שיחת כ"ח ניסן תש"נ - מוגה: הבדלים בין גרסאות בדף

א. "פותחין בברכה"<ref>[[אגרת הקודש סימן א'|פתיחת אגרת הראשונה באגה"ק]] (שב­תניא). וראה לקו"ש חכ"ד ע' 641 בהערה. וש"נ.</ref>.

ובפרט כשנמצאים בזמן סגולה – בימי חודש ניסן<ref>שאין אומרים בו תחנון (טושו"ע (ואדה"ז) או"ח סתכ"ט ס"ב (ס"ח). סידור אדה"ז לפני "למנצח גו' יענך").</ref>, שנקרא כן ע"ש ש"בו נעשו נסים לישראל"<ref>פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) עה"פ בא יב, ב.</ref>, ועד ל"נסי נסים", כמרומז בב' הנוני"ן שב"ניסן"<ref>ראה ברכות נז, רע"א, ובפרש"י וחדא"ג מהרש"א שם.</ref>, כפי ש­מזכירים ומדגישים במשך חודש ניסן דשנה זו – שנת ה'תש"נ, שיש בה העילוי דשנת החמישים<ref>להעיר שהעילוי דשנת החמישים – יובל – קשור עם ענין הגאולה, "עלמא דחירו" (ראה לקו"ת דרושי ר"ה ס, ב. וש"נ).</ref>, וסימנה (כהר"ת שנת­פרסם בתפוצות ישראל<ref>ראה רמב"ם ריש הל' ממרים. שם פ"ב ה"ב ואילך.</ref>) הי' תהי' שנת נסים, ובניסן – יותר משלשה<ref>העילוי ד"חזקה" – "בתלת זימני הוי חזקה" (ב"מ קו, ריש ע"ב. וש"נ).</ref> שבועות<ref>ועומדים ביום שבו מסיימים שבוע הרביעי – כ"ח ניסן, שרומז גם על ה"'''כח'''" ד"ניסן".</ref>, ולאחרי העילוי ד"קיימא סיהרא<ref>ודוגמתו בישראל – שדומין ללבנה ומונין ללבנה (סוכה כט, א).</ref> (ד­חודש ניסן) באשלמותא"<ref>זהר ח"א קנ, רע"א. ח"ב פה, רע"א. ועוד. וראה שמו"ר פט"ו, כו.</ref> ביום החמשה עשר בניסן, ולאחרי כל ימי הפסח (גם אחרון של פסח), ויום השבת שלאחריו, שבת פרשת "ויהי ביום השמיני"<ref>להעיר ש"שמיני" קשור ורומז על ענין הגאולה – כמארז"ל (ערכין יג, ב) כינור של ימות המשיח של שמונה נימין.</ref>, ככל ה"סימנים"<ref>להעיר ש"סימן" בשלימותו הוא (לא רק בירור הדבר, אלא) גם פועל את הדבר, כידוע בנוגע לסימני טהרה (בפרשת השבוע דמינה אזלינן) – ראה צפע"נ על הרמב"ם ריש הל' מאכלות אסורות. ועוד.</ref> הטובים שבכל הנ"ל.

אזי מודגשת ביותר ברכתו של הקב"ה לכאו"א מישראל ולכל בנ"י, במ­דתו של הקב"ה – "מידו המלאה הפתו­חה הקדושה והרחבה"<ref>נוסח ברכה שלישית דברהמ"ז.</ref>, ברכה שאין לה הגבלה כלל וכלל, וביחד עם זה, נמשכת באופן שיש "כח" לבנ"י לקבל הברכה<ref>ראה סנהדרין ק, ב: נותן הקב"ה '''כח''' בצדיקים לקבל טובתן.</ref>, ועי"ז ניתוסף עוד יותר בהמשכת ברכו­תיו של הקב"ה, ובהכח דבנ"י לקבל תוספת הברכות,

ולכל לראש – הברכה בענין הכי עיקרי והכי נחוץ – נס הגאולה האמי­תית והשלימה ע"י משיח צדקנו, "אחכה לו בכל יום שיבוא"<ref>עיקר הי"ב מהי"ג עיקרים. וראה לקו"ש חכ"ג ע' 394 ואילך.</ref>, באופן ש"לא עיכבן כהרף עין"<ref>מכילתא ופרש"י בא יב, מא.</ref>.

זה­ עתה (כשעה לערך לפני תפלת מנחה) נתקבלה ידיעה שארגון אש"ף פירסם הוראה לכל המחלקות שלו ברחבי העולם לפגוע בשונאי ישראל (בלשון סגי­נהור), היל"ת, פגיעה בגוף וכו' וכו', אשר, אין להאריך בזה משום "אל תפתח פה כו'"<ref>ראה ברכות יט, א. וש"נ.</ref>.

ולכן, יש צורך להדגיש במיוחד ברכותיו של הקב"ה לכל בנ"י בכל מקום שהם בכל המצטרך להם, מתוך הרחבה, בבטחון אמיתי, ומתוך שמחה וטוב לבב, כולל ובמיוחד – קיום ההוראה הידו­עה<ref>לקו"ד ח"א קנט, ב. אג"ק אדמו"ר מוהריי"צ ח"ב ע' תקלז. ועוד.</ref> "טראַכט גוט וועט זיין גוט", היינו, שהמחשבה לטובה פועלת שיהי' טוב בפועל ממש, ועד שהקב"ה '''מקדים''' הטוב בפועל ממש עוד לפני המחשבה לטובה.

לכל לראש – ע"פ המבואר במאמרי חז"ל שכחם של ישראל הוא '''בפה'''<ref>ראה לדוגמא ב"ר פס"ה, כ: "הקול קול יעקב, אין יעקב שולט אלא בקולו. . בזמן שקולו של יעקב מצוי בבתי כנסיות אין הידים ידי עשו". וראה גם יל"ש ישעי' (רמז תנ): "אל תראי תולעת יעקב, מה תולעת זו אינה מכה את הארזים אלא בפה, כך ישראל אין להם אלא תפלה כו'".</ref> – יש להוסיף בענינים הקשורים עם '''דיבור בפה''', תפלה ולימוד התורה ובדבר מצוה בכלל.

והדגשה מיוחדת בנוגע להוספה '''בלימוד התורה''' (נגלה דתורה ופנימיות התורה, ועד שנעשים תורה אחת) מתוך התמדה ושקידה – ומקרא מלא דיבר הכתוב<ref>ר"פ בחוקותי.</ref> "אם בחוקותי תלכו", "שתהיו<ref>תו"כ ופרש'י עה"פ.</ref> עמלים בתורה"<ref>כולל גם שלימוד התורה הוא באופן ד"'''בחוקותי'''" – ע"ד לשון חז"ל "חוקה חקקתי גזירה גזרתי אין לך רשות להרהר אחרי'" (במדב"ר ופרש"י ר"פ חוקת. ועוד), היינו, לימוד מתוך מסירה ונתינה כו'.</ref>, אזי "ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד וגו'"<ref>שם, ו.</ref>, היינו, שע"י (ההוספה ב)לימוד התורה מבטלים ועוקרים למפרע כל הענינים הבלתי­רצויים, ועד שמהפכים אותם לטוב<ref>להעיר גם מדרשת חז"ל (בתו"כ) על המשך הפסוק "והשבתי חי' רעה גו'" – לא רק "למשבית מזיקין מן העולם", אלא יתירה מזה, "משביתן שלא יזיקו, וכן הוא אומר וגר זאב עם כבש וכו'".</ref>.

כיון שגם ההוספה בתפלה צ"ל ברוח ההוראה "לחשוב לטובה" – כדאי שה­הוספה בתפלה תהי' באמירת ג' מזמורי תהלים, דברי '''שירות ותשבחות''' של "נעים זמירות ישראל"<ref>ש"ב כג, א. וראה שהש"ר פ"ד, ד (א).</ref>.

ומה טוב – שיכללו ביניהם (או יוסי­פו עליהם) מזמור האחרון שבתהלים, שסיומו וחותמו "כל הנשמה תהלל י­ה הללוי­ה", שבו מודגש שכאו"א מישראל, האנשים והנשים והטף, נותן שבח והו­דאה להקב"ה על כל הטובות הברכות והצלחות שנתן לו, ויתן ויחזור ויתן<ref>פרש"י תולדות כז, כח.</ref>.

אע"פ שבהתאם להוראה האמורה "לחשוב לטובה" אין מקום לענין של תענית – הרי מובן, ששלילת התענית מצד ההוראה "לחשוב לטובה" אינה גורעת, ח"ו, בהעילוי דנתינת צדקה (תמורת התענית<ref>ראה [[אגרת התשובה פרק ג'|אגה"ת פ"ג]].</ref>), הן בכמות הצדקה והן באיכות הצדקה.

ולכן, כדאי ונכון שבקשר להנ"ל יוסיפו גם בנתינת הצדקה בסכום השוה למזון סעודות היום (תמורת תענית) – סכום השוה לשתי סעודות, ומה טוב סכום השוה לשלש סעודות, כמנהג הרגיל דרוב בנ"י בימינו אלה<ref>כיון שבחסדי ה' נתבטל "צוק העתים" כפשוטו – שהי' בדורות שלפנ"ז.</ref>, ו­עאכו"כ בנוגע לנתינת הצדקה, אשר, ע"פ פס"ד הרמב"ם<ref>הל' איסורי המזבח בסופן.</ref> ש"כל דבר שהוא לשם הא­ל הטוב שיהי' מן הנאה והטוב. . וכן הוא אומר<ref>ויקרא ג, טז.</ref> כל חלב לה' וגו'", בודאי שיש להוסיף וליתן לצדקה סכום דשלש סעודות, בזמן שירצה כאו"א.

והנקודה העיקרית – להוסיף בתורה בתפלה ובצדקה<ref>ג' העמודים שעליהם העולם עומד (אבות פ"א מ"ב – הפרק השייך ליום הש"ק דמיני' אזלינן).</ref>, ובנוגע לפרטי הד­ברים – כההצעה דלעיל, כולל גם שכאו"א ישער ויחליט בעצמו להוסיף עוד יותר בכיוון זה וברוח זו.

ובפרט ע"י ההוספה בצדקה עתה – כרגיל בכיו"ב ליתן לכל הנוכחים כאן שליחות­ מצוה לצדקה, ובטח יוסיפו משלהם – "גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה"<ref>ב"ב יו"ד, א. וראה [[לקוטי אמרים פרק ל"ז|תניא פל"ז]].</ref>, גאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו תיכף ומיד ממש.