קונטרס ומעין מבית ה'/מאמר כז

קונטרס ומעין מבית ה'
מכתב כ"ק אדמו"ר (מוהריי"צ) נ"ע • מבוא • מפתח
גוף הקונטרס
מאמר א • מאמר ב • מאמר ג • מאמר ד • מאמר ה • מאמר ו • מאמר ז • מאמר ח • מאמר ט • מאמר י • מאמר יא • מאמר יב • מאמר יג • מאמר יד • מאמר טו • מאמר טז • מאמר יז • מאמר יח • מאמר יט • מאמר כ • מאמר כא • מאמר כב • מאמר כג • מאמר כד • מאמר כה • מאמר כו • מאמר כז • מאמר כח

מאמר כז.

פרק א. והנה אלו אשר אור נפשם האלקית מאיר בהם בגילוי ויש להם דעת והשגה באלקות והעיקר שהם בעלי עבודה והיינו דאין זה מה שהם בעלי ידיעה והשגה באלקו' אלא שהם בעלי עבודה, אשר מכל דבר השגה יש להם תועלת בעבודה בפועל, וההרגש האלקי מתגבר על ההרגש הטבעי דלא זו בלבד שאינם נפתים בשטותי היצה"ר אלא עוד זאת מתחדש אצלם עניני ביאורים והסברים שכלי' בחשבונות הנ"ל (מאמר א פרק ג־ד) במעלות מין אנושי ובתכלית בריאתו בעולם, וטעם הדבר הוא לפי שהם בעלי עבודה ומזדככים מזמן לזמן בעילוי אחר עילוי בהגברת הצורה על החומר, אבל מי שאין אור נשמתו מאיר בו בגילוי כ"כ ונפתה בפיתוי היצר, זאת היא עצתו שלא לבא כלל לידי חשבונות פרטי' אלא לעמוד נגד כל מונע ומעכב בתוקף גדול מצד הבחי' הב' שבנפש והוא בחי' עצם הנשמה שלמע' מטו"ד. דהנה שכל ומדות הן רק כחות הנפש ולא העצם אבל עצם הנשמה למעלה מבחי' השכל ועז"ן (שמות לד. ט) כי עם קשה עורף הוא וסלחת דמה שהם קשה עורף הוא למעליותא (דמשו"ז הוא טעם שבשביל זה תהי' הסליחה) והיינו התוקף שיש בנשמות להיות סו"מ ועש"ט בלי שום טעם ובלי שום טענה ומענה כלל, וכמו העיקש הוא שאינו מתנהג ע"פ הטעם ואנו רואים בחוש שהעיקש רצונו חזק ביותר הרבה מזה שמתנהג ע"פ השכל, דזה שמתנהג ע"פ השכל הרי רצונותיו הן ע"פ הדעת וחיוב שכלי, וכידוע שהשכל מחליש את הרצון ומגביל אותו כמה יתפשט אבל הרצון שאינו ע"פ השכל הוא מתפשט ביותר בלי הגבלה. וזהו שהעיקש רצונו בתוקף ביותר. וכמו"כ יש בנש"י ענין העקשות בקדושה בתוקף גדול וכמו במס"נ על קדה"ש שיהרג ולא יעבור ח"ו, וכן יכול להיות בכל דבר להיות בתוקף גדול שלא ללכת בדרכי היצה"ר והנה"ב ולא להמשך אחרי תאוות לבו, אחרי שיודע כלל הדבר שכל התאוות והתענוגים הגשמי' המה תועבת ה' אשר שנא, ובפרט דבר איסור ורע ממש אינו נכנס כלל בטענות וחשבונות בזה, וכמו"כ אחרי שיודע שצריך להתפלל ולשמוע פי' המלות עכ"פ ולקבוע עתים לתורה, אינו נכנס כלל בשום טענה ומענה ואינו מביט כלל אם יפסיד או לא יפסיד, להיות כי מוחלט אצלו בהחלט גמור אשר הוא צריך לעשות את שלו המצווה עליו ע"פ התורה והמצוה ולעמוד חזק נגד תאוות הנה"ב שלא לעשות מה שמתאוה לבו בשום אופן בכח ותוקף גדול, והו"ע בחי' השטות דקדושה שהוא היפך הדעת דעה"ד טו"ר וגם לא ע"פ הדעת דקדושה כ"א בהתוקף שמצד עצם הנשמה ואז יוכשר אח"כ לבחי' הדעת דקדושה, כי ע"י שיתנהג בבחי' התוקף שמצד עצם הנשמה יפעול עי"ז חלישות ההרגש הטבעי דנה"ב וגם שיהי' התגלות הכחות דנה"א, וממילא יכול להיות אח"כ בחי' הדעת וההרגש אלקי בנפשו לעשות מעשיו בהשכל ע"פ הדעת והחשבונות שנתבארו לעיל.

קיצור. מי שאור נפשו האלקי' בלתי מאיר לו בגילוי, צריך בקבלת עול לעורר את תוקף ההתקשרות שבנפשו לה' ולתומ"צ בלי חשבונות פרטים. שכל מחליש את הרצון, מעלת העקשות ברצון בלתי מוגבל, עקשות דקדושה בקביעות עתים לתורה ובהידור מצוה מחליש את ההרגש הטבעי.

פרק ב. וזהו ומעין מבית ה' יצא, דהנה מעין הוא בחי' חכמה וכמ"ש בס' קהלת יעקב בשם הרע"מ, וכידוע בענין נהר ומעין דנהר הוא ספירת הבינה ונק' רחובות הנהר להיות כל ענין הנהר אורך ורוחב הנמשך למרחוק ומתפשט ברוחב גדול ומעין הוא ספי' החכמה, שההפרש ביניהם דנהר הגם שמתפשט באריכות וברוחב גדול שמתמלא על כל גדותיו, בכ"ז אפשר שנפסק וכמ"ש (ישעי' יט. ה) ונהר יחרב ויבש, והמעין עם היות שנוטף טיפין טיפין הנה אין לו הפסק, ורבינו נ"ע ביאר (סש"ב פי"ח ופי"ט) דחכמה שבנפש הוא בחי' שלמעלה מטו"ד ומשם כח המס"נ שיש בכאו"א למסו"ן על קדה"ש ומביא ע"ז פסוק פתי יאמין לכל דבר (משלי יד. טו) שזהו בחי' שטות דקדושה שנת"ל שזהו מבחי' כח החכ' שבנפש כח מה, וצריכים לומר דבחי' כח מה שבנפש הוא בחי' עליונה שבחכ', דחנה בחכמה יש ב' מדרי' הא' מה שחכ' היא ראשית הגילוי וראשית ההשתלשלות והב' מה שלמע' מזה והוא למע' מהשתל' ואיננה מתגלית באותו האופן ובאותו הסדר כמו שמתגלה מדרי' הא' שבחכ' שהיא ראשית ההשתל', וענינם בכח החכ' שבנפש הוא כענין בריקת וסקירת השכל, דעם היות שהיא עדיין למע' מהשגה ממש לפי שהיא בבחי' נקודה כללית עדיין ואינו נתפס בהשגה, מ"מ הוא בחי' שכל גלוי עכ"פ שהרי כשנופל לו הברק המבריק ה"ה יודע את השכל בכלל עכ"פ, וזהו בחי' חיצוני' החכ', אבל בחי' פנימי' החכ' הוא מה שמוחין דאבא הן למע' מהשתלשלות, והם ב' הבחי' ומדרי' כח ומה דחכמה, דבחי' כח דחכ' זהו"ע התפשטותה אל הבינה ובחי' מה דחכ' הו"ע התדבקותה אל הכתר, ובחי' זו דחכ' הנה זהו מה שחכ' הוא בחי' הביטול שלמע' מטו"ד. וז"ש ומעין מבית ה' יצא הנה בית הוא בחי' מקיף, ועמ"ש מענין בית בלקו"ת בסופו בד"ה מזמור שיר חנוכת הבית דרוש הב' שזהו בחי' פנימי' הכתר, וזהו"ע ומעין מבית ה' יצא היינו בחי' החכמה כמו שנמשכת מבחי' הכתר (ועמ"ש הפרדס בשעה"כ ערך מעין) והוא בחי' מה דחכ' הנ"ל, ומעין זה ישקה את נחל השטים בחי' השטות דלעו"ז שיתהפך לשטות דקדושה והיינו בעבודה בפועל להיות בבחי' שטות דקדושה שלא ע"פ דעת וחשבון כנ"ל, דהנה מה שחכ' היא למע' מטו"ד זהו בעבודה בבחי' רעו"ד שלמע' מטו"ד, וזהו בחי' מעין והיא העבודה שמצד עצם הנשמה וזה ישקה את נחל השטים שמצד הנה"ב להיות ההנהגה בפועל בכל דבר בבחי' שטות דקדושה, הן בעסק מו"מ שלא יהי' לו שום מניעות ועכובים כלל, וכמו"כ לעמוד על נפשו בכל התאוות ותענוגים שלא להמשך אחריהם כלל וכלל, ועי"ז יפעול ההכנעה בהנה"ב בכלל שבאמת לא יהי' אצלו כ"כ הרגש הטוב דהענינים הגשמי', וגם יהי' עי"ז התגלות הכחות מוחין ומדות דנה"א שיהי' אז הנהגתו בכל עניניו ע"פ בחי' הדעת דקדושה.

קיצור. חכמה פי' רבינו שהיא בחי' שלמע' מטו"ד, מעין, ומשם כח המס"נ על קדה"ש ונסיונות, חכמ"ה, כח התפשטות אל הבינה, מ"ה התדבקותה אל הכתר, מ"ה דחכ' משקה נחל השטים שמהפך השטות דלעו"ז לשטות דקדושה ואז הנהגתו בכל עניניו ע"פ דעת דקדושה.