קונטרס ומעין מבית ה'/מאמר יח

קונטרס ומעין מבית ה'
מכתב כ"ק אדמו"ר (מוהריי"צ) נ"ע • מבוא • מפתח
גוף הקונטרס
מאמר א • מאמר ב • מאמר ג • מאמר ד • מאמר ה • מאמר ו • מאמר ז • מאמר ח • מאמר ט • מאמר י • מאמר יא • מאמר יב • מאמר יג • מאמר יד • מאמר טו • מאמר טז • מאמר יז • מאמר יח • מאמר יט • מאמר כ • מאמר כא • מאמר כב • מאמר כג • מאמר כד • מאמר כה • מאמר כו • מאמר כז • מאמר כח

מאמר יח.

פרק א. והנה להבין סתירת המאמרים בענין מזונותיו וצרכיו של האדם, דפעם ארז"ל כל מזונותיו של אדם קצובים לו מר"ה עד יוה"כ, ופעם ארז"ל אדם נידון בכל יום, ורב ייבא הי' מתפלל בכל יום שינתן לו מזונו וכדאיתא בזהר דאע"ג דהוי לי' למיכלא לא הוה מתקן לי' עד דשאיל לי' מבי מלכא בצלותא, היינו שיש ג' עניני' הא' מה שמזונותיו וצרכיו של אדם קצובים לו מר"ה הב' דאדם נידון בכל יום, והג' דאף גם שכבר הכל מוכן לפניו הנה אינו משתמש בו עד דשאיל לי' מבי מלכא בצלותא. דהנה מבואר בפע"ח אשר מר"ה עד יוהכ"פ הוא תקון ובנין המלכות דאצילות עד שבתפלת נעילה הוא תכלית העלי' של המל' שמתעלית עד דיקנא דא"א, שגם בשבת אין לה עלי' כזו, דבשבת מתעלית במקום אבא, ורק ז"א עולה עד הדיקנא, ובנעילה דיוהכ"פ המל' עולה עד הדיקנא ומקבלת שם ה"ג דעתיק יומין, וזהו"ע החותם דנעילה דיוהכ"פ שהו"ע הה"ג דעתיק יומין. וצ"ל מהו"ע הה"ג דעת"י שמקבלת המל' בתפלת נעילה, והלא בנעילה אז עיקר המשכת בחי' רחמים פשוטים ממש, וכמאמר רז"ל (פסיקתא דר"כ פ' ולקחתם לכם) הסליחה מופקדת אצלך מר"ה עד יוה"כ, דיוהכ"פ בכלל הוא בבחי' רחמים פשוטים, ובפרט בעת הנעילה שאז הוא בחי' תכלית הרחמים ועת רצון כידוע, וא"כ מהו"ע הה"ג שמקבלת אז, וגם מהו ענין החותם. אך הענין הוא דחנה ידוע דבחי' מל' דאצי' היא מקור העולמות דבי"ע, וכמ"ש (תהלים קמה. יג) מלכותך מלכות כל עולמים, דכל עולמים שרש התהוותם הוא מבחי' המל', ונקראת אם כל חי לפי שהיא מקור כל החיים ומקור כל ההשפעות בכל העולמות, וכדאי' בפרדס בשער עה"כ ערך חוה שהיא ספי' המל' שנק' אם כל חי. והנה בכל יום הרי מדה זו מחדשת שפע האור והחסד עליון בכל העולמות, וזהו שאנו אומרים בברהמ"ז הזן את העולם כולו בטובו בחן בחסד כו' וכמארז"ל (ע"ז ג. ב) שלישיות הקב"ה יושב וזן את כל העולם כולו מקרני ראמים עד ביצי כנים, דהיינו מעולם הבריאה בג"ע העליון עד תחתית עולם העשי' בעולם השפל, שכל הנבראי' נכללים בכלל זה. דספי' המל' חלוקה מכל הספי' בזה דספי' המל' נאצלה בנקודה והט"ס שבה באות בסוד תוספות, דמספי' המל' שבחכ' נמשך להיות ספי' החכ' שבמל' ומספי' המל' שבבינה נמשך להיות ספי' הבינה שבמל' וכן כולם, והיינו דהאור והחיות מקבלת ספי' המל' מהספי' שלמע' ממנה, ושרש ההמשכה הוא מכתר עליון, וזהו"ע בנין המל' בר"ה, להיות שבר"ה נמשך בחי' כתר מל' דהיינו הרצון למלוכה, כידוע ומבואר במ"א באריכות, ולכן אז הוא עיקר המשכת האור בבחי' מל' (שזהו"ע הרצון למלוכה) ובכל ר"ה נמשך אור חדש מא"ס ב"ה למדת מלכותו ית' על כל השנה כולה להחיות עולמות בי"ע לזונם ולפרנסם, שאור וחיות זה הוא כולל חיות עולם שנה נפש של כל השנה כולה, אלא דבר"ה הוא בכסה עדיין שמכוסה ונעלם, וביוהכ"פ נמשך בבחי' המשכה וגילוי למעלה, ובסכות הוא ליום חגינו שנמשך בגילוי יותר אך בבחי' מקיף, ובשמע"צ נמשך בבחי' פנימי' שז"ע הקליטה דשמע"צ, ואח"כ נמשך ע"י בחי' מל' בכל יום ויום בגילוי למטה בעולמות בי"ע. וזהו בחי' המשכת החסד עליון שנמשך מבחי' הכתר בחי' חסדים דעתיק בבחי' מל' בר"ה ויוהכ"פ ומבחי' מל' נמשך בכל העולמות.

קיצור. אצי' ספי' המל' בסוד שרש ונקודה א' ובר"ה בנין המל' שמקבלת מהט"ס שלמעלה ושרש ההמשכה מכתר מל', שבר"ה עדיין מכוסה וביוהכ"פ מתגלה ובסכות במקיף ובשמע"צ בקליטה ונמשך ע"י ספי' המל'.

פרק ב. והנה שרש ההמשכה שנמשך בספי' המל' מכתר מל' בר"ה שהוא האור והחיות מבחי' חסד דעתיק שנמשך בבחי' מל', ה"ה בחי' אור כללי ולא נתחלק לפרטים כלל וא"א שיתקבל אל המקבלים, ובכדי שיתקבל האור במקבלים זהו ע"י בחי' ה"ג דעתיק, שהם המחלקים את החסד לחלקים, שעי"ז יתקיים עיקר אמיתת החסד שעי"ז יוכלו הנבראים לקבל את החסד, וכענין גבורות גשמים שיורדין בגבו' שמתחלקים טיפין טיפין וזהו תכלית ואמיתית החסד שעי"ז דוקא והרוה את הארץ והולידה והצמיחה, וכן בכחות הנפש באדם, דהקול היוצא מהבל הלב הוא קול פשוט ומתחלק לאותי' בה' מוצאות הפה אחה"ע מהגרון גיכ"ק מהחיך כו' והיינו ע"י ה"ג מנצפ"ך מקור הדבור, וכדאיתא בהקדמת הזהר בענין כוס ישועות אשא, כוס של ברכה אצטריך למחוי על חמש אצבעין, ומבו' שם שהן בחי' ה"ג, והם דוקא נק' ישועות וכאמרו ואינון חמש איקרין ישועות, וע"ש בפי' הרמ"ז שהן ה"ג הנמשכו' מיסוד דעתיק. וזהו שנק' הה"ג ה' אצבעות, דכמו עד"מ היד הנה קודם התחלקותה לה' אצבעות הרי הכח כלול בה ביחד בלי התחלקות, וכשמתחלקת לה' אצבעות מתחלק כח ההוא שיהי' לכל אצבע כח פרטי מצומצם בפ"ע זו זרת וזו קמיצה כו' וכדאי' בגמ' (כתובות ה. א ושם) דכל חדא וחדא למילתי' עבידא והתחלקות זו היא בחי' גבורות. אך ה"ג אלו הן אמיתי' החסד, שהרי היד אם לא הי' בה חלוק האצבעות לא הי' יכול לעשות בה מלאכה ופעולה ולא לכתוב שכל פעולות אלו נעשות דוקא ע"י האצבעות, נמצא שהגם שהיד עצמה היא כללות הכח מ"מ אם לא ע"י ה"ג דחילוק האצבעות לא הי' יכול להיות פעולה והשפעה מהכח שביד, וא"כ הרי ה"ג אלו הן שלמות פעולת החסד וכענין גבורות גשמים הנ"ל. וזהו"ע מה שנק' גבורות הנ"ל בשם ישועות, דזהו ג"כ שכוס של ברכה צ"ל על ה' אצבעין דוקא. ומכש"כ בבחי' עתיק שהה"ג דשם הן ודאי כלולות ומיוחדות בהה"ח, דהא לית שמאלא בהאי עתיקא, ולכן מהן מיתוק כל הגבורות שלמטה, וכידוע מענין אין הדינין נמתקין אלא בשרשן, וכמ"ש בפע"ח בכוונת השופר, ואעפ"כ נקרא ה"ג שבהן וע"י נמשך שלימות פעולת הה"ח שתתחלק השפע בכדי שתוכל להתקבל אל הנבראים, וגם עי"ז נמשך החסד לכאו"א מהנבראים בפרט. דהנה בחי' החסד שנמשך בראש השנה ויום הכפורים מבחי' ה"ח דעתיק הוא בחינת המשכת חסד כללי לכללות העולם, והה"ג דעתיק שנמשכי' בנעילה הוא שמתחלק בחי' החסד לכל נברא בפרט כמה מן החסד יומשך לכאו"א, וגם עי"ז נמשך החותם שלא תומשך השפע ותתפשט יותר מדאי למקום שאין צריך, והיינו שלא תחי' יניקת החיצונים, דע"י שנמשך החסד לכאו"א ע"י בחינת הה"ג, שבאה השפעת החסד בבחינת הגבלה, ממילא לא תהי' מזה יניקת החיצוני', דדוקא כשהאור הוא בבחי' בל"ג אז יתפשט ביותר ויכול להיות שיומשך גם למקום שאינו ראוי, אבל כשהוא בבחי' הגבלה אינו נמשך למקום שאינו ראוי. וזהו ג"כ ענין הה"ג, דבכל א' וא' לא תהי' יניקת החיצונים מהשפעת החסד שנמשך אליו. וזהו ענין החותם דנעילה שהיינו מה שנחתם ונחלק השפעת החסד בפרט לכל אחד ואחד.

קיצור. ה"ג דעתיק מחלקות השפע שנמשך במל', גבורות גשמים, ה' מוצאות מחלקים הקול, ה' אצבעות מחלקי' כח הכללי ועל ידן הן הפעולות, כוס ישועות דיתבא על ה' אצבעין, החותם בכדי שהשפע יגיע למקום הראוי ולכל א' בפרט.