קונטרס ומעין מבית ה'/מאמר כב

קונטרס ומעין מבית ה'
מכתב כ"ק אדמו"ר (מוהריי"צ) נ"ע • מבוא • מפתח
גוף הקונטרס
מאמר א • מאמר ב • מאמר ג • מאמר ד • מאמר ה • מאמר ו • מאמר ז • מאמר ח • מאמר ט • מאמר י • מאמר יא • מאמר יב • מאמר יג • מאמר יד • מאמר טו • מאמר טז • מאמר יז • מאמר יח • מאמר יט • מאמר כ • מאמר כא • מאמר כב • מאמר כג • מאמר כד • מאמר כה • מאמר כו • מאמר כז • מאמר כח

מאמר כב.

פרק א. והנה עם היות דדעת רבנן שמזונותיו של אדם קצובין לו מר"ה, ונת"ל שכל צרכי האדם ובני ביתו בבני חייא ומזוני הם בכלל המזונות, בכל זה גם לדעת רבנן הנה יש דין בכל יום, ולכן אנו מתפללים ומבקשים בכל יום רפאנו וברך עלינו, והגם דבגמרא (שם) אמרו כמאן מצלינן האידנא אקצירי ומריעי כמאן כר' יוסי, מ"מ הלא גם לרבנן מי לא מצלינן וברך עלינו כמ"ש בתוספות שם, והענין הוא דהגם שהחסד נקצב בר"ה ויוהכ"פ מ"מ הוא עדיין בבחי' מל' דאצי' כמו שהיא באצי', דמל' דאצי' כמו שהיא באצי' ה"ה מופלא בערך מבי"ע, ובחי' רגלי' יורדות מות דמל' דאצי' היורדת לבי"ע כמ"ש (משלי לא. טו) ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה דקאי על בחי' חיצוני' המל' דאצי' היורדת להחיות בי"ע, הנה בי"ע לגבי אצי' נק' מות דכתיב (דברים ל. טו) ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע, דחיים וטוב מות ורע הם תוארי הרוחני והגשמי. דהרוחני הוא חיים וטוב והגשמי הוא מות ורע. וזהו רגלי' יורדות מות דבריאה לגבי אצי' אינה בערך כלל, לכן הנה הגם שהחסד בבני חיי ומזוני כבר הוקצב בר"ה ויוהכ"פ אבל הוא עדיין במל' דאצי', ולהיותו עדיין במל' דאצי' הנה כדי שיומשך למטה הוא ע"י השתל' והתלבשות בבי"ע דבר יום ביומו, ויש ע"ז דין ועיון אם ראוי וכדאי האדם שיומשך ויתלבש החסד בעשי' בגשמי' לטוב לו, שיוסיף בלימוד התורה במנוחה ובקיום המצות בהידור וכמ"ש זה אלי ואנוהו וארז"ל (שבת קלג. ב) התנאה לפניו במצות וכן במעשה הצדקה ביד רחבה, או ח"ו שההשפעה בגשמי' תהי' לרעתו וכמ"ש ומשלם לשונאו להאבידו משכר הרוחני בעוה"ב, וכמו שהוא בכמה פושעי ישראל ר"ל אשר הגמול בעד הטוב שעושים משלמים להם בטוב עולם זה שמצליחים בבני חיי ומזוני, והוא מה שדרך רשעים צלחה אבל הוא רק בעוה"ז ונענשים בעונשים מרים וקשים לעוה"ב, ולפעמים הנה הפסק דין אשר הטוב שנקצב לו ישאר למע' בעולמות הרוחני' ויקבלנו לעוה"ב, (והגם דלכאורה מאחר שהחסד הנקצב לו כבר כולל בחי' חסד דעשי' וההשפעות שמזה, וא"כ לכאורה בהכרח שיומשך בעשי' דוקא א"כ איך הוא נשאר למעלה ברוחניות, אך זה יובן ממה שיתבאר לקמן בפרק ב' – דבכל זה הנה רבנן ור"י כלם מסכימים) ורק הנפקא מינה בין רבנן לר' יוסי הוא, דלרבנן כבר נאמר ונגזר בר"ה ויוהכ"פ מה יומשך מהחסד, ואשר לפי"ז הדין שאח"כ בכל יום שהוא אם יקויים כפי שנאמר ונגזר מכבר אינו תחלת דין, והוא ע"ד שמבואר בגמרא (שם) דלר' יוסי דאמר אדם נידון בכל יום הא דכתיב (איוב ז. יח) לרגעים תבחננו, דמשמע כל שעה הוא עיוני בעלמא ואינו דין ממש, כך לרבנן דאמרי אדם נגמר גז"ד בר"ה ויוהכ"פ הא דכתיב (מ"א ח. נט) לעשות משפט כו' דבר יום ביומו הוא ג"כ עיון, אלא שאינו עיוני בעלמא אלא נקרא פקידה שהוא יותר מעיון והוא מ"ש (איוב ז. יח) ותפקדנו לבקרים כו', ולכן צריכים להתפלל ולבקש בכל יום גם לרבנן. ור"י סבר שבכל יום הוא דין גמור, דר' יוסי מפרש פקידה הנאמר בפסוק ותפקדנו לבקרים שהוא משפט גמור, ורבנן מפרשים משפט הנאמר בפסוק לעשות משפט כו' שהו"ע פקידה, ולשניהם שני הכתובים האלו מבארים זא"ז משום דשניהם נאמרו על הדין שבכ"י, משא"כ מה שנא' (תהלים פא. ה) כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב קאי על הדין דר"ה, והטעם הוא לפי שבהחסד דאצי' אין בו שום תואר עדיין מחסד דעשי' ומההשפעות הנמשכות למטה לכן בכדי שיצטייר בהחסד ציור השפעות דעשי' שזה בו התחדשות, יש ע"ז דין גמור אם יצטייר ובאיזה אופן יצטייר או שישאר רק בעולם העליון ברוחני' ויקבל אותו לעוה"ב.

קיצור. החסד שנקצב לאדם בר"ה ויוהכ"פ הוא במל' דאצי', מל' דאצי' מופלא בערך מבי"ע, חיים וטוב מות ורע, ולכן יש דין בכל יום אם ראוי האדם למה שנקצב לו, והדין לדעת רבנן ור"י הוא עיון ורק שר' יוסי סובר דעיון זה הוא דין גמור.

פרק ב. והנה כ"ז הוא לפי השיטה שבהחסד דאצי' אין עדיין שום תואר מחסד דעשי' בכלל, ומכש"כ מההשפעות הגשמי' הנמשכות למטה, דהנה גם בעשי' הרוחני' אינו נופל בו ענין ההגשמה ומכ"ש בעולמות יצי' וברי' ובפרט בעולם האצי', אשר מל' דאצי' כמו שהיא באצי' היא מספי' העצמי' דאצי' דאין סוף להתפשטותן הנה גם החסד דעשי' הכלול בחסד דאצי' אין בו שום ציור עדיין, ובכדי שיהי' איזה ציור הנה על זה הוא הדין ומשפט, אמנם לפי השיטה דשרשי החסד דעשי' הכלול במל' דאצי' הנה בחסד זה כבר יש בו הצטיירות ההשפעות שנמשכו ונתחוו משרשי החסד דעשי' הכלול במל' דאצי', א"כ הרי המשכתם בעולם העשי' הרוחני' וציורם אינו התחדשות, ולמה יהי' ע"ז דין גמור מאחר שכבר נמשך ונחתם בהדין דר"ה ויוהכ"פ. אך הענין הוא דהנה כל נברא ונברא ה"ה כלול מגוף ונפש, דהגוף הוא גשמי והנפש רוחני והם מחולקים בענין ואופן התהוותם, דהתהוות הנפש היא באה בדרך השתל' וכמו נפשות הבהמות שלמטה באות בדרך השתל' מבחי' פני שור שבמרכבה ונפשות החיות מפני ארי' ונפשות העופות מפני נשר ונפש האדם מפני אדם שבמרכבה, וידוע דהד' חיות יש בכל עולם ועולם ובא בבחי' השתל' ממדרי' למדרי' דהיינו מרוחני' לרוחני' דגם הנפשות שלמטה הן רוחני', אבל להיות התהוות מציאות הגשמי כמו גוף הבע"ח וכדומה בכל הדצח"מ, זה א"א להיות בדרך השתל' עו"ע, שאפי' יחי' ריבוי רבבות מדרי' השתל' לא יתהווה מהרוחני מציאות גשמי כי אם יהי' הכל בבחי' רוחני, והתהוות הגשמי מהרוחני הוא בדרך בריאה יש מאין דוקא. וכשם שלמטה יש גוף ונפש והנפש הוא בדרך השתל' והגוף הוא בדרך בריאה יש מאין, כמו"כ הוא בדוגמא כזאת למע' ג"כ, וכמו מלאכים הרי ידוע שכלולי' ג"כ מגוף ונפש וכמ"ש הרמב"ן דמ"ש (תהלים קד. ד) עשה מלאכיו רוחות משרתיו אש להט, היינו גופות המלאכים שהן מיסוד האש והרוח, נמצא יש בהן גוף ונפש, וכן בהע"ס שבעולמות בי"ע שכלולות מאורות וכלים מבואר באגה"ק (סי כ' ד"ה איהו וחיוהי חד) שהכלים דע"ס דבי"ע הם בחי' נברא ונבראו בדרך יש מאין מבחי' אור הנשמה שלהם, וא"כ גם שם בחי' הנפש שהיא הנשמה הוא בדרך השתל' עו"ע ובחי' הכלים וכ"ש הלבושים וההיכלות והמלאכים שבכל עולם התהוותם בדרך בריאה יש מאין, ולפי"ז משנת"ל דהחסד דאצי' כולל שרשי בחי' חסד דעשי' וההשפעות הבאות מזה, וההמשכה היא בדרך השתל' לבד, זהו בבחי' האור והחיות היינו בבחי' הנשמה שבכל העולמות, אבל בחי' הכלים דבי"ע וכש"כ הלבושים דבי"ע הם בדרך בריאה יש מאין.

קיצור. החסד שנקצב בר"ה ויוהכ"פ הוא שרשי החסד דעשי' שכלול במל' דאצי' הרי כבר יש בו ציור משרשי השפעות גשמי' א"כ מהו"ע הדין בכ"י, בכל נברא יש גוף ונפש, הנפש התהוותו בדרך השתל' והגוף התהוותו בדרך בריאה יש מאין, כן הוא בהע"ס באורות וכלים.

פרק ג. והנה עפי"ז יובן דעת ר' יוסי דסובר שבכ"י יש דין גמור, דהנה זה שיומשך השפעות חסד גשמי ממש בבחו"מ צ"ל ע"י הכלים וע"י הלבושים דבי"ע דוקא, שעי"ז נצטייר הדבר בבחי' יש עד שבא בבחי' ציור גשמי, והציור הזה ה"ה התחדשות שה"ה בדרך בריאה יש מאין, דמה שהחסד דאצי' כולל שרשי החסד דבי"ע ונמשך בדרך השתל' הוא בחי' החיות הרוחני ובחי' הנשמה שהוא האור דחסד דבי"ע, אבל ציור היש דכלים ולבושים דחסד דבי"ע זה אינו כלול בחסד דאצי' ונתחדש ממש בדרך בריאה יש מאין ולכן ע"ז שייך דין גמור. ולפי"ז יובן ג"כ משנת"ל דגם לרבנן אפ"ל שלא יומשך ויתלבש בחסד דעשי', ולכאו' מאחר שכבר כלול הוא בחסד דאצי' הרי בהכרח שיומשך, ולפי הנ"ל מובן דזה שיצטייר בציור גשמי אינו בהכרח כי זה אינו כלול בהחסד דאצי', ולכן יכול להיות שיומשך רק בבחי' הרוחני' כמו בהגילוים דגעה"ת וגעה"ע (שזה נמשך מבחי' הנשמה) ולא יומשך בגשמי' ממש. ולפי"ז יובן דרבנן ור' יוסי מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי כלל (וכ"כ בע"מ דלא פליגי, אלא שכאן מבואר באופן אחר) דרבנן מדברים מבחי' המשכת האור והחיות הרוחני שזה נכלל בהדין ומשפט דר"ה ויוהכ"פ, לפי שהחסד שנמשך בר"ה ויוהכ"פ כולל זה ונמשך בכל יום בדרך השתל' ואינו התחדשות, ולכן אין ע"ז דין ומשפט כ"א פקידה ועיון לבד ובזה גם ר' יוסי מודה, אך ר' יוסי מדבר בהמשכת בחי' הציור הגשמי ממש שזהו עיקר ההמשכה דבר יום ביומו להיות השפעות גשמי' ממש, והמשכה זו בדרך התחדשות לכן אומר שיש דין גמור בכל יום על ההשפעה וגם רבנן מודים בזה. היוצא מכל הנ"ל הוא דעיקר הדין ומשפט הוא בר"ה ויוהכ"פ ובזה תלוי כללות ההשפעה דכל השנה כמה שנקצב ונמשך החסד בר"ה ויוהכ"פ לכל העולם בכלל ולכל ברי' בפרט אם בריבוי או כו', אמנם בכדי שיומשך בחי' השפעות גשמי' צריך להיות ע"י התלבשות בחסד דבי"ע דוקא, ובזה יש שני דברים המשכת החיות הרוחני דחסד דבי"ע ובחי' הלבושים והציור ממש דחסד דבי"ע, וע"ז הוא העיון והמשפט בכל יום בכדי שיצטייר בבחי' חסד דבי"ע עד שיומשך בחי' השפעת חיים וחסד גשמי ממש למטה.

קיצור. גילוי החסד בבני חיי ומזוני צ"ל ע"י הכלים דע"ס ובדרך בריאה יש מאין, ושייך בזה דין גמור בכ"י לר"י, ולרבנן יכול להיות שישאר ברוחני', רבנן מדברים בענין החיות הרוחני ור"י מדבר בענין הגשמי.