שיחת תצוה תשנ"ב (ב) - מוגה: הבדלים בין גרסאות בדף

לאחרי פרשת תרומה שבה נתבארו פרטי הענינים '''דמלאכת המשכן''', מתחילה פרשת תצוה{{הערה|לאחרי הקדמת ב' פסוקים ראשונים דפרשת הנרות.}} '''בכהונתו של אהרן ובניו –''' "ואתה הקרב אליך ("לאחרי שתגמור מלאכת המשכן") את אהרן אחיך ואת בניו גו' לכהנו לי"{{הערה|כח, א ובפרש"י.}}, ע"י עשיית בגדי כהונה ("ועשית בגדי קודש גו' לקדשו לכהנו לי"{{הערה|שם, ב־ג.}}, "להכניסו לכהונה ע"י הבגדים שיהא כהן לי"{{הערה|פרש"י שם, ג.}}), כמבואר בפרטיות בהמשך הפרשה (עד רביעי); ועד למילוי ידיהם לכהונה ("וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אותם לכהן לי וגו' ומלאת יד אהרן ויד בניו"{{הערה|כט, א־ט.}}) ע"י פרטי הענינים דשבעת ימי המילואים ("שעל ידי המילואים הללו נתמלאו ידיהם ונתקדשו לכהונה"{{הערה|פרש"י שם, לג.}}) שנתבארו בהמשך הפרשה (מרביעי עד ששי{{הערה|כולל גם (ההמשך דששי ע"ד) הקרבת שני התמידין ("וזה אשר תעשה על המזבח וגו' עולת תמיד" (שם, לח־מב)) – שאין זה הציווי לדורות (שמקומו בפ' פינחס), אלא "אזהרה לימי המילואים" (פרש"י פינחס כח, ד).}}).

ונוסף לזה – והא בהא תליא – שע"י הקרבנות (שע"ג מזבח הנחושת) נעשה '''הקירוב''' להקב"ה (קרבן מלשון קירוב{{הערה|ראה ס' הבהיר סי' מו (קט). ועוד.}}), ואילו ע"י הקטורת נעשה (לא רק קירוב, אלא יתירה מזה) '''הקישור והחיבור''' (קטורת מלשון קישור וחיבור{{הערה|ראה צרור המור שם. סה"מ מלוקט שם. וש"נ.}}), ועד שנעשים מציאות אחת, כלשון הזהר{{הערה|ח"ג (אדר"ז) רפח, א.}} "בחד קטירא אתקטרנא".

ומזה מובן שעיקר כוונת המשכן – "ועשו לי מקדש '''ושכנתי בתוכם'''" – נעשית ע"י '''הקטורת''', שבה מודגשת עיקר ושלימות ההתקשרות עם הקב"ה שנעשים חד ממש.

ולאח"ז מוסיף (בפרשה בפ"ע) "ועשית מזבח מקטר קטורת", "אמר כי עוד יתייחד להם שיעשו מזבח מקטר קטורת"{{הערה|רמב"ן כאן.}} – שזהו"ע נעלה יותר ב"לשכני בתוכם", כיון שע"י הקטורת נעשה הקישור והחיבור עם הקב"ה בתכלית השלימות.

ויומתק יותר שמזבח הקטורת הוא סיום וחותם{{הערה|"הכל הולך אחר החיתום" (ברכות יב, א).}} פרשת תצוה – כי, "תצוה", מלשון צוותא וחיבור{{הערה|[[תורה אור תצוה|תו"א פרשתנו]] פב, א. ובכ"מ.}}, מורה על הצוותא וחיבור דישראל עם הקב"ה, שעיקרו ושלימותו במזבח הקטורת (קישור וחיבור) שבסיום וחותם פרשת תצוה, גמר ושלימות הצוותא וחיבור דישראל עם הקב"ה.

ויש לומר, שענין זה מרומז גם במ"ש בסיום וחותם פרשת מזבח הקטורת (ופרשת תצוה{{הערה|ולהעיר, שבכ"מ נקראת "'''ואתה''' תצוה" (נסמן בלקו"ש חט"ז ע' 342 הערה 9). ש"אתה" רומז על העצם שלמעלה, שע"י הוא"ו ("'''ו'''אתה") נמשך ומתחבר עם העצם דישראל.}}) "וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה מדם חטאת הכיפורים אחת בשנה יכפר עליו לדורותיכם קודש קדשים הוא לה'" (אף ששייך '''לעבודת יוהכ"פ'''{{הערה|"אחת בשנה" – "ביום הכיפורים" (פרש"י).}} שמקומה בפרשת אחרי{{הערה|"הוא שנאמר באחרי מות (טז, יח) ויצא אל המזבח אשר לפני ה' וכפר עליו" (פרש"י).}}) – שבזה מרומז שעבודת הקטורת שבכל יום היא '''מעין ודוגמת''' עבודת הקטורת דכהן גדול{{הערה|ודוגמתו בכאו"א מישראל – "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים", "כהנים גדולים" (יתרו יט, ו ובבעה"ט). וראה רמב"ם סוף הל' שמיטה ויובל: "לא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש כו' אשר נדבה רוחו אותו כו' ה"ז נתקדש קדש קדשים".}} ביום הכיפורים בקדש הקדשים, שבה מודגשת שלימות ההתאחדות דבחי' היחידה שבנפש (כה"ג) עם היחידה שבזמן ("אחת בשנה", שרומז על בחי' היחידה שנקראת "אחת"{{הערה|תוד"ה עד אחת – מנחות יח, א.}}) והיחידה שבמקום (קדש הקדשים).

ויש להוסיף, שבתוכן הפסוק ע"ד השייכות דקטורת '''לנרות''' מרומז שההמשכה והגילוי ד"אחד עשר" (י"א סממני הקטורת) בכל הע"ס (בעולם) נעשה ע"י הנרות.}}:

"נרות" – קאי על נשמות ישראל, "נר הוי' נשמת אדם"{{הערה|משלי כ, כז.}}, שהטבתן והדלקתן היא ע"י התורה ומצוות, "נר{{הערה|שם ו, כג.}} מצוה ותורה אור"{{הערה|ראה שמו"ר פרשתנו פל"ו, ג. וראה גם סה"מ מלוקט ח"ה ע' רצה ואילך. וש"נ.}}.

ונוסף לזה, ע"י הדלקת הנרות נמשך ומתגלה אור הקדושה גם '''בעולם''', כדרשת חז"ל{{הערה|מנחות פו, ב ובפרש"י.}} על הפסוק{{הערה|אמור כד, ב־ג.}} "ויקחו אליך שמן זית זך . . אליך ולא לי, לא לאורה אני צריך . . ויעש לבית חלוני שקופים אטומים{{הערה|מ"א ו, ד ובפרש"י.}}, תנא שקופים (רחבים) מבחוץ ואטומים (פיהם אטום וקצר) מבפנים (קצר מבפנים ומרחיב והולך לצד חוץ, כדי שתהא '''אורה יוצא מהיכל שתאיר לעולם''', כי) לא לאורה אני צריך. מחוץ לפרוכת העדות באוהל מועד, עדות הוא '''לכל באי עולם''' שהשכינה שורה בישראל" – שזהו"ע עיקרי בעשיית המשכן כדי שעל ידו תהי' השראת השכינה '''בעולם'''{{הערה|"אימתי שרתה השכינה בארץ ביום שהוקם המשכן" (במדב"ר פי"ג, ב).}}, ועי"ז נשלם הקישור וחיבור דעליונים ותחתונים שהתחיל במתן־תורה{{הערה|תנחומא וארא טו. שמו"ר פי"ב, ג. ועוד.}}.

ועפ"ז יש לבאר הענין דעבודת הקטורת בזמן הטבת והעלאת הנרות ("בעידן הטבה", "בעידן הדלקה") – ששלימות ההתקשרות וההתחברות עם הקב"ה (מצד בחי' היחידה) שעבודת '''הקטורת''' נמשכת ומתגלה ומאירה ע"י '''הנרות''' בכל פרטי הדרגות ד"נר הוי' נשמת אדם" (גם בכחות פנימיים) ובכל פרטי העבודה ד"נר מצוה ותורה אור", ועד להמשכה והגילוי גם בעולם{{הערה|ראה גם צרור המור כאן: "מזבח הקטורת . . מקשר הדברים התחתונים בעליונים והעליונים בתחתונים".}}.

וענין זה מודגש יותר בכך שעבודת הקטורת היתה '''באמצע''' הטבת הנרות, שבה היו מפסיקין בין הטבת חמש נרות להטבת שתי נרות, כדעת חכמים שמפסיקין '''בקטורת''', ולא כאבא שאול שמפסיקין בדם התמיד (כנ"ל ס"א) – שעי"ז ניתוסף עילוי בהטבת שתי נרות{{הערה|ועפ"ז יש לבאר הרמז בדיוק לשון הזהר והבחיי (לעיל הערה 3) "קטורת לא מתקרב אלא בזמנא '''דשמן מתקרב'''", "'''שמן''' המנורה שהי' '''מתקרב''' בזמן הקטורת" (לשון קרבן שאינו רגיל ביחס לשמן) – שע"י הקרבת הקטורת באמצע הטבת הנרות נעשה '''העילוי והקירוב''' (קרבן) ד(פעולת הטבת ה)נרות ('''שמן''') ל(המשכת וגילוי דרגת ה)'''קטורת'''.}}, שלהיותה לאחרי הקטורת, מודגש בה ביותר המשכת וההתגלות דרגת '''הקטורת''' (שלמעלה מדרגת הקרבנות שכללותם קרבן התמיד, כדעת אבא שאול שמפסיקין בדם התמיד), שגם דרגא זו תומשך ותתגלה בעבודה דכחות הגלויים ועד גם בעולם{{הערה|ולהעיר, ששתי נרות (שהטבתם שלאחרי הקטורת) רומזים ליסוד ומלכות (אוה"ת פרשתנו ע' א'תשסג ואילך. בהעלותך ע' שמו), ועל ידם נעשה ההמשכה והגילוי בבי"ע (אוה"ת חנוכה רפו, סע"א) – שבהם מודגש יותר ההמשכה והגילוי '''בעולם'''*.

ויומתק יותר ע"פ מ"ש הרמב"ם{{הערה|הל' תמידין ומוספין פ"ו ה"ד.}} שלאחרי הטבת חמש נרות "נכנס (מי שזכה בקטורת) ומקטיר, ואח"כ נכנס זה שזכה בדישון המנורה ומטיב שתי הנרות '''ויוצא זה שהקטיר עם מדשן המנורה'''" – שמוסיף על לשון המשנה{{הערה|תמיד פ"ז מ"ב.}} "באו ועמדו כו'", ומדגיש שלאחרי שהכהן המקטיר מסיים עבודתו, אינו יוצא מיד, אלא נשאר בפנים עד שנכנס הכהן להטיב שתי הנרות, ורק לאחרי גמר הטבת הנרות יוצאים שניהם יחדיו – דיש לומר, שבזה מרומז שבהטבת שתי הנרות ישנו גם '''הסיוע של הכהן המקטיר הקטורת''', כדי '''שע"י הנרות''' תומשך ותתגלה גם דרגת ההתקשרות וההתחברות '''שע"י הקטורת'''.

וכשם שבפרשת הקטורת שבסיום וחותם הפרשה מודגש שהדרגא דקטורת (קישור וחיבור) נמשכת ומתגלה בעולם ע"י הנרות, כך מודגש גם (ובעיקר) בהתחלת הפרשה שהדרגא ד"תצוה" (צוותא וחיבור, כמו "קטורת") נמשכת ומתגלה ומאירה ע"י הנרות – שהתחלת פרשת תצוה היא '''בפרשת הנרות'''{{הערה|לא רק הזכרת הנרות (כבדרך אגב) בפרשת מזבח הקטורת (בשייכות לזמן עבודת הקטורת), כבסיום הפרשה.}}: "ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך גו' להעלות נר תמיד", "באוהל מועד מחוץ לפרוכת אשר על העדות וגו'" – המשכת וגילוי הדרגא ד"תצוה".

תוכנה של פרשת תצוה (רובה ככולה) הוא ע"ד כהונת אהרן ובניו לעבודה במשכן, שעי"ז "ונקדש (המשכן) בכבודי" (שתשרה שכינתי בו). ולכן, פתיחת הפרשה היא בעבודה העיקרית דאהרן ובניו שעל ידה נעשית השראת השכינה '''בגילוי''' – פרשת הנרות; וסיומה וחותמה '''בשלימות השראת השכינה''' שע"י עבודת הקטורת (והמשכה והתגלותה ע"י הנרות) – בפרשת מזבח הקטורת (שבסיומה וחותמה נזכר גם ע"ד הטבת והעלאת הנרות).

ויש לומר, שכשקורין פרשת תצוה בקביעות זו מודגש יותר תוכן הפרשה – שע"י '''הנרות'''{{הערה|להעיר מהשייכות לנרות שבת (ששייכים לנרות המקדש (ראה יל"ש ר"פ בהעלותך)) שהדלקתן היא כניסת השבת – החיבור דיום העשירי (ערב שבת) עם יום אחד עשר (שבת).}} נעשה המשכת וגילוי '''הקטורת''' (אחד עשר) בכל עניני העבודה שמצד הכחות הפנימיים (עשר){{הערה|לשלימות הענין – ראה סה"ש תשנ"ב ח"ב ע' 402 (לעיל ע' 338) ואילך.}}.

ועיקר כל העיקרים – שמהקריאה והלימוד בתורה{{הערה|וכלשון הכתוב '''בהפטרה דפ' תצוה''' (יחזקאל מג, '''י־יא'''): "הגד את בית ישראל את הבית גו' צורת הבית ותכונתו גו' וכל תורתיו הודע אותם גו'", וכמבואר במדרש (תנחומא צו יד) ש"א"ל הקב"ה (ליחזקאל) . . לך אמור להם ויתעסקו לקרות צורת הבית בתורה, ובשכר קרייתה אני מעלה עליהם כאילו הם עוסקין בבנין הבית", ועד שאין בנין ביתי בטל (ראה לקו"ש חי"ח ע' 412 ואילך. וש"נ).}} בענין הדלקת הנרות והקטרת הקטורת נזכה תיכף ומיד '''לקיום''' מצות הדלקת הנרות והקטרת הקטורת ע"י הכה"ג '''בביהמ"ק השלישי'''{{הערה|כולל גם עבודת הקטורת ע"י הכה"ג בקדש הקדשים – "בכל שעה שהוא רוצה ליכנס יכנס רק שיכנס בסדר הזה" (ויק"ר פכ"א, ז. ועוד).}}, ש"בנוי ומשוכלל יגלה ויבוא מן השמים"{{הערה|שם=:4|פרש"י ותוס' סוכה מא, סע"א. ועוד.}} – בזמן המנחה דיום הש"ק י"א אד"ר, בסמיכות ולאחרי הקריאה בפרשת תצוה: "להעלות נר תמיד", "ובהעלות אהרן את הנרות '''בין הערביים''' יקטירנה" – "אין מחנכין מזבח הזהב אלא בקטורת של בין הערביים"{{הערה|רמב"ם הל' תמידין ומוספין רפ"ג.}}, ו"אין מחנכין את המנורה אלא בהדלקת שבעה נרותי' בין הערביים"{{הערה|שם הלכה '''י"א'''.}} – תיכף ומיד ממש.

[[קטגוריה:שיחות כ"ק אדמו"ר שליט"א|ת]]