קונטרס ומעין מבית ה'/מאמר יב

קונטרס ומעין מבית ה'
מכתב כ"ק אדמו"ר (מוהריי"צ) נ"ע • מבוא • מפתח
גוף הקונטרס
מאמר א • מאמר ב • מאמר ג • מאמר ד • מאמר ה • מאמר ו • מאמר ז • מאמר ח • מאמר ט • מאמר י • מאמר יא • מאמר יב • מאמר יג • מאמר יד • מאמר טו • מאמר טז • מאמר יז • מאמר יח • מאמר יט • מאמר כ • מאמר כא • מאמר כב • מאמר כג • מאמר כד • מאמר כה • מאמר כו • מאמר כז • מאמר כח

מאמר יב.

פרק א. עוד זאת הוא מפתויי היצה"ר שמפתחו שלא יראנו אדם, כי הבעל עבירה ר"ל אינו רוצה שידעו בני אדם רעתו, וכמו שאמר ריב"ז לתלמידיו (ברכות כח. ב) יהי רצון שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם אמרו לו תלמידיו עד כאן (בתמי' כלומר ולא יותר ממורא בשר ודם, רש"י) אמר ולואי (שיהא כמורא בשר ודם שאם כן תחדלו מעבירות הרבה. רש"י) תדעו כשאדם עובר עבירה (בסתר ממורא הבריות ויודע שהכל הוא גלוי להקב"ה ואינו מניח בכך. רש"י) אומר שלא יראני אדם, ובזה מפתחו יצרו שלא יראנו אדם ולא ידעו עניניו הרעים, ובאמת אינו כן שהכל רואים ויודעים ומכירים, כי לא ימלט שיעשה איזה דברים שיהיו חשודים בעיני הבריות, כי באמת מרוב התאוות שמצד הסתת היצר עושה כמה שטותים אשר השכל הבריא לא יסכים ע"ז כלל, רק שהיצה"ר מעבירו על דעתו ועל דעת קונו ועושה כמה עניני שטותים, שבזה נעשה חשוד בעיני בנ"א ונותנים דעתם עליו לידע עניניו, וכמו שאנו רואים במוחש בכמה ענינים שונים בדבור ובתנועות שונות שהאדם בעצמו מגלה עניניו הפנימי' כי ברע הוא, ואין הכוונה על עניני איסור בדבור כמו שקר רכילות ולשון הרע ודברי ניבול בלבד, אלא הכוונה דגם כשמספר איזה ספור דלכאורה אינו אלא כמו שפת יתר ודבור של בטלה, אבל באמת הנה בדבור זה יש בו גילוי פנימית הרע, וכן הוא בענין הראי' דלפעמים הנה בהבטה של הסתכלות שמביט במקום שאין צריכים להביט הנה בזה האדם מגלה את כל עומק הרע שבו, וגם אם מבנ"א מוסתר ונעלם מעשיו הרעים, הלא לפניו ית' גלוי וידוע הכל, וכמ"ש (ירמי' כג. כד) אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו וכמאמר הכל גלוי וידוע לפניך, אין דבר נעלם ממך ואין נסתר מנגד עיניך כו' והקב"ה מודיע ומגלה עניניו לכל, וכמארז"ל במשנה (אבות פ"ד) כל המחלל שם שמים בסתר נפרעין ממנו בגלוי, ופרש"י המחלל ש"ש בסתר שעובר עבירה בסתר (כי א"א לומר שהכוונה על חילול השם ממש, דחה"ש הוא בפרהסיא דוקא ואיך שייך שמחלל ש"ש בסתר, אלא הכוונה שעובר עבירה בסתר) נפרעין ממנו בגלוי, הקב"ה מגלה לכל חרפתו שנא' (משלי כו. כו) תכסה שנאה במשאון תגלה רעתו בקהל (העושה מעשיו במחשך ומכסה במשאון שהוא שואת חשך את הדבר השנאוי להקב"ה סוף שהקב"ה מגלה רעתו בקהל שיכירו בו שהוא רשע, פרש"י) וכל כך למה שלא יתחלל ש"ש על ידו, שלא יאמרו ראית פלוני שהוא חכם ועושה מעשים טובים ופגעו בו צרות כ"כ עכ"ל, ומה שמפתהו שלא יראנו אדם הוא רק משטותי היצה"ר, ה' ישמרנו מהם, שאנו רואים במוחש בטבעי בני אדם דאלו שהם בעלי מזג דק, איידעלע מענשען, ובעלי שכל אינם עלולים כל כך לקבל עניני שטות כמו בעלי מזג גס, גראבע מענשען, ובעלי מדות, שהם הבעלי מדות הנה בהתרגשותם וגודל התפעלותם עלולים לקבל עניני השטות וההטעי' שמטעים את עצמם, זיי נארען זיך אליין, והיצה"ר להיותו בהמי ובעל מדות הנה מפתה את האדם בכמה ענינים, ור"ל המתנהג ע"פ הוראת היצה"ר מקבל שטותו והסתת היצה"ר ונדמה לו שאין איש יודע עניניו הלא טובים.

קיצור. האדם בטבעו יש לו מורא שהזולת לא ידע עניניו ומה גם עניניו הרעים, מורא שמים כמורא בשר ודם, האדם בדבורו ובתנועותיו מגלה עומק הרע שבו, והקב"ה מגלה חרפתו ברבים, היצה"ר בפחזותו מקבל שטותים ומפתה את האדם.