משתמש:מ. רובין/קונטרס ומעין מבית ה'/מבוא

קונטרס ומעין מבית ה'
מכתב כ"ק אדמו"ר (מוהריי"צ) נ"ע • מבוא • מפתח
גוף הקונטרס
מאמר א • מאמר ב • מאמר ג • מאמר ד • מאמר ה • מאמר ו • מאמר ז • מאמר ח • מאמר ט • מאמר י • מאמר יא • מאמר יב • מאמר יג • מאמר יד • מאמר טו • מאמר טז • מאמר יז • מאמר יח • מאמר יט • מאמר כ • מאמר כא • מאמר כב • מאמר כג • מאמר כד • מאמר כה • מאמר כו • מאמר כז • מאמר כח

מבוא

רשימה
מלוקטת מהיומן דחדש מרחשון וכסלו תרסב.

כשבא הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק מנסיעתו לחו"ל – נסע ד כסלו תרסא וחזר ז אלול תרסא – נתרבו האורחים הבאים מדי יום ביומו.

במשך ימי שבתו בחו"ל: בועריס־האפען אצל מינכען, בפאריז, ברלין, וויען ובאד הומבורג, בא בדברים עם עסקני הכלל ממדינות שונות, ועם כולם שוחח על אודות המצב הכלכלי של אחב"י במדינת רוסיא, ביחוד אז שאלה בוערת.

בכדי להשיג רשיון נסיעה לפנים המדינה, השיגו כמה מאחינו תעודות רופאי שינים וכדומה תעודות שונות שנתנו להם האפשרות לבקר בעיירות שמחוץ לתחום המושב.

בחדש מר"ח תרסב נודע על דבר תעמולה גדולה במפלגות צוררי ישראל לגזור גזרות חדשות וקשות יותר על אחב"י, ואשר נתפשו כמה מאחב"י הדרים מחוץ לתחום המושב, על אשר יש להם תעודות בלתי אמיתיות הנ"ל.

במשך איזה ימים נאסרו הרבה עשרות אנשים (ביחד עם ב"ב עלה מספרם לשלש מאות נפש). אבות המשפחות נאסרו, ועל רכושם הונח חותם, ותהי עת צרה ליעקב.

עסקני הכלל אף כי היו מצטערים במאד על המצב, ובכל לבבם חפצו לעזור, אבל הרגישו עצמם נדכאים ונעבלים, בשמעם מפי השרים ורוזני הארץ דברי חירוף וגידוף על עם ישראל כולו, ומענה נכונה מה להשיב לא מצאו.

* * *

הנני זוכר אותה השעה בישבי אצל מר אליעזר פאליאקאוו בחדרו, והנה בא אחד השרים פ. מ. מעלניקאוו, ובמעמדי שפך כל חמתו על היהודים, ויסיים: חרפה היא לכם שר נכבד אליעזר בן שלמה פאליאקאוו לשאת שם יהודי, כל יהודי ישר עליו להתנצר למען הבדל מן אחיו התועלים.

בעודו בוער בלהבת שנאת צורר ישראל, נכנסת הגברת מרת רחל רייזא פאליאקאב, וחתתה על המחזה אשר נגלה לעיני': אישה יושב כהלום רעם, אנכי ישבתי סמוך לו והשר עומד, פניו להבים, ודבריו נובעים בסגנון של "איוואן" מוסקבואי.

הגברת פנתה אלינו בברכה כללית. כשראיתי' עמדתי ממקומי, גם אישה עמד מכסאו והשר מ. פנה אלי' ויאמר: הנה הבעתי לאישה השר את הדברים הנאמרים לעיל.

בשמעי את דבריו הנזכרים בהוספת פתגמים הידועים הרגילים על שפתי האיוואנים, נלהבתי במאד ומר פאליאקוב ואשתו הביטו עלי כעל נעלב.

את השר מ. פגשתי אז בפעם השלישית והוא ידע מי אנכי וצור מחצבתי. כל זמן שדבר עצרתי את כעסי בעמל רב, אבל ברגע זה לא יכולתי להתאפק, ואומר:

סלחו לי יקירי הגברת והשר פאליאקוב, במעמדכם לא אוכל לתת אותו המענה שצריכים לתת לבעל הכפתורים המוזהבים השר מ., אך אל ידמה כי אין מענה, ומה מאושר הייתי לו פגשתי את השר מ. במקום אשר הייתי יכול לדבר בלי מעצר.

מר פאליאקוב התעורר מעומק מחשבותיו ויאמר: האסון הוא, אשר השרים אינם מכירים את תנאי החיים בתחום המושב, המכריחים את האנשים ללכת גם בדרכים מסוכנים.

מה נעים הי' לשמוע את דברי הגברת באמרה: עודני זוכרת את דברי ר' אידל המלמד מארשע שאמר כי התלמוד אומר, אשר העניות מעברת את האדם על דעתו ועל דעת קונו.

אנכי – אמר מעלניקוב – הייתי כורך את היהודים בדפי התלמוד ושורפם ביחד.

פקעה סבלנות, ובקול היוצא מן הלב אמרתי: ואז איפה יקחו השרים סמירנאווקא (משקה ידועה במאסקווא), ובמה ישלימו את המחסור בקופות אשר תחת ידם שלוקחים משם לפי שעה, עד שיזדמן להם להפשיט עור עברי.

שחוק קל עבר על שפתי פאליאקוב וצל של קורת רוח נראה על פני אשתו ופני מ. להבים.

סיימתי את דברי בנחת "מאלף עורות עברים מכניסים עשרה מיליונים שקלי כסף לשנה או עשרים מיליונים בקבוקי סמירנאווקא , דבר אשר כל השרים מתחשבים עם זה".

– אנכי ידעתי כי השר מ. בא אז בכוונה להפחידנו על אדות ארבעים האנשים שנאסרו אז במאסקווא, ובעד סכום נכון חפצה חבורה ידועה לשחררם ולקרוע את כל התעודות השייכות למאסרם.

החלטת עסקי הכלל היתה שלא לתת אגורה אחת, אלא להמתין עד שימסרום למשפט, ואז יתענינו בזה עורכי הדין היותר גדולים.

דעת הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק היתה כי ראשית כל צריכים להשיג, בעזה"י, חופש זמני לכל האסירים שהיו במאסקוווא, ניזני, קאסטרמא וסמאלענסק, והמסרה צריכה להיות להוכיח אשר תעודותיהם כשרות הנה, ורכושם יושב להם וישארו במקומות מגוריהם.

במלאכות זו ישבתי במאסקווא כשלשה שבועות ובאתי בדברים עם עסקני הכלל וראשי עשירי אדירי מאסקווא מאחב"י. כן הציגוני לפני שרים נכבדים בהם אנשים ישרים וטובי לב ומהם גם אוהבי ישראל, ומהם צוררי ישראל, זוללים וסובאים, אטומי מוח ועריצים.

אז נפגשתי בפעם הראשונה עם השר הנודע דאלגאָרוקאוו אשר פעל ועשה לטובת הנאסרים, וע"י איש סודו קאניקאוו נודענו את אשר נארג ונרקם ע"י העתונים "מאָסקאווסקי ליסטאק" ו"נאוואיע וורעמיא" עלילות על ישראל.

תחלת כסלו באתי ממאסקווא ופטרבורג חזרה לליובאוויטש, וחוץ מזה שבמשך כל הזמן הודעתי במכתבים מכל הנעשה בענין הזה, הרצאתי בבואי ע"ד פרטי מצב הענין באשר הוא לפני הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק.

כשספרתי את דברי הפגישה עם השר מ. (שהי' איש סודו – בלתי אופיציאלי של הגראדאנאטשאלניק המאסקבואי) ואת נושא הדבורים ובשמעו את דברי מ. בכה בכי רב, ויאמר: יש לי צער גדול, פון אזעלכע ווערטער זאָל חלילה ניט ארויסוואקסען קיין פאָגראָם, ירחם השי"ת.

ממסעי באתי אז ביום ד ב כסלו, ובמוצש"ק אור ליום ו בסלו נסע הוד כ"ק אאמו"ר במסע המהיר העובר בשעה השלישית לילה דרך תחנת קראסנאיע – (מסה"ב מאסקווא־ווארשא) – למוסקבא ואנכי נסעתי עמו ללוותו.

ביום בואו למאסקווא התאכסן בדירת החסיד ר' דובער נ"ע מאנעסזאהן. בערב בשעה השביעית היתה הועידה הראשונה, ובשעה העשירית לילה ביקר אותו מר פאליאקוב.

ביום ב ז כסלו היתה העירה השני' מאנשים שהזמין בעצמו כי חפץ לדעת את חוות דעתם, וכפי שהגיד לי את החלטתו לעבוד בענין זה בשני אופנים א) עם עסקני הכלל הרגילים ללכת בשעורים פתוחים. ב) ע"י הכירות ודברי בקשה.

– רגיל הי' בענינים כאלו לרשום לו לעצמו, על טבלא של עצם לבן שכותבים עלי' בעט עופרת ואח"כ מוחקים את הכתוב, ומה מאד הייתי מצטער בכל פעם שראיתי שהוא מעביר את הכתוב בכי"ק למען לרשום במקום ההוא דברים חדשים.

משתדל הייתי לפעמים להעתיק לי באופן האפשרי את רשימותיו הקצרות והעירותיו; כי גם בשעת ועידה הי' רושם על טבלא זו את רשימותיו. –

ע"פ הסדר שהמתיח לו, הנה ביום ההוא הועיד ב ועידות: משעה ד עד שעה ו הועידה עם עסקי הכלל, ומשעה ח עד שעה י הועידה החשאית. ואח"כ, בשעה יא לילה, עלי לנסוע לפטרבורג במלאכות הניתנה על ידי, אם לא שיודרש לי להשאר לילה זו במאסקווא להתראות עם אחד השרים.

איש הי' במאסקווא ור' אליעזר בר' יעקב גינזבורג שמו. איש טוב לבב, בלתי מלומד, עשיר במדה ממוצעת לעומת עשירים האדירים, ומסר נפשו על הכנסת אורחים.

הכנסת אורחים במאסקווא בעת ההיא לא היתה דבר של הוצאות ממון בלבד, אלא כרוכה במסירת נפש ממש, כי לרגלי המצב הקשה באיסור הישיבה מחוץ לתחום היו היהודים הבאים למוסקוא לרגלי מסחרם מוכרחים להתחבאות במקומות שונים.

כמה מפקדי המשמר־פאָליציי – החזיקו בבתיהם יהודים והיו לוקחים בעד ליתן לילה חמשה או עשרה רובלים, ומובן אשר זה עצמו הגדיל את חשקם ותאוותם למצוא יהודים מושללי זכות הישיבה למען להפשיט את עורם.

א. גינזבורג דר בחלק העיר מארינאראשטשא, ויבא בדברים עם שומרי העיר – פאליציי – ופקידיהם, כי על ביתו לא יארבו לחפש משוללי זכויות, ואם לפעמים יהיו מוכרחים לעשות חיפוש בביתו יודיעוהו מקודם, ועבור זאת שלם להם תשלום חדשי, לכל אחד לפי משמרת פקודתו, ויוציא ע"ז כשלש מאות רובל לחדש.

בהיותו בעל בית חרושת גדול ואיזה מאות איש פועלים בבית החרושת שלו, סדר באחד הבתים מקום ללון עבור חמשים אנשים, מטות מרוצעות ובית־מבשלות.

חנות גדולה היתה לו למר גינזבורג בטבור העיר ברחוב אילאינקא, שמה היו באים אליו סוחרים, גדולים וקטנים, סרסורים ועוד, וכמובן אשר דבר המקום ללון נודע מהר בקרב היהודים ולא עברו יומם וכבר הי' הבית מלא מאורחים.

למותר להגיד אשר גינזבורג לא לקח כל תשלום שכר מאת האורחים ועוד דרש אשר גם יאכלו אצלו, ובכדי שלא יהי' ספק בהנוגע לכשרות המזון שכר מבשלת יהודי' (דבר שהי' קשה להשיג במאסקווא) וגם משגיח מיוחד על בית המבשלות.

לא כאן המקום להאריך במה שעשה ג., וראוי הוא בעד מפעליו הטובים להקציב לו פרק מיוחד בזכרונותי. ובהנוגע לענין הזה הוא כי במשך שנים רבות בא בהיכרות עם שרים גדולים ונכבדים.

גורל נסיעתי בלילה ההוא לפטרבורג הי' תלוי בהחלטת הועידה השני' שבה השתתפו מר ג. הנ"ל ומר נחום בן ר' שלמה דאנקין, אשר גם לו מהלכים בין השרים בעלי תפקיד גבוה במאסקווא.

* * *

בעת ההיא קרה אשר בית החרושת לגזור קורות־זעגמיהל – ואוצר הנסרים, אשר לדודו מר מ. הארענשטיין שהיו בתחנת יעלניא – פלך סמאלענסק – עלו על המוקד.

בית החרושת והאוצר היו בלתי מובטחים באיזה חברה של אחריות מאש וא"כ איפוא לא הי' כל מקום לחשוד את הבעלים כי העבירו את הבערה.

אבל אחד האדונים, שגם לו הי' אוצר סחורה בתחנה ההיא, והוא הי' מידידיו של העורר דין צורר היהודים שמאקאוו ימ"ש, אף כי לא סבל כל היזק מהשריפה, מצא מקום להעליל עלילה כי מר הארענשטיין העברי הצית אש באוצרו בכדי שישרוף אוצר של האינו יהודי.

הצורר שמאקאוו מצא בקעה לבנות בנין של אשמה על מר ה. ביחוד, ועל כל היהודים הגרים מחוץ לתחום המושב בכלל. וע"י פקודת הקטיגור מעיר סמאלענסק, אוהבו של שמאקאוו, נאסר דודי בכלא, וכל ערבון לא הועיל.

הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק ראה בזה "רמז פליאות ההשגחה העליונה" באמרו, אשר דבר זה יראה במוחש כי אף ורק עלילות ותואנות מחפשים על ישראל, ובכן גם אלו הנאסרים בכל המקומות הנזכרים לעיל, אין זה אלא פרי שנאה ומשטמה.

* * *

הדבורים והויכוחים בעת הועידה הראשונה, בשעה ד־ו, ציערו את הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק ובפרט כי כל נואם סיפר נושא השיחה שהי' לן עם שר פלוני או פקיד אלמוני, ואשר השקפת השרים והפקידים על יהודי התחום היא רעה מאד, ומוסכם מכל השרים כי יהודי התחום הם מושחתי המדות, והם סכנה להממשלה ולאנושיות כולה, ובכך צריכים להחמיר עוד יותר בהגבלות תחום המושב ולענוש את כל הנתפסים עם תעודה מזויפת.

פעמים דבר הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק בדבר הכרח למצא דרכי זכות עבור אחינו האסירים, אבל כמעט אשר לא אבו שמעו. בשעה חצי הששית כמעט שהחלטו אשר עתה אין להועיל מאומה וגם מסוכן – יותר מודגש חרפה – להתערב בזה, ורק כשיבא מועד המשפט אז יקחו עורכי הדין את הדבר בידם והם – עורכי הדין המפורסמים – בודאי ימצאו דרכים איך להציל את הנאשמים מעונש קשה ביותר.

כענן כבד שכן על פני כ"ק אאמו"ר הרה"ק, והנאספים הרגישו כי כאב פנימי לחוץ את לבבו, וכולחם עם עצמו אם יגיד או לא יגיד.

פתאום הלבינו פניו בסרר, ויאמר: אחי, כל אחד מכם יודע עד כמה לבבו כואב על גורל אחיו בני עמי הסובלים רעב וקור בתחום המושב, ומה גם על אחינו הנמצאים כעת במאסר. ידעתי כי כל אחד מכם לבבו נאמן את גורל אחינו בני עמו, וגם אנכי בצערם צר.

כבד לי במאד – המשיך את דבריו – להגיד דברי, אבל אתאפק לא אוכל. ברגע זו צערי גדול מנשוא, ולא ממצב אחינו הנאסרים, אלא ממצבכם אתם. רואה הנני עד כמה נתרחקתם מאחיכם, עד כמה אין אתם יודעים תנאי החיים בערי התחום, עד כמה אין אתם יכולים לשער חיי אומללים, עד כמה הנכם מושפעים מדברי צוררי ישראל, ואתם מאמינים בתום לכל אשמה שאומרים על היהודים.

קרה כי מצאו, לפי דבריהם, אשר תעודותיהם פסולות. האם נמצאו שודדים, גנבים או עושי עול? מצאו אנשים שיש להם תעודות של רופאי שינים ויש להם כל הדרוש לזה, ומחזיקים אנשים העובדים אצלם בתור מנהלי בית מסחרם והם עצמם אינם עוסקים בזה.

הלא לא עשו דבר שהוא סכנה לאיש, או גם אי נעימות, או חטאו נגד היושר. כל חטאתם הוא שלא עסקו במלאכתם האמורה בתעודותיהם, וכשבחנו אותם לא ידעו את אומנתם, הלא עלול איש לשכוח את אשר למד, ומה שאומרים כי התעודות הן פסולות – דבר זה עוד צריך חקירה ודרישה. והאם בעד אשמה קלה זו יעשו אנשים במאסר, נשיהם ובניהם יושלחו למקומות שונים ואת רכושם יקחו.

האם במקרה קל הערך כזה לא מצאו אחינו אדירי הדעה, עסקני הכלל את ידיהם ורגליהם וימס לבבם לקול אוכלי אדם הם המה צוררי ישראל. לא אכחד, אשר צערי זה גדול יותר על צער המקרה. רחוקים אתם מחיי אחינו, ואינכם מכירים במעלות אחיכם, ובכן מאמינים אתם לכל הבל אשר יפצה שר ופקיד המפוטם מלחמו של הנאוואיע וורעמיא.

אנכי הודעתי ועידה זו לשמוע עצת חכמים, ודעתי חזקה, כי לו ידעתם את חיי אחיכם בערי התחום באשר הם, אזי אחרת חרצתם.

דברי הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק המדבר בתוקף פנימי כרוך במזג היותר נעים ולשונו – קולמוס לבבו העדין השבור והרצוץ ממצב אחינו בעת ההיא – עשו רושם עז.

הוחלט אשר מר פאליאקוב, חישין, וויסאצקי יבקרו במקומות הרואיים ויבקשו לשחרר את האסירים עד בא משפטם.

הועידה נתאחרה מעט אחרי המועד אשר הוגבל לה.

לעומת זה הועידה השני', בשעה ח־י, היתה ברוב חום. על עצם הדבר לא התווכחו, כי רוב הנאספים היו מאלו שידעו את חיי אחינו בתחום המושב, ואשר כל סכנה אינה צריכה לעכב בשביל לצאת מן התחום, וכל המשא ומתן הי' רק באיזה אמצעים לאחוז בשביל להשיג את המבוקש, גאולת הנאסרים וביטול כל הדבר מעיקרו.

הועידה ארכה כשעה והוחלט כי מר גינזבורג, דאנקין ומאנעסזאהן יבקרו את מכריהם, ונערכה רשימת האנשים את מי שצריכים לבקר, ומה ידברו עמהם.

וע"פ הוראת הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק נסעתי בלילה ההוא לפטרבורג עם מר חיים מאנעסזאהן, וליום החמישי בקר הייתי צריך להביא איזה ידיעות הנצרכות באותה שעה.

* * *

ביום ג ח כסלו בקר באתי לפטרבורג. מאנעסזאהן הלך לעשות ככל אשר הוטל עליו ואנכי עזבתי את חפצי בבית הנתיבות ונסעתי למעון החסיד ר' חיים מאסייעוו. ואח"כ הי' עלי לבקר את מר מארגאלין וגם לבקר בבית מר יעקב פאליאקאוו. ואם תהי' השעה מוכשרת לדבר עמו מן הצר לדעת איזה ידיעה.

החסיד רח"מ הי' איש מהטפוס הישן, אוירה של פטרבורג לא פעל עליו מאומה אך הכירות גדולה היתה לו שם. וצריכים היו להזהר בו כי לא חונן בחכמה.

המדובר ביני ובין ח. מאנעסזאהן שנתראה בו ביום בשעה ו בבית האוכל גארפינקעל רחוב גאראחאווע 63 או בשעה ז' בדירת חותנו החסיד הידוע ר' מנחם מאניש מאנעסזאהן, וואזנעסענסקי 27.

היום עבר בעבודה רבה ובביקורים שונים וכשבאתי לבית האוכל מצאתי שם את ח. מ. ונספר איש לרעהו מאת הנעשה. ושנינו היינו שבעי רצון מקיום המלאכות שלנו.

ח. מ. העיר כי ע"י החסיד ר' אליעזר אליאנסקי אפשר להשיג הכרות להשר פ־ק, אשר בהועידה במאסקווא ביום העבר הוחלט לעיין בדבר זה איך להשיג הכירות זו, ובעלי ועידה ההיא לא מצאו פתרון לשאלה זו.

בשעה השביעית בקרתי את ר' מנחם מאניש ושם דברתי בתיליפון עם ר' אליעזר אליאנסקי לצארסקאיע סעלא, ואמרתי לו כי דבר לי אליו ואשר בשעה העשירית אהי' בבית הנתיבות הצאר־סקאסעלסקי ושם אחכה עליו.

בשעה התשיעית נסעתי להחסיד ר' שמואל מיכל טריינין. ובקשתיו אשר יבא בדברים עם מר יעקב פאליאקוב, ולסבב הדברים אשר למחר, ביום ד ערב, נוכל לבקרו.

– רשמ"ט הי' איש חכם נבון דבר ובעל רצון כביר. הי' מייקר מאד את השם חסיד, וכשבא בין החפשים או בין הרוזנים היהודים לא בוש במהותו העצמי שהוא חסיד בן חסיד ולא חת משרי העמים, ובשמעו איזה דבר על היהודים הנה שפתו היתה אתו להשיב כהלכה בדיעה והשכל. –

בבואי לבית הנתיבות מצאתי כבר את אליאנסקי מחכה עלי. ספרתי לו כי דרוש לי מכתב לשר פלוני במאסקווא ונודעתי כי הגענעראל קוטאוו הוא ידידו והשפעתו מרובה, ע"כ בודאי מכיר הוא את הגענעראל, ואם אפשר – להשיג אצלו מכתב המלצה. ויענני: בעוד עשרה רגעים יוצא מסעי לצארסקאיעסעלא, אפשר תסע עמי. את הגענעראל הנני מכיר היטב, אותו ואת אחיו, והכרתי גם את אביהם, אבל איני יודע אם הוא בביתו, בכל אופן מחר בקר נוכל לדעת את הכל.

התבוננתי והחלטתי לנסוע לצארסקאיעסעלא תכריך קטן עם הטו"ת ועוד איזה דברים קטנים הי' עמדי, כי כל היום נשאתיו עמי בביקורי ממקום למקום, ואסע.

ישבנו במרכבה מחלקה השני' ועוד טרם הספקתי לשבת על מקומי והנה אליאנסקי מסובב משרים ופקידים מכריו ומיודעיו, והוא עונה לכולם בבת צחוק ובברכת ערבא טבא. כעבור כרבע שעה בא בדברים עם אחדים מהשרים וילך אתם הצדה לדבר את דבריו, ואח"כ נגש אלי ויאמר: ומה תאמרו, ברכת זקנכם האדמו"ר שברכני בהצלחה עומדת לי גם בזה. השר קוטאוו הבכור נוסע במחלקה ראשונה, והנני הולך לראותו ואדבר אתו.

עברו עשרה רגעים ואליאנסקי בא ויגד לי כי דבר עם קוטאוו והלה הבטיח לו שמחר בקר יתן לו מכתב כבקשתו. וגם אמר לו שיש לו מכיר שהשפעתו עוד גדולה מהשפעתו הוא, וגם הוא יתן מכתב, אך צריך הוא לדעת את שם מי לכתוב במכתבו ובמכתב מכרו.

הגענו לתחנת צארסקאיעסעלא ונרד מהמרכבה, ירד שלג ורוח נושבת, ואנכי כל היום הייתי טרור בנסיעות ממקום למקום, ואקוה כי בעוד שעה קלה אוכל לנוח.

אנו הולכים דרך בית הנתיבות, והנה קול קורא בשם אליאנסקי, ויפן אליאנסקי וירא כי השר קוטאוו עומד בחברת פקידים, וימהר אליו.

הלכתי לאט בכדי לחכות לחזירתו של אליאנסקי. א. חזר ואמר לי כי השר קוטאוו אמר לו, כי את סעודת הלילה יאכל עתה בבית הנתיבות וגם מכרו יבא הנה לאכול אתו, ע"כ דרוש לו לדעת את שם כי יזכירו במכתביהם.

באתי במבוכה כי לא יכולתי להחליט כרגע אבל אחרי התבוננות קלה החלטתי כי טוב שיהי' על שם אליעזר גינזבורג.

אליאנסקי ואני ישבנו לשתות חמין והשעון צלצל אחת עשרה.

התבוננתי כי לא טוב שבתי פה, כי זולת פאספורט לא היתה לי שום תעודה – היתר הישיבה בערי פטרבורג ומאסקווא לזמן של שני חדשים בשנה שהי' לי – זכות של בעלי גילדה מדריגה ראשונה – כבר כלה אצלי – ומראה פני יעיד עלי כי יהודי מתחום המושב הנני, ואומר לאליאנסקי כי חפצי לנסוע לפטרבורג עם המסע היוצא בשעה השתים עשרה לילה.

אליאנסקי הפציר בי ללון אצלו. עוד טרם הספקתי להחליט, והנה פקיד בא ויאמר לאליאנסקי אשר השר קוטאוו קורא אותו. כעבור שעה קלה חזר א. ופניו מאירות ויאמר: אם לא תסעו אלי ללון לא אתן את המכתבים. ואסע אל מעונו.

כשבאנו לביתו קראתי את המכתבים ונהניתי מסגנונם ואברך את השם מסבב כל הסבות להציל עשוקים.

בשעה השביעית בקר ט כסלו נסעתי לפטרבורג ואסע ישר להאטעל סעווערני למר ח. מאנעסזאהן. כשבאתי היתה כבר השעה חצי התשיעית וח. מ. עומד ומתפלל. עמדתי גם אני להתפלל ואחרי התפלה ספרתי לו ע"ד בקורי את אליאנסקי. על אדות המכתבים לא הגדתי לו כי בודאי הי' מתרעם על אשר לא על שמו נכתבו. צלצלתי לרשמ"ט לדעת ע"ד הבקור אצל י. פאליאקאוו, ונודעתי כי הביקור יתקיים בשעה השביעית.

התדברתי עם ח. מ. להתראות בשעה העשירית וחצי לילה בבית הנתיבות הניקאלייעווי ובשעה יא אסע במסע המהיר ההולך למאסקווא.

עלי הי' לבקר עד הפעם את מארגאלין בשעה יג צהרים, משם נסעתי לרמ"מ מאנעסזאהן, ושהיתי אצלו כשעתים או שלש ואסע לרשמ"ט ובשעה השביעית בקרנו את י. פאליאקאוו.

בפעם הראשונה ראיתי אז את י. פ. (את אחיו אליעזר הכרתי זה כשתי שנים). הוא סיפר לי צור מחצבתו ואת זכרונותיו מליובאוויטש, אנכי מסרתי לו ברכת שלום מאת הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק הנמצא כעת במאסקווא ע"ד ענן כללי, אשר בטח ידוע לו".

ענני, אשר אחיו הודיעו, ע"י ציר מיוחד, כל פרטי הענין ואת הועידות אשר היו להם בזה ואשר הוא – י. פ. – יבקר את אחד השרים הגבוהים לבקשו שיכתוב למכרו השר במאסקווא למלאות את בקשתו ואת בקשת ריעו וויסאצקי וחישין.

בהמשך הדברים נודעתי מה שהי' לי לדעת, וכג' רבע שעה השמינית יצאנו מאת י. פ. ונסע לרמ"מ מאנעסזאהן, ושם ישבנו כשתי שעות ודברנו על דבר החג יט כסלו, ואשמע כמה ספורים מאת החסיד רמ"מ.

כחצי שעה יא באתי לבית הנתיבות. ח. מ. כבר חכה עלי הלכנו אל המרכבה וכשישבנו על מקומינו הראיתי לו את שני המכתבים ונתפעל במאד על הסגנון החם שבו נכתבו. ונברך איש את רעהו, ואסע.

ביום ה, י כסלו בקר בשעה העשירית באתי למאסקווא והרצאתי להוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק מכל אשר נעשה בפטרבורג ויאמר: דער ענין האָט זיך גוט ארום געטאָן, השייח זאָל העלפען שיוגמר בקרוב בכי טוב.

בשעה השני' בצהרים נקראו גינזבורג ודאנקין ונמסרו להם המכתבים שהובאו, למען יוכלו לבקר כל אחד מהם את מי שהוטל עליו.

* * *

בשעה החמישית נתאספו ידידינו אנ"ש כשלשה מנינים, כי הובטח אשר לרגלי חג הגאולה י כסלו יאמר הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק דא"ח. עברה כחצי שעה והדירה מלאה מפה אל פה מאנ"ש שי'.

הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק ישב בראש השלחן והתחיל הדבור אדות י כסלו: המאסר הי' בשנת תקפז, וישב תפוס בוויטעבסק בבית החומה, אשר אח"כ קנהו הוד כ"ק אאזמו"ר מוהר"ש זצוקללה"ה נבג"ם זי"ע.

כשעה ארוכה דיבר על אדות אהבתו של הוד כ"ק אאמו"ר אדמו"ר האמצעי לאנ"ש שי' וע"ד התענינותו בטובתם הפרטית של האברכים הסמוכים על שולחן אביהם וחותניהם, לסדר להם סדרים באופן לימודם. ויאמר: מ'זאגט, אז ווער עס איז אריין צום מיטעלעך רבין פרעגען א גשמיות'דיגע יחידות, פלעגט ער אים ליכטיג מאכען אין רוחניות, פלעגט אים במילא ווערען גוט אין גשמיות.

סיפר בארוכה על אדות השתדלותו של הוד כ"ק אדמו"ר האמצעי בדבר הטבת פרנסתם של ישראל, ואודות המושבות בפלך חערסאן אשר הקרקע נתנה הממשלה, ע"י השתדלותו, ואדמו"ר האמצעי הושיב שם אנשים והשיג האמצעים הדרושים לזה. גם בעצמו נסע לשם ושהה אתם עמם "א גאנצען זומער".

אח"כ אמר דא"ח: אתה אחד, ונת' הענין דגוי אחד בארץ שממשיכם בחי' אחד יחיד אחד, והנוסח דתפלת מנחה דש"ק, שהוא עת רצון, הוא אתה אחד, ואמר דבעת רצון או מזכירים את הגוי אחד והעבודה דגוי אחד פועלת עת רצון.

* * *

בשעה העשירית לילה נסעתי לקראסנאיע ובאתי שמה ביום ועש"ק בשעה התשיעית בקר וש"ק הייתי בביתנו בליובאוויטש.

ביום ד טז כסלו הוחלט מאת הפקידים הגבוהים לחת חופשה להאסירים בערבון של סכומים ידועים.

ביום ה יז כסלו, ע"פ פקודה מפטרבורג, הוחזרו הערבונות לבעליהם ופקודה נתנה בכל המקומות שהיו האסורים לתת להם חופש ואשר תעודותיהם כשרות וצריכים ליהנות מזכותם כחק.

במוש"ק יט כסלו אור ליום א כ כסלו נסע הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק לפטרבורג להשתדל א) ע"ד גיסו דודי הר"מ הארענשטיין, כי החוקר בעיר יעלניא סבך את הענינים והרבה להמשיך את החקירה למען ענותו. ב) ע"ד החזרת רכוש הנאסרים לבעליהם. ג) לפעול אשר כל ההלשנה תתבטל והנאסרים יוכל לשוב למקומות מגוריהם.

הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק התעכב בפטרבורג כשבועים והשי"ת הצליח את עבודתו וביום ד ז טבת בא לביתו.

כחדש ימים שהה במסעו זה, במאסקווא ובפטרבורג וכה הי' מעונה מנסיעתו זאת, עד כי בשני שבועות לא קבל אנשים וכארבעה חמשה שבתות לא אמר דא"ח.

מבואר באחת מרשימותי (בפרק אברהם דוב לעווין – אד"ל דק"נ) אשר בחורף זה – תרסב – הוסדר ועד תלמידי התמימים.

במוצש"ק יב אור ליג כסלו, היתה אסיפת ועד הנ"ל, ואנכי הרצאתי, כי ספק בדבר אם יבא הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק על חג הגאולה לביתו. ולכן סדר ימי החג אשר הוקבע מאת ועד הפועל של המשפיעים והמשגיחים.

כי בליל ש"ק יאכלו כל התלמידים (גם מהישיבות קטנות וגם מהחדרים) באולם הגדול יחדו עם כל המשפיעים משגיחים ראשי הישיבה מלמדים ומנהלי בית הפקידות ואני וכן בלילה השני (במוש"ק).

יתקיים בלי שינוי וביום א כא כסלו יתקבצו חברי הועד בביתי ויהי' "פארבריינגען", ורשות נתונה לכל אחד מחברי הועד להציע מי מהתלמידים ישתתף בפארבריינגען זה. הצעת חברי הועד ע"ד התלמידים כנ"ל צריכה להיות בכתב, ולא יאוחר מיום ד טז כסלו, וביום ד בערב תתקיים ישיבת הועד בהשתתפותי לדון בזה וביום ה בלילה אחליט מה לקבל ומה לדחות.

ההודעה הכללית כי ביאתו של הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק לחג הגאולה לביתו מוטלת בספק עשתה רושם עז על חברי הועד ובעיני אחדים נראו דמעות. – קשה לצייר את ההתקשרות של התלמידים התמימים בעת ההיא להוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק, והתשוקה והחפץ הפנימי להיות במסיבתו בימי החג, גם אפי' אך ורק לחזות בנועם פניו הק', ומה גם לשמוע הגה היוצא מפי קדשו, וכל תנועה נכנסת בלב כל אחד מהם לזכרה ולשמרה. –

המשגיחים המשפיעים ופקידי הקונטורה התבוננו בהמצב ופה אחד הוחלט, כי סדר החגיגה לא ישתנה, וכן גם מה שהרשו לתלמידי המערכות הנמצאים במקומות אחרים לבא על חג הגאולה לליובאוויטש ישאר בתקפו.

בכל יום מימי השבוע שלפני החג נעשו כל ההכנות, כי בתחלה היתה עוד תקוה גדולה כי בא יבא הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק ביום ג. ביום ד באו אורחים נכבדים הרה"ג החסיד ר' דוד צבי חן מטשרניגוב, המכונה רד"ץ, הרה"ג החסיד ר' דוד זאב קאזעווניקאוו מיעקאטערינאסלאוו וגם אחדים מתלמידי המערכות שבמקומות שונים באו.

ביום ה קודם התפלה בשעה ח בקר שוחחו בביהכנ"ס "זאל הקטן" הרד"ץ והרד"ז וכו' כי צריך לבקש את כ"ק אדמו"ר לבוא או לנסוע אליו למאסקווא, אבל איך אפשר לנסוע למאסקווא בלא תעודות? ומשעה לשעה מתגבר ענן העצבות, הנני רואה בצערם וצערי מתגבר.

– ביחוד קוינו לחג הגאולה השנה זו, כי בשנה העברה – תרסא – לא הי' כ"ק אאמו"ר הרה"ק בביתו. –

בתחלת הערב באו אורחים הנ"ל לכבוד אבי זקנתי הרבנית הצדקנית מרת רבקה לבקשה, אשר תואיל לבקש את הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק לבא על יום אחד (כי הגדתי להם, אשר עוד כשבועים יוכרח להתעכב במסעו). כבוד א"ז השיבה, אשר אם היתה באפשריותו לבא בודאי הי' בא, ולבקשו דבר שא"א לו ואין דעתו הק' מסכמת לזה לא תוכל.

בלילה בשעה חצי התשיעית נתקבל המכתב, אגרת הקודש מיום ד טז כסלו. בשעה חצי העשירית באתי אל אולם הישיבה ובמעמד המשגיחים המשפיעים פקידי המוסד והאורחים הנכבדים, הודעתי כי זכינו לאגרת הקדש, המבארת פרשת החג הקדוש הבא עלינו ועל כל ישראל לטובה, ואשר המכתב הלזה יקרא ברבים בסעודת חג הגאולה למחר בערב.

הידיעה מקבלת אגרת הקדש ואשר בה מדובר אדות פרשת החג וענינו, הגביה רוח כל – מלבד אד"ל – ובתשוקה גדולה חכו לשעה שיקראו את האגרת, כי לא הראיתי' גם להמשגיח על דא"ח.

ביום ועש"ק אחר מנחה והדלקת נרות באתי לאולם הגדול של הישיבה וצויתי כי כל התלמידים ישבו על מקומותיהם הקבועים וילמדו דא"ח. המשגיחים המשפיעים האורחים הנכבדים ואני ישבנו אל שולחן מיוחד.

כשעה וחצי לבדו דא"ח והוכרזה הפסקה לקבלת שבת ותפלת ערבית. אח"כ חזרו כל התלמידים לשבת איש איש על מקומו והכריזו אשר עתה יקראו את אגרת הקדש.

פקסימיליא מגוף כתב יד קדשו של כ"ק אדמו"ר נ"ע

עליתי על בימת המשגיחים ואתי עמי עלו על הבימה שני המשגיחים, של דא"ח ושל נגלה. קראתי את המכתב מלה במלה וכל הנמצאים באולם שומעים בעמידה ופניהם צוהלים. ככלותי לקרוא נגנו, ונתקיים כל הסדר אשר הומתח בתחלה, ככל הכתוב ברשימת תרסב.

* * *

ב. כ טבת (תרסב, ליובאוויטש).

שעה אחת עשרה לילה.

בשעה השביעית בערב בא הרבי מסלאנים (כבר התארח פעם בליובאוויטש, ככתוב ברשימת אייר תרס), בדבר התייסדות חברת מחזיקי הדת.

זה כשתי שנים אשר הרבי מסלאנים עוסק בדבר "מחזיקי הדת", ובעיקר בשביל אנשים פשוטים לקבוע להם שיעורי לימוד בשו"ע ובאגדה כנהוג מימים ימימה, ואשר יחזיקו את סדר החנוך במסורת אבות. הוא מרעיש נגד החדרים בסגנון החדש – חדרים מתוקנים – והדפיס מכתב גילוי ביידיש להסביר לההורים, כי החדרים המתוקנים אל תקרי מתוקנים אלא מסוכנים, עס איז – כותב הרבי מסלאנים – א סכנה בנפש אפילו א קוק טאָן אויף דעם מורה אין די חדרים מתוקנים וואס מורא שמים אין ניכר על פניו, עס איז א סכנת נפשות צו געבען א אידיש קינד אין זייערע הענט.

בשעה חצי השמינית מקבל הוד כ"ק אאמו"ר הרחיק לראין את הרבי מסלאנים. נושא השיחה הי' על אדות התייסדות חברת "מחזיקי הדת" ואשר ליום המחרת – ג כא טבת – הוגבלה אסיפה רבה בעי"ת מינסק והרה"ג ר' אליעזר ממינסק כתב לו, שבאם יקבל הסכמתו והשתתפותו של הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק בענין זה אז מקוה כי רוב הנאספים יסכימו על זה. הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק נתן הסכמתו להרבי מסלאנים, והבטיח אשר לעת הדרושה יכתוב מכתב חוזר כללי בענין זה. ע"פ צווי הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק ערכתי תלגרמה להאחים קאבאקאוו במינסק אשר ישתדלו שאנ"ש ישתתפו בהאספה לטובת התייסדות "מחזיקי הדת" ויחזיקו בדעת הרבי מסלאנים והרה"ג ר' אליעזר.

הרבי הוזמן לסעודת הלילה עם הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק וגם אני. בתוך הסעודה סיפר אשר בהיותו נער הי' בווארשא בעת שעבר דרך ווארשא הרבי מליובאוויטש והתעכב בווארשא רק איזה שעות, כי בא עם המסע מפאריז דרך וויען ונסע לפטרבורג, וכפי זכרונו אמרו אז – בסוד גדול – כי הרבי מליובאוויטש עסוק עכשו בענין כללי הנוגע לנפשות.

קטע זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דטקסט והשלימו אותו

טריינין מנסיעתם, ומכינים אנחנו את עצמנו לשבת לשמוע דא"ח, ובטח אי"ה תהי' התועדות בקידושא רבא.

* * *

ב. כה סיון (תרסב, סערעברינקא).

שעה שמינית ערב.

זה כשעה אשר נגמרה הועידה השביעית של האספה וההחלטות נכתבו בספר.

בועידה האחרונה הוחלט, אשר אגרת הקדש שהואיל כ"ק אאמו"ר הרה"ק להעריך על אדות מחזיקי הדת תושלח בחדש אלול הבע"ל, וגם אז רק ליחידי סגולה, וכשיעברו איזה ירחים יפרסמוה ברבים.

וזלה"ק:

כבוד אהובי ידידינו היראים והחרדים לדבר ה' הנגידים ווח"ס ונכבדים די בכל אתר ואתר, ה' עליהם יחיו.

אחדשה"ט.

מטרת מכתבי זה הוא לעורר את אחינו היראים והחרדים, על כללות המצב הרוחני בזמן הזה הנורא והאיום מאד, אשר סכנה גדולה נשקפת ח"ו על היהדות כולה, אם לא נתעורר ונתעודד לחזק עמודי'.

הגלים התכופים אשר תקפו ועלו זה רבות בשנים, וגם עולים תמיד על ראשי היראים מאת המתחדשים ברעתם ובינתם בספרותם הנוראה בהנהגתם הפרועה, ובתוקף עזותם וחוצפתם, גרמו חלישות גדולה במחנה היראים, והגם כי לעולם ח"ו לא יסכימו על מעשיהם הרעים, להיות כי לבבם נאמן עם ה' ותורתו, אבל נחלשו ברוח ובפועל, ואינם מה שהיו.

היו ימים מקדם אשר כל בעה"ב, כל בעל עסק היו לו בכל יום עתים קבועים לתורה, כל בעל עסק הי' לו היום למלאכה ובלילה בא לבהמד"ר ולמד כמה שעות כאו"א לפי ערכו ויכלתו, והרבה מבע"ב למדו גמרא ופוסקים בעיון הטוב, ובפרט שו"ע או"ח לידע את המעשה אשר יעשון במצות הכללים הבאים בתקופת השנה כמו במצות מצה בפסח ובד' מינים שבלולב בחג וכדומה, אשר כל זה הביא תנועת חיים והתעוררות במחנה העברים לדקדק בקמחא דפיסחא לחקור ולדרוש היטיב על כשרות עשייתם והכנתם והחמירו על עצמן בכמה דברים עקריים, וביררו היטב איזה לקרב ואיזה לרחק, ובד' מינים שבלולב לבחור דוקא באותן המסורים לנו מאבותינו ולא ליתן עיניו בנוי החיצוני ובהידור המדומה, ואיך שיהי' חקרו ודרשו והי' להם לענין גדול להתעסק בו, וכמו"כ ביתר המצות כמו בתפילין מסופר יר"א דוקא ובטליתים וט"ק כשרים וכדומה בענינים, וכן בעניני מקואות הי' השגחה גדולה וכאו"א הי' הדבר נוגע לנפשו, ובהוודע לו דבר מה, תיכף הודיע לרב העיר לתקן את הקלקול, והי' בכל זה התעוררות ותנועה גדולה, וכל דבר בעתו העסיק את מוחות ולבות היראים וחרדים לדבר ה'.

ועתה בעוה"ר כמעט עבר הכל. ביהמד"ר ריקים מאדם אין באים בתוכם ללמוד אין מתעורר בצדק להדור בהידורא דמצות אף שיש בהם ג"כ חומרא דאיסורא, ומי שאומר שיש הכשר בחיקו קונים מאתו ואוכלים מבלי להתחקות על אמיתית ההכשר והמכשיר וכדומה בכל הענינים אין דואג ומתאנח עליהם, וכ"ז לא מפני קלקול נפשם ח"ו כ"א מחלישותם ותשישות כחם, אשר ההרגש האלקי שבנפשם הוא כישן בהם בלתי מתעורר כאשר התעורר מאז ומקדם לכל דבר הטוב הנוגע לחיי נפשם.

וכן אינם מתרגשים ומתפעלים לעמוד בפרץ נגד צוררי היהדות לבלתי תת להם להתפרץ אל הקדש פנימה, וכ"ז מפני חלישותם בעצמם אין בהם כח ועוז להתעורר ולעמוד על נפשם, ונוסף לזה רגילות אחינו היראים בהגלים התכופים מן המתחדשים עשאום לבלתי מתרגשים ורבים מהם גם לבלתי מרגישים, שאינם יודעים גם את הנעשה סביבם, ואינם שמים על לבם גם לדבר הנעשה לעיניהם, ויש בזה גם מתערובות היסח הדעת מסיבת היאוש ר"ל, אשר כל אלה מסוכנים המה מאד בשני דברים. הא' כי מעט מעט נכבה בנפשם ההרגש האלקי ויש לחוש מאד שלא יישן ח"ו שינת קבע ר"ל, והשנית כאשר נותנים מקום לאויבי היהדות לילך ולכבוש ח"ו יותר ויותר.

מחוייבים אנחנו לעורר ולחזק את ההרגש האלקי עוד טרם נכבה, ולהסיר מאתנו את הרגילות והיאוש, ובנפשינו הוא, וכאשר על הטוב נצטווינו אשר בכל יום יהי' בעינינו כחדשים כן גם על ההפכי והמנגדי צריך להיות לנו כקוץ מכאיב, ולהתרגש בנפשותינו לעמוד בפרץ בתוקף הבטחון בה' אלקינו שיהי' בעזרינו.

ואין אנו רשאים להתייאש ח"ו מעזרתו ית' ורק שוטה וחרד לב הוא המתייאש ר"ל, כי עלינו לדעת אשר מלחמה לה' בעמלק מדר דור, ובכחו ויכולתו להכניעם ולשבור זרוע עוזם ותקפם. אמנם כאשר העולם נתון בלבו של אדם, וחפץ ה' במסירות נפשינו על האמונה והדת, שאנחנו נתעורר ונתחזק בנפשינו, ותוקף אילי הברזל המנגדים לא יגדלו בעינינו ולא יפחידו אותנו, ולהיות חזקים ותקיפים בה' ובתורתו ית' אזי יראינו כחו ויכולתו ית' להשפיל כל גאה ולהדוך רשעים תחתם.

הנסיון הראנו, אשר בכל עת שנתחזקנו באמונתנו ובבטחוננו בו ית' והחזקנו עמודי התורה והמצות וקבלנו עלינו לעסוק בהם בחוזק בלי שום מונע ומעכב, היתה יד ה' בעזרינו לחזקינו ולעודדינו ביותר ושבר זרועות רשע לבל יגעו בנו לרעה ח"ו.

והנה מהידוע הוא אשר גדול הרבה החיזוק שלנו מהחיזוק של המחדשים. המה רק מתחזקים אבל אינם חזקים בעצם, ואנחנו כשאנו מתדבקים בה' ובתורתו אנו חזקים בעצם, וכמ"ש סר צלם מעליהם וה' אתנו, וכדאי' באדר"נ פל"ד ישראל נקראים חיים שנא' ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום, שבזה שאנו דבקים בה' אלקי אמת הוא אלקים חיים (וידוע מ"ש ע"ז הרמב"ם בפ"א מהלכות יסוה"ת) ודביקותינו בו הוא ע"י התורה הנקראת חיים (דאורייתא וקוב"ה כולא חד) עי"ז אנו נקראים חיים, שאנו חיים וקיימים בקיום נצחי. ואותם שפרקו מעליהם עומ"ש ועול תומ"צ ונפרדו מאחדותו ית', המה בחייהם כמתים בעצם, והחיזוק שבהם אינו אמיתי כלל ומעט אור דוחה הרבה חשך.

עלינו כולנו לדעת ברור ומוחלט, אשר רק החלישות שבנו מוספת בהם חיזוק, והקרירות והקפאון אשר במחנה היראים נותנת בהם תוקף ועצמה להגביה ראש באופן נורא כזה, ואשר התפרצו והתרחבו כ"כ הוא מפני הנתינת מקום מצדנו, ומי יודע מה יהי' במשך עוד מעם זמן ח"ו העולם כולו יהפך למינות – הי' לא תחי'.

התבוננו נא אחי ושימו לבבכם אל המצב הנורא והאיום בזמן הזה, הצעירים שבנו רובם ככולם כמעט לוקחו מאתנו, ותמורת זאת אשר האמונה וחיוב קיום התורה והמצות הי' מוחלטת ומושרשת בלבב אחינו לבלי להרהר אחריו כלל, עתה בהצעירים ההיפוך הוא כמעט בהנחה מוחלטת ר"ל, בדור שלפני זה עוד התפלספו וחקרו בחיוב האדם אל האלקים, ועתה אין חוקר ואין דורש ואין גם חושב ומהרהר בזה, ובפשיטות יכחיש ויבטל הכל בלי שום עיון שכלי, רק מצד תוקף רוח החופש, אשר נשרש בהם ע"י ריבוי ספרים חיצונים אשר יצאו מעטיהם של האפיקורסים והכופרים, אשר בערמתם הכניסו בהם ארס ורעל נורא להמשיך לב קוראיהם ולנתקם מעל האמונה והדת בלי שום חקירה ודרישה כ"א בהנחות מוחלטות המתקבלות היטיב על לב הצעירים, באשר עי"ז נעשים חפשים לעשות מה שלבם חפץ.

ישנם מן הסופרים הכופרים אשר יצאו בדברי חירוף וגידוף על התורה והיהדות, והכל לא בדברי שכל כ"א בדברי בוז וקלון אשר אין להשיב עליהם כ"א ג"כ בדברים כאלה אשר הנפש הזכה קצה בהם, וזאת היא הנסיבה אל הפריצות הנוראה בדור הזה, אשר ממש תגעל כל נפש לראות השיקוצים והתיעובים הנעשים בין צעירי עמנו, אשר גם מצד מדות האנושית אין לעשותם, ובפרט עפ"י ההגדרה וההגבלה הבאה לנו מצד התורה הקדושה, אשר זה חפץ ה' בנו שנהי' קדושים כמ"ש קדושים תהיו והתקדשתם והייתם קדושים כו', והיינו ההגדרה וההגבלה שלא נתעב עצמינו בענינים חומרי' וגופני', ונכלל בזה הדברים שאסרה לנו התורה והפרישה אותנו מהם.

וגם ההגדרה בהדברים שהתירה לנו, שלא להיות נבל ברשות התורה (ע' פרש"י ורמב"ן ע"פ קדושים תהיו), כי אין לך משוקץ ומתועב יותר ממי שנמשך אחרי דברים הגופנים, יהיו גם דברים מותרים בעצמם, הנה העדר ההגבלה בהם, הן בכמות והן באיכות, היינו התרגשות והתפרצות הנפש בהם, ה"ז משקץ ומתעב את הנפש מאד מאד, וע"ז נצטוינו בתוה"ק כמה פעמים על הקדושה, להיות גדורים ופרושים מכל דבר שיקוץ ותיעוב.

וראשית דבר ה' אלקינו כשבחר בנו ליתן לנו את התורה, אמר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, שזה קנין עמנו ע"י התורה הניתנה לנו להיות בקדושה ובטהרה בכל הענינים. ועתה בעוה"ר נראה ההיפך בצעירי עמנו, פרצו כל גדר הפירו כל חק לשקץ ולתעב נפשם גם בדברים האסורים ובכל עניני העדר הגבלות הנ"ל, אשר גם כל נפש היפה תקוץ בהם, בפרט שהוא נגד קנינינו האמיתי, וכ"ז הוא תולדות הפר"ע שאין עליהם עול דתי עול נמוסי, ובהפקירא ניחא להו, ד' ישמרנו.

ובכל זאת עוד לא יאמרו אחינו שונאינו צוררינו די, וזה איזה שנים אשר נתנו עיניהם בילדי עמנו לקטפם ח"ו בעודם באבם, להשריש בלבם שרש פורה ראש ולענה להיות כטבע בנפשם הרע, ממורים רעים וחטאים לה' המשתדלים בכל תוקף עוז להדיחם ר"ל מעל ה' ותורתו, ומבזים לפניהם את כל הקדוש לישראל ומפטמים את נפשם בכל דבר טמא, ובלמודי הקדש שלומדים אתם עוד ירעו וישחיתו את נפשם ביותר, ע"י עיקום ועיוות הכתובים בפירושים שבודים מלבם כפי אוות נפשם הרעה.

מורים מסיתים ומדיחים כאלה נמצאים כעת בעוה"ר בכל עיר ועיר, אשר עושים את פעולתם הרעה בחריצות יתרה וחכמים המה להרע, בתחלה השטן מרקד בין הנשים להטיל בהם זוהמת החפשיות להנהיג את ביתם ברוח החופש וליקח בידם את הדרכת וחינוך ילדיהם, ומתגברים בדעתן הקלה על דעת האב, לרחק את המלמדים הכשרים מביתם ולמסור את בניהם למורים המשחיתים הנ"ל.

והאב האומלל היודע ומבין צרת נפשו, לוחם בתחלה בעד נפשו עד אשר נאנק דום מריבוי היסורים אשר הוא סובל מאנשי ביתו, ומהם אשר לבסוף נכנעים לרצון אנשי ביתם, תחלתם באונס סופם ברצון, כי גם המה מתקררים ביראתם ונותנים מקום לתהלוכות ב"ב הלא טובים, וכה הולכים ומתקלקלים הדברים מדחי אל דחי ר"ל, וה' ישמרנו מהם ומהמונם.

ואחר כל זה אהובי אחי ורעי לא עת עתה לחשות, עלינו לעמוד על נפשינו ועל נפשות זרעינו, שנהי' אנחנו וזרעינו וזרע זרעינו כחפץ ה' בנו ולא יכנס זר בגבולינו ח"ו, עלינו לטעום טעם מרירות בנפשינו על כל המעשה אשר נעשה, עלינו להתמרמר ביותר בנפשינו על אשר כך עלתה בימינו, וכל מי שלא נבנה ביהמ"ק בימיו כו' כ"ש שבעוה"ר אנו רואין חורבן בית אלקינו הוא חורבן התורה והדת ח"ו בכל יום ויום, השי"ת ירחם ויבנה ביתינו (ע' מסכת סוטה דמ"ד ע"א, ובנית ביתך זו גמרא כו' אלו מע"ט כו') במהרה בימינו אכי"ר.

עלינו לדאוג על האברים שנתדלדלו מאחינו הבלתי אשמים בעצמם, כ"א מצד שכיניהם הרעים ומצד הנהגת ביתם, אשר פעל הקרירות גם בהם, אבל עוד לא נפחה נפשם לגמרי, ויכולים להחזירם לתחי'. עלינו להרגיש בנפשינו צער האבות בראותם ילדיהם סרים מעט מעט מדרך הטוב וב"ב מביטים לצד אחרת ועיניהם רואות וכלות אליהם ר"ל, ודואגים ומצטערים מאד בנפשם ובמסתרים תבכה נפשם על נפש בניהם ובנותיהם, ודואגים גם לנפשם בעצמם ואין בידם לעזור לעצמם.

עלינו לשום לב והרגש פנימי לכל הדברים האלה ולצאת לעזרתינו ולעזרת אחינו, ואין דעתנו בזה לצאת למלחמה נגד המנגדים, כ"א ללחום מלחמת מגן להגין בעדנו ובעד זרענו משטף מים הזדונים שלא יקרבו ח"ו אלינו ושנחי', בעזרתו ית', אנחנו וזרעינו קיימים ושלמים עם ה' ותורתו הק'.

והנח העצה היעוצה היא שנתאחד באגודה וחבורה אחת דוקא, כאשר ידוע ומפורסם אשר התחברות והתאחדות בכל דבר נותן חיזוק וקיום בהדבר, והיא אחת הכחות של המנגדים האחדות החיצוני שבהם, אשר על כל פעולה רעה עושים חבורות ואגודות ואיש את רעהו יחזקו ברעתו בעצתו ובפעולתו על זולתם ר"ל, וכ"ש האחדות בצד הקדושה, שהיא אחדות פנימי' ועצמי' ע"י התורה והמצות המאחדים אותנו בפנימי' נפשינו, להיות כולנו כאיש אחד וכגוף אחד המקבלים זה מזה הרגל מהראש והראש מהרגל, הנה האחדות הזאת היא הנותנת חיזוק וקיום אמיתי. אשר כל רוחות שבעולם לא יזיזו אותה ממקומה בעזה"י, ומביאה תועלת ופעולה רבת הטוב, וגלל כן עלינו להתאחד להיות באגודה וחבורה אחת חברת מחזיקי הדת לחזק בנו למוד התורה וקיום מצותי', ולהיות בהנהגה טובה וישרה ע"פ דת תוה"ק, כפי התקנות הפרטי' הנעשים בזה.

ואגודות כאלו יהיו בכל עיר ועיר ע"פ הסדרים שיהיו בזה, וכל אחד מבני האגודה ידאג לטובת רעהו לטובתו האמיתית לקיום נפשו ונפשות ביתו, ואיש את רעהו יחזקו ויעזרו (כאשר יתבארו כל הפרטים בזה בכתב מיוחד באופנים וסדרים), ובזה תקוותינו חזקה אשר נוושע בעזרהו ית', והתורה והיהדות יתקיימו בנו ובזרעינו ובזרע זרעינו לעד ולנצח.

ומעיקרי הדברים בזה הוא, אשר בהתחלת פעולתינו לא נרצה להגדיל ולהרחיב את האגודות (כל אחת ואחת לעצמה) לכבוש הרבה אנשים לפתות בכמה פיתוים שיכנסו אל האגודה, כי אם כה נעשה נוכל להפסיד הרבה ח"ו אל הענין כולו, כ"א נקבל רק אותם אשר באוות נפשם יתעוררו ויחפצו באמת להיות בחבורה הקדושה הלזו, כי אין כוונתינו כ"א לאגד את היראים וחרידים לדבר הוי' להיות באגודה א', למען יתחזקו ויהיו כעמוד ברזל לבל יתמוטטו ח"ו מפני זרם המים רבים, ואם האגודות יהיו קטנות בהתחלתן אשר מעט יתאספו וישתתפו להיות בהאגודה, אל ימעטו בעינינו כלל. טוב מעט בכוונה, ורק אחת עלינו להשתדל ולהתאמץ בכל תוקף ועוז, אשר כל אגודה ואגודה תתחזק ותתבצר היטיב במקומה לשמור התקנות בכל תוקף עוז, ולהיות בסדרים נכונים ובהשגחה טובה ומדויקת, והעולה על כולם שיהיו נתונים ומסורים בכל לבם ונפשם לטובת גוף ועצם דבר החזקת הדת, ואז, ברצות ה', התקוה קרובה שתתגדל ותתרחב כל אגודה במשך הזמן, וכניצוצות הנמשכים אל האבוקה, ככה יתאספו ויתקבצו אותם השייכים אל אגודה כזו, ובאוות נפשם יכנסו ויתאחדו בה. האגודות שיעלה בידינו בעזרתו ית' לייסד עתה יהיו השרשים ובחיזוק השרשים יתגדל האילן ויתרבו הענפים ויעשו פרי למעלה ראש בעזה"י.

ואני תפלה אשר חפץ הוי' בידינו יצליח, למען כבוד שמו הגדול והנורא ולמען תורתו הקדושה, שנהי' אנחנו וצאצאינו שלמים וחזקים בקיום התורה והמצות ולעבדו ית' באמת ובלב שלם, ויתקיים בנו מקרא שכתוב ואני זאת בריתי אותם כו' ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם.

כה דברי ידידם המצפה לישועת הוי' להרים קרן התורה וקרן היהדות וקרן אחב"י מעלה מעלה בעילוי אחר עילוי אוהב דבק מאח לאוהבי ולשומרי מצותיו. חפץ מעומק לבו ונפשו באשרם וטובתם האמיתית והנצחית.

ב. ו. טבת (תרסג, ליובאוויטש).

שעה עשירית לילה.

היום בשעה החמישית ביקר האינספקטור של בתי הספר הפלכי את הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק, המליץ הי' ר' חיים קאצענעלענבויגען. האינספעקטאָר תבע מאת הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק, מדוע הוא מנגד לבתי הספר של חברת מפיצי השכלה, הן לבתי הספר של השכלה והדרכה והן לבתי הספר למלאכה.

הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק: מפני א) שהמורים שם הם כופרים בתורה ואינם שומרים את המצות ובמדה ידועה מחללים את הדת. ב) מפני שהפראגראמא של הלימודים היא נגד הדת.

האינספעקטאָר: הלא המורים ופראגראמא לבתי ספר של היהודים, מאושרים והפראָגראמא מאושרת.

הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק: ע"י מי הם מאושרים?

האינספעקטאָר: ע"י הממשלה.

הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק: אין הממשלה מתערבת בעניני דת ואין לה הרשות להתערב בזה. והעיקר כי הממשלה אינה יודעת כי החינוך וההדרכה בעם ישראל הוא דבר דתי, ולא ענין של חכמה כמו אצל שאר העמים. אנחנו בני ישראל מחוייבים לחנך ולהדריך את ילידינו רק ע"פ אותה ההוראה הכתובה בספר חקי אלקים אשר ה' אלקינו נתן לנו בסיני, ואותה קיימו אבות אבותינו ואבותינו במסירת נפשם ואותה נקיים אנחנו באותו החום אשר קיימו אבותינו מבלי התחשב עם כל מאומה.

האינספעקטאר: הגבלות אתם, רבי שניאורסאהן, מגבילים את הממשלה לומר עד כאן יש לה רשות ומכאן והלאה אין לה רשות, מדברים אלו נודף לא רק רוח הקלת ראש נגד הממשלה, אלא גם – מרידה, גמורה בממשלה.

הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק: אם האומר יהודי אנכי ואת ה' אלקי אבותי אני ירא ואוהב ואת מצותיו אשמור לעשותם מבלי התחשב עם כל מאומה הוא מורד נגד חקי הממשלה, ישפטו יודעי דת ודין, ואין אני מתחשב עם זה כלל. כי העונשים איזה שיהיו אינם מפחידים אותי כלל, ואין רשות למי שהוא לאנס את דעת זולתו בכל הנוגע לדת.

האינספעקטאר: מטרת ביקורי אינה לשמוע דעתכם על אדות סוג מורים ופראגראמא לבתי ספר של היהודים, כי אם בשביל למסור לרבי שניאורסאהן את שליחותו והתראתו של הדירעקטאר הפלכי לעניני השכלה בשם מנהל עניני ההשכלה בחבל ווילנא, מה חדשים: שהוחלט באסיפתם שהתקיימה זה כשני חדשים:

להודיע להאזרח נכבד לדורותיו בעל גילדא מדריגה שני' הרבי שניאורסאהן שלא יוסיף להפריע עבודת הפצת ההשכלה בקרב היהודים בתעמולתו בדבור ובכתב, ובאם לאו ישלחו אותו ואת ב"ב מחבל ווילנא – הכולל פלכי מאהליב, וויטעבסק, מינסק, ווילנא, קובנה.

הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק: הנני שומע את ההתראה והנני עונה בשפה ברורה, כי בשום אופן בעולם ובשום קנס ועונש לא יאנסו את דעתי המוחלטת, אשר איש ואשה בישראל אסורים לתת את בניהם ובנותיהם לבתי הספר של חברת מפיצי השכלה כפירה באלקי ישראל, ובעזה"ע עושה תעמולה ביותר גדולה והיתר רחבה נגד בתי הספר של חברת מפיצי השכלה. ואם ישלחוני מחבל ווילנא הנני באותו הפלג אשר השגחה האלקית תקבע דירתי, שם אודיע את החדשים שלי לחנך ולהדריך את ילדי ישראל על יסוד התורה והמצוה, אשר המה יטהרו את רחוב היהודים מרעל הכפירה בה' ובתורתו אשר מנהלי חברת מפיצי השכלה מרעילים.

ואשר אתפלסא, באתם אלי בתור בא כח בית פקידות ההשכלה, ודבריכם הם בתור בא כח בית פקידות המשטרה. בבקשה למסור את דברי אל הדירעקטאר הפלכי ולמנהל עניני ההשכלה בחבל ווילנא, ומעולם לא נשמע לרוחות סברא שכלית בחוקת האגרוף. אנכי הגרתי ומגיר דברי טעם אשר החינוך וההדרכה של ילדי ישראל ענין דתי הוא, המורים צריכים להיות רק שומרי דת והפראגראמא צריכה להיות מסודרת על פי הדת, ומנהלי ההשכלה עונים לי בחוקת האגרוף.

* * *

ה. ד. שבט (תרפג, ליובאוויטש).

שעה רביעית אחה"צ.

בבקר ה' שבט השיח הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק מספר שנסע ביום ד' יח טבת – כנזכר ברשימתי מחדש טבת שב. ו. – לבקר את היכלי קדש כ"ק מורינו הבעש"ט, הרב המגיד ממעזריטש, הרב המלאך הקדוש, הרב מבאדיטשוב, הוד כ"ק אדמו"ר הזקן והוד כ"ק אדמו"ר האמצעי.

בשעה העשירית מסר לי הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק רשימות שונות אשר כתב ורשם בדרך נסיעתו האמורה, מהם עניני חסידות ודרכי החסידות ומהם ענינים בעסקנות הכלל.

כשהי' הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק בעיר ניעז'ין, ביקר אותו הרב ר' שלמה אהרן אהרנסאהן. ותכף שיחתו הי' בדבר חברת הציונים ושיטת הציוניות, אשר הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק התנגד להם במכתבו הכללי דשנת תרס, והרב אהרנסאהן חפץ להצדיקם.

השיחה עם הרב אהרנסאהן התקיימה ביום השני א' שבט במעונה של הרבנית מרת חנה יוש"ע – אלמנת כ"ק אאמו"ר של דוגתי דודי זקני אדמו"ר מוהרי"ן.

הטענות של הרב אהרנסאהן והתשובות שענה לו דבר דבר על אופנו, הואיל הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק לכתבם בעצם כ"ק והנני מעתיקה בזה. וז"ל:

אלו הן הטענות שטען עבורם

א) עפ"י משארז"ל לא כאותו האיש שדחוהו בשתי ידים. והיינו שע"י שדחוהו נפרד מקהל ישראל ועשה מה שעשה כו'. כן המה – הציונים – ע"י הריחוק והדחי' מפרידים ומורידים אותם.

ב) הלא, על כל פנים, כמה אנשים שהיו רחוקים מישראל לגמרי ולא רצו שיקרא שם ישראל עליהם, עתה – ע"י הציונים והציוניות – נתקרבו ובשם ישראל יתפארו.

ג) במה כחינו גדול ללחום נגדם. ודבר שא"א לבוא אל תכליתו אין כדאי להתחיל.

טענה א. ע"פ משארז"ל לא כאותו האיש שדחוהו בשתי ידים, והיינו שע"י שדחוהו נפרד מקהל ישראל ועשה מה שעשה כו'. כן המה – הציונים – ע"י הריחוק והדחי' מפרידים ומורידים אותם.

מענה. משארז"ל לא כאותו האיש שדחוהו בשתי ידים, היינו קודם שנתגלה קלונו והי' רעתו טמון וקבור אתו עמו. ואם היו מקרבים אותו לא הי' מגלה רעתו ולא היתה נעשית הפעולה שפעל. וגם בו בעצמו הי' הרע מתעלם במשך זמן יותר ויותר, ואפשר הי' מתגבר בו אח"כ הטוב הנגלה על הרע הנעלם. וכידוע שיש בכח הדבר הנגלה להתגבר על הדבר הנעלם ולהפכו במשך זמן. ונמצא בהקירוב הזה הי' הוא מתקרב אל החכמים שהי' הרע מתעלם בו, וכש"כ שלא הי' בא לידי פעולה.

אבל לא כן הוא בענין הציונים, אשר המה כבר יצאו בשטתם בגלוי ובחוזק. והוא שטתם הלאומיות שית' לקמן. וא"א להם לוותר ע"ז כי היא עיקר יסודם בציוניות המדיניות, ובלעדי זאת א"א להם לבוא אל מטרתם כמשי"ת. אם כן הנה בהקירוב שנקרב להם הוא שנתקרב אליהם ח"ו לא שיתקרבו המה ויהיו כמונו. ואם באיזה דברים קלי הערך יקבלו דברי היראים יהי' רק לרמאות בלבד, ובהעיקרים והיסודים לא יוותרו מאומה. ובערמתם יצודו בזה הרבה נפשות התמימות, בזה שיראו באצבע ויפרסמו בכמה סגנונים שונים ומשונים כי גם היראים אתם המה. וא"כ ה"ז ההיפך לגמרי מכוונת רז"ל באותו האיש שלא היו צריכים לדחותו בשתי ידים כמבואר, הנה אתם צריכים להתנהג בהיפך.

טענה ב. הלא עכ"פ כמה אנשים שהיו רחוקים מישראל לגמרי ולא רצו שיקרא שם ישראל עליהם, עתה ע"י הציונים והציוניות נתקרבו ובשם ישראל יתפארו.

מענה. אתם אומרים שעל כל פנים פעלו על אנשים שהיו רחוקים מישראל שנתקרבו, הנני שואל במה נתקרבו. וכי התחילו לשמור את התורה ומצותי', לא, אדרבה מקיום התורה והמצות ומהאמונה בה' נתרחקו יותר ויותר ע"י התנועה הציונית כאשר יתבאר.

הציונים הרעו לעשות הרבה מהחברה מפיצי השכלה. שהחברה מפה"ש נתנו לעם דבר נוסף על התורה, והיינו במה שהזריעו דעתם הרעה שצריכים ומוכרחים להשכלה ג"כ. ובאשר ההשכלה והלימודיות חיצוני' היא כצרה אל התורה, ובפרט שלקחו השכלתם ממקורות כוזבים, לכן במשך זמן גברו הלימודיות על התורה עד אשר נעשו המתעסקים בהם כופרים ופוקרים ופרקו מעליהם עומ"ש ועול התורה, כאשר עינינו רואות הן בהזקנים שהיו מכבר, ובפרט בהצעירים העוסקים בחכמות חיצוניות.

אמנם האיש הזה המשכיל הזקן או המחונך מחדרי מפיצי הכפירה בה' ובתורתו – יודע הוא אשר סר מדרך התורה והמצוה ואינו יהודי ר"ל, ויש תקוה אשר לעת מן העתים ישים אל לבו וישוב אל ה', באשר אע"פ שחטא ישראל הוא שיש בו ניצוץ אלקי. ובאשר יודע היטב שהוא הפכי ומנגדי לרצון ה' ואיננו יהודי כשר כלל, לזאת אפשר שיתעורר לעת מן העתים ויתמרמר בנפשו על עוצם ריחוקו ואיך שרע ומר עזבו את ה', ויעשה הסכם בנפשו לילך בדרך התורה והמצוה כמצווה עליו מאת ה' אלקינו ע"י עבדיו הנאמנים.

ובפרט כאשר צר לו ומצאוהו צרות רבות ורעות ר"ל, קרוב הדבר שיחזור בתשובה וכמא' צריכא יהודאי לחרובא עבדי תשובה. וכאשר ראינו בעת הפרעות בקיוב אשר כמה מהסטודענטען נתעוררו להניח תפילין וכדומה. ואם כי לא נמשך זמן רב, מ"מ הרי התעוררו לשמור את המצות, ואפשר אם הי' אז שם אחד מהחרידים מתקרב אליהם לחזק בלבם ההתעוררות הזאת, היו הולכים בדרך הזאת להבא והיו מתחזקים יותר ויותר בזה, ואפשר מפני שעוד לא הי' תשובתם שלמה לכן חזרו אח"כ לסורם ר"ל. וכל זה הוא כאשר יודע שכאו"א מישראל צריך לקיים תומ"צ, והוא כשאינו מקיים התומ"צ איננו יהודי, אז יש תקוה שישוב אל ה' בא' מהאופנים הנזכרים לעיל.

אך הציונים התחכמו לרעה הרבה יותר, ונתנו את הלאומיות תמורת התומ"צ. וכמו שאומר מאנדעלשטאם בהמכתב גלוי שלו, אשר לא זהו יהודי מי שמקיים את המצות, כ"א מי שהוא ציוני אף שאינו מניח תפילין ואינו שומר את השבת ר"ל ועוד ועוד ה"ה יהודי.

השלוח כתב בשנה העברה, דגם מי שעובר על כל מצות שבתורה, ה"י, ואף גם מי שהוא כופר בעיקר ר"ל אם הוא לאומי ה"ה יהודי. המליץ הביא אז את הדברים הנ"ל ולא הסכים עמו באופן מבהיל כזה, ואינני זוכר איך שרצה הוא להגביל תחום העבירות, אבל בד"כ נכנס בפשרות.

אמנם ה"וואסחאד" עשה מרקחת ממאמרו של השילוח באופן כזה, דבצאת ישראל ממצרים ונעשו עם נתן להם משה תורה ומצות שזה יחזיק את קיום הקיבוץ והחברה להיותם בני דת אחת. ואחרי כן בעת החורבן, כשראו חכמי ישראל אשר עם ישראל מתפזר ומתפרד לארבע רוחות העולם, התחכמו להחזיק את הדת בכמה גדרים וסייגים בכדי להחזיק את קיום החברה, ועתה – הוא אומר – נוכחו לדעת אשר הדת לא יחזיק קיום החברה, כ"א המקום הזה יקח הרעיון הלאומי והוא יחזיק ויקיים את קיבוץ החברה להיות עם.

היוצא מכל מאמריהם של הציונים אנו רואים עין בעין, אשר כל מגמתם ועמלם הוא לעשות ועושים הנחה אצל עם ישראל, אשר כל ענין התורה והמצות הם רק עצה להחזיק את הקיבוץ ולא חובת הגוף. אשר רעיון זה בנקל שיונח אצל צעירי עמנו שהמה כלים מוכנים לרעיון כזה. וכשמתאמת אצלם הרעיון הזה ממילא נעשו בעיני עצמם פטורים לגמרי מהתומ"צ, בחשבם שא"צ להעצה ובפרט כשיש אצלם עצה אחרת במה להחזיק את הקיבוץ. ומסבירים לעצמם דאילו יצוייר אם הי' רק יהודי א' בעולם א"צ לקיום התומ"צ רק באשר שיש רבים, יוסף ה' עליהם, צריכים לתומ"צ לעצה בשביל קיום חברתם. ועתה הלאומיות מחליף את מקום הדת והיא העצה להחזיק קיום החברה.

ואחרי הנחה זו הנה הנכנס בחברת הציונים איננו חושב את עצמו למחויב כלל בקיום התומ"צ, וממילא אין לקווות שגם לעת מן העתים ישוב אל התומ"צ. וגם אם תכתוש אותו במכתשת לא ישוב בתשובה באשר לפי חשבונו הוא יהודי כשר אחרי שהוא לאומי נאמן.

הרי ברור הדבר על יסודות הגיונים, אשר רעיון הציוני לא רק שלא קירב את שהיו רחוקים מישראל והרחיקום יותר ויותר, אלא עוד העבירו ר"ל יהודים כשרים מדעתם לעקור מלבם כל ענין קדושת התורה האמונה בה' קיום מצות מעשיות, בזה שלקחו מאתם את הנחת חיוב התומ"צ לגמרי, ומשרישים בלבם שבהלאומיות המה יהודים גמורים, וממילא הנה כל הנלכד בשחיתותם ואביזרייהו יורד שאול ואין תקוה ח"ו לאחריתם.

הציונים כמובן הראשים, והקטנים בלי דעת נמשכים אחריהם, הנה בכוונה גדולה בערמה ובמרמה ובתחבולות רשע עשו ועושים את מעשיהם הרעים להטעים באלפי מאמרים וברבבות פתגמים לוקחי לב בשפת יהודית ועברית ובשפת המדינה את ההנחה העקרית שלהם כי כל ענין היהדות הוא הלאומיות.

כל מי שיש לו דעת אף במקצת יודה על האמת, אשר התעוררות הרצעל ונרדוי לציון אין זה משום איזה הרגש אלקי שנתעורר בנפשם.

אחינו היראים אהבתם לאה"ק היא מצד ההרגש האלקי שבהם שרצונם וחפצם בה' ובעבודתו ית', ולזאת המה חפצים בהמקום אשר בחר בו ה' הבוחר בציון ובירושלים. ואהבה זו היא בהרגש פנימי ואהבה עצמית ופנימית בהמקום הזה והיו נושקים את עפרה ממש, וזה כל חלקם בחיים אם יזכם השי"ת לבא לאה"ק, אשר לזה תכסוף כל לב וכל נפש.

אבל לא כן הוא סבת התעוררותם לציון אצל מנהיגי הציוניות הרצעל ונארדוי בפרט. והאות כי בחיות הרצעל באה"ק נתרחק יותר מה' וחילל את התורה והמצוה בריש גלי, שנכנס לעה"ק ירושלים ת"ו כשכבר נכנס הש"ק, והלך על מקום המקדש. אשר גם מצד האנושיות לא הי' לו לעשות כן לחלל את השבת בפרהסיא בעיר הקדושה ובמקום היכלו ית' לעשות את הרע בעיני ה', ה"י. אין זה אלא שנעשה בהדגשה מיוחדת להורות שיטתם הטמאה אשר כל ענין היהדות היא הלאומיות, וראש הציונים העמיד את צלם הלאומיות היא המרידה בה' והכפירה בתורה ומצותי' גם במקום היכל ה'.

והנה הסיבה האמיתית להתעוררותם של ראשי הציונים המתעים מדיחים ומסיתים את עם ישראל מעל ה' ותורתו לציון וירושלים, הוא כי האברים המדולדלים מגוף ישראל שבחו"ל מכבר התערבו בגוים ונתאחדו עמהם עד שנעשו לעם א' עמהם. ויהודי כזה שבאשכנז חשב א"ע לאשכנזי ובעסטרייך לאיש אווסטרי ובאנגליא לאיש אנגליא וכדומה בכל הארצות. וחשב שזהו עמו ומולדתו והממשלה היא ג"כ שלו כמו לכל אזרחי הארץ ההיא שנמצא בה וחיו להם חיי מנוחה – לפי דעתם המגושמה – והתחתנו עם עמי המדינות ואושר להיות לעם אחד.

הקב"ה החפץ בגאולת ישראל על ידי משיחו, ואין ישראל נגאלין אלא בתשובה, העמיד צר ואויב על עמו ונחלתו הצרים ומעיקים להם, הן המה האנטישמי' שבכל מדינה ומדינה. וכשנתגברו האנטישמי' והתחילו להפרידם מאתם ולהזכירם שהמה יהודים, ועוד זאת להדפם בחזקה ולקרוא אחריהם הלאה יהודים. ובכל פנה שהמה פונים בין גדולי ארץ ונסיכי' אשר הורגלו שמה ושמה רוצים למצוא מקומם, מביטים עליהם כעל איש זר ומרחיקים ומפרידים אותם. והיהודים הנ"ל רצונם וחפצם להיות דוקא במעלת ומדריגת הגדולים נסיכי המדינות ורוזני ארץ, וכל אשר דוחפים ומרחיקים אותם הנה הם מעפילים לעלות לרומם את עצמם ולהתפאר בעשרם ובחכמתם, כי ממאסים בדרכי ההכנעה.

אחינו החרדים יודעים אשר המה תחת עול הגלות וצריכים להיות מוכנעים גם בכל מעמד ומצב שהוא. כי גם בעת שהיו אצלינו כאלה שהי' להם מהלכים בין גדולי העמים ולפני מלכים התייצבו הי' בהם ההכנעה, בידעם שהמה בגלות תחת עם אחר ועליהם לנשוא את עול הגלות, אחרי שזהו רצון ה' בכדי לכפר על עוונותינו, עד אשר ירחם השי"ת עלינו ויגאלינו בב"א. ולזאת הנה גם אחרי כל העול הכבד שהכבידו עליהם באיזה זמן מהזמנים וגם אחרי כל הרדיפות ודחיפות שיש להם ימצאו להם מקום, זיי האָבען בא זיך אָרט, כטבע הרך לעמוד בפני הקשה.

אמנם האנשים הנ"ל חשבו וחושבים שאינם בגלות כלל והמה אשכנזים צרפתים או אנגלים והמדינה שהם דרים שמה היא מקומם ומדינתם ואין בהם טבע ההכנעה כלל. ולזאת ע"י הדחיפות והרדיפות הנ"ל אבדו את מקומם שאין להם מקום, זיי האָבען בא זיך קיין אָרט כלל וגם לא מציאות כלל. כי אחינו החרדים מציאותם הוא מה שהמה יהודים בקיום התומ"צ, אמנם היהודים הנ"ל מציאותם הי' מה שהמה אשכנזים וכדומה וכשהדפו אותם בחזקה מזה הרי אין להם מציאות כלל. ומוכרחים להיות מציאות עומדים בפני עצמם. ובמה יעמדו בפ"ע הלא בקיום התומ"צ אינם חפצים כלל כ"א בזה שיהיו עם וממשלה ובזה יהיו מציאות עומדים בפני עצמם.

וזאת רק זאת הי' סבת תוקף התעוררותם ושיבתם אל ישראל, היינו רק להיות עם והוא להיות אומה ישראלית. אשר סבת ההתעוררות היא מצד הכרח שלהם כנ"ל שמוכרחים להיות במציאות עומדים בפ"ע, והמקום המסוגל לזה כמובן הוא א"י. אבל בלתי ספק אצלי אשר הרצעל ונארדוי בעצם לא איכפת להם כלל אם א"י או ארץ אחרת, שזה אצלם טפל לגבי עיקר הרעיון שלהם להיות עם וממשלה. וכמדומה שבהקונגרס השלישי שבא א' עם הצעה בדבר קפריסין נתן הרצעל מקום להצעה, ורק הציונים דמדינתינו הרעישו ע"ז ומשו"ז נדחית.

אמנם בכדי לפעול באחינו את הרעיון הזה להיות עם וממשלה בפני עצמו, מובן שהדרך לזה הוא לעורר בקרב העם את הרעיון הלאומי, שעל ידי זה יתעורר להיות עם עומד בפני עצמו.

אך זאת לבד אינו מספיק כ"א מוכרחים ג"כ להסיר את העם מדרך התורה והמצוה, ה"י, ולכה"פ להחליש כמה שאפשר ולהגביר את הלאומיות על התורה. כי מהידוע הוא אשר המחזיקים בתומ"צ אינם עלולים להשתנות ולקבל צורה אחרת.

ובפרט לקבל צורה כזו לצאת מן הגלות בחזקה ולגאול א"ע בכח עצמם, זאת לא יוכל כל המחזיק בתומ"צ לפעול בעצמו בשום אופן כי זה נגד תוקף אמונתם ותקוותם של ישראל. אשר המה מקוים ומצפים לישועה בביאת מ"צ בב"א ויגאלו גאולת הגוף וגאולת הנפש ויתעלו בעילוי מעלה העליונה. אשר בתקוה זו דוקא המשורשת בנפשם ימצאו מרגוע לנפשם, ובזה דוקא המה חיים בחיי הגלות המר ומתחזקים בקיום התומ"צ. ולא בהבטחת הרצעל שיבטיחום להיות ממשלה בפ"ע ולחיות חיים גשמיים, אף אם נטעה את עצמנו ונחשוב שיש בידו לפעול זאת, ימצאו תענוג נפשם, ובתקוה זו לבד לא היו יכולים להתקיים תחת עול הגלות. כ"א בהתקוה בגאולתם ופדות נפשם אשר יגאלנו השי"ת על ידי מ"צ בב"א. ולזאת בכדי לפעול הרעיון שלהם, לבד זאת שמוכרחים המה לבלבל הצורה הקודמת בכדי שיוכלו לקבל צורה אחרת, עוד מוכרחים לזה בכדי שדרך התומ"צ לא יפריע להם בדרכם הרעה והמושחתה. וזאת היא הסבה שלקחו להם הדרך להסיר את העם מדרך התומ"צ, ה"י, ולהגביר את הרעיון הלאומי.

ומרעה אל רעה יצאו, אשר זהו טעמם ונמוקם שרוצים לכבוש את החנוך תח"י ולהשריש בלב הנערים את הרעיון הלאומי ושזה הוא עיקר היהדות לא התו' והמצוה. וכן ע"י הלימוד עם הצעירים פרק בדה"י וגם לומדים תנ"ך עם פי' שבודים מלבם להלביש בהפסוקים הכוונה הנ"ל. וכן דורשים המטיפים בדרשות של דופי שלהם, אשר מפורש אמר הרצעל בהקונגרס הב' או הג' שיוצא אצלם ע"ז כך וכך, והוא אצלם עיקר גדול שא"א בלתי זאת.

והכל הולך לכוונה אחת להסיר לב העם מהאמונות הקדושות שבלב ומדרך התומ"צ, ולהשריש בלבם הרעיון הלאומי ושזו היא יהדות. וכמובן עיקר עסקיהם הוא עם הצעירים שהמה מוכנים מכבר לפעולה כזו מצד החפש שבחם מקודם, וכמו"כ בהנערים שהמה כחומר פשוט עדיין ויכולים לעשות בהם איזה צורה שיהי' וגורלם בידי המחנכם.

הציונים מניחים כל הכחות שבעולם ע"י מטיפיהם וסופריהם, אשר לאט לאט ימשיכו גם את הגדולים והזקנים אחריהם. כי העולם שאנו חיים בו כעת עולם הפוך הוא בעוה"ר, אשר בדורות הקודמים היו הגדולים מדריכים את הקטנים ועתה הוא להיפך שהקטנים מדריכים את הגדולים והאב משתנה לפי צורת הבן.

וזו רעה חולי בדור הזה מחלישות האבות אשר לא זו שאינם עוצרים כח בעצמם לעצור בבניהם בעד פריעותם בהפרת חוק אלקי וחוק אנושי ולהדריכם בדרך הטוב והישר בעיני אלקים ואדם ישר, כ"א עוד זאת במשך זמן נעשה בהם ציור וחקיקה בנפשם לפי אופן צורת בניהם ודרכם הרעה ר"ל, ואין כאן מקום להאריך בזה.

הציוניות מוכרחת לקולטורא והקולטורא הלזו היא אצל הציוניות מהיסודות העיקרי' אשר בלעדה א"א לה כלל להגיע למטרתה. ומה שאמרו על הקונגרס הג' שאין להם עסק בקולטורא וכן באיזה מאמרים במכ"ע כותבים כן, חוא רק למראה עינים באשר רבים מאחינו קמו עליהם ע"ז לכן למראית עין אומרים שאיז להם עסק בה, אבל באמת מחזיקים בה בכל תוקף ועוז כי א"א להם להתקיים בלעדה. וכמו שהעיר מכ"ע הצפירה על מאמר מסופר א' שכתב כנ"ל שאין להציונים שום עסק בקולטורא, והעיר ע"ז המו"ל שאין דעת הציונים האמיתים כן וא"א לציוניות בלי קולטורא והראה מקום להמא' על מרנן ורבנן ואני לא ראיתי את המאמר הזה.

הציונים בכל מקום שהם הנה כל מעשיהם שמתעסקים הרבה בלימוד דה"י של גרעץ וסמאלענסקין עם הצעירים ואנשים פשוטים ובלימוד התנ"ך ע"ד הנ"ל לפרש הפסוקים בפירושים בדויים. וזו היא עסק תורתם בבתי כנסיות בשבתות ויו"ט. וכן עוסקים הרבה בהחינוך כמאז כן עתה, והכל בכוונה לעקור את היהדות ולנטוע את הלאומיות.

הרי גלוי לכל שהציונים הנה לא זו שאינם מקרבים אל היהדות, אלא עוד מאבדים את נפשם לגמרי ר"ל. שלקחו מאתם בכוונה גם ההרגש הנעלם והנסתר בנפשם אל התומ"צ, עד שאין תקוה ח"ו שישובו אל ה' אם לא אשר ביד חזקה כו'. ומה שמתפארים בשם ישראל הוא רק בשם עם ישראל ושזה יהדותם. אבל מהיהדות האמיתית והפשוטה והיא קיום התורה והמצות והאמונה בה' ובעבדיו הק' נתרחקו לגמרי מכל וכל ע"י הרעיון הציוני. והשי"ת יפר עצתם וירום קרן התורה והיהדות וקרן אחב"י למען כבוד שמו הגדול. טענה ג. במה כחינו גדול ללחום נגדם, ודבר שא"א לבוא אל תכליתו אינו כדאי להתחיל.

מענה. יש מאחינו הרבה שיש בהם דעת קצת אבל לא ישכילו ולא יתבוננו על דבר מעצמם. רק מה שאומרים להם המה מבינים ומקבלים הדברים הנאמרים. והאנשים האלה כששומעים מהציונים את הטוב שבהרעיון ובפרט מהמשתדלים לכסות את הרע ומראים טלפיהם, מתקבל אצלם הענין ואינם מתבוננים להבין את הצד הרע שבזה. וכשמגלים לחם את הרע הטמון והגלוי שברעיון הציונים מתקבל אצלם הדבר יותר ויותר. באשר המה יראים בעצם וחרדים לדבר ה' וממילא יבינו היטב ויונח בנפשם אמיתית הדבר. ואנשים כאלו המה חלק גדול מישראל, כן ירבו.

ועוד יש חלק גדול, ואפשר יותר מחלק הנ"ל, שהמה יראים בעצם, אבל אין להם דעת להבין דבר. והמה בטלים להגדולים מהם ומקבלים מה שאומרים להם. וכששומעין מהמטיפים את הרעיון הציוני והטוב בהלאומיות שיהיו עם ובפרט שמזכירים שם א"י החביב עליהם ועוד שמבטיחים כמה הבטחות גשמי' שיחיו חיי עונג על אדמתם וכדומה, נעשים מסורים אל הרעיון ועושים כל מה שמצוים עליהם.

והנה כאשר ישמעו עם ישראל כי הרבנים גדולי התורה צועקים מרה על הרעיון הזה ואיך שיש בזה הרבה רע המה נסוגים אחור מזה לגמרי. וידוע הוא אשר האנשים האלו יש בהם תוקף גדול וכאשר נסוגים מהרעיון הזה הוא בתוקף גדול. ועל אחינו הנ"ל אנו מחוייבים למסור נפשינו להצילם מפיות האריות הרוצים להעבירם על הדת, ה' ישמרנו, והשי"ת יהי' בעזרינו ויביא לנו מ"צ בב"א.

ה. כג סיון (תרסג, סערעבראנקא).

שעה שביעית לפנות ערב.

היום במשך כארבע שעות, משעה שני' עד הששית ועד בכלל, הרצאתי לפני הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק ע"ד פעולת מכתבו (על אדות התיסדות חברת "מחזיקי הדת") במאה שלשים ושבעה מקומות, מהם ערים גדולות, מהם עירות קטנות וגם ישובים שגרים שם רק איזה משפחות, באיזה מכתבים היתה התאוננות על אשר מייסדים חברה מחזיקי הדת", ומהם גם הטוענים בהתנגדות גמורה.

מאז – מר"ה העבר – נתפרסמה אגרת הקדש על אודות התיסדות חברת "מחזיקי הדת" עם תקנות מיוחדות, ותכנית העבודה והתעמולה נמסרה על ידי לעשותה, בעזה"י הצלחתי בזה, ובאתי בכתובים עם אנשים המתאימים לעבודה כזו. ועד בואינו צלחה (מהנסיעה לווין – ביום יב שבט) נתקבלו לפני חה"פ לליובאוויטש שתי מאות תשעים ושבעה מכתבים.

במכתבים מעניני הכלל שנתקבלו מי"ג ניסן עד יום ועש"ק העבר – יז סיון – היו עוד ששה עשר מכתבים השייכים להתייסדות חברת "מחזיקי הדת" ועולה מספר המכתבים שלש מאות ושלשה עשר.

את המכתבים סדרתי לפי עניניהם לארבע מחלקות: א) מודיעים שבקבלת אגרת הקדש יסדו חברת מחזיקי הדת כפי התקנות וכפי תכנית עבודת התעמולה. במשך זמן קצר כזה אי אפשר לדעת מספר החברים, אבל בכללות נתקבל הדבר בטוב, ונראה תנועת חיים בעניני הדת, וכבר מדברים בבתי כנסיות וגם בשוק ע"ד כמה דברים שצריכים לתקן בחיזוק התורה ושמירת המצות, ותקוה נשקפת אשר הדברים יבאו אל הפועל בעתיד הקרוב.

ב) מכתבי רגש. מספרים כי בימים אחדים אחרי קבלת אגרת הקדש על אדות התיסדות חברת מחזיקי הדת, הכריז המורה הוראה ברבים שיבאו לאספה רבתי וקבע היום והשעה. ובהתאסף אנשי העיר לביהמ"ד הגדול הודיע על אדות התייסדות חברת מחזיקי הדת, ובאותו מעמד קבלו אנשי העיר עליהם – האנשים והנשים – להיות חברים וחברות בחברה. בשבוע הראשון כבר נגשו לפעולות טובות (בזה חלוקים המקומות לסעיפים אלו: א) תקוני בתי הטבילה. ב) שמירת הטהרה. ג) העברת המורים הרעים מהחדרים החדשים. ד) חלוף חדרים המתוקנים בחדרים עם מלמדים כשרים. ה) השתדלות העברת יום השוק מיום ועש"ק ליום ה. ו) התחזקות חברה תהלים, משניות, עין יעקב, שו"ע, חיי אדם וגמרא.

ג) מכתבי רגש בדבר הפעולות הטובות כעין האמורים בסעיף הקודם, ועם זה התאוננות על מצב החסידים, שנתמעטו לומדי מאמרי חסידות בהעדר משפיעים, וגם במקומות שיש מי שילמוד ברבים, בכל זה אין מי שיעורר לקבוע לימוד דא"ח ברבים. גם באותם המקומות שזכו אשר נתיישבו מתלמידי ישיבת תומכי תמימים הנה הם קובעים לימוד דא"ח לעצמם בבתיהם וגם עוסקים בתפלה באריכות אבל הכל לעצמם. בודאי – כותבים המה – כי התייסדות חברת מחזיקי הדת הוא דבר נחוץ ותביא תועלת הרבה, כמו שאנו רואים במחשב אשר בזמן קצר כבר נעשו כמה דברים טובים, אבל להחסידים דרושה חברת מחזיקי הדעת. וכמה מן הבעלי עסקים היו גם הם באים לשמוע, כי הרבה צמאים גם תאבים צו הערען א חסידישען ווארט.

ד) מכתבי טענת ההתנגדות נגד חברת "מחזיקי הדת": א) טענת אגודות אגודות בישראל, ועוד מעט ויקרעו הרבנים את עם ישראל לגזרים כמר שעשו הרבנים באשכנז. ב) המעט מכם כי עם ישראל רובץ תחת משא ההידורים הנכם באים לחזקם. ג) חברת מחזיקי הדת תפריע את השלום בין ההורים וילידיהם ובין האבות והאמהות. ד) מכתבי חירוף וגידוף, מכתבי הפחדה, רובם בלתי חתומים.

השלש מאות ושלשה עשר מכתבים היו ממאה שלשים ושבעה מקומות ומתחלקים: מאה ושמונים ושבעה מסוג א. ארבעים ותשעה מסוג ב. ששים ושלושה מסוג ג. ארבעה עשר מסוג ד.

הוד כ"ק אדמו"ר הרה"ק נהנה מסידור ההרצאה ויצו לסדרה בכתב ולעשות רשימה מפורטת מהמכתבים דסוג ג בצירוף שמות הכותבים. ובמדה האפשרית הודעת מהותם וכן רשימת תלמידי תומכי תמימים הגרים במקומות ההם.

* * *

ג. כח סיון (תרסג, ליובאוויטש).

שעה עשירית לילה.

עבודה רבה עבדתי היום בבחינת התלמידים בלימוד חסידות, כשלש שעות יחדתי לועידת ועד התלמידים, שעות ארוכות בקרתי את מכתבי תו"ת למען לערוך רשימת תלמידי תו"ת למקומות מושבותיהם ופרטי עניניהם במצבם הרוחני בכשרונותיהם ובמעמד הגשמי, והלואי שאגמרנה שאוכל לחזור לנאות דשא לעת הטיול, כי חס הנני על איבוד שעות נעימות אלו שהן שכר עמלי בכל עניני הכלל נוסף על העבודה הכבדה דהנהלת תו"ת.

שעה חצי השתים עשרה לילה.

קראתי את שמע ואפשוט את בגדי לנוח, והנה המשרת ר' מנחם מענדיל קאנטאר דופק בדלת ואומר הבאתי מכתב נחוץ מאת כ"ק אדמו"ר. בשמעי רעד עבר בכל גווי וכמעט התעלפתי ואתחזק לפתוח הדלת, ואקח את המכתב. וכשקראתי את השורה האחרונה נרגע רוחי.

באגרת הקדש הלזו כותב הוד כ"ק אאמו"ר: א) שממלא את ידי בתור שלוחו להיכלי קדש הוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק מוהר"ש והוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק צמח צדק לקרא את הפ"נ המצורף בהמכתב. ב) לשלוח תלגרמה לר' אליעזר גינצבורג במאסקווא על אודות שלש משפחות: לישפיץ, קאזיניץ וקליבאנאוו שמגרשים אותן מניזשני, כפי המכתב של ר' יצחק רובינשטיין מקאסטראמא. ג) להזדרז במלאכתי ולחזור בהקדם, ואשר בהשכמה כבר יבא ר' חיים מאיר ראזין עם המרכבה.

* * *

ד. כט סיון, ערב ר"ח תמוז.

כשלש שעות ישנתי ובשעה חצי הרביעית כבר ישבתי בחצר ופצמים נכנסתי לאולם הגדול. כל התלמידים ישנים, גם הזקן השותק מהאראדישץ ישן בחדר שני של הזאל הגדול – מנין, נצר נקי והאויר טוב.

איש מזור הוא השותק מהאראדישץ. זה כשתי שנים אשר נמצא הוא בבית הכנסת, ואין איש יודע את שמו ואף פעם לא דיבר עם מי שהוא.

השותק לליובאוויטש אחרי הפסח תרסא, ויכנס אלי ומבלי דבר דבר מסר לי פתקא, כי הנהו זקן בן שמנים ושבע ואין ביכלתו לעבוד עוד ואין לו ממה לחיות, ומבקש שארשה לו לשמש את התלמידים הישנים באולם הגדול, להשיב להם מים לנט"י שחרית וכדומה, ובעד זה ישלמו לו מהישיבה חמשים וחמש פרטות לשבוע. שאלתי לשמו ולא השיב. מלאתי את בקשתו, ומאז הנה משעה החמישית בהשכמה עד שעה שישית עובד את עבודתו בחריצות.

כשהלכתי בשעה הרביעית לבית הטבילה ועברתי דרך ביהמ"ד הגדול שמעתי דרך החלונות הפתוחים נועם אמירת מזמורי תהלים מחברי משכימי קום, אשר רוב הבעלי מלאכה, הקצבים ועגלונים הם מחברי'. וברעיוני עבר המאמר מט"ט קושר כתרים לקונו מתפלותיהן של ישראל ומורינו הבעש"ט, אשר הרים קרנם של האנשים והנשים הפשוטות שבישראל, קושר כתרים לקונו מהתהלים של חברת משכימי קום.

בשעה זו בא רח"מ ראזין והנני נוסע להיכלי אהלי הקדש לקיים דבר השליחות. טהשי"ת יעזרני אשר חפץ הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק בידי יצליח ברוחניות ובגשמי'.

יום הנ"ל (סערעברינקא).

שעה עשירית לילה.

בשעה חצי השמינית חזרתי מהאהל, התפללתי, ובשעה עשירית כבר הייתי בחדרי במשרד תומכי תמימים, לסיים סידור החומר הדרוש לי בשביל הרצאתי.

כבוד אמי זקנתי הרבנית הזמינה אותי לאכול אמה ארחת הצהרים, ובשעת הסעודה סיפרה על אודות: א) אבי' הרה"ק ר' אהרן, יחוסו ביחוס אבות ויחוס עצמו. ב) כבוד חמותה הרבנית, הנהגתה עם בני' הרבנים ועם החסידים הקשישים. ג) הרב ר' אהרן בעליניטשער. ד) הגבאי החסיד ר' חיים דובער. ה) המשרתים הירשיל דער געלער מכלכל כל עניני החצר בהמצטרך לבית רבינו ובתי בניו הרבנים בעצים וירקות ושחת להבע"ח, והירשל דער שווארצער עושה מלאכת החצר בהשגחה על הבע"ח והסקת התנורים והספקת מים וכדומה במלאכות פשוטות בחצר.

ברצינות מיוחדת סיפרה אודות הוד כ"ק אישה, אאזמו"ר, הנהגתו א) בביקורי אצל כ"ק אמו"ר צמח צדק, קודם נסיעתו הי' שואל אצלה אם יש לה מה לשאול מאת כ"ק הרה"ק או לבקש מאתו. וכשאמרה לו איזה דבר, הנה בחזירתו הי' מספר כך וכך ענה אבא או כך וכך אמר אבא. פעם אירע אשר בקשה אותו איזה דבר – את הדבר לא סיפרה לי – בנגע לאחת מקרובותי' – כפי שהבנתי, הי' הדבר בענינים רוחני' – ואמר לה הוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק, אשר זה לא יוכל לספר להוד כ"ק אביו, כי בעלמא דין הרבוי הוא דבר רוחני, אמנם לא כרוחניות המחשבה אבל רוחני הוא, ויש חילוק גדול אם משתמשים בדבור לדבור טוב או לדבר המאוס, גם אם מוכרחים לדבר. ובעלמא דקשוט שהכל נראה בו מהותו כמו שהוא, הנה גם הדבור הוא כמו אצלינו דבר הנראה, והדבר המאוס מריח כצואה, דמפני זה אינו יכול למסור את הדברים. וכשחזר מהאהל אמר כי לא מסר את הדברים שבקשה מטעם שאמר, ורק עורר רחמים עבורה. ב) על הרוב הי' הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק מהר"ש נוסע פעמים בכל יום לטייל מחוץ לעיר, והי' יורד מן המרכבה ויושב בין האילנות, והיו מתגלות אליו נשמות כ"ק אבותינו והי' מדבר עמהם, וכמה פעמים סיפר לה עניני עתידות מה שאמרו לו.

בשעה שלישית נסעתי מליובאוויטש ובאתי בשעה חמישית לסערעברינקא. כעבור כשעה לבואי נתכבדתי לטייל עם הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק עד שעה חצי השמינית, ואז שיחת הקדש וספוריו בעת הטיול ארשום מחר.

* * *

ד. ו תמוז.

שעה עשירית לילה.

בשעה עשירית בקר הגשתי להוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק את ההרצאה הכללית אודות התייסדות חברת מחזיקי הדת, וביחוד הרצאה מפורטת על יסוד ששים ושלשה המכתבים שנתקבלו מארבעים וששה מקומות מסוג ג, בצירוף רשימת הכותבים ופרטיות מהותם, ורשימת שמות התלמידים הנמצאים שמה.

בשעת הטיול הרבה הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק לשוחח על אדות ההרצאה בכלל וביחוד אודות הארבעים וששה מקומות הכותבים ע"ד חיזוק הקביעות והסדר בלימוד דא"ח. והואיל להגיד בצחות לשונו לאמר:

הארבעים וששה מקומות הכותבים על אדות הכרח חיזוק לימוד דא"ח כנראה הם ערי מקלט, פון די ערטער וואס האבען א גוטע קליטה.

* * *

ד. יג תמוז.

שעה עשירית לילה.

בשעת הטיול חזרתי לפני הוד כ"ק אאמו"ר את המאמר ומעין מבית ה' יצא והשקה את נחל השמים, אשר הואיל להגיד לי תמול, ביום הולדתי, כסדר הנהוג זה תשע עשרה שנה – מיום יב תמוז תרנד – והוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק מתקן את שגיאותי.

המאמר הזה – אומר הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק – הוא התחלת הקונטרס שהנני חושב לסדר שילמדו אותו בערי מקלט – ע' לעיל ו תמוז. –

הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק התענג במאד מהידיעה הטלגרפית שנתקבלה מר' אליעזר גינצבורג על אדות היתר – ישיבה של שלשת המשפחות ליפשיץ קאזיניץ וקליבאנאוו בניזשני נאָווגאראָד – ע' לעיל כח סיון.

והואיל להגיד: מה שא"א לו להסניגור שלאסבערג בחכמתו המהוללה, יכול אליעזר גינצבורג לפעול בלבו הטוב.

* * *

א. כג מנ"א (תרסג, סערעברעניקא).

שעה עשירית לילה.

משעה חצי הששית עד חצי השמינית בשעת הטיול שוחח הזר כ"ק אאמו"ר הרה"ק בביאור המאמר כל המאריך באחד מאריכין לו ימיו ושנותיו שאמר בשבת פרשת עקב העבר, והוא מאמר השביעי בהמשך להמאמר ומעין מבית ה' יצא אשר זיכני וכבדני באמירתו לפני ביחידות ביום יב תמוז העבר.

כתוב הוא ברשימתי, אשר הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק אמר לו כי המאמר ומעין מבית ה' יצא כשיגמור אותו – בכמה המשכים לא הגיד – יכתבנו בתור קונטרס ללמדו ברבים, אשר גם בע"ב בינונים יבינו אותו. היום סיים כתיבת הקונטרס ונתנו על ידי להעתיקו.

המאמר ומעין מבית ה' יצא אמרו הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק בשבעה המשכים א) יב תמוז: ומעין מבית ה' יצא. ב) שבת פרשת בלק: מה טובו אהליך. ג) שבת פרשת פנחס: משביעין אותו תהי צדיק. ד) שבת פרשת מטומ"ס: קרוב ה' לכל קוראיו. ה) שבת פרשת דברים: ציון במשפט תפדה. ו) פרשת ואתחנן: נחמו נחמו עמי. ז) שבת פרשת עקב: כל המאריך באחד מאריכין לו ימיו ושנותיו.

ה. חי אלול (תרסג, סערעברינקא).

שעה עשירית לילה.

כשנכנסתי להוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק בשעה הרביעית אחה"צ אמר:

גוט יוי"ט אונז. מיט יעדען יאָר וואָס דער בעש"ט ווערט עלטער ווערט אלץ מער נתגלה דער אור המאיר פון זיין תורה און זיינע דרכי העבודה, וואָס צו אונז איז דאס געקומען דורך דעם רבי'ן און די אלע רביים.

הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק אמר מאמר חסידות ד"ה קומי אורי כי בא אורך, אשר שמע ביחידות בש"פ תבא חי אלול תרלט מאת הוד כ"ק אביו אאזמו"ר מהר"ש.

כשסיים את המאמר צוה להביא משקה – קימעל – ומיני מזונות מיוחדים שהי' אוכל – ואמר: לחיים, דער פנימיות ליכטיקער אור עצמי, וואס דער רבי האָט מקבל געווען דורך דעם מגיד און מנחיל געווען לדורותיו, זאָל אונז לייכטען איז לימוד און הבנה פון חסידות און עבודה שבלב. ואחרי כן הניח ידי קדשו על ראשי ובירכנו.

בשעה הששית אכל את סעודת הערב ואח"כ הלך לטייל. בעת הטיול שוחח ע"ד הבעש"ט ויספר אדות א) שמו הקדוש ישראל. ב) ימי ילדותו. ג) זמן ההתגלות. ד) עס זיינען געווען זמנים בא די רביים וואָס גילוי הבעש"ט איז געווען אָנגעלייגטער ווי גילוי אליהו.

כשחזר מהטיול התיר לי לפרסם את המאמר ומעין מבית ה' יצא וכעת הנני שולח את כתב ידי לר' שמואל סופר להעתיקו במכונת הקופיר: שתי מאות העתקות בשביל אנ"ש ומאה העתקות עבור התלמידים שי'.

הערות שוליים