאון ההתכללות במקורה, הנשמות למעלה הן בתכלית הרוחניות, ומושללה גם מידיעת מושכלות העמוקים הסבוכים בגשם, ובירידתה בגוף היא שייכת לישות ויכולה להתגאל אז מתגבר הצמאון, אבל הנה"ב שעיקרו חומריות נקרא רוה.

פרק ג. וזהו והתברך בלבבו לאמר שלום יהי' לי, אע"פ שבשרירות לבי אלך מ"מ שלום יהי' לי למען ספות הרוה את הצמאה, שיחבר הרוה אל הצמאה והיינו שימשיך חיות מצמאה לרוה בסוד רגלי' יורדות מות, וכמשנת"ל (מ"ה פ"ג) שמורידים בחי' ההשפעה מה"א תתאה, בחי' ה' דהצמאה אל הי"ס דנוגה, ונמשך השפע ומתלבשת בהע' שרים שזהו בחי' רוה, ומשם נמשך ההשפעה גם לאיש החוטא, וכמ"ש באגה"ת (פ"ו) דלאחר החורבן שגרמו בעוונותיהם שירדה השפעת בחי' ה' תתאה כנ"ל, אזי יכול גם החוטא ופושעי ישראל לקבל חיות לגופם ונפשם הבהמית כמו שארי בע"ח ממש כמ"ש (תהלים מט. יג) נמשל כבהמות נדמו, ובאמת אפשר שיהי' לו שלום, אבל זה אינו כ"א בעובדי כו"ם שהם מקבלים שפעו ית' מאחוריים, כמאן דשדי בתר כתפוי, אבל על ישראל נאמר לא יאבה ה' סלוח לו, דהיינו המשכת הרצון וכידוע שז"ע הסליחה שהוא המשכת והטיית הרצון אליו. ועז"א לא יאבה ה' סלוח לו, כי אדרבא אז יעשן אף ה' וקנאתו כו' והיינו שנמשך עליו הכעם שהוא סילוק הרצון ממנו ר"ל, והגם שבאגה"ת פרק הנ"ל כ' שהאיש החוטא יכול ג"כ לקבל חיות כו', ומבואר שם בסוף הפרק דמפני שהוא הוא הממשיך להם ההשפעה לכן הוא נוטל חלק בראש, ומ"מ יש לומר דסוף כל סוף בהכרח שתופסק ההשפעה.

קיצור. מתברך בלבבו דאף שהולך בשרירות לבו בכ"ז שלום יהי' לו, ע"י שיחבר הרוה דנה"ב אל הצמאה דנה"א, שהיא המשכת שפע הקדושה בי"ס דנוגה ונוטל מהסט"א חלק בראש.