קונטרס ומעין מבית ה'/מאמר יט

קונטרס ומעין מבית ה'
מכתב כ"ק אדמו"ר (מוהריי"צ) נ"ע • מבוא • מפתח
גוף הקונטרס
מאמר א • מאמר ב • מאמר ג • מאמר ד • מאמר ה • מאמר ו • מאמר ז • מאמר ח • מאמר ט • מאמר י • מאמר יא • מאמר יב • מאמר יג • מאמר יד • מאמר טו • מאמר טז • מאמר יז • מאמר יח • מאמר יט • מאמר כ • מאמר כא • מאמר כב • מאמר כג • מאמר כד • מאמר כה • מאמר כו • מאמר כז • מאמר כח

מאמר יט.

פרק א. והנה החותם דנעילה דיוהכ"פ הנה מלבד זאת שענינו הוא שהשפע הכללי שנמשך בספירת המל' יגיע למקום הראוי ולכל א' בפרט, הנה עוד זאת ענין החותם דנעילה הוא השמירה כללית שלא תהי' יניקת החיצונים מהחסד הנמשך, וכמו חותם שמניחים על אגרת הוא בכדי שלא יקראנה זר, וכמו"כ הו"ע החותם למע' שלא ינקו החיצוני' מההשפעה, והיינו ע"י ה"ג דעתיק שמקבלת אז בחי' המל', שבהם ועל ידם נמשך התחלקות החסד עליון דעתיק לכל הנבראים דעולמו' בי"ע המקבלי' מבחי' מל' דאצי'. וזהו משארז"ל דמזונותיו של אדם קצובים לו מר"ה עד יוהכ"פ, היינו שע"י ה"ג נמשך הקצבה שהוא כמה יומשך החסד עליון לכל אדם בפרט, משא"כ מתחלה הי' החסד אור וחיות כללי לכללות העולמו', וע"י ה"ג החותם דנעילה נעשו שני עניני' כאחד, והוא שלא יקרב זר לקבל גם שמץ משפע זו ואשר יומשך למקום הראוי ונותן קצבה שיתחלק ויומשך לכל נברא ולכל אדם בדרך פרט. דהנה כשמל' דאצי' מקבלת בנעילה דיוהכ"פ מה"ג דעתיק אור החסד עליון שנקצב ע"י הה"ג לכל העולמות בי"ע ולכל ברי' בפרט, הנה גם אז עדיין החסד הוא כמו שהוא למע' באצי' שהוא בבחי' תכלית הרוחני' ולא נמצא ולא נצטייר בו עדיין מהשפעות וחיות גשמי דעניני עוה"ז כלל, כמו שאין ערוך חיות עוה"ז לעולם האצי', וכידוע דאצי' מובדל בערך מעולמות בי"ע ולכן בהד' יסודות ארמ"ע, שכללות הד' עולמות אבי"ע נכללי' בד' יסודות אלו כמ"ש בע"ח, הנה אצי' הוא בחי' יסוד האש וכמ"ש (דברים ד. כד) כי ה' אלקיך אש אכלה הוא שנמשל לאש, והיינו כמו האש שאין לו התחברות עם שאר היסודות ולכן הוא תמיד בבחי' עלי' והסתלקות למעלה, וכמו"כ עולם האצי' אין לו התחברו' עם עולמות בי"ע, דאצי' הוא אלקות ממש ואין שם בחי' יש כלל, ועולמות בי"ע הרי מעולם הבריאה מתחיל בחי' מציא' היש, שע"ז מורה ל' ברא כמ"ש הרמב"ן בפי' על התו' בפסוק בראשית ברא, ולכן אצי' מובדל מבי"ע וכש"כ מעולם עשי' הגשמי ממש, ולזאת בבחי' השפעת החסד שבעולם האצי' אין שם שום ציור עדיין מבחי' החסד הגשמי דעוה"ז רק שנמשך סתם השפעת החסד לכנס"י, ונחלק ע"י הה"ג לכל או"א בפ"ע, אבל הכל הוא בבחי' חסד רוחני עדיין. ובכדי שיומשך אח"כ מחסד זה חיות והשפעות גשמי' בבני חיי ומזוני, הוא ע"י התלבשות המל' דאצי' בבריאה יצירה ועשי', וכמ"ש באגה"ק בסופו בד"ה להבין מ"ש בפע"ח שאפי' ביו"ט בחי' חסד דאצי' מתלבש לגמרי בחסד דברי' ומחי' עוה"ז הגשמי ע"י מעבר חסד דיצי' ועשי' הנק' ג"כ התלבשות שאם לא כן לא הי' פועל בגשמי' עוה"ז עכ"ד. וביומין דחול הוא ע"י התלבשות גמורה בחסד דיצי' ועשי', והיינו ג"כ ע"י יחוד זו"ן דיצי' ואין מספיק בחי' ההתלבשות בחסד דיצי' לבד, כי ז"א דיצי' ג"כ עדיין אינו בגדר שתהי' מזה השפעת חסד דעשי', ולא הי' יכול להתהוות מזה חיות העשי', כ"א כשהולך השפע ע"י מל' דיצי' ונתצמצם עצם האור דז"א דיצירה, ובעשי' צ"ל ג"כ יחוד זו"ן דעשי', כי עיקר התהוות היש ודבר נפרד לגמרי הוא מבחי' מל' דוקא לפי שאין מלך בלא עם כו', ואז נמשך מזה ההשפעות בעשי' הגשמי' למטה דבר יום ביומו ע"י המדה שביום ההוא מו"ק דבי"ע, דכל ההתחלקות בא מה"ג דעתיק.

קיצור. החותם הוא שיגיע השפע למקום הראוי ולכל א' בפרט. השפע הכללי המתקבל במלכות דאצילות בנעילה הוא חסד רוחני דאצי'. אצי' מובדל מבי"ע כאש הנבדל משאר היסודות, ורק בהשתל' דבי"ע הנה ע"י ה"ג דעתיק נעשה חסד שבערך הנבראים.

פרק ב. ועפי"ז יובן ענין הדין ומשפט שיש בכל יום וכמארז"ל (ר"ה טז. א) דאדם נידון בכל יום, דהנה כתיב (שמות כ. ט) ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך (שם יא) כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם וינח ביום השביעי ואי' בזהר בכל יומא עביד עבידתי' וכן הוא בעבודת האדם דששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך, דכל אחד ואחד מישראל יש לו מלאכתו אשר בשבילה נברא ובשבילה ירדה נשמתו למטה, וכתיב (תהלים קלט, טז) ימים יוצרו ולו א' בהם דתכלית כל הימים אשר נוצרו וניתנו להאדם הוא בכדי ולו אחד בהם שהאדם בעבודתו ימשיך בחי' אחד, דאחד הוא ר"ת דא' הוא א"ס ב"ה אלופו של עולם, ח' הם ז' רקיעים וארץ וד' הם ד' רוחות העולם ובכללות הו"ע המקום וימים הו"ע הזמן, והיינו דהאדם עבודתו לחבר זמן ומקום וליחדם באלקו'. וזהו מלאכתך שהיא מלאכת האדם בתכלית ירידת נשמתו למטה. אמנם מלאכה זו צריכה להעשות בכל יום ויום ובעבודה ביגיעה שהיא יגיעת בשר ויגיעת נפש. וזהו ששת ימים תעבוד דבכל יום ויום צ"ל העבודה בעבודת ה' לפי מעלת היום ההוא וענינו בספי' העליונות, דיום ראשון הוא חסד וענינו בעבודה אהבה, ויום שני הוא גבורה וענינו בעבודה הוא יראה, יום השלישי תפארת וענינו בעבודה הוא לאסתכלא ביקרא דמלכא בהתכללות חו"ג ואהוי"ר, ויום הרביעי נצח וענינו בעבודה לעורר מדת הנצחון לבער ולשרש גם את הדקות דדקות של הלא טוב, וזהו דברביעי נתלו המאורות שהוא אור המאיר דשמש הוי' הדוחה ומכלה גם הדקות שבדקות הלא טוב, ויום החמישי הוד וענינו בעבודה להתבונן ולהשיג הוד כבוד מלכותו ית' כמו שהוא מובן ומושג מהבריאה כולה כשמתבונן בעניני מה רבו מעשיך הוי' ומה גדלו מעשיך ה', וביום הששי יסוד וענינו בעבודה הוא דאחיד בשמיא ובארעא היחוד דממכ"ע וסוכ"ע, וידוע דכל המדות מתכללות זמ"ז וזוהי שלמותם, וכן הוא בעניני העבודה שהם מתכללים ומשלימי' זה את זה, דאהבה כלולה מיראה וביראה כלולה אהבה וכן כלם, אבל עם זה הנה כל יום ויום יש לו עבודתו הפרטית לפי ענינו בהספי' של מעלה. וזהו דאדם נדון בכל יום, דהנה לפי המבואר לעיל מובן דמבחי' החסד שנקצב בר"ה ויוהכ"פ ונמשך בבחי' מל' דאצי' יכול להיות מזה כמה מיני אופני חסד בעשי', כי מאחר דבהחסד כמו שהוא באצי' אין בו ציור כלל מאופן השפעת החסד דעשי', והרי הוא בבחי' חסד פשוט עדיין שיכול להצטייר ע"י ההתלבשות דעולמות בי"ע כנ"ל, שעי"ז נעשה בבחי' חסד גשמי בעוה"ז הגשמי בכמה אופנים שונים, וע"ז הוא הדין ומשפט בכל יום בהחסד שנמשך להאדם לצורך מה יתפשט ויומשך ממנו בעשי', אם לכל מילי דמיטב לבני חיי ומזוני בריוח או רק שנים מהם בריוח או רק א' מהם, והדין ומשפט הזה הוא ע"י הבי"ד של מעלה שבהיכל הזכות והיינו בהיכלות דבריאה, ואם הפסק דין שאותו החסד שנקצב לאדם בר"ה ויוהכ"פ אין באפשרי שיומשך ממנו למטה כל החוט המשולש דבני חיי ומזוני כ"א לשנים מהם עד"מ, אזי יש משפט למה יומשך שפע החסד אם לבני וחיי שיהיו לו בנים חיים וקיימים ובריאות בכללות נפשות ביתו או למזוני רויחי וחיי שיהי' לו עושר ובריאות. ובזה מועלת תפלת הצדיק להחליף מענין לענין, ובזה יובן המעשה שאירע אצל הבעש"ט נ"ע באחד שהתאמץ בבקשתו שיתפלל עבורו להוושע בבנים והאיש ההוא הי' עשיר גדול ולא ענהו הבעש"ט נ"ע על בקשתו, עד כי פעם התאמצו האיש ואשתו ביותר וראה הבעש"ט נ"ע כי חפצים המה באמת מקירות הלב, ויאמר להם כי כשיולידו בנים יאבדו העשירות ויהיו עניים ויבחרו בבנים ויולידו בנים ונעשו עניים. והיינו שהבעש"ט נ"ע החליף שרש החסד למעלה שנמשך לו ע"י הבי"ד של מעלה על עושר החליף אותו על בנים, והיינו מפני שהחסד הנקצב לו לא הי' נמשך ממנו שני דברים והחליף אותו בתפלתו מעשירות לבנים. גם הדין הוא אם ראוי וכדאי האדם שיומשך וישתלשל החסד ההוא בעשי' בעוה"ז הגשמית, או אפשר אינו ראוי אז לזה ביום ההוא לפי מעשיו, והגם שכבר נקצב לו חסד בר"ה ויוהכ"פ יומשך לו החסד ברוחני' או יקבלו לעוה"ב כו', ועל פי זה יתווכו ב' המאמרים הנ"ל דמזונותיו של אדם קצובים לו בר"ה ויוהכ"פ ומ"מ אדם נידון בכל יום, כי קצובים לו היינו שנקצבה לו המשכת חסד עליון מר"ה ויום הכפורים על כל השנה, ואעפ"כ אדם נידון בכל יום היינו באופני ציורי החסד באיזה חסד יצטייר בעוה"ז בפועל כו'. ועפי"ז יובן מה שאנו מתפללים ומבקשים בכל יום רפואה ופרנסה כו', דאע"פ שכבר נקצב בר"ה ויוהכ"פ מ"מ זהו רק בכללות החסד אבל אין בו עדיין תואר מהענינים הגשמי', ובכל יום אנו מבקשים שהחסד הנקצב לו ונמשך מבחי' מל' דאצי' יתלבש בעניני' גשמי' האלו. וזהו ג"כ מה שהתפלל רב ייבא סבא על סעודתו אע"פ שהיא כבר מוכנת לפניו, מפני שיכול להיות שאין זה שלו וע"ז התפלל שתבא התלבשות שרש חסדו במזון הזה.

קיצור. ששת ימים ענינם בספי' ובעבודה. מלאכת אדם לחבר זמן ומקום וליחדם באלקו' בכל יום כפי מעלתו בסוד הספי', וע"ז הוא הדין אם שפע הנקצב יבא בגשמיות או רק ברוחני', ואם בבני חיי ומזוני או באחד מהם ואפשר להחליף מענין לענין. הבעש"ט נ"ע החליף עשירות על בנים.