קונטרס ומעין מבית ה'/מאמר י

קונטרס ומעין מבית ה'
מכתב כ"ק אדמו"ר (מוהריי"צ) נ"ע • מבוא • מפתח
גוף הקונטרס
מאמר א • מאמר ב • מאמר ג • מאמר ד • מאמר ה • מאמר ו • מאמר ז • מאמר ח • מאמר ט • מאמר י • מאמר יא • מאמר יב • מאמר יג • מאמר יד • מאמר טו • מאמר טז • מאמר יז • מאמר יח • מאמר יט • מאמר כ • מאמר כא • מאמר כב • מאמר כג • מאמר כד • מאמר כה • מאמר כו • מאמר כז • מאמר כח

מאמר י.

פרק א. וזהו דכתיב (דברים כט. יח) והתברך בלבבו לאמר שלום יהי' לי כי בשרירות לבי אלך שהעובר עבירה מתברך בלבבו שיהי' שלום לו בהשפעת החיות וכל הטוב, ואדרבא בריבוי ההשפעה, כי בשרירות לבי אלך דלפי שהולך בשרירות לבו שלא עפ"י התורה דוקא עי"ז ידמה בנפשו לקבל ריבוי השפעה מבחי' מקיף עליון שלא ע"פ חשבון כמו הקליפ' וסט"א, וזהו כי בשרירות לבי אלך, שהוא כמו נתינת טעם על והתברך כו' שלום יהי' כו' שעי"ז יקבל מבחי' המקיף שלא ע"י סדר השתל', למען ספות הרוה את הצמאה, דספות הוא לשון ריבוי, והיינו שבהרוה שהיא הסט"א נמשך ריבוי השפעה יותר (כנ"ל מאמר ט פרק ג) מכמו בהצמאה שהוא סטרא דקדושה שנמשכת ההשפעה ע"י סדר השתל' שהוא בבחי' גבול, אבל הרוה מקבלת מלמעלה מסדר השתל' בלי דין וחשבון, וע"ז אומר (שם כט. יט) לא יאבה ה' סלוח לו, דדוקא עכו"ם יכולים לקבל מבחי' המקיף שלא ע"י סדר השתל' אבל לא ישראל, כי ישראל הם בעצם מבחי' הפנימי' וכמ"ש (דברים לב. ט) כי חלק ה' עמו, וידוע דשם הוי' הוא בסדר השתלשלות י' בחכמה, ה' בבינה ו' בז"א ה' אחרונה במל', ובכל מקום שם הוי' הוא בבחי' הפנימי' דוקא, וכתיב (דברים יד. ב) ובך בחר ה', כי יעקב בחר לו יה (תהלים קלה. ד) וענין הבחירה הוא הבירור שמברר ובוחר בזה דוקא כדאיתא במד"ר (במדבר פ"כ) מלך שבירר לעצמו מנה ועמד אחד ואמר גנאי עלי' כלום יש לו חיים, ואלו (ישראל) חבלתו ונחלתו וסגולתו שנא' (דברים לב. ט) כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו (שמות יט. ה) והייתם לי סגולה, וזהו הבחירה מה שבירר ישראל לעצמו דזה שייך בבחי' פנימי' דוקא, וכמו"כ נש"י בחרו בה', וכמ"ש (איכה ג. כד) חלקי ה' אמרה נפשי, ואי' במד"ר (איכה ע"פ זה) ר' אבוה בשם ר' יוחנן אמר למלך שנכנס למדינה והיו עמו דוכסין ואיפרכין ואיסטרטילוטין והיו גדולי מדינה יושבים באמצע המדינה, חד אמר אנא נסיב דוכסין לגבי, חד אמר אנא נסיב איפרכין לגבי, וחד אמר אנא נסיב איסטרטילוטין לגבי, הי' פקח אחד לשם אמר אנא נסיב למלכא דכולהו מתחלפין ומלכא אינו מתחלף, כך עכו"ם מהן עובדין לחמה מהן עובדין ללבנה ומהן עובדין לעץ ואבן אבל ישראל אינן עובדין אלא להקב"ה הה"ד חלקי ה' אמרה נפשי. וזהו שהתורה ניתנה לנו, דאורייתא מחכמה נפקת, דענין התומ"צ הוא מצד הפנימי' ששם הוא החשבון והמדידה שצ"ל באופן כך וכך דוקא, וניתנה התורה לישראל דוקא לפי שהם מבחי' פנימי'.

קיצור. החוטא החושב דכשילך בשרירות לבו שלום יהי' לו בדוגמת הסט"א שמקבלת מהמקיף שפע מרובה טועה הוא, להיות דישראל הם מהפנימי', והיינו דהן בחירת העצמות כביכול בישראל והן בחירת ישראל בעצמות ב"ה הוא מצד הפנימיות.

פרק ב. ובאמת הנה בפנימי' ועצמות אוא"ס העיקר הן מקיימי תומ"צ, ומשנת"ל (מאמר ט פרק ג) דמבחי' המקיף יכולים הכל לקבל, גם הקליפות והסט"א, זהו בבחי' חיצוני' המקיף לבד, אבל בבחי' פנימי' המקיף שם הכוונה שיהי' קיום תומ"צ דוקא, וכדאי' במד"ר (בראשית פ"ב) והארץ היתה תהו ובהו אלו מעשיהן של רשעים ויאמר אלקים יהי אור אלו מעשיהן של צדיקים אבל איני יודע באיזה מהן חפץ אם במעשה אלו ואם במעשה אלו, כיון דכתיב וירא אלקים את האור כי טוב הוי במעשיהן של צדיקים חפץ ואינו חפץ במעשיהן של רשעים, וידוע דחפץ הוא פנימי' הרצון, ובבחי' פנימי' הרצון שהוא בחי' פנימי' המקיף חפץ במעשיהם של צדיקים דוקא, ומשם נמשך שרש ההמשכה בבחי' פנימי' שהוא בחי' סדר ההשתלשלות, דהגם דסדר ההשתלשלות שמהחכמה ולמטה הוא למטה במדרי' מבחי' המקיף שלמעלה מסדר השתל', הנה שרשו הוא למעלה מבחי' המקיף עליון, והיינו בבחי' פנימי' המקיף, ולפי זה מובן דנש"י שמקבלים ע"י תומ"צ מבחי' או"פ דסדר השתל' שרש ההמשכה הוא מבחי' פנימי' ועצמות למעלה באין ערוך מבחי' המקיף עליון. ויתרון המעלה בזה שהאור נמשך בבחי' פנימי' ומתאחד עמהם, דהנה הסט"א כשמגביהים א"ע לקבל מבחי' המקיף עליון הרי האור אינו מתאחד עמהם ח"ו שהרי אין קדש מתערב בחול, ובפרט שהוא אור מקיף הרי האור מובדל מהם לגמרי ואין להם שום שייכות אל האור כלל וכלל, אבל בנש"י הרי האור מאיר בבחי' פנימי' ממש ומתאחד עמהם וכמשנת"ל, וא"כ מובן דשרש ההמשכה הוא למעלה הרבה מבחי' המקיף. וזהו לא יאבה ה' סלוח לו דדוקא עכו"ם שהם מבחי' אחוריים וחיצוני' לבד לכן יכולים לקבל גם מבחי' חיצוני' המקיף שנמשכת להם ההשפעה משם, אבל לישראל אינו נמשך מבחי' זו דאחוריים כ"א מבחי' הפנימיות, ובפנימיות צריך להיות כלי הראוי דוקא לקבלת האור והחיות.

קיצור. בפנימי' אוא"ס העיקר הן מקיימי תומ"צ, קליפות וסט"א מקבלים מחיצוני' המקיף והאור מובדל מהם, ולישראל ההמשכה מפנימי' המקיף ובאה בהשתלשלות והאור מתאחד עמהם, ושרש ההמשכה מהעצמות שלמעלה מהמקיף.

פרק ג. והנה זהו הטעם מה שישראל נתונים בגלות ומוכנעים ומושפלים שזהו ע"י החטאים ועוונות, דבזמן שהיו עושים רצונו של מקום בקיום התומ"צ כמו בזמן הבית היו במעלה עליונה מאד והי' להם ריבוי השפעה בגשמיות שהיו איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו, ובזה"ג חסרים מכל טוב בגשמיות ונכנעים ומושפלים מאד שזהו בסבת החטאים ועוונות אשר מלא מזה בכל דברי הנביאים, ולכאורה אינו מובן למה אינם מקבלים השפעת חיותם מבחי' המקיף ששם אין החטא ועון תופס מקום כנ"ל, אלא זהו מפני שישראל הם בעצם בחי' פנימי' והשפעת החיות שלהם הוא מבחי' אור פנימי ע"י קיום התומ"צ, וכמ"ש (ויקרא כו. ג־ד) אם בחקתי תלכו וגו' ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה גו' שכל היעודים הגשמים הכל הוא ע"י קיום התומ"צ, וגם בזה יש ריבוי השפעה, דשרש אור פנימי הוא מבחי' פנימי' ועצמות אוא"ס, ולפעמים מאיר גילוי אור עליון יותר מבחי' עצמות אוא"ס בסדר השתל', וכמו בזמן הבית שהי' מאיר אז יותר מלמעלה מהשתל' בסדר השתלשלות ע"י העבודה דקיום התומ"צ בכלל וע"י עבודת הקרבנות בפרט, וממילא היתה ההשפעה בגשמי' ג"כ בריבוי יותר אבל מבחי' הפנימי' דוקא ושם מגיע ג"כ הצער ויסורים של ישראל, וכמ"ש (ישעי' סג. ט) בכל צרתם לו צר, ואיתא בזהר (ח"א קכ. ב) כתיב לא באלף וקרי בואו בגין דקוב"ה עמהון בעקו, לא באלף אתר עילאה יתיר (בחי' עתיק וכמ"ש בזח"ג באדר"ז רצב סע"ב אבל לע"ק סתימאה לא נתכנו) אע"ג דלאו בההוא אתר רוגזא ועקו להתם לעילא מטו עקתא דישראל. ובגמרא (חגיגה ה. ב) איתא ע"פ (ירמי' יג. יז) במסתרים תבכה נפשי מפני גוה, מקום יש לו להקב"ה ומסתרים שמו, מאי מפני גוה א"ר שמואל בר יצחק מפני גאותן של ישראל שניטלה מהן כו' ומי איכא בכי' קמי' קוב"ה והאמר רב פפא אין עצבות לפני הקב"ה כו' ל"ק הא בבתי גואי הא בבתי בראי ופרש"י בבתי גואי איכא דכתיב במסתרים, הרי דבבתי גואי דוקא דהיינו בבחי' פנימי' ועצמו' אוא"ס שם הבכי' כביכול על גאותן של ישראל שניטלה כו', והיינו מפני שנש"י יש להן שייכות לבחי' הפנימי' גם בבחי' עצמות אוא"ס דפנימי' חפצו ית' הוא במקיימי מצות דוקא, ולכן ע"י צעקה דכנס"י כשצועקים בעת צרתם מעוררים בחי' רחמים רבים עליהם, וכמו (שמות ב. כג) ויאנחו בנ"י מן העבודה ויזעקו שעי"ז היתה התחלת הגאולה, וכתיב (תהלים קז. יט) ויזעקו אל ה' בצר להם וכו' אלא שצ"ל הצעקה מעומקא דליבא דוקא שמגעת ומעוררת בבחי' פנימיות ועצמות אוא"ס ב"ה.

קיצור. בזמן הבית שהיו ישראל שלמים בקיום התומ"צ היו ישראל מושפעים בשפע רב בגשמיות נוסף על האלקות שהאיר בגילוי, ובזה"ג מפני החטאים ישראל הם בשפלות, ובכל צרתם לו צר שמגיע בפנימיות, וע"י תשובה מעומקא דליבא מעוררים את הפנימיות.