קונטרס ומעין מבית ה'/מאמר כא

קונטרס ומעין מבית ה'
מכתב כ"ק אדמו"ר (מוהריי"צ) נ"ע • מבוא • מפתח
גוף הקונטרס
מאמר א • מאמר ב • מאמר ג • מאמר ד • מאמר ה • מאמר ו • מאמר ז • מאמר ח • מאמר ט • מאמר י • מאמר יא • מאמר יב • מאמר יג • מאמר יד • מאמר טו • מאמר טז • מאמר יז • מאמר יח • מאמר יט • מאמר כ • מאמר כא • מאמר כב • מאמר כג • מאמר כד • מאמר כה • מאמר כו • מאמר כז • מאמר כח

מאמר כא.

פרק א. אמנם דעת רבנן בענין הדין ומשפט דמזונותיו של אדם קצובין לו מר"ה וכל צרכיו של האדם ובני ביתו בבני חיי ומזוני הם בכלל המזונות, וס"ל דגז"ד של אדם נחתם ביוהכ"פ (שם בגמרא) דבר"ה ויוהכ"פ נגמר פרטי עניני האדם על כל השנה לחיים או כו' וכן לכל המאורעות שלו, א"כ לפ"ז א"א לומר שבהחסד עליון הנקצב לו בר"ה ויוהכ"פ לא נצטייר מעניני עוה"ז כלל, דא"כ מחו"ע שנכתב ונחתם ומהו"ע שנגמר כל מה שיארע לו, אלא בהכרח לומר דבהחסד שנקצב לו ניתן תואר ותמונה ממה שיומשך מזה בעוה"ז, ולכאו' אין זה מובן והלא אין ערוך עשי' לגבי אצילות וא"כ איך בהחסד שנמשך למל' דאצי' יהי' בו תואר וציור מעניני עוה"ז. אך הענין יובן ע"פ מה דאי' בתו"א (פ' וירא ד"ה פתח אליהו) דיותר ממה שאין ערוך עשי' לגבי אצי' אין ערוך אצי' לגבי אוא"ס עצומ"ה, דהנה הגם שנת"ל (מאמר יט פרק א) דאצי' מובדל מעולמות בי"ע, מ"מ הרי אצי' הוא ג"כ עולם ויש בו ע"ס בבחי' אורות וכלים. והגם שהוא אלקו' ממש מ"מ נק' אלקות ולא אלק' שמורה על העצמו', אבל אלקו' פי' געטליך, דהיינו שהוא התפשטות הארה לבד, ומשו"ז שייך שם ע"ס ובפרט בהכלים שהם בבחי' מציאות ספי' חכמה וחסד, ולכן הנה מע"ס דאצי' נמשכים ע"ס דבי"ע בדרך השתלשלות עו"ע שיש להם ערך ושייכות זה לזה, דהשתל' והתהוות חכמה דעשי' מחכ' דאצי' הוא עד"מ משארז"ל (ב"ר פ' יו"ד) אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה המכה בו ואומר גדל כו' וגבוה מעל גבוה וגבוה עליהם דכל הענינים שישנם בעשב ופרי הגשמי' הרי ישנם במזל הרוחני ובכל הדרגות דגבוה מעל גבוה. והנה התפוח הגשמי יש בו מתיקות גשמי האם נאמר שיש בכח הצומח שבארץ ג"כ מתיקות, ופשיטא שא"א לומר כן על המזל הרוחני ועל הדרגות דגבוה מעל גבוה שאינם בערך ומהות זה, ובאמת הנה הטעמים דמתיקות ומרירות גשמי' נמשכים משרשם בחסד וגבו', שהמתיקות נמשך מהחסד ומרירות מגבורה, והרי חו"ג הן ענינים רוחני', רק שבהשתלשלות וסדר ירידת המדרי' מדרי' אחר מדרי' נתגשמו עד שנמשך מבחי' החסד מתיקות, עם היות שאין ערוך אליו מ"מ הוא ממזגו ותכונתו, וכמו שרואים כמה מיני עריבות ומתיקות ברוחני', וכמו תענוג של דבר חכמה הוא ג"כ מתיקות, וכן תענוג של ניגון שהוא למטה במדרי' ממנו, ולכן בכמה ירידות והשתל' נעשה מתיקות גשמי ממש, וכן הוא הענין בחכמה שיש בה ג"כ גבוה מעל גבוה, והחכ' שבע"ס דעשי' יש לה ג"כ ערך ויחוס לחכ' דאצי', דע"י ריבוי רבבות השתל' מדרי' נמשך מחכ' דאצי' חכ' דעשי', והגם דאצי' מובדל מבי"ע ואיך הוא בדרך השתל' עו"ע, הענין הוא דההשתל' זאת אינה כמו ההשתלשלות בעולם אצי' גופא בהע"ס שבו, או בעולם הבריאה ושארי העולמות בסדר ההשתל' שבאותו העולם, אלא שההשתלשלות מאצי' לבריאה הוא ע"י הפרסא, דענין הפרסא הוא כמו המשל אל השכל, שהמשל הוא דבר זר מהשכל, ולכן הוא מעלים עליו לגמרי עד שיש כאלו שאינם מבינים כלל שיש בזה איזה נמשל, אמנם אח"כ כשמתגלה השכל מן המשל ודאי שאינו במהות אור השכל כמו שהי' קודם שנתלבש במשל, ומ"מ הרי אינו שכל אחר, וה"ה אותו השכל שנתלבש בהמשל אלא שהוא באופן ומהות אחר, וכמו"כ הו"ע הפרסא שמעלים ומסתיר על בחי' חכ' דאצי' וכשנעשה בחי' חכ' דברי' ע"י הפרסא הוא כמו אור השכל שמתגלה ע"י המשל, ה"ה אור של תולדה, והיינו אור שנתחדש בעולם הבריאה, לפי שאינו כלל כמו אופן החכ' שהיא באצי', אבל מ"מ ג"כ אינה מהות ודבר אחר לגמרי שה"ה המשכה והתהוות מבחי' חכ' דאצי' אלא שהוא אופן אחר, ואינו דומה כמו חכ' דאצי' לגבי אוא"ס, דבאוא"ס עצומ"ה הרי לא יש שם בחי' חכ' כלל ואינו מגדר החכ' כלל, וא"כ בחי' חכ' דאצי' הוא באין ערוך ממש לגבי אוא"ס אבל באצי' הרי כבר יש בחי' חכ', וא"כ בחי' חכ' דבריאה וכמו"כ חכ' דעשי' אינו בבחי' אין ערוך לגמרי, אלא שחכמה דאצי' מובדלת מחכ' דבריאה ולכן הנה התהוותם הוא ע"י הפרסא דהיינו שבא באופן אחר מבחי' חכ' דאצי', אבל מ"מ יש להם ערך ויחס אל חכ' דאצילות.

קיצור. בעולם אצי' ע"ס אורות וכלים, חכ' דעשי' לגבי חכ' דאצי' כערך מתיקות גשמי לגבי חסד הרוחני ועם זה משתלשל ממנו, השתל' דבי"ע מאצי' הוא ע"י הפרסא כדוגמת השכל המתגלה מהמשל, אצי' מובדל מבי"ע ויש להן יחס אליו.

פרק ב. וזהו שאמר רבינו נ"ע דיותר ממה שאין ערוך עשי' לגבי אצי' אין ערוך אצי' לגבי אוא"ס, דבאוא"ס עצומ"ה לא יש כלל ענין הספי' והע"ס דאצי' הן כמהות חדש ממש, ולכן התהוות ע"ס דאצי' מאוא"ס הוא ע"י צמצום ומקו"פ, שהו"ע התעלמות אור הראשון לגמרי, ואז נעשה דבר שאינו ממהות אור הראשון כלל, אבל עשי' לגבי אצי' יש לה ערך ויחס מאחר שגם באצי' יש מציאות בחינת חכ', וא"כ א"א לומר דחכ' דבי"ע הוא מהות חדש ממש שהרי כבר יש בחי' חכ' גם באצי', ובהכרח שגם בחי' חכ' דבי"ע כלולה בחכ' דאצי' מאחר שהיא ג"כ בחי' חכמה, ורק שהיא בחי' ומדרי' עליונה וידוע דכל מדרי' עליונה כוללת בתוכה כל מה שלמטה ממנה, והתהוות החכ' דבי"ע מחכ' דאצי' הוא בדרך השתל' עו"ע, אלא שחכ' דבי"ע נק' אור של תולדה ואור חדש, וטעם הדבר הוא לפי שהוא באופן אחר מבחי' חכ' דאצי' ונתהווה בבי"ע ע"י הפרסא, דענין הפרסא הוא כמו המשל כנ"ל שהמשל הוא באמת דבר אחר לגמרי מהנמשל, וכמו"כ הו"ע הפרסא שהוא דבר אחר לגמרי שאינו בחי' אצי' ועי"ז נמצא בחי' חכמה בבי"ע, הרי זהו שנתחדש בחי' החכ' ע"י דבר זר לגמרי ומשו"ז נק' התחדשות, אבל מ"מ בעצם הרי החכ' אינה דבר חדש היינו שיחי' דבר אחר לגמרי, ולכן ההתהוות הוא ע"י הפרסא שאינו דומה לענין הצמצום, דענין הצמצום הוא סילוק והעלם אור הראשון, אבל הפרסא הרי האור הראשון (שהוא בחי' החכ' דאצי') מתלבש ומתעלם בהפרסא להוות בחי' חכ' בבריאה, וכמו בהמשל הרי הנמשל מלובש ממש בהמשל וממנו מתחדש השכל אצל המקבל, וכמו"כ בחי' חכ' דאצי' מלובשת ממש בהפרסא ומזה מתחדש בחי' חכ' בבריאה, וממילא יש לחכמה דבריאה איזה ערך לחכ' דאצי', וכמו"כ יש לחכ' דעשי' ג"כ איזה ערך משום דהכל הוא בחי' השתל' עו"ע. וכמו שהוא בחכמה דעשי' לגבי חכ' עילאה דאצי', כמו"כ הוא בבחי' חסד דעשי' שהוא בבחי' השתל' מבחי' חסד עליון דאצי', וא"כ כיון שבחי' חסד דעשי' מושרש ממש בחסד דאצי' כמו עד"מ - להבדיל אלף הבדלות - מתיקות התפוח שמושרש בהמזל הרוחני, ובשרש שרשן החסד הרוחני, והרי מחסד דעשי' נמשכים ונשפעים עניני עוה"ז ממש וחיות כל עוה"ז הגשמי' א"כ גם בחסד עליון דאצי' הנקצב לכל אדם בר"ה ויוהכ"פ שפיר מושרשים ממש כל ההשפעות גשמי' הנמשכים מחסד דעשי', דמאחר דחסד דעשי' מושרש בחסד דאצי' א"כ הרי גם כל הדברים הנמשכים מבחי' חסד דעשי' מושרשים ג"כ בבחי' חסד דאצי', והיינו דבחי' חסד דאצי' כבר כוללת בעצמה כל שרשי הדברים הנמשכים מבחי' חסד דעשי'. וזהו"ע מה שאדם נידון על כל הדברים והמאורעות של כל השנה בר"ה ויוהכ"פ, לפי שבחי' החסד שנקצב לו בר"ה ויוהכ"פ שנמשך לבחי' מל' דאצי' ה"ה כולל כל הדברים שיסתעפו ממנו.

קיצור. אצי' אין ערוך אל העצמות דאין שם ענין הספירות כמו באצי' והתהוות הע"ס דאצי' הוא ע"י הצמצום וסילוק, והתהוות הע"ם דבי"ע מאצי' הוא ע"י הפרסא, ובחסד דעשי' ישנם המקורים דענינים גשמי' א"כ יש להם יחס לחסד וחכמה דאצילות.