11,477
עריכות
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{קונטרס ומעין מבית ה'}} | {{קונטרס ומעין מבית ה'}} | ||
== מאמר א. == | |||
{{יישור טקסט|שני הצדדים| | {{יישור טקסט|שני הצדדים| | ||
'''{{עוגן|פרק א|פרק א.}}''' ומעין מבית ד' יצא והשקה את נחל השטים ([[יואל פרק יד|יואל ד. יח]]) הנה במד"ר (בלק פ"כ) מפרש שטים ל' שטות. דהנה בס' השרשים בשרש שטה פירש שטים מלשון הטי' וכמו כי תשטה אשתו פירש"י כי תשטה תט מדרכי הצניעות. והתרגום על ויט אלי' ([[בראשית פרק לח#תרגום אונקלוס|בראשית לח. טז]]) וסטא לוותה ועש"ז נק' היצה"ר שטן ע"ש שמשטה ומטה את האדם מדרך הטוב ואח"כ משטין למעלה ונוטה אל הקטרוג. וזהו ג"כ מה שמפרש במדרש שטים ל' שטות כי ענין השטות הוא ההטי' מדרך האמת וכן מצינו בדרז"ל שחברו ב' ענינים אלו, וכדאיתא בגמרא (סוטה ג. א) על פסוק כי תשטה אשתו אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות, הרי שהשטה ושטות הוא ענין אחד, שהוא ההטי' מדרך האמת ודרך הטוב (ועמ"ש במהרש"א בחדא"ג על מאמר הנ"ל). והענין הוא דהנה מה שהאדם בא לעבור על דרכי התורה ולהמשך אחרי תאוות לבו להתענג בתענוגי בנ"א (אפילו בדברים המותרים, כאשר מענג נפשו בתענוגי ותפנוקי בנ"א יותר ממה שמוכרח לו לצורך קיום גופו, ה"ז ג"כ העברה על דרכי התורה שמחוייב כאו"א לקדש את עצמו במותר לו, כמ"ש החנוך שהוא מ"ע דאורייתא וכן הסכים בסש"ב ([[לקוטי אמרים פרק ל|פרק למ"ד]]), ולא הותר רק מה שהוא לצורך קיום גופו, וגם זה לא ירצה בהתענוג גשמי שבהמאכל עד"מ, כ"א בכדי שיוכל לעבוד את בוראו בכח האכילה ההיא, וכן בכל דבר צריך להיות כוונה לשם שמים, אבל כשמכוון להנאת ותענוג נפשו וכ"ש מה שהוא לו למותר ורק לעידון ולתענוג, הנה כשנמשך אחר זה הרי זה העברה על דרכי התורה, והוא רע גמור לפי שעה כו' כמ"ש בסש"ב ([[לקוטי אמרים פרק ז|ח"א פ"ז]]), וסיבת ההמשכה אחרי התאוות ותענוגים גשמי') הוא ע"י הסתת היצה"ר לומר לו כי טוב לפניו דבר זה וכי תאוה הוא לעינים, וכמ"ש בחטא עה"ד ([[בראשית פרק ג|בראשית ג. ו]]) ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים כו' ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאישה עמה ויאכל. | '''{{עוגן|פרק א|פרק א.}}''' ומעין מבית ד' יצא והשקה את נחל השטים ([[יואל פרק יד|יואל ד. יח]]) הנה במד"ר (בלק פ"כ) מפרש שטים ל' שטות. דהנה בס' השרשים בשרש שטה פירש שטים מלשון הטי' וכמו כי תשטה אשתו פירש"י כי תשטה תט מדרכי הצניעות. והתרגום על ויט אלי' ([[בראשית פרק לח#תרגום אונקלוס|בראשית לח. טז]]) וסטא לוותה ועש"ז נק' היצה"ר שטן ע"ש שמשטה ומטה את האדם מדרך הטוב ואח"כ משטין למעלה ונוטה אל הקטרוג. וזהו ג"כ מה שמפרש במדרש שטים ל' שטות כי ענין השטות הוא ההטי' מדרך האמת וכן מצינו בדרז"ל שחברו ב' ענינים אלו, וכדאיתא בגמרא (סוטה ג. א) על פסוק כי תשטה אשתו אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות, הרי שהשטה ושטות הוא ענין אחד, שהוא ההטי' מדרך האמת ודרך הטוב (ועמ"ש במהרש"א בחדא"ג על מאמר הנ"ל). והענין הוא דהנה מה שהאדם בא לעבור על דרכי התורה ולהמשך אחרי תאוות לבו להתענג בתענוגי בנ"א (אפילו בדברים המותרים, כאשר מענג נפשו בתענוגי ותפנוקי בנ"א יותר ממה שמוכרח לו לצורך קיום גופו, ה"ז ג"כ העברה על דרכי התורה שמחוייב כאו"א לקדש את עצמו במותר לו, כמ"ש החנוך שהוא מ"ע דאורייתא וכן הסכים בסש"ב ([[לקוטי אמרים פרק ל|פרק למ"ד]]), ולא הותר רק מה שהוא לצורך קיום גופו, וגם זה לא ירצה בהתענוג גשמי שבהמאכל עד"מ, כ"א בכדי שיוכל לעבוד את בוראו בכח האכילה ההיא, וכן בכל דבר צריך להיות כוונה לשם שמים, אבל כשמכוון להנאת ותענוג נפשו וכ"ש מה שהוא לו למותר ורק לעידון ולתענוג, הנה כשנמשך אחר זה הרי זה העברה על דרכי התורה, והוא רע גמור לפי שעה כו' כמ"ש בסש"ב ([[לקוטי אמרים פרק ז|ח"א פ"ז]]), וסיבת ההמשכה אחרי התאוות ותענוגים גשמי') הוא ע"י הסתת היצה"ר לומר לו כי טוב לפניו דבר זה וכי תאוה הוא לעינים, וכמ"ש בחטא עה"ד ([[בראשית פרק ג|בראשית ג. ו]]) ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים כו' ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאישה עמה ויאכל. | ||