קונטרס ומעין מבית ה'/מאמר כח

קונטרס ומעין מבית ה'
מכתב כ"ק אדמו"ר (מוהריי"צ) נ"ע • מבוא • מפתח
גוף הקונטרס
מאמר א • מאמר ב • מאמר ג • מאמר ד • מאמר ה • מאמר ו • מאמר ז • מאמר ח • מאמר ט • מאמר י • מאמר יא • מאמר יב • מאמר יג • מאמר יד • מאמר טו • מאמר טז • מאמר יז • מאמר יח • מאמר יט • מאמר כ • מאמר כא • מאמר כב • מאמר כג • מאמר כד • מאמר כה • מאמר כו • מאמר כז • מאמר כח

מאמר כח.

פרק א. תוכן הדברים בענין ומעין מבית ה' יצא והשקה כו' הוא כי מי שכבר נפתה בפיתוי ושטותי היצה"ר מא' מהדברים הנ"ל, אם בתאוות ותענוגי עוה"ז שנמשך אחר הטוב הטבעי הבהמי בעניני' הגשמי' מפני שמצד חמרו הגס מרגיש מאד הטוב בזה וזה מעבירו על דעתו ושכלו לידע ולהבין שאין זה טוב שלו כלל, ובפרט בדברים האסורים ר"ל שגם בזה הרוח שטות של היצה"ר שולט עליו להסיתו ולכסות על האמת איך שאינו נעשה נפרד עי"ז ועדיין הוא ביהדותו ויתברך בלבבו לאמר שלום יהי' לו ומי יראנו ומי יודע את ענינו ומעשיו, דכל אלה המה רק דמיונות כוזבים ושקר מוחלט כמשנת"ל באורך, והוא מצד חומרו הגס נתפס ברוח שטות הנ"ל, או בעסק מו"מ בריבוי התעסקות וריבוי טרדות ותחבולות עד שמונע אותו מקביעות עתים לתורה ומתפלה כדבעי, ומפני ריבוי השיקוע בא' מהדברים הנ"ל שהיצה"ר הכתירו והלבישו להטותו מדרך האמת ואין ביכלתו להתגבר עליו ע"פ הדעת וחשבון צדק הנ"ל מפני תוקף חומר יצרו (אשר במשך הזמן מתגבר והולך וכמ"ש בסש"ב פי"ג וז"ל ואדרבא נתחזק יותר בהמשך הזמן שנשתמש בו הרבה באכילה ושתי' ושאר עניני עוה"ז עכ"ל) שבבואו לא' מהדברים שהוא משוקע בהם הוא מתפעל מאד בהרגש הטבעי הבהמי ומאבד דעתו ושכלו ומשטה א"ע ממילא, ועוד זאת שהרי הכחות דנפשו האלקית חלושים אצלו דתוקפא דגופא חולשא דנשמתא, ומפני כ"ז א"א לו ללכת ע"פ דעת וחשבון צדק כ"א זאת היא העצה היעוצה להתגבר על הרוח שטות דהיצה"ר דז"ע נחל השטים עי"ז שיתנהג בבחי' שטות דקדושה והוא שיתגבר כארי לעשות רק ההיפך מיצרו הרע בלי שום טענה ומענה ובלי שום חשבון כ"א בתוקף גדול, שבהדבר ההוא ששקוע בו מא' מהדברים הנ"ל יעשה היפך לגמרי ולא יחשוב כלל מה יהי' מאתו, וזה יש בכח נש"י מצד עצם נשמתם שיש בהם תוקף גדול למעלה מטו"ד שזהו"ע בחי' קשה עורף שהוא למעליותא ובחי' זו זהו"ע המעין שיצא מבית ה', דלמע' הוא בחי' פנימי' החכמה כמו שהיא דבוקה בכתר, ובנפש הוא בחי' עצם נשמתו שלמע' מטו"ד. וזהו ומעין מבית ה' יצא והשקה את נחל השטים, דהתוקף שמצד עצם הנשמה יש בכחו להתגבר על הרוח שטות דיצה"ר ולהפכו לבחי' שטות דקדושה, לעמוד על נפשו בתוקף גדול לעשות בפועל היפך מההרגש הטבעי שלו בהפרט שהוא שקוע בו ר"ל. וכאשר ככה יתנהג בפועל משך זמן עי"ז יחליש את חומרו הגס וההרגש הטבעי הבהמ' ויתגלה ויתגבר בו ההרגש מהכחות הגלוים דנפשו האלקית ויוכל אז להיות בבחי' דעת דקדושה וכמ"ש (משלי ג. ו) בכל דרכיך דעהו, דהיינו שגם בדרכיו הגשמי' המוכרחים לקיום וחיות גופו ובעניני מו"מ לא ישטה א"ע ח"ו ברוח שטות של היצה"ר כ"א יהי' בבחי' הדעת האלקי האמיתי וילך לבטח דרכו.

קיצור. בכל אחד מישראל יש בו התוקף דמ"ה דחכמה שבנפש והוא המעין המשקה גם את נחל השטים, הנלכד בפתויי היצה"ר צריך לעורר תוקף זה, ובכחו לעשות בפועל ההיפך מההרגש הטבעי ובזה יברר חומרו הגס ויתנהג ע"פ הדעת דקדושה.