קונטרס ומעין מבית ה'/מאמר ט

קונטרס ומעין מבית ה'
מכתב כ"ק אדמו"ר (מוהריי"צ) נ"ע • מבוא • מפתח
גוף הקונטרס
מאמר א • מאמר ב • מאמר ג • מאמר ד • מאמר ה • מאמר ו • מאמר ז • מאמר ח • מאמר ט • מאמר י • מאמר יא • מאמר יב • מאמר יג • מאמר יד • מאמר טו • מאמר טז • מאמר יז • מאמר יח • מאמר יט • מאמר כ • מאמר כא • מאמר כב • מאמר כג • מאמר כד • מאמר כה • מאמר כו • מאמר כז • מאמר כח

מאמר ט.

פרק א. והנה שרש הענין הוא, דהנה ידוע דסדר השתל' הוא בחי' אור פנימי, והיינו התלבשות אורות בכלים דוקא, וראשית הכלים הוא בבחי' החכמה, וכמו עד"מ באדם למטה, הרי כח החכמה הוא הכח הראשון שמלובש בכלים ואברי הגוף, דהרצון שלמעלה מהחכמה אין לו כלי מיוחדת באברי הגוף והוא נמצא בכל הגוף בשוה, ואף שהוא נרגש יותר במוח שבראש, היינו מה שהשכל שבמוח מרגיש את הרצון בהרגש פנימי יותר מהרגל, אבל הרצון מצד עצמו נמצא ברגל כמו בראש, והראי' שהרי כשעולה ברצונו לנענע ברגלו הוא מנענע תומ"י בלי שום שהית זמן כלל, ואם נאמר שהרצון משכנו במוח שבראש (כמו השכל שמשכנו בראש) הי' צריך להיות שהית זמן עד שיבוא מן המוח לפעול בהרגל, וכמו בפעולות שמן כח השכל ברגל, כמו אימון רגליו בהילוך ישר או כמו בריקוד ע"פ כוונת השכל לפי תנועת הניגון וכדומה, צריך שהית זמן ואימון ולא יבא בדרך ממילא, וזהו לפי שבא דרך השתלשלות בהתלבשות בדרך אור פנימי, והיינו שבמוח שבראש הוא בדרך התלבשות ממש, ששם משכן השכל ומשתלשל מכח לכח כמו מן השכל אל המדות עד שבא אל כח התנועה שברגל, והכל בדרך התלבשות שאור השכל מתלבש ממש בכח התנועה שברגל, ולזאת צריכים לזה השתדלות והתעסקות ושהית זמן, ואם הי' הרצון ג"כ מלובש באיזה כלי הי' צריכים לזה ג"כ התעסקות ושהית זמן עד שיפעול ברגל, ואנו רואין שהרצון פועל התנועה בהרגל תיכף בלי שום שהית זמן ובלי שום התעסקות כלל, והיינו לפי שהרצון אין לו כלי מיוחד בגוף ונמצא ברגל כמו בראש, והכח הראשון שמתלבש בכלי הוא כח החכמה שמתלבש במוח, ותלת מוחין אינון שהם כלים לג' כחות חב"ד, והמדות משכנם בלב, וכן כל הכחות יש להם כלים ואברים מיוחדים.

קיצור. כחות פנימים מתלבשים בכלים פרטים ובאים בהשתלשלות וכח הראשון הוא כח החכמה, כח הרצון הוא כח מקיף שנמצא בכל האברים ואינו בא בהשתלשלות, לכן פעולת השכל באה בהתעסקות ונמשך שהית זמן ופעולת הרצון בלי התעסקות ובלי שהית זמן.

פרק ב. והדוגמא מזה יובן למעלה דע"ס דאצי' הן בחי' התלבשות אורות בכלים, וראשיתן היא ספי' החכמה ונקראת ראשית לפי שהיא ראשית ההשתל' ומספי' החכמה משתלשל לספי' הבינה, דכשם שהוא בכחות הנפש אשר נקודת החכמה מאירה בהשגה דבינה ובינה היא אם הבנים שמולידה את המדות, הנה כן הוא בספי' העליונות שמהחכ' משתלשל אל הבינה ומן המוחין אל המדות, והכל בהתלבשות אורות בכלים, אבל אוא"ס שלמעלה מהשתלשלות הוא בחי' אור מקיף שאינו מתלבש בכלים כלל, וכמשנת"ל (פ"א) במשל כח הרצון שבנפש שאין לו כלי מיוחד בגוף, וא"כ אינו בא בבחי' אור פנימי כ"א באור מקיף. וכמו"כ יובן הדוגמא למעלה באוא"ס שלמע' מהשתל' שאינו מתלבש בכלים כ"א הוא בחי' אור מקיף, ועל פי זה מובן מה שבסדר השתלשלות יש דין וחשבון בההשפעה ומלמעלה מסדר השתלשלות נמשך שלא ע"פ דין וחשבון, כי הנה בסדר השתל', להיות שהוא אור פנימי התלבשות אורות בכלים, הרי צריך כלי שיהי' ראוי לגילוי האור, ומה שאינו ראוי לגילוי אור לא יוכל לקבל, והכלי הראוי לגילוי אור הוא הביטול, דמה שבטל לאלקות הוא הכלי הראוי לקבל גילוי אור, וכידוע דאוא"ס שורה במקום הביטול דוקא (ולכן עיקר השראת אוא"ס הוא בחכמה דוקא, לפי שחכמה היא כח מה שהוא בחי' הביטול וכמ"ש בסש"ב פל"ה בהג"ה), אבל מה שהוא בבחי' ישות אין אני והוא יכולים לדור, שאינו כלי לגילוי אור וחיות אלקי כ"א מי שבטל דוקא והיינו כל סטרא דקדושה שהם בבחי' ביטול שם שורה קדושתו ית' וכמ"ש בסש"ב (ח"א פ"ו) יעו"ש. וזהו שבסדר השתלשלות שם יש דין וחשבון, אם הוא ראוי להאור והחיות האלקי, דמה שאינו בטל אצלו ית', אלא הוא דבר נפרד בפני עצמו אינו מקבל מקדושתו של הקב"ה (רק מבחי' אחוריים וחיצוני' כמשנת"ל מאמר ב פרק ב ומאמר ז פרק א בענין קבלת החיות דסט"א שנקראים אלקים אחרים), כ"א מי שבטל אליו ית' ומקיים רצונו ית' הוא הראוי להשפעת החיות מאור קדושתו ית'.

קיצור. ע"ס דאצי' הם אורות פנימי' המתלבשים בכלים מתאימים ובאים בהשתלשלות, והספי' הראשונה היא חכ' כח מה, וההשפעה באה בחשבון לפי אופן הביטול, דביטול היא כלי ראוי' להשראת קדושתו ית'.

פרק ג. אמנם כל ענין הדין והחשבון הוא רק מצד סדר השתלשלות, דכך היא המדה בהשתלשלות שמוכרח שיהי' בדין וחשבון מדויק מצד ארבעה טעמים, הא' להיותו אור פנימי, ב' מצד ענין הסדר, ג' להיותו אור בכלי, ד' מצד ההשתלשלות לדרגא שלמטה ממנו. כל אור איזה שהוא בין אור המוחין בין אור המדות הרי יש לו טבעו העצמי במה שהוא, דאור המוחין הוא בטבע ההתיישבות והמנוחה ואור המדות בטבע ההתרגשות וההתפעלות, כן הוא באור הפנימי שיש לו טבעו העצמי במה שהוא מחושבן ומדויק, טבע הסדר הוא טבע החשבון והדיוק בכמות ובאיכות. ואורות המתלבשים בכלים הנה אף גם כאשר כללות הכלים מתאימים אל האורות, כמו חומר המוח שהוא בכללותו כלי אל השראת השכל וחומר הלב שהוא בכללותו כלי אל משכן המדות, בכל זה הרי בהכרח שתהי' מדידה באור השכל באופן השראתו במוח שבראש, וכן בענין המדות, דאם לא כן הרי הכלים דחומר המוח וחומר חלב לא יכילו את האור המרובה ומתקלקלים ר"ל, וכמו שאנו רואים במוחש ר"ל בכמה חולים בחולי המוח וחולי הלב שבא בסבת ריבוי האור ומיעוט הכלים, ואור שענינו להשתלשל לדרגא שלמטה ממנו, הרי בהכרח שהאור יהי' מחושבן ומדויק לפי גודל ורוחב הכלי, דלולא זאת הנה לא זו בלבד שהכלי לא יקבל את האור, אלא עוד זאת שהאור מאבד את הכלי ומשברו, כמו שאנו רואים במוחש בהשפעת השכל מהרב לתלמידו, דכאשר ההשפעה אינה לפי ערך כלי שכל התלמיד, הנה לא זו בלבד שהתלמיד אינו מקבל את השכל הנשפע לו, אלא עוד זאת שכלי שכלו מתבלבלים, וטעם הדבר הוא דכל אור המשתלשל מדרגא לדרגא שלמטה הימנו צריך להיות לפי ערך הדרגא ההיא, והדוגמא מזה יובן למעלה בספירות העליונות המשתלשלות, אבל מצד אוא"ס שלמעלה מסדר השתלשלות שנמשך בבחי' מקיף ואינו מתלבש בכלים, הרי אינו נוגע אם הוא ראוי לגילוי האור והחיות, או שאינו ראוי, מאחר שאינו צריך לכלים כלל, הרי נמשך גם למקום שאינו ראוי (היינו שאינו כלי) כמו למקום הראוי. וזהו שגם הקליפות והסט"א ועוברי רצונו יכולים לקבל משם אף שאינם כלים הראוים כלל, לפי שאינו צריך לכלים כלל, אינו שייך בו ענין הסדר ונמשך משם ריבוי שפע וחיות ביותר להיות שהוא בבחי' בל"ג, דהאור דסדר השתלשלות מאחר שהוא אור פנימי ומתלבש בכלי ה"ה מוגבל לפי אופן הכלים ושייך בו ענין הסדר וענין ההשתלשלות, אבל האור שלמעלה מסדר השתלשלות מאחר שהוא אור מקיף אינו מוגבל ולזאת נמשך משם ריבוי שפע, וזהו שכתוב (עובדי' א. ד) אם תגביה כנשר, כמו דרך הנשר בשמים (משלי ל. יט) כמו"כ הקליפות והסט"א מגביהים א"ע לקבל מבחי' המקיף עליון לפי שמשם נמשך בלי דין וחשבון היינו גם שאינם בטלים כלל לאלוקות, ואדרבא עוברים רצונו ית' לגמרי, ונמשך משם השפע בריבוי ביותר. וזהו הטעם בהצלחת העכו"ם בריבוי עושר וכבוד בעוה"ז, וגם המה שולטים על ישראל, והיינו מפני ששרש קבלתם הוא מבחי' שלמעלה מסדר השתלשלות, דהשפעה לישראל היא ע"י תורה ומצות ובאה בסדר השתל', וההשפעה לעכו"ם היא מלמע' מסדר השתל' והיא בלי חשבון וגבול.

קיצור. מספי' החכמה ולמטה בא בחשבון מד' טעמים. א) אור פנימי. ב) סדר. ג) מתלבש בכלי. ד) משתלשל למטה ממדריגתו, למעלה מן החכמה הוא למעלה מהשתלשלות אינו בא בחשבון, ומהאי טעמא הסט"א מגביה עצמה לקבל משם להיותה בלי דיוק ובריבוי.