שיחת שמות תשנ"ב - מוגה: הבדלים בין גרסאות בדף

שיחת שמות תשנ"ב - מוגה (הצגת מקור)

גרסה מ־17:19, 24 באפריל 2025

נוספו 10,969 בתים , 24 באפריל 2025

אין תקציר עריכה

חזותיקוד ויקי

ש. א.

בירוקרטים, עורכי ממשק, מפעילי מערכת

11,494

עריכות

@@ שורה 117: / שורה 117: @@
 באַ דעם רמב"ם זעט מען בגלוי ווי זייענדיק אין אַ מצב פון "הבאים מצרימה" האָט ער דאָרט אויפגעטאָן (באופן השייך בזמנו) דעם ענין פון "גאולת ישראל", סיי אַ גאולה רוחנית בערך צו חושך הגלות וואָס איז דעמולט געווען (בדוגמא צו יציאת מצרים אויך אין אַ מצב פון "לילות"), און סיי אַ כח והכנה צו דער גאולה שלימה כפשוטה ("להביא לימות המשיח"), וכמרומז אויך בשם "רמב"ם" – ר"ת "רבות<ref>בא יא, ט.</ref> מופתי בארץ מצרים":
-זייענדיק אין מצרים בפשטות האָט דער רמב"ם דאָרט מחבר געווען זיין חיבור הגדול ספר "משנה תורה", ספר "הלכות הלכות" וועלכער איז "מקבץ לתורה שבעל פה כולה"<ref>הקדמת הרמב"ם לספרו היד.</ref>, וואָס דאָס האָט אויפגעטאָן אַ גאולה (יציאת מצרים) אין אַ מצב פון חושך הלילה של גלות – ווי דער רמב"ם שרייבט בהקדמתו בטעם פאַרוואָס ער האָט מחבר געווען זיין חיבור, בכדי צו באַוואָרענען דעם העלם והסתר וואָס איז געוואָרן אין לערנען און פאַרשטיין תורה, וואָס "אותם הפירושים וההלכות והתשובות כו' נתקשו בימינו ואין מבין ענינם כראוי אלא מעט במספר ואין צריך לומר התלמוד עצמו כו'", און דעריבער "ראיתי לחבר דברים המתבררים כו' כולם בלשון ברורה ודרך קצרה עד שתהא תושבע"פ כולה סדורה בפי כל כו'",
+זייענדיק אין מצרים בפשטות האָט דער רמב"ם דאָרט מחבר געווען זיין חיבור הגדול ספר "משנה תורה", ספר "הלכות הלכות" וועלכער איז "מקבץ לתורה שבעל פה כולה"<ref name=":7">הקדמת הרמב"ם לספרו היד.</ref>, וואָס דאָס האָט אויפגעטאָן אַ גאולה (יציאת מצרים) אין אַ מצב פון חושך הלילה של גלות – ווי דער רמב"ם שרייבט בהקדמתו בטעם פאַרוואָס ער האָט מחבר געווען זיין חיבור, בכדי צו באַוואָרענען דעם העלם והסתר וואָס איז געוואָרן אין לערנען און פאַרשטיין תורה, וואָס "אותם הפירושים וההלכות והתשובות כו' נתקשו בימינו ואין מבין ענינם כראוי אלא מעט במספר ואין צריך לומר התלמוד עצמו כו'", און דעריבער "ראיתי לחבר דברים המתבררים כו' כולם בלשון ברורה ודרך קצרה עד שתהא תושבע"פ כולה סדורה בפי כל כו'",
 און אַזוי איז געוואָרן בפועל, אַז דער ספר הרמב"ם איז געוואָרן אַ מורה דרך פאַר אידן בכל הדורות, אָנהויבנדיק פון די אידן אין מצרים בדורו של הרמב"ם, ומשם נתפשטו זיינע פסקי הלכות צו אַנדערע ערטער אין וועלט (כידוע פון די אגרות הרמב"ם), ביז – צו אידן אין די דורות שלאחרי זה, כולל אויך – דורך דעם וואָס אַ ריבוי ספרים (אָנהויבנדיק פון דעם שולחן ערוך וכו') זיינען מיוסד אויף ספר הרמב"ם.
+דאָס הייסט, אַז דער רמב"ם האָט אויפגעטאָן אַז אויך אין אַ מצב פון "לילות", "ערבין" אין מצרים כפשוטו (און מצרים מלשון מיצרים וגבולים) – זאָל זיין "יציאת מצרים", "גאולת ישראל" (בדוגמא ווי רבינו הקדוש האָט אויפגעטאָן דורך חיבור המשניות<ref>והרי ספר הרמב"ם הוא "בלשון קצר וצח כלשון המשנה" (הקדמת הכס"מ לספר היד).</ref>, "כדי שלא תשתכח תורה שבע"פ מישראל"<ref name=":7" />, כמרומז אויך אין התחלת המשנה "מאימתי קורין את שמע בערבין", "מזכירין יצי"מ בלילות", כנ"ל).
+און נאָכמער: נוסף אויף "מזכירין יצי"מ בלילות", האָט דער רמב"ם אויך אויפגעטאָן דעם ענין פון "כל ימי חייך להביא לימות המשיח" – כידוע אַז דער ספר הרמב"ם איז כולל אַלע הלכות התורה, אויך די הלכות השייכות לזמן שבית המקדש קיים, און אויך – די הלכות פון ימות המשיח (בסיום ספרו), וועלכע ווייזן אָן צו אידן די הלכות פאַרבונדן מיט ימות המשיח, ווי מ'דאַרף זיך דערצו גרייטן, און דער סדר בפועל ווי עס קומט די גאולה האמיתית והשלימה.
+ולהוסיף, אַז דער רמב"ם האָט געלעבט שבעים שנה<ref>סדר הדורות ד"א תתקכ"ז. שם הגדולים להחיד"א מערכת גדולים ערך רמב"ם בסופו. – ולהעיר שהרמב"ם חי ע' שנה פחות פ"ג יום (סה"ד שם, ממאור עינים ספכ"ה) – פ"ג יום בין הסתלקותו בכ"ף טבת ליום הולדתו בערב פסח. ואולי יש לומר, שפ"ג יום אלו נשלמו ע"י הפ"ג הלכות שבספר משנה תורה (כמ"ש הרמב"ם בסוף מנין המצוות ע"ס ההלכות שבהקדמת ספרו).</ref>, "ימי שנותינו בהם שבעים שנה", וואָס באַווייזט אַז ביי אים איז געווען בגלוי די שלימות וואָס איז פאַרבונדן מיט "הרי אני כבן שבעים שנה" צו אויפטאָן "יציאת מצרים" בכל המצבים (בימים, בלילות ולהביא לימות המשיח), כנ"ל בנוגע לראב"ע.
+וע"פ הידוע<ref>תניא אגה"ק [[אגרת הקודש סימן כ"ז|סז"ך]]־[[אגרת הקודש סימן כ"ח|כח]].</ref> אַז אין דעם יום ההילולא פון אַ צדיק איז "כל מעשיו ותורתו ועבודתו אשר עבד כל ימי חייו" עולה למעלה, און דאָס איז מאיר ומתגלה למטה און "פועל<ref>[[תהלים פרק ע"ד|תהלים עד, יב]].</ref> ישועות בקרב הארץ" – איז פאַרשטאַנדיק אַז אין דעם טאָג פון כ"ף טבת, דער יום ההילולא של הרמב"ם, שטייט בגלוי "כל מעשיו ותורתו ועבודתו" של הרמב"ם – בחיבור ספר "משנה תורה" בארץ מצרים און אַלע אַנדערע עניני עבודה שלו במשך שבעים שנות חייו – און דאָס איז "פועל ישועות בקרב הארץ", אין קרב הארץ פון מצרים<ref>ראה וארא ח, יח.</ref> (מיצרים וגבולים פון וועלט), באופן אַז דאָס ווערט אַ מורה דרך און "מורה הנבוכים"<ref>ראה לקו"ש חכ"ו ע' 30. וש"נ.</ref> פון אידן בכל הדורות שלאחרי זה.
+ועפ"ז איז מובן דער אויפטו פון דער "אכילה" בשבת פ' שמות בשנה זו – וואָרום דאָס קומט פון דער עבודה וטירחא בערב שבת זה, כל מעשיו ותורתו ועבודתו וואָס דער רמב"ם האָט צוגעשטעלט במשך שבעים שנות חייו, וועלכע שטייען אַלע בגלוי און זיינען "פועל ישועות בקרב הארץ" דעם ערב שבת; איז דאָך דערפון מובן ווי דאָס גיט צו אין דער עבודה פון דעם שבת, די עבודה פון אויפטאָן "גאולת ישראל" אין דעם מצב פון "הבאים מצרימה" בגלות!
+יג. דער לימוד און הוראה דערפון איז פאַרשטאַנדיק בפשטות, ובפרט בדורנו זה ובזמננו זה:
+מ'האָט שוין גערעדט מערערע מאָל דברי כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, אַז נוסף אויף דעם וואָס ס'איז שוין "כלו כל הקיצין"<ref>סנהדרין צז, ב.</ref>, האָבן אידן שוין תשובה געטאָן, און מ'האָט שוין אַלץ פאַרענדיקט, כולל אויך – "צופּוצן די קנעפּלעך", און מ'דאַרף נאָר האָבן אַז דער אויבערשטער זאָל אויפעפענען די אויגן פון אידן זיי זאָלן זען ווי ס'איז שוין דאָ די גאולה האמיתית והשלימה, און מ'זיצט שוין באַ דעם שולחן ערוך, בסעודת לויתן ושור הבר<ref>ראה ב"ב עד, ב ואילך. פסחים קיט, ב. ועוד.</ref> וכו' וכו'.
+דערפון איז פאַרשטאַנדיק, אַז אויב שוין באַ דער ירידה אין מצרים טויזנטער יאָרן צוריק איז אין "ואלה שמות בנ"י הבאים מצרימה" געשטאַנען בגלוי "גאולת ישראל", און אויב אין אַלע זמנים איז דער עבודה פון אידן צו ממשיך זיין די גאולה אין מצב הגלות,
+ועאכו"כ לאחרי וואָס מ'האָט שוין אין דעם דער ריבוי פון מעשינו ועבודתינו במשך כל הדורות, כולל – פון רבי אלעזר בן עזרי' בזמנו, און דער רמב"ם בזמנו, און אַלע צדיקי ישראל בכל הדורות, ביז בדורות האחרונים – די עבודה פון רבותינו נשיאינו וועלכע זיינען מיוחסים לבית דוד משבט יהודה, כולל – די עבודה פון כ"ק מו"ח אדמו"ר במשך זיינע שבעים שנה בחיים חיותו בעלמא דין (תר"ם־תש"י) –
+איז '''במכל־שכן וקל וחומר''' בדורנו זה ובזמננו זה, לאחרי וואָס מ'האָט שוין אַלץ פאַרענדיקט (כנ"ל), האָט מען די הבטחה גמורה אין תורה, אַז עס וועט זיכער זיין "(תזכור יום צאתך ממצרים) כל ימי חייך . . להביא לימות המשיח",
+ובפשטות – אַז מ'דאַרף ניט אָנקומען צו אַ הפסק ח"ו צווישן "כל ימי חייך" און "ימות המשיח" (ווי דאָס איז געווען באַ אידן בכל הדורות '''שלפני''' דורנו זה), נאָר "כל ימי חייך" פון יעדער איד, זיינע חיים גשמיים אַלס נשמה בגוף, זיינען כולל בפשטות (אויך) "ימות המשיח" בלי הפסק, וואָרום די גאולה קומט תיכף ומיד ממש ברגע זה ובמקום זה (אפילו אויב דאָס איז אַ מצב פון לילה, "הבאים מצרימה"), אַזוי אַז דער רגע האחרון פון גלות און די נקודה אחרונה פון גלות ווערט דער רגע ראשון און נקודה ראשונה פון גאולה,
+און פון "ימי חייך" בזמן הזה ובמקום הזה, בלי שום הפסק כלל ח"ו (אפילו אויב ער איז שוין עלטער פון שבעים שנה וכיו"ב), גייט יעדער איד גלייך איבער – בתכלית השלימות, "ראובן ושמעון נחתין ראובן ושמעון סלקין", אין דעם המשך פון "כל ימי חייך" בימות המשיח, און חיים נצחיים וואָס וועט דעמולט זיין.
+יד. ובנוגע לפועל מיינט עס, אַז די עבודה פון אידן איצטער דאַרף זיין "להביא לימות המשיח", צו שוין גלייך מגלה זיין בפועל ווי דער מצב פון "הבאים מצרימה" אין גלות איז באמת אַ מצב פון "גאולת ישראל", דורך דעם וואָס מ'גרייט זיך אַליין און מ'גרייט צו אַנדערע צו דעם מצב פון "ימות המשיח".
+כולל ובמיוחד – בקשר מיט דעם יום ההילולא פון דעם רמב"ם – דורך מחזק זיין און מוסיף זיין אין לימוד ספר משנה תורה להרמב"ם, כולל – דורך זיך משתתף זיין (אָדער צוגעבן חיזוק אין דעם, אויב מ'איז זיך שוין משתתף) אין דעם לימוד הרמב"ם פון כו"כ מבנ"י, ג' פרקים ליום, אָדער פרק א' ליום, אָדער אין ספר המצוות<ref>ראה בארוכה לקו"ש חכ"ז ע' 229 ואילך.</ref>,
+ובפרט – אין ספר הרמב"ם עצמו – הלכות מלך המשיח<ref>כ"ה הכותרת בדפוס ויניצאה רפד. שי.</ref>, אין די לעצטע צוויי פרקים פון הלכות מלכים בסיום ספר משנה תורה.
+און נוסף צו דעם אייגענעם לימוד בזה, זאָל מען זען אויך משפיע זיין אויף אַנדערע אידן אַרום זיך, אנשים נשים וטף, באופן פון "והעמידו תלמידים הרבה"<ref>אבות פ"א מ"א.</ref>, ומהם יראו וכן יעשו רבים.
+ויהי רצון, אַז דורך דער עצם החלטה בדבר זאָל מען תיכף ומיד באַקומען דעם שכר, דער קיום בפועל פון דברי הרמב"ם בסיום ספרו<ref>הל' מלכים ספי"א.</ref>, אַז לאחרי וואָס מ'האָט שוין דעם "מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצות כדוד אביו . . ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה וילחם מלחמת ה'" – וואָס ער איז "בחזקת שהוא משיח" – זאָל ער שוין גלייך ווערן "משיח בודאי", דורך דעם וואָס "עשה והצליח ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל . . ויתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד כו'",
+ביז – כסיום הרמב"ם – "מלאה<ref>ישעי' יא, ט.</ref> הארץ דיעה את ה' כמים לים מכסים".
 {{הערות שוליים}}