קונטרס ומעין מבית ה'/מאמר כה

קונטרס ומעין מבית ה'
מכתב כ"ק אדמו"ר (מוהריי"צ) נ"ע • מבוא • מפתח
גוף הקונטרס
מאמר א • מאמר ב • מאמר ג • מאמר ד • מאמר ה • מאמר ו • מאמר ז • מאמר ח • מאמר ט • מאמר י • מאמר יא • מאמר יב • מאמר יג • מאמר יד • מאמר טו • מאמר טז • מאמר יז • מאמר יח • מאמר יט • מאמר כ • מאמר כא • מאמר כב • מאמר כג • מאמר כד • מאמר כה • מאמר כו • מאמר כז • מאמר כח

מאמר כה.

פרק א. ועפי"ז יובן מ"ש (דברים טו. יח) וברכך ה' אלקיך בכל אשר תעשה ואי' בספרי יכול אפי' יהא יושב ובטל ת"ל בכל אשר תעשה, שצריכה להיות עשי' והיינו הכנת כלי של פרנסה, דזהו א' ההבדלים בין זמן הגלות בעבודת הבירורים ובין הזמן דלעתיד בביאת המשיח, דלעתיד הנה שפע חסד העליון יבא מאתו ית' בלא שום התעסקות והכנת כלי עסק בשביל פרנסה, משא"כ בזמן הגלות צריכים התעסקות בהכנת כלי לפרנסה, וטעם הדבר שצ"ל עשי' דוקא הוא מאחר שההשפעה צ"ל נמשכת ע"י לבושי העשי' ע"כ גם האדם אתם שהוא בדוגמא שלמעלה צריך ג"כ לעשות לבוש ועסק פרנסה שבזה תתלבש הברכה שלמע' בלבושי הטבע, דהנה כתיב (ישעי' מה. טו) אכן אתה אל מסתתר, דבאלקות (אין געטליכקייט) יש אל הגלוי ויש אל המסתתר, והם בשתי דרגות הפכים, טבע ולמעלה מהטבע, דבאמת מובן ומושג גם בשכל אנושי שהאלקות המתלבש בלבושי הטבע הוא האלקו' מה שלמע' מהטבע, רק ההבדל בין האלקו' שבטבע להאלקו' שלמע' מהטבע הוא רק לגבי הנבראים, דלאלקו' אין הבדל כלל אם הוא בלבושי הטבע או שהוא גלוי בלא לבוש הטבע וההפרש הוא רק לגבי הנבראים, דהאלקו' שמתלבש בטבע צריכים התבוננות והאלקו' שלמע' מהטבע אין צריכים התבוננות, דזהו פי' טבע כפשוטו מלשון טבעו בים סוף, שהדבר שנטבע בים הנה מי הים מכסים עליו שאינו ניכר כלל שישנו איזה מציאות דבר מלבד המים, אבל באמת הנה בזה שהדבר מכוסה הרי אין הכיסוי מבטל מציאותו כלל ואין זה אלא שאינו נראה להרואים רק דבר המכסה אבל באמת הנה המכוסה הוא במציאותו ומהותו כמו שהוא בגלוי ממש, וכן הוא באלקו' המסתתר בלבושי הטבע דלבושי הטבע הם רק המכסים על האלקות, ובאמת הנה המשל של מי הים המכסים על דבר המכוסה אינו משל אמיתי על לבושי הטבע המכסים על אלקות, דהמים המכסים הנמצא בתוכם הרי הדבר הנמצא והמים הם שני ענינים נבדלים, לא המים יצרו את הדבר הנטבע בהם ולא הדבר המכוסה בהמים ברא את המים המכסים עליו, משא"כ האלקו' המלובש בטבע הרי האלקו' ברא והמציא את לבושי הטבע והאלקו' המלובש בהם הנה הוא ית' המחי' אותם ומקיימם, א"כ הרי האלקות המלובש בטבע הוא עצמו האלקות שלמע' מהטבע, וכמו שפי' רבינו נ"ע (סש"ב פי"ט) דשם טבע הוא תואר לדבר מה שהוא למע' מטעם ודעת המובן ומושג בשכל הטבעי, והנבראים הנה מצד הרגילות והתמידות שהשמש זורח במזרח ושוקע במערב וכן בשארי הענינים שהאלקו' מסתתר בלבושים שונים הנה אינם מתפעלים מזה, וצריכים התעוררות ההתבוננות ואז משיגים את האמת הגמור דטבע עצמו הוא למע' מהטבע, אמנם דבר זה להבין דטבע עצמו הוא למע' מהטבע אינו מובן כ"א ע"י התבוננו' והעמקת הדעת, והיינו דבהשקפה ראשונה יכולים לטעות בזה ורק כשמתבוננים אז עומדים על אמיתת הדבר דטבע עצמו הוא ענין אלקי שלמע' מהטבע, דכל זה הוא באלקו' המלובש בדרכי לבושי הטבע שהוא אל מסתתר, אבל אל הגלוי, אין אָפענע געטליכקייט, הרי נראה ונגלה לכל ואין צריכים ע"ז שום התבוננות.

קיצור. מאחר שהחסד שנקצב בר"ה צריך להתגשם ע"י הכלים דע"ס דבי"ע והלבושים דמזלות הנה משו"ז צריך האדם לעשות כלי לפרנסה שיהי' בלבושי הטבע, טבע הוא אלקות המוסתר ומושג בכללותו ע"י התבוננות ובאמת הוא עצמו למע' מהטבע, אלקו' הגלוי נראה גם בלי התבוננות.

פרק ב. והנה לבושי הטבע עם היות שזהו כפי הכוונה העליונה יתברך ויתעלה שעלה ברצונו ית' לברא עולם גשמי ואשר כל ענין ודבר אף גם האור האלקי בעולם יהי' מתעלם ומסתתר בלבושי הטבע, הנה עם כל זה הנה לבושי הטבע מצד עצם מהותם ה"ה מעלימים ומסתירים את האור והשפע האלקי, עד אשר האדם העוסק במסחר יוכל לטעות ולדמות בעצמו כאלו ח"ו כחו ועוצם ידו עשה לו את החיל הזה, וחכמתו עמדה לו שנתחכם בעסק המקח והממכר שהתנהג ע"פ הטבע לחקור ולדרוש בכל עניני הקניות בחר בדרכים היותר נאותים לפי דרכי הטבע, וכן בענין אופני המכירה שעשה בזה כמה תחבולות והתחכמות ע"פ דרכי הטבע וכל אלה עמדו לו להרויח ריוח גדול, ובאמת הנה כל אלה לבושי הטבע אינם אלא לבוש לבד אבל הברכה נמשכת מלמע' ע"י הלבוש ולא מצד עצמות הלבוש ח"ו, וכמו שגידול התבואות נמשך ע"י השמש והירח וכמ"ש (דברים לג. יד) וממגד תבואות שמש וממגד גרש ירחים ועם זה אינן אלא שלוחי ההשפעה ואין בידם להרע ולהטיב כ"א את אשר יאמר הקב"ה, וכמשנת"ל (מאמר כג פרק א), כך העסק והלבוש הוא רק כשליח לבד וההשפעה היא ביד הקב"ה אלא שצריך להתלבש בלבוש ועסק שהן לבושי הטבע, ולפ"ז מובן שאין צריכים להאריך בהלבוש יותר מדאי כי זה ללא צורך מאחר שלא הלבוש הוא העיקר כ"א השפעתו ית' שמשפיע ע"י הלבוש, וא"כ העיקר הוא שיתפלל למי שהעושר והנכסים שלו ויישר דרכו בדרך התורה והמצות שיהי' ראוי לברכת ה' והשפעת חסד, וחיינו שיומשך לו קצבת החסד בר"ה ויוהכ"פ ע"י קבלת עול מלכותו ית' וע"י תשובתו האמיתית, והיינו שלא בשביל זה שהקב"ה ישפיע לו קצבת החסד שהוקצבה לו יקבל עליו עול מלכותו ויעשה תשובה, אלא שהקבעומ"ש והתשובה תהיה אמיתית מצ"ע מפני שכן צריך להיות ויהי' חזק בקיום התומ"צ כל השנה להתפלל תפלה בזמנה ובכוונה וישאל צרכיו ג"כ וילמוד תורה בזמנים קבועים בלי שום מניעות ועכובים ואח"כ יעסוק במו"מ ויספיק לו גם מעט זמן על עסק, דמאחר שכבר נקצב לו החסד עליון ונמשך ונתלבש בלבושים שהם הכלים דע"ס דבי"ע ואינו חסר רק לבוש הטבע של המזלות וכן לבושי הטבע של כלי הפרנסה ואשר ע"כ הנה במעט עסק שיעשה יומשך ויתלבש החסד בלבוש העסק ותומשך ההשפעה, והיינו כאשר האדם הוא ראוי ע"פ מעשיו בתומ"צ לחסד עליון הרי אז נמשך החסד מעתיקא קדישא ע"י התעוררות הספי' דאצי' כנ"ל (מאמר כד פרק א) במל' דאצי' ויורד ונמשך בלבושי' וכלים דע"ם דבי"ע ומתגשם בלבושי המזלות וה"ה נמשך למטה ע"י לבוש העסק ואז די גם מעט עסק, אבל אם ח"ו אינו ראוי להשפעת החסד והיינו כאשר לא נמשך קצבת החסד למע' באצי', והיינו דמי יאמר כשלא נמשך ח"ו קצבת החסד בר"ה ויוהכ"פ כלל, אלא אפי' גם אם נמשך למע' במל' דאצי' הנה אם אינו נמשך ומצטייר בלבושי בי"ע באופן שיוכל להיות מזה השפעה גשמי' וכמשנת"ל (מאמר יט פרק א), מה מועיל לו ריבוי ההתעסקות מאחר שאין ח"ו המשכת החסד מלמע' ר"ל, וא"כ העיקר הוא שיהי' מסור לאלקו' וכשנמשך בחי' החסד עליון הנה ברכת ה' היא תעשיר גם במעט עסק.

קיצור. לבושי הטבע הגם שהם ע"פ סדר שלמע' הנה המה מעלימים במאד, ובאמת הם רק לבושים בלבד שאין להאריך בהם והעיקר הוא אלקו' השופע וצ"ל זהיר בתפלה בצבור ובמתינות ולקבוע עתים לתו', דכאשר ח"ו אינו ראוי לא יועיל גם ריבוי התעסקות וכשראוי הנה גם במעט עסק ברכת ה' תעשיר.

פרק ג. והנה כמה וכמה מבעלי עסקים ומבעלי עבודה ומלאכה שהם יראי אלקים וחביבה עליהם התפלה וכן הקביעות עתים לתורה בשיעורים שונים בנגלה ובדא"ח ולבם יכאב עליהם במאד כשאינם יכולים להתפלל בצבור ואינם יכולים להשתתף בהשיעורי למודים בקביעות עתים לתורה ברבים, מהם המתאמצים באומץ רב להתפלל תפלה בצבור וחוטפים את תפלתם וממהרים לרוץ לעסקיהם ומסחרם, ולהשתתף באיזה שיעור של לימוד התורה אין בדעתם כלל, כי לבד זאת שהם עסוקים במאד ואין להם שום פנאי ללמוד הנה לבד זאת הרי כל דעתם ושכלם עסוק וממולא ממסחרם ועניניהם הגשמי' מבלתי יכולת לקבל דברי תורה וגם תפלתם מהולה במחשבות זרות עד שכמה פעמים בלתי יודעים מה המה מתפללים ובאיזה מזמור הם עומדים ורק משיגרא דלישנא הנה שפתותיהם נעות ולבם בל עמם, ובכ"ז הרי יש להם הקב"ע להתפלל בצבור עכ"פ, ויש שהם טרודים כ"כ עד אשר רק בשני ובחמישי באים להתפלל בצבור, וכולם מתנצלים שלסבת טרדות פרנסתם אין ביכלתם להתפלל בצבור ובפרט להשתתף באיזה שיעור של לימוד מפני שכל שכלם עסוק במסחרם ואינם יכולים לקבל דברי תורה, וההנהגה הרעה הלזו הנה לבד זאת אשר כל ימי השבוע חיים חיי בהמה ועוד גרוע מזה כמו שמתאונן הנביא (ישעי' א. ג) ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו ישראל לא ידע עמי לא התבונן, הנה לבד זאת הרי דרכם המוזרה והנהגתם הרעה בימי החול גורם רעה אשר גם ביום השבת שאז הם פנויים מעסקיהם ומסחרם הנה משתמשים בו לעניני חולין, שמלבד זאת שמפני גודל היגיעה והעמל בכל עסקיהם בימי החול שהם מעונים במאוד הנה ביום השבת נחים במנוחת הגוף, הנה מלבד זאת הרי ע"י הנהגתם בימות החול נתעבו ונתגשמו כ"כ עד כי גם ביום השבת קדש שהוא יום המנוחה בשביל להרבות בתפלה ובלימוד התורה, הנה בעלי העסקים הטרודים מסוגים הנ"ל מחללים את קדושת השבת בעניני הבל ודברים בטלים, אשר באמת הנה כל יסוד בנינו מה שטרוד בעסק ומדמה שאין באפשרותו לעסוק בתורה ולהתפלל כדבעי מפני שיפסיד ח"ו עי"ז הוא דמיון כוזב ושטות גדולה באמת, דממ"נ אם ח"ו לא יש קצבת והמשכת החסד מלמע' ר"ל מה יועיל לו ריבוי ההתעסקות, ואם יש קצבת והמשכת החסד מלמע' אין צריכים ריבוי עסק ודי גם במעט עסק מאחר שהוא לבוש לבד, וריבוי טרדותיו ומה שזה לו מניעה ועיכוב הוא רק משטותי היצר, ומראה בזה כאלו ח"ו חושב את הלבוש היינו את העסק לעיקר ושזה מקור פרנסתו לכן הוא טרוד בזה בריבוי התעסקות וגם בתחבולות מפני שחושב זה לעיקר, וה"ז כעובד ע"ז ממש שנת"ל (מאמר כג פרק א) שזהו שמשתחווה לשמש וירח מפני שמחשב אותם לעיקר שהם המשפיעים ובאמת המה רק שלוחי ההשפעה ולבושים לבד כמשנת"ל, כמו"כ הנה כשמחשב את העסק לעיקר ומשו"ז הוא טרוד בריבוי התעסקות ותחבולות שזהו ג"כ כענין השתחואה, דכמו השתחואה בגשמי' הוא שכופף ומרכין ראשו כמו"כ כשמניח שכלו ראשו ורובו בעסק מו"מ עד שמונע אותו מתורה ועבודה, ה"ז ג"כ ענין השתחואה ברוחני' וה"ה כעובד ע"ז ממש ח"ו.

קיצור. בעלי העסקים ובעלי עבודה אינם מתפללים תפלה בצבור בקביעות ותפלתם חטופה ומלאה מחשבות זרות, ואינם משתתפים בשיעורי לימוד התורה ברבים בהתנצלות טרדתם בעמל הפרנסה, וזה גורם התגשמותם שמחללים מנוחת וקדושת השבת בעניני הבל, ויסוד התנצלותם הוא דמיון שוא.

פרק ד. והנה ישראל הם מאמינים בני מאמינים, דאמונה היא בטבע תולדתם, שבזה חלוקים עם ישראל מכל העמים אשר ע"פ האדמה, דכל העמים הנה עם היות שגם ביניהם נמצאים בעלי אמונה באמונתם ואף גם כאלו שהם אדוקים באמונתם, הנה אין זה בטבע תולדותם והוא רק כדבר הנקנה ע"י דבר מה, וכמו שאנו רואים במוחש בענין השכל שיש שכל עצמי ויש שכל הנקנה ע"י דבר זולתו, שבכללו' הוא ההפרש בין שכלי הבע"ח לשכל האדם, שהאדם הוא שכלי בעצם מהותו ולכן הנה כללות מהות שכל האדם הוא שכל עצמי ושכל הבע"ח הוא שכל הנקנה, וכמו ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו וכן יש כמה ענינים מה שבהם ועל ידם מכניסים שכל בבע"ח וכמו המרדעת שמורה דעה בבהמה שכ"ז הוא רק שכל הנקנה אבל שכל האדם הוא עצמי, וכן הוא בענין האמונה דכל העמים הנה אמונתם היא כדבר הנקנה ע"י דבר שחוץ ממנו, אבל להבדיל, ישראל הנה אמונתם בה' ובתורתו ית' היא עצמית, וכמו שאנו רואים במוחש אשר בכל ענין וענין, בין שהוא טוב ובין שהוא הפכי, הנה שם שמים שגור בפי כל בנוסחאות שונות, ירחם השי"ת, יחוס השי"ת תודה להשי"ת, וכיוצא בהם בסגנונות תפלה ותחנונים ותודה, דכ"ז מפני שבנש"י הנה אמונתם בהשם ית' ובתורתו ית' היא עצמית, הם חיינו ואורך ימינו ועליהם הורגנו כל הימים בימי הגלות המר, וכן הוא בענין הפרנסה דבאמת הנה הכל יודעים שהעיקר הוא ברכת ה' וכל מי שהוא יהודי אינו חושב בשום אופן שהעסק הוא מקור פרנסתו ח"ו ויודע היטב שההשפעה מאת ה' היא והוא הנותן לו את פרנסתו ע"י העסק, אלא שהרוח שטות שהיצה"ר משטה אותו שאינו משים אל לבו לדעת אמיתית הדברים הנ"ל דמאחר שהעיקר הוא ההשפעה העליונה הרי אינו צריך להיות שום מניעה ועיכוב ושום קוצר בהדברים אשר חייב אותו הבורא לעשות, ואף שבשביל זה לא יוכל לעסוק הרבה בעסק מו"מ יספיק לו גם מעט עסק והשי"ת ימציא לו להרויח במעט זמן שבמעט העסק שיעשה יומשך ויתלבש החסד הנקצב והנמשך אליו, וכאשר נפתה להסתת היצר ומשטה א"ע ברוח שטות שצריך להתעסק הרבה דוקא וא"א לו לקבוע עתים לתורה ולהתפלל כדבעי מצד הזמן והטרדא ונדמה לו שנכון כן כפי אשר מדמה בשכלו הסכל והמעוקל ע"י רוח שטות הנ"ל, מראה לו הקב"ה שאינו מועיל לו ריבוי העסק וה"ה הולך סובב כל היום בשוקים וברחובות מבלי ימצא שוב ריוח כלל, ומדה כנגד מדה משלם לו הקב"ה כמ"ש (דברים כח. לד) והיית משוגע כו' אשר תראה, ומרוב הדאגה משתומם מוחו עד שכמשוגע יחשב שזהו עצמו ענין שטות שהרי המשוגע והשוטה ענין אחד להם, כי כמו שאצל המשוגע נדמה שצ"ל דבר שהוא מופרך אצל הבריא וחלים, כן השוטה ברוב שטותיו ג"כ מתנהג עד"ז וכמ"ש (ש"א כא. טז) חסר משוגעים אני שכינה לדוד שהניח לימשך ריר אל זקנו בשם משוגע ע"ש שהוא היפך הדעת כו', וכל זה גורם לו מה שנפתה לרוח שטות של היצה"ר, אשר אם הי' משים לבו להדברים האמיתי' הנ"ל הי' באופן אחר לגמרי, שלא הי' צריך להתעסק בריבוי עסק כלל והי' נמשך לו החסד עליון גם במעט עסק בריבוי שפע פרנסה בריוח.

קיצור. ישראל אמונתם בה' ובתורתו היא עצמית, אמונת כל העמים גם האדוקים היא כדבר הנקנה ע"י דבר שחוץ ממנו, שכל עצמי ושכל הנקנה, הכל יודעים שרק ברכת ה' היא תעשיר והנפתה להסתת היצה"ר מאבד פרנסתו, שוטה ומשוגע ענינם אחד.