קונטרס ומעין מבית ה'/מאמר כו

קונטרס ומעין מבית ה'
מכתב כ"ק אדמו"ר (מוהריי"צ) נ"ע • מבוא • מפתח
גוף הקונטרס
מאמר א • מאמר ב • מאמר ג • מאמר ד • מאמר ה • מאמר ו • מאמר ז • מאמר ח • מאמר ט • מאמר י • מאמר יא • מאמר יב • מאמר יג • מאמר יד • מאמר טו • מאמר טז • מאמר יז • מאמר יח • מאמר יט • מאמר כ • מאמר כא • מאמר כב • מאמר כג • מאמר כד • מאמר כה • מאמר כו • מאמר כז • מאמר כח

מאמר כו.

פרק א. וזהו ומעין מבית ה' יצא והשקה את נחל השטים דהנה יש בקדושה ג"כ בחי' שטות וכמשארז"ל (כתובות יז. א) אהני' לי' שטותי' לסבא, ופי' וענין שטות זו הוא ענין שלמע' מטו"ד, וע"ד מה שכתוב (מ"ב ט. יא) מדוע בא המשוגע הזה שקראו לנביא משוגע, והיינו כי ענינו הוא היפך עה"ד טו"ר והיינו העדר ההרגש שמצד החושים הטבעי' שז"ע עה"ד, וכידוע שע"י חטא עה"ד נעשה ענין ההרגש וכמ"ש (בראשית ג. ז) וידעו כי ערומים הם, וכי מתחלה לא ידעו שהם ערומים אלא שמתחלה לא הרגישו זה ואח"כ הרגישו שהם ערומים וכמ"ש תחלה (בראשית ב. כה) ויהיו שניהם ערומים כו' ולא יתבששו והיינו שלא הרגישו זאת לחסרון ואח"כ וידעו כו' שהרגישו, וכמ"ש במו"נ (ח"א פ"ב) שהקשה לו חכם אחד איך ע"י החטא נתוספה לו מעלת הידיעה וההשכלה, כמ"ש (שם ג. ז) ותפקחנה עיני שניהם, ותירץ הוא ז"ל שידיעה זו אינה מעלה כלל דתחלה היתה ידיעתו בידיעות המושכלות ולא הי' לו כח להשתמש במפורסמות (היינו בנאה ומגונה) בשום פנים ואח"כ נחסרה מאתו ידיעת המושכלות ובא לידי דעת המפורסמות היינו הרגש הטבע בנאה ומגונה שזה ירידה גדולה ממעלתו. ובזוהר (ח"ג רסא. סע"ב) אי' ותפקחנה עיני שניהם בעיפושא דהאי עלמא מה דלא הוה קודם דהוו משגחין ופקחין לעילא, וכן הנביאים בעת שהגיעה עליהם הנבואה היו בבחי' הפשטת הגשמי' שבאו למעלת ומדרי' אדה"ר כמו שהי' קודם החטא, והיינו שנתבטלו אצלם החושים הטבעי' ולא הרגישו בענינים הגשמי'. וזהו ענין הפשטת הבגדים שהי' בנביאים בעת נבואתם וכמ"ש בשאול (ש"א יט. כד) ויפשט גם הוא בגדיו ויתנבא כו' ויפול ערום כו', וכמו אדה"ר קודם החטא שלא הרגיש כלל צורך בלבושים כמו"כ הנביאים בעת נבואתם לא ידעו ולא הכירו צורך ללבושים כלל מפני העדר הרגש הטבעי (וענין הפשטת הבגדים הו"ע הפשטת החושים הטבעי'), וזהו שקראו לנביא בשם משוגע מפני ביטול החושים הטבעי' דעה"ד, ועד"ז הוא ג"כ ענין אהני' לי' שטותי' לסבא, וכן מה שאמר עקביא בן מהללאל (עדיות פ"ה מ"ו) מוטב לי להקרא שוטה כל ימי ולא ליעשות שעה א' רשע כו' שז"ע שטות דקדושה שהוא ההיפך מהשטות דלעו"ז, דהשטות דלעו"ז הוא מה שעושה היפך הדעת וכמשנת"ל בכל אופני השטותים שמצד היצה"ר שמשטה ומטעה את האדם ומטהו מדרך האמת, והסיבה לזה הוא מצד הדעת וההרגש דעה"ד טו"ר שמכסה על האמת.

קיצור. ההשכלה הבאה בסבת חטא עה"ד היא ירידה מהמושכלות האלקי' לעיפושא דהאי עלמא הפשטת הבגדים בנביאים ואהני' לי' שטותי' לסבא הוא היציאה מהרגש החושים הטבעי', והיא העבודה שלמע' מטו"ד שנק' שטות דקדושה.

פרק ב. וביאור הענין הוא דהנה האלקים עשה את האדם ישר ומצד הכח וההרגש האלקי הניתן לו הי' צריך לידע ולהרגיש את האמת איך שכל טובו בעולם הוא בבחי' הטוב הרוחני ולעלות במעלת הדבקות באלקו' ובתורתו ובמצותיו ואיך שההיפך רע ומר בתכלית וככל החשבונות שנת"ל איך שהסתת היצר הוא שקר גמור ורע, דבאמת הי' צריך האדם להרגיש כ"ז מצד ההרגש אלקי שבו ומאין היא הסבה שנפתה להסתת היצר, אמנם זהו שגרם חטא דעה"ד טו"ר, דהנה גם קודם החטא הי' בו יצה"ר וכמארז"ל (ברכות סא. א) ע"פ וייצר בשני יודי"ן שני יצרים כו' אלא שאז הי' בו תוקף ההרגש האלקי עד שלא הרגיש ענינים הטבעי' וכנ"ל בשם המו"ן שהי' בו ידיעת המושכלות ולא הרגיש כלל ידיעת המפורסמות מפני תוקף ההרגש בעניני אלקות, ולאחר חטא עה"ד נעשה להיפך שנעשה בו תוקף ההרגש הטבעי, היינו שמרגיש מאד הטוב שבענינים הגשמי' וכל ענין טבעי וגשמי שבעולם הוא מרגיש מאד, וההרגש הזה הוא גורם לו העדר ההרגש האלקי לידע ולהרגיש אמיתת טובתו שנת"ל. וזהו"ע השטות שמצד היצה"ר, שמפני תוקף ההרגש בענינים הגשמי' הוא משטה א"ע ביותר ויותר הולך ויורד ר"ל ואינו מתנהג בדעת וחשבון אמיתי וזהו השטות דלעו"ז שהוא למטה מן הדעת, וההיפך מזה הוא השטות דקדושה שהוא ג"כ מה שמתנהג שלא ע"פ דעת וחשבון אלא שהוא למעלה מטו"ד, והיינו שאינו ע"פ הדעת וההרגש הטבעי דעה"ד טו"ר וגם אינו ע"פ הדעת דקדושה ג"כ, והיינו שאינו נכנס כלל בחשבונות ע"פ הדעת והשגה שצריך להיות כך וכך אלא עושה כל הדברים מצד תוקף הנפש שלמע' מטו"ד, וכידוע שבנשמות יש ב' מדרי' הא' כחות הגלוים של הנשמה שהן בחי' מוחין ומדות והב' הוא עצם הנשמה שלמע' מטו"ד, והנה בחי' זו שהיתה בהתגלות ובהתגברות באדה"ר קודם החטא שהי' כל עיונו באלקות שזהו מצד המוחין דנה"א שהיו מאירים בו בהתגלות, וכמו"כ יש נשמות שגם לאחר החטא לא ירדו ממדריגתן כ"כ ומאיר בהם אור נפשם האלקית ויש להם דעת והשגה באלקות ובזה כל עסקם תמיד ואינם שייכים לענינים אחרים להרגיש כ"כ את הטוב הטבעי הבהמי מעניני עוה"ז, והגם שאינו באופן כמו אדה"ר קודם החטא שלא הי' לו הרגש הטבעי כלל מ"מ אין בהם הרגש הטבעי כ"כ, ואינם נפתים בשטותי היצה"ר ויודעים ומשיגים את האמת כפי החשבונות הנ"ל.

קיצור. האלקי' נתן להאדם הרגש אלקי אשר מצד זה צריך לידע שטובתו האמיתי' היא בתו' ומצות והסתת היצה"ר שקר ורע, אמנם ההרגש הטבעי בסבת חטא עה"ד שומע לשטותי היצה"ר שלמטה מטו"ד, ושטות דקדושה למעלה מטו"ד. אלו שמאיר בהם אור נפשם האלקית.