משתמש:מ. רובין/קונטרס ומעין מבית ה'/מבוא: הבדלים בין גרסאות בדף

משתמש:מ. רובין/קונטרס ומעין מבית ה'/מבוא (עריכה)

גרסה מ־23:58, 11 באוקטובר 2025

נוספו 6,552 בתים , 11 אוקטובר

אין תקציר עריכה

חזותיקוד ויקי

ש. א.

בירוקרטים, עורכי ממשק, מפעילי מערכת

11,477

עריכות

@@ שורה 81: / שורה 81: @@
 חנות גדולה היתה לו למר גינזבורג בטבור העיר ברחוב אילאינקא, שמה היו באים אליו סוחרים, גדולים וקטנים, סרסורים ועוד, וכמובן אשר דבר המקום ללון נודע מהר בקרב היהודים ולא עברו יומם וכבר הי' הבית מלא מאורחים.
-למותר להגיד אשר גינזבורג לא לקח כל תשלום שכר מאת האורחים ועוד דרש אשר גם יאכלו אצלו, ובכדי שלא יהי' ספק בהנוגע לכשרות המזון
+למותר להגיד אשר גינזבורג לא לקח כל תשלום שכר מאת האורחים ועוד דרש אשר גם יאכלו אצלו, ובכדי שלא יהי' ספק בהנוגע לכשרות המזון שכר מבשלת יהודי' (דבר שהי' קשה להשיג במאסקווא) וגם משגיח מיוחד על בית המבשלות.
+לא כאן המקום להאריך במה שעשה ג., וראוי הוא בעד מפעליו הטובים להקציב לו פרק מיוחד בזכרונותי. ובהנוגע לענין הזה הוא כי במשך שנים רבות בא בהיכרות עם שרים גדולים ונכבדים.
+גורל נסיעתי בלילה ההוא לפטרבורג הי' תלוי בהחלטת הועידה השני' שבה השתתפו מר ג. הנ"ל ומר נחום בן ר' שלמה דאנקין, אשר גם לו מהלכים בין השרים בעלי תפקיד גבוה במאסקווא.
+{{מרכז|<nowiki>*</nowiki> * *}}
+בעת ההיא קרה אשר בית החרושת לגזור קורות־זעגמיהל – ואוצר הנסרים, אשר לדודו מר מ. הארענשטיין שהיו בתחנת יעלניא – פלך סמאלענסק – עלו על המוקד.
+בית החרושת והאוצר היו בלתי מובטחים באיזה חברה של אחריות מאש וא"כ איפוא לא הי' כל מקום לחשוד את הבעלים כי העבירו את הבערה.
+אבל אחד האדונים, שגם לו הי' אוצר סחורה בתחנה ההיא, והוא הי' מידידיו של העורר דין צורר היהודים שמאקאוו ימ"ש, אף כי לא סבל כל היזק מהשריפה, מצא מקום להעליל עלילה כי מר הארענשטיין העברי הצית אש באוצרו בכדי שישרוף אוצר של האינו יהודי.
+הצורר שמאקאוו מצא בקעה לבנות בנין של אשמה על מר ה. ביחוד, ועל כל היהודים הגרים מחוץ לתחום המושב בכלל. וע"י פקודת הקטיגור מעיר סמאלענסק, אוהבו של שמאקאוו, נאסר דודי בכלא, וכל ערבון לא הועיל.
+הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק ראה בזה "רמז פליאות ההשגחה העליונה" באמרו, אשר דבר זה יראה במוחש כי אף ורק עלילות ותואנות מחפשים על ישראל, ובכן גם אלו הנאסרים בכל המקומות הנזכרים לעיל, אין זה אלא פרי שנאה ומשטמה.
+{{מרכז|<nowiki>*</nowiki> * *}}
+הדבורים והויכוחים בעת הועידה הראשונה, בשעה ד־ו, ציערו את הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק ובפרט כי כל נואם סיפר נושא השיחה שהי' לן עם שר פלוני או פקיד אלמוני, ואשר השקפת השרים והפקידים על יהודי התחום היא רעה מאד, ומוסכם מכל השרים כי יהודי התחום הם מושחתי המדות, והם סכנה להממשלה ולאנושיות כולה, ובכך צריכים להחמיר עוד יותר בהגבלות תחום המושב ולענוש את כל הנתפסים עם תעודה מזויפת.
+פעמים דבר הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק בדבר הכרח למצא דרכי זכות עבור אחינו האסירים, אבל כמעט אשר לא אבו שמעו. בשעה חצי הששית כמעט שהחלטו אשר עתה אין להועיל מאומה וגם מסוכן – יותר מודגש חרפה – להתערב בזה, ורק כשיבא מועד המשפט אז יקחו עורכי הדין את הדבר בידם והם – עורכי הדין המפורסמים – בודאי ימצאו דרכים איך להציל את הנאשמים מעונש קשה ביותר.
+כענן כבד שכן על פני כ"ק אאמו"ר הרה"ק, והנאספים הרגישו כי כאב פנימי לחוץ את לבבו, וכולחם עם עצמו אם יגיד או לא יגיד.
+פתאום הלבינו פניו בסרר, ויאמר: אחי, כל אחד מכם יודע עד כמה לבבו כואב על גורל אחיו בני עמי הסובלים רעב וקור בתחום המושב, ומה גם על אחינו הנמצאים כעת במאסר. ידעתי כי כל אחד מכם לבבו נאמן את גורל אחינו בני עמו, וגם אנכי בצערם צר.
+כבד לי במאד – המשיך את דבריו – להגיד דברי, אבל אתאפק לא אוכל. ברגע זו צערי גדול מנשוא, ולא ממצב אחינו הנאסרים, אלא ממצבכם אתם. רואה הנני עד כמה נתרחקתם מאחיכם, עד כמה אין אתם יודעים תנאי החיים בערי התחום, עד כמה אין אתם יכולים לשער חיי אומללים, עד כמה הנכם מושפעים מדברי צוררי ישראל, ואתם מאמינים בתום לכל אשמה שאומרים על היהודים.
+קרה כי מצאו, לפי דבריהם, אשר תעודותיהם פסולות. האם נמצאו שודדים, גנבים או עושי עול? מצאו אנשים שיש להם תעודות של רופאי שינים ויש להם כל הדרוש לזה, ומחזיקים אנשים העובדים אצלם בתור מנהלי בית מסחרם והם עצמם אינם עוסקים בזה.
+הלא לא עשו דבר שהוא סכנה לאיש, או גם אי נעימות, או חטאו נגד היושר. כל חטאתם הוא שלא עסקו במלאכתם האמורה בתעודותיהם, וכשבחנו אותם לא ידעו את אומנתם, הלא עלול איש לשכוח את אשר למד, ומה שאומרים כי התעודות הן פסולות – דבר זה עוד צריך חקירה ודרישה. והאם בעד אשמה קלה זו יעשו אנשים במאסר, נשיהם ובניהם יושלחו למקומות שונים ואת רכושם יקחו.
+האם במקרה קל הערך כזה לא מצאו אחינו אדירי הדעה, עסקני הכלל את ידיהם ורגליהם וימס לבבם לקול אוכלי אדם הם המה צוררי ישראל. לא אכחד, אשר צערי זה גדול יותר על צער המקרה. רחוקים אתם מחיי אחינו, ואינכם מכירים במעלות אחיכם, ובכן מאמינים אתם לכל הבל אשר יפצה שר ופקיד המפוטם מלחמו של הנאוואיע
+וורעמיא.
+אנכי הודעתי ועידה זו לשמוע עצת חכמים, ודעתי חזקה, כי לו ידעתם את חיי אחיכם בערי התחום באשר הם, אזי
+אחרת חרצתם.
 {{להשלים}}