קונטרס ומעין מבית ה'/מאמר כד

קונטרס ומעין מבית ה'
מכתב כ"ק אדמו"ר (מוהריי"צ) נ"ע • מבוא • מפתח
גוף הקונטרס
מאמר א • מאמר ב • מאמר ג • מאמר ד • מאמר ה • מאמר ו • מאמר ז • מאמר ח • מאמר ט • מאמר י • מאמר יא • מאמר יב • מאמר יג • מאמר יד • מאמר טו • מאמר טז • מאמר יז • מאמר יח • מאמר יט • מאמר כ • מאמר כא • מאמר כב • מאמר כג • מאמר כד • מאמר כה • מאמר כו • מאמר כז • מאמר כח

מאמר כד.

פרק א. והנה אור החסד והחיות בההשפעה שנקצבה לו לאדם בר"ה בכל מיני טוב בבני חיי ומזוני הוא מאתו ית', וחיינו דגוף ועצם השפע הוא מעתיקא קדישא שהוא פנימי' ועצמי' א"ס, ובא ע"י התעוררות הע"ס דאצי' דלשם מגעת העבודה דנש"י בתומ"צ. דהנה האור והשפע שנקצב לו להאדם בר"ה ונחתם ביוהכ"פ הוא לפי עבודתו בתומ"צ בשנה העברה, וכמ"ש כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב ופירושו כי החק הנקצב לישראל בר"ה ויוהכ"פ תלוי במשפט, והמשפט הוא בזה כמה אור וגילוי אלקות, שהו"ע אלקי יעקב, המשיך בשנה העברה, וכן תלוי באופן התשובה בעבודה דחדש אלול שהוא חדש הרחמים שמאירים אז י"ג מדה"ר והוא זמן עת רצון ונקל יותר ענין התשובה, ואח"כ בימי הסליחות שהם זמני עת רצון עוד יותר מחדש אלול, וכמאמר הידוע מרבינו בשם הבעש"ט נ"ע דבימי אלול אז מאירים יגמה"ר לעורר דין וחשבון, והמשל בזה סוחר גדול שמוכר סחורתו בהקפה הנה בסוף השנה מעורר את הקונים לעשות חשבון כמה נמכר וכמה שלמו וכמה עוד חייבים לשלם ומעורר לשלם את המגיע, והסוחר עצמו בשמחה גדולה שמכר סחורה הרבה ובמקחים טובים והיתה לו פרנסה מרובה, אבל עם זה תובע את קוניו לשלם המגיע מהם ומזכירם אשר לקיחת סחורה בהקפה בשנה הבאה תלוי בזריזות פרעון החובות מהעבר וקובע זמן במשך כשלשה שבועות, שמחתו וצחילת פני הסוחר מועיל לקונים שעמלים בעמל רב וביגיעה עצומה לשלם חובותיהם, ובכלות מועד הקצוב בא הסוחר הגדול לעשות חשבון מכל החובות וכשרואה עמל הקונים ויגיעתם העצומה לפרוע חובותיהם ומכיר שבאמת חפצו לפרוע אבל עניים המה ואין ידם משגת, אזי עושה חסד עמהם וסולח ומוחל להם מה שא"א להם לשלם ומגביל להם איזה זמן להכין עצמם לההקפה דסחורה חדשה, והם ימי הסליחות, דכאשר העבודה דימי אלול היא עבודה שלמה בתשובה מעומקא דליבא הנה בימי הסליחות מתקבלת תשובתו בקבלה טובה על להבא, אשר ככל התשובה דאלול וימי הסליחות וקבלת עול מלכותו ית' בר"ה הנה לפי ערך זה נקצב לו החסד בבני חיי ומזוני בר"ה ונחתם ביוהכ"פ, אבל חסד זה הוא עדיין חסד פשוט וגם שרשי החסד דעשי' הכלול במל' דאצי' הוא רוחני עדיין, ובכדי שיבא בגשמי' העוה"ז הוא ע"י התלבשות בכלים ולבושים דבי"ע ואח"כ בהמזלות דכל אופני ההתלבשות האלו הוא מחסד ה' עלינו להשפיע לנו שפע חיות כפי ערכנו ומהותנו, מה שיהי' טוב לנו שנוכל לקבל שבשביל זה מתצמצם ומתלבש החסד בכל ההתלבשות הנ"ל, וכמו עד"מ אב הרוצה לשעשע את בנו, ה"ה מצמצם א"ע ומתלבש בענינים קטנים מאד, שהן לפ"ע הקטנות של הבן, כמו לשחק עמו באגוזים ועוד בקליפות האגוזים, כי הבן מצד קטנות שלו אינו מכיר בהטוב שבהפרי שבתוכה כלל, רק הקליפה תהי' לו לטוב ולחסד בהיותו יכול לגלגלה וכדומה, ובדוגמא כזאת מפני חסד ה' עלינו מתצמצם האור האלקי ומתלבש בכמה לבושים עד הלבושים הגסים דמזלות הנ"ל, בכדי שיתהווה בחי' חסד גשמי לפי"ע הנבראים מה שטוב להם, והכוונה פנימי' בזה היא אשר נש"י ע"י עבודתם בתומ"צ יבררו את ניצוץ הטוב שבדבר הגשמי ויזככוהו ויעלוהו לשרשו ומקורו, אשר עי"ז נעשה בירור כללי בכללות העוה"ז אשר הוא תכלית כל העולמות וכל ההשתלשלות, ומהאי טעמא הנה רוב סוגי התורה והמצוה נתלבשו בדברים גשמי', דהנה עיקר ענין לימוד התורה הוא שיהי' מובן ומושג בשכל הטבעי והאנושי, וגם אפילו פנימי' התורה בהבנת והשגת אלקות בענין יחודו ואחדותו ית' וכן בענין גדולתו במה רבו מעשיך ה' ובמה גדלו מעשיך ה' ובריבוי העולמות ופרצופים העליונים, הנה העיקר הוא שיבאר ויסביר הענינים לעצמו עד אשר ישיגם בהשגה שכלית בשכל אנושי, וכן בענין המצות הרי גם המצות דחובת המוח בידיעת אלקו', כמא' שיש שם מצוי ראשון ממציא כל נמצא וכל הנמצאים בשמים ובארץ ומה שביניהם הם מאמיתית המצאו, וחובות הלב באהוי"ר הרי מעיקרי המצוה שתהי' השגת אלקו' נתפסת במוחו הגשמי והאהוי"ר יהיו נרגשים בבשר חלב ממש, דכל העבודות האלו הם דוקא בעוה"ז שהוא עולם גשמי, ומטעם זה נתנו ההשפעות בגשמי' עוה"ז בכדי לעבוד בהן את ה' כפי דיני התורה והמצוה.

קיצור. השפע בחסד הנקצב הוא מעתיקא, אבל בא ע"י התעוררות הע"ס דאצי' דלשם מגיע עבודת הנבראים ומחסורם, דלפי"ע העבודה בשנה העברה כן היא קצבת שנה הבאה, ותלוי' בתשובה דאלול ועבודה דימי הסליחות והקב"ע דר"ה. המשל מהסוחר וקוניו, הכוונה פנימי' בשפע הגשמי היא בשביל קיום התומ"צ.

פרק ב. והנה מהמבואר בארוכה מובן היטב דהעיקר הוא האלקו' והמזלות הם רק לבושים ושלוחי השפע לבד ואין בהם ממש מצד עצמם, אבל המשתחוה ועובד אותם, ה"ז שמחשב אותם לדבר עיקרי בההשפעה שהן המה המשפיעים מצד עצמם, ה"ז כפירה ר"ל בהשגחת אלקות ובהשפעת החיות מאתו ית', ומחשב את המזלות למשפיעים דמשו"ז משתחוה להם ה"ז ע"ז ממש, וכ"ז הוא מפני שהמזלות הם בבחי' לבוש שק, שמסתירים מאד על האור האלקי שאינו מאיר בגילוי כלל ומתלבש ע"י ההשפעה בלבושי הטבע, משו"ז יש להם מקום לדמות שההשפעה היא מהמזלות, שאם לא הי' האור האלקי מוסתר ונעלם כ"כ, היו הכל יודעים שההשפעה מאת ה' היא, רק מפני ריבוי ההעלמות וההסתרים הנעשים ע"י לבושי המזלות הנה משו"ז טעו הטועים לחשוב גם את הלבושים למציאות דבר מה, אמנם בשביל הנהגת העולם כפי רצונו ית' שיהי' גשמי וההתהוות והחיות יהי' בדרך העלם והסתר הבורא מהנברא, הי' צ"ל ההתלבשות הנ"ל בשביל זה גופא שיתלבש החסד בלבושי הטבע ויהי' לפי"ע הנבראים שלמטה, דאם הי' האלקו' מאיר בגילוי שלא הי' מוסתר בלבושים הנ"ל, היתה ההשפעה למע' מהטבע ולא היו נבראים שבטבע יכולים לקבל ההשפעה דהיינו טוב כזה שאינו לפי ערכם, ומשו"ז צ"ל ההתלבשות בלבושים הנ"ל, רק צריכים לידע שזהו החסד עליון הנקצב לנו מאת ה' דוקא הוא אשר נתלבש בלבושים הנ"ל אשר זה עצמו הוא מחסד ה' עלינו, וממוצא דבר אנו יודעים דכל ענין ההתלבשות בהמזלות והשרים העליונים שייך רק בעולם העשי', כי ההתלבשות היא ג"כ בסדר והדרגה דתחלה מתלבש האור בלבושי עולם הבריאה ונת"ל (מאמר כג פרק ב) דשם עדיין החסד בבחי' רוחני לגבי למטה, לפי ששם מאיר עדיין הגילוי אור דאצי' וממילא אינו בבחי' מציאות עדיין כנ"ל, ומתלבש אח"כ בלבושי היצי' ועשי', ובעולם העשי' שהוא העולם שלמטה מכולם, שם מוסתר האור יותר אז הוא בערך שיתלבש בלבוש שק דהמזלות, דלמעלה מזה כמו בעולם יצי' שאין הוא מוסתר כ"כ א"א שיתלבש בלבושים אלו, כ"א כאשר יורד האור ומתלבש בלבושי עשי' שהוא מוסתר יותר אז יכול להתלבש ג"כ בלבושים אלו. וזהו דאי' בפע"ח דאל אד' שהוא שם דעשי' הוא בגימט' צו ואין צו אלא כו', לפי שכאשר נתלבש האור האלקי בלבושי עשי' יכול להתלבש בלבוש שק דמזלות עליונים שמעלימים ומסתירים מאד עד שיכול לדמות שהם המשפיעים מכח עצמם מפני שאין האלקות נראה ונגלה בגילוי כלל כנ"ל, ולכן אל אד' בגימט' צו ואין צו אלא כו', דהגם דאל אד' הם שמות קדושים אך לפי שעי"ז באה ההתלבשות בהמזלות שהם מסתירים לגמרי עד שנותן מקום לחשבם ולדמות שהם עצמם המשפיעים ולעבוד אותם משו"ז, לכן השם שעי"ז באה ההתלבשות הזאת הוא בגימט' צו כו', אמנם כבר נת"ל (פרק א) דבאמת התלבשות זו היא מחסדי ה' עלינו, לפי שע"י התלבשות זו בא החסד העליון בבחי' טוב וחסד גשמי. שבזה תלוי כל ענין העבודה להשלים הכוונה עליונה בענין הבריאה.

קיצור. המזלות הם רק שלוחים לגשם השפע הבא מאתו ית' והמשתחוה להם עובד ע"ז. בכדי שיהי' העולם והנהגתו כפי רצונו ית' בגשמי, הוא רק ע"י הסתר והעלם האור דשם דעשי' שהוא בגימט' צו, ולהיותו העלם גמור עד שטועים לחשוב את המזלות למציאות לכן הנה אין צו אלא ע"ז.