שיחת ראה תנש"א - מוגה: הבדלים בין גרסאות בדף

"'''היום'''" – שמורה על האור והגילוי, כמ"ש{{הערה|בראשית א, ח. וראה תו"א בראשית יד, סע"א. סה"מ תרל"ה ח"א ס"ע רפג. סה"מ תרפ"ח ע' קנג.}} "ויקרא אלקים לאור יום", ומורה גם על הנצחיות, ש"ארז"ל{{הערה|ראה רש"י סוטה מו, ב (ד"ה ויקרא). ערכי הכינויים (לבעל מח"ס סה"ד) ערך היום – הובא באוה"ת פרשתנו ע' תרסו. וראה גם לקו"ש חי"ט ע' 147 הערה 64.}} כל מקום שנאמר היום הוא נצחי ולעולם גם היום הזה"{{הערה|לקו"ת ריש פרשתנו (יח, א).}}, היום ממש{{הערה|לא רק "'''כ'''היום" (לשון הכתוב – ואתחנן ו, כד), ע"ד "בכל היום יהיו בעיניך '''כ'''חדשים" (ראה ספרי ופרש"י ואתחנן ו, ו), אלא "היום" ממש, "חדשים" ממש (ראה פרש"י תבוא כו, טז).}}, דכיון שההמשכה היא '''מלמעלה למטה''' ה"ה באופן קבוע ונצחי (מבלי הבט על מעמדו ומצבו של התחתון).

'''<nowiki>*</nowiki>) ראה חדא"ג מהרש"א (מו"ק שם), ש"גם הוא לא חשדן שהיו מקללים אותו ובודאי יש להם כוונה אחרת בזה ("לטובה ולברכה"), אבל כיון שלא הבין דבריהם . . ציער עצמו שלא הבין כוונת דבריהם" ("והם עשו כן לחדודי לידע אם יבין כוונת דבריהם"). ומוסיף (אף שמסיים ש"דחוק קצת"), "ושמעתי עוד בזה שעשו כן כדי שיבוא לאביו ויפרש לו כוונתם לברכה ותחול הברכה עליו גם מאביו".'''

ונקודת הענין – שיש מעלה ב"אני לדודי" לגבי "דודי לי", ויש מעלה ב"דודי לי" לגבי "אני לדודי", והשלימות האמיתית היא בחיבור שתי המעלות ("אני לדודי ודודי לי") גם יחד:

והשלימות האמיתית היא בחיבור שתי המעלות ("אני לדודי ודודי לי") גם יחד ("אלול") – מעלת עבודת האדם ומעלת הבלי גבול, כמרומז בהתחלת וסיום תיבת "אלול" (שכוללים כל התיבה) – "אני" (עבודת האדם) "'''ל'''י" (בלי גבול), היינו, שגם עבודת האדם (מלמטה למעלה) היא באופן שלמעלה ממדידה והגבלה (כמו הגילוי מלמעלה למטה).

ו. עפ"ז יש לבאר הקשר והשייכות דחודש אלול לפרשת ראה:

וזהו התוכן דפרשת ראה – "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה" – שבתור '''הקדמה''' לעבודת האדם (מלמטה למעלה) בכל פרטי הענינים דעשה ולא תעשה (כהמשך הכתוב "אשר תשמעו אל מצוות ה' גו'"{{הערה|יא, כז.}}, והשלילה ד"אם לא תשמעו גו'"{{הערה|שם, כח.}}), מודגש '''גודל מעלתו''' של האדם העובד ('''כאו"א מישראל''') שאומרים לו:

"נותן לפניכם": "נותן" – נתינה מלמעלה למטה, ו"לפניכם" – לפנימיותכם, שהשלימות האמיתית בהמשכה בפנימיות היא כשנעשית (גם) מצד עבודת האדם מלמטה למעלה.

והכח לחיבור ב' הענינים דמלמעלה למטה ומלמטה למעלה ("נותן לפניכם . . ברכה וגו'") הוא מדרגא שלמעלה משניהם – "ראה '''אנכי'''", "אנכי מי שאנכי", "דלא אתרמיז בשום אות וקוצא"{{הערה|לקו"ת פנחס פ, סע"ב. וראה זהר ח"ג יא, א. רנז, ב.}}, בחי' שלמעלה מגדר מעלה ומטה – שעל ידה נעשה חיבור שניהם יחד].

ובעומק יותר – ש"שבת קדמה לעולם"{{הערה|פרדס שם.}}, למעלה מהזמן{{הערה|לקו"ת שה"ש כה, סע"א ואילך. ד"ה ויאמר גו' מחר חדש באוה"ת ברכה (ע' א'תתצא. א'תתצט). ובכ"מ.}}, משא"כ ר"ח שייך כו' גם לעולם, "משבחר הקב"ה '''בעולמו''' קבע '''בו''' ראשי חדשים ושנים".

ובהדגשה יתירה מצד הקריאה דיום השבת זה – "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה" – שכיון שבחי' אנכי מי שאנכי ניתנת בפנימיותו באופן של קביעות ונצחיות, ה"ה בודאי למעלה לגמרי מהגבלת וגדרי העולם (למעלה מהזמן, ולמעלה אפילו מ"סדר זמנים"), ובהיותו במעמד ומצב זה עובד עבודתו (עבודת האדם) בהגבלת וגדרי העולם.

ט. ויש להוסיף שהקשר והשייכות דפרשת ראה וחודש אלול (עבודת האדם באופן שלמעלה ממדידה והגבלה) הוא בהדגשה מיוחדת בשבת ר"ח אלול דשנת ה'תנש"א, הי' תהא שנת נפלאות אראנו.

וענין זה מודגש ביותר בשבת ר"ח אלול דשנה זו – כי:

ומודגש גם בהפטרה – דאף שכשחל שבת פרשת ראה בר"ח אלול אין מפטירין ב"שבע דנחמתא" ("עני' סוערה"), אלא בהפטרת שבת ר"ח, הרי, גם ההפטרה דשבת ר"ח שייכת לתוכן הענין ד"נחמתא", כי, נוסף לכך שהיא בספר ישעי' ש"כולי' נחמתא"{{הערה|ב"ב יד, ב.}}, '''נתפרש''' בה ענין הנחמה: "כאיש אשר אמו תנחמנו כן אנכי{{הערה|"אנכי" דייקא. – ועפ"ז י"ל שהנחמה שבהפטרת שבת ר"ח היא בדרגא נעלית יותר מהנחמה שבהפטרת פרשת ראה ע"פ הסדר ד"שבע דנחמתא" ("עני' סוערה"), כי, "עני' סוערה '''לא נוחמה'''" בגלל ש"ותאמר ציון עזבני ה' גו'", בשלחו את '''הנביאים''' לנחמה ("נחמו נחמו עמי") ולא בא בעצמו לנחמם (ויש צורך להמתין להפטרה הרביעית (בשבוע שלאח"ז) שבה אומר הקב"ה "אנכי אנכי הוא מנחמכם"), משא"כ בהפטרת שבת ר"ח יש כבר בשבת השלישית הענין ד"אנכי אנחמכם" (ובשבת שלאח"ז ניתוסף ב"פ אנכי, "אנכי אנכי הוא מנחמכם").}} אנחמכם ובירושלים תנוחמו"{{הערה|ישעי' סו, יג.}}, ועוד כו"כ פסוקים מיעודי הגאולה, כמו: "שמחו את ירושלים וגילו בה גו'"{{הערה|שם, י.}}, "והביאו את כל אחיכם מכל הגוים גו' בית ה'"{{הערה|שם, כ.}}, ועד לסיומה וחותמה '''בכפל''' הפסוק "והי' מידי חודש בחדשו ומידי שבת בשבתו{{הערה|להעיר, ששייכותה של ההפטרה דהשמים כסאי לשבת ר"ח היא בגלל פסוק זה שנזכר בו שבת ור"ח – בנוגע לענין '''הגאולה''', שלעתיד לבוא יעלו לרגל לא רק שלש פעמים בשנה (כמ"ש בסיום פרשתנו: "שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך גו'"), אלא "מידי חודש בחדשו ומידי שבת בשבתו", ויתירה מזה: "הרי שחל ר"ח להיות בשבת . . באים שני פעמים, אחד של שבת ואחד של ר"ח, והעבים טוענין אותם בהשכמה ומביאים אותם לירושלים והם מתפללים שם בבוקר, והם טוענים אותם לבתיהם, מי אלה כעב תעופינה, הרי של בוקר, וכיונים אל ארובותיהם הרי של מנחה" (יל"ש ישעי' רמז תקג).}} יבוא כל בשר להשתחוות לפני"{{הערה|שם, כג.}} (אף שבנדו"ד אין הכרח בדבר כדי לסיים בדבר טוב, כיון שבלאה"כ מסיימים בפסוק ראשון ואחרון דהפטרת מחר חודש).

'''<nowiki>*</nowiki>) להעיר מהשייכות לשבת פרשת ראה.'''}} עתידין לחזור תחילה{{הערה|ונפק"מ לפועל (וי"ל שלכן הביאו הרמב"ם בספר "'''הלכות הלכות'''") – ששיבת הסנהדרין יכולה להיות גם קודם בנין ביהמ"ק (וראה גם לקו"ש ח"ט ע' 105).}} ומשם נעתקין למקדש".

יא. ובנוגע לפועל:

ובפשטות:

ובפרט כשמקשרים זה עם אמירת "לחיים" בהתוועדות חסידית, "ברוב עם הדרת מלך"{{הערה|משלי יד, כח.}}, בבית־הכנסת ובית־המדרש ובית מעשים טובים דכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו:

"'''לחיים'''", "'''לחיים ולברכה'''"{{הערה|ראה ספר השיחות תרצ"ו – חורף ה'ש"ת ע' 230. "היום יום" כט אדר א.}} – לכל המסובים כאן, ועל ידם לכל בנ"י בכל מקום שהם, להתברך כולנו כאחד בכל הברכות באופן ד"ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה", כולל ובמיוחד ברכת כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה,

ובלשון הכתוב בסיום וחותם פרשת "וזאת הברכה אשר ברך משה"{{הערה|ר"פ ברכה.}} (שקורין בשמח"ת, בסיומו של חג הסוכות שאודותיו מדובר בסיום פרשתנו) – "'''לעיני כל ישראל'''", ו"מתכיפין התחלה להשלמה"{{הערה|ב"רשות לחתן בראשית".}} – "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ"{{הערה|בראשית א, א.}}, את "השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה"{{הערה|ישעי' סו, כב.}} (כמ"ש בהפטרה דשבת ר"ח),

וכן תהי' לנו – שבהמשך להתחדשות הבריאה בראש השנה דשנת נפלאות אראנו (שבו נמשך ונתגלה "אור חדש ומחודש שלא הי' מאיר עדיין מעולם"{{הערה|אגה"ק סי"ד.}}), זוכים ביום הש"ק ר"ח אלול (התחלת החשבון דכל השנה) להתחדשות הבריאה{{הערה|ומתאים להלימוד בהתחלת פרק חמישי דאבות – "בעשרה מאמרות נברא העולם".}} בתכלית השלימות – "השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה", ביחד עם החידוש בתורה בתכלית השלימות – "תורה חדשה מאתי תצא"{{הערה|ישעי' נא, ד. ויק"ר פיג, ג. נתבאר בארוכה סה"ש תנש"א ח"ב ע' 566 (לעיל ע' 177) ואילך.}}.

{{הערות שוליים}}