קונטרס ומעין מבית ה'/מאמר יז

קונטרס ומעין מבית ה'
מכתב כ"ק אדמו"ר (מוהריי"צ) נ"ע • מבוא • מפתח
גוף הקונטרס
מאמר א • מאמר ב • מאמר ג • מאמר ד • מאמר ה • מאמר ו • מאמר ז • מאמר ח • מאמר ט • מאמר י • מאמר יא • מאמר יב • מאמר יג • מאמר יד • מאמר טו • מאמר טז • מאמר יז • מאמר יח • מאמר יט • מאמר כ • מאמר כא • מאמר כב • מאמר כג • מאמר כד • מאמר כה • מאמר כו • מאמר כז • מאמר כח

מאמר יז.

פרק א. והנה הבעלי עסקים שעוסקים כל ימיהם בעסק משא ומתן ואינם שייכים לענינים אחרים, כמו להתאוות תאוה ולהתענג בתענוגים גשמי', אשר העסק במו"מ מצד עצמו הוא היתר, ויש בו צורך, וכמארז"ל במשנה (אבות פ"ב) יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ כו', אמנם יש בזה כמה שטותים מצד היצר המעבירים את האדם על דעתו ועל דעת קונו, והיינו ענין ריבוי הטרדא בעסק, שמוטרד בזה יומם ולילה עד שמונע אותו מלימוד התורה ומלהתפלל בצבור ולכוין פי' המלות ע"פ פשוט עכ"פ, מפני שמדמה בנפשו שעי"ז שיתעכב בתפלה לשמוע באזניו מה שהוא מוציא בפיו בכוונה פשוטה כנ"ל ולהתפלל בצבור ולהתעכב זמן בלימוד התורה עי"ז יפסיד שלא יקנה וימכור בעת ההיא, ובאמת זוהי שטות נפלא, דכאשר האדם ישים לבו ודעתו לראות את הנעשה אתו ובכללות העולם, הלא יראה לעינים אשר כמה פעמים ילך בדרכי המסחר וישמור הדברים בעתם ובזמנם ויתעסק הרבה ולא ירויח מאומה או גם יפסיד, ובמעט זמן ובמיעוט עסק ירויח, וא"כ מי יאמר אשר בהעכבה יפסיד אולי יותר טוב לפניו שלא ירבה בהתעסקו' ובעזה"י ירויח במעט זמן, וכאשר עוד יתבאר לקמן. ובפרט אם לא הי' שוכח על ה' אשר הוא הנותן לו כח לעשות חיל וברכת ה' דוקא היא תעשיר, ועצם העסק הוא רק בדרך עשיית כלי במה שתשרה הברכה, אבל העיקר הוא ברכת ה', א"כ הלא צריך להיות מסור לה' (דארף ער דאָך זיין איי בערגעגעבען דער עיקר צו אלקות) שהוא הזן ומפרנס אותו, ורק צריכים כלי לזה והוא העסק, אבל די במיעוט התעסקות ג"כ. והענין הוא דהנה כתיב (דברים טו. ח) וברכך ה' אלקיך בכל אשר תעשה, וצ"ל למה צריכים העשי' והעסק כלל מאחר שהברכה מאת ה' תבא א"כ גם בלי עסק והשתדלות כלל תבא ברכת ה', וממה שאומר בכל אשר תעשה משמע שצריך להיות עשי' ועסק. וביותר אינו מובן לפי משארז"ל (ביצה טז. א) כל מזונותיו של אדם קצובים לו מר"ה עד יוהכ"פ, וא"כ מהו הצורך לעסוק באיזה מו"מ או אומנות שעי"ז יתפרנס, הלא ודאי מה שנקצבה לו פרנסה בחסד עליון יומשך לו ולמה צריך עסק והשתדלות בזה. גם צ"ל משארז"ל (ר"ה טז. א) אדם נידון בכ"י ואיך יתווך זה עם מאמר הנ"ל דמזונותיו קצובים לו מר"ה כו', דודאי גם ר' יוסי שאומר דאדם נידון בכ"י מודה דהדין ומשפט הוא בר"ה ואז נקצב לו כל הצטרכותו בבני חיי ומזוני, וא"כ מהו"ע הדין ומשפט שבכל יום. וגם צ"ל מה שאנו מבקשים בכל יום בשמו"ע על פרנסה ורפואה וכו' הלא כ"ז נקצב מר"ה כו'. ובזהר (ח"ב סב. ב) איתא דרב ייבא סבא הי' מתפלל בכל יום קודם האכילה על מזונו שינתן לו, גם אף שהי' מזונו כבר מוכן לפניו. דאע"ג דהוה לי' למיכלא לא הוי מתקן לי' עד דשאיל לי' מבי מלכא בצלותא, וצ"ל מהו"ע תפלה זו.

קיצור. שטותי בעלי העסקים שאינם קובעים עתים לתו' ומהם שבלתי מתפללים בצבור, שוכחים על העיקר דברכת ה' היא תעשיר, סתירת המאמרים דמזונות קצובים מר"ה ואדם נידון בכל יום.