שיחת ואתחנן תנש"א - מוגה: הבדלים בין גרסאות בדף

ונקודת הביאור{{הערה|ראה גם סה"ש תשמ"ח ח"ב ע' 577 ואילך.}} – ש"נחמו נחמו עמי", "נחמה בכפלים"{{הערה|איכ"ר ספ"א.}}, "על בית ראשון ועל בית שני"{{הערה|יל"ש ישעי' רמז תמה.}}, היא הנחמה דבנין ביהמ"ק השלישי בגאולה השלישית, בית נצחי{{הערה|זח"א כח, א. ח"ג רכא, א.}} וגאולה נצחית (שאין אחרי' גלות{{הערה|מכילתא בשלח טו, א. ועוד.}}), וענין זה שייך גם ל"ואתחנן", תפלתו{{הערה|ועד לתקט"ו תפלות, כמנין "ואתחנן" (דב"ר פי"א, יו"ד).}} של משה להכנס לארץ, כידוע{{הערה|ראה מג"ע אופן קפה (הובא ביל"ר פרשתנו). אלשיך אוה"ח ועוד ריש פרשתנו. אוה"ת פרשתנו ע' סה. צג. (כרך ו') ב'רא. ועוד.}} שאילו זכו ישראל לכניסה לארץ ולבנין ביהמ"ק ע"י משה, היתה תיכף ומיד גאולה נצחית וביהמ"ק נצחי.

ב. אבל, בפרשת ואתחנן מודגש גם (ובעיקר) שבקשת משה להכנס לארץ '''לא נתקיימה''', כמפורש בקרא{{הערה|ג, כו ואילך.}} "ויתעבר ה' בי למענכם ולא שמע אלי", ועד ש"ויאמר ה' אלי גו' אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה עלה ראש הפסגה גו' כי לא תעבור את הירדן הזה וצו את יהושע גו' והוא ינחיל אותם את הארץ גו'"{{הערה|וחוזר וכופל בהמשך הפרשה – "וה' התאנף בי על דבריכם וישבע לבלתי עברי את הירדן וגו'" (ד, כא).}}, היינו, שבפרשת ואתחנן מודגש שבפועל היתה הכניסה לארץ (לא ע"י משה, אלא) ע"י יהושע, שלאח"ז הי' '''חורבן וגלות''' (וכמ"ש בהמשך הפרשה{{הערה|ד, כה.}} "כי תוליד בנים וגו'" – הקריאה דתשעה באב{{הערה|רמ"א או"ח סתקנ"ט.}}).

ואיך מתאים זה עם תוכן ההפטרה ע"ד ביטול ושלילת החורבן והגלות ע"י הנחמה בכפלים שבגאולה נצחית וביהמ"ק נצחי?

ואף שלכאורה אפ"ל שבפרשת ואתחנן מודגש '''הצורך וההכרח''' בנחמה בכפלים שבגאולה האמיתית והשלימה (בגלל (החורבן והגלות, כיון) שהכניסה לארץ לא היתה ע"י משה), מסתבר לומר שגם '''הנחמה בכפליים''' עצמה (לא רק הצורך וההכרח בה) שייכת לתוכנה של פרשת ואתחנן, כדלקמן.

כפל התיבה '''בשינוי''' מפעם הראשונה (כמו "פקד פקדתי") – מורה שיש אופנים שונים בהדבר, או שיש עוד פרט וענין מסויים שלא נכלל בפעם הראשונה, ולכן יש צורך בהוספה או הבהרה ע"י השינוי בכפל הלשון לגבי פעם הראשונה. כלומר, נוסף על חיזוק כללות הדבר ע"י '''כפל''' הלשון, מודגש '''בשינוי''' כפל הלשון שבכללות הדבר ישנם אופנים שונים שחלוקים זה מזה.

וענין זה (הנחמה ע"י הקב"ה שבהמשך וסיום ה"שבע דנחמתא") מרומז בהפטרה הראשונה – "נחמו נחמו עמי", א"ת "עֵמִי" אלא "עִמִי", היינו, שהנחמה היא לא רק ע"י הנביאים, אלא גם ביחד עם הקב"ה בעצמו**.

'''**) ולהעיר מאוה"ת פרשתנו (כרך ו ע' ב'רא) ש"י"ל ב"פ נחמו כנגד ב"פ אנכי".'''}} – דיש לומר, שענין זה מרומז גם '''בכפל''' ד"נחמו נחמו", שהכפל מורה על '''הבלי־גבול''' שבנחמה, כיון שהנחמה היא ע"י '''הקב"ה בעצמו''', בלי גבול האמיתי{{הערה|ראה גם סד"ה נחמו תער"ב (המשך תער"ב ח"א ע' פה): "וזהו נחמו אתם הנביאים בגילוי הנבואה שהוא גילוי האצי' כו', ויש עוד נחמה שלמעלה מזה והוא מבחי' עצמות א"ס הבל"ג, ועז"א נחמו את עמי, בחי' אנכי אנחמכם".}}].

וצריך להבין{{הערה|בהבא לקמן – ראה גם לקו"ש ח"ט ע' 62 ואילך.}}: כיון שהנחמה היא (לא רק דברי פיוס וכיו"ב, אלא) עי"ז '''שביהמ"ק נבנה מחדש''', למאי נפק"מ שנחמה זו (ע"י בנין ביהמ"ק) היא על שני חורבנין של אותו ביהמ"ק?

מהטעמים שלא נתקיימה בקשת משה להכנס לארץ, כמ"ש "ויאמר ה' אלי גו' לא תעבור את הירדן הזה וצו את יהושע גו' כי הוא גו' ינחיל אותם את הארץ גו'", אף שהכניסה לארץ ע"י משה (אילו היתה) היא באופן נעלה יותר מאשר הכניסה לארץ (שהיתה בפועל) ע"י יהושע (גאולה נצחית שאין אחרי' גלות) – מפני שיש גם '''מעלה''' בכניסה לארץ ע"י '''יהושע'''.

וההסברה בזה – שכיבוש וחלוקת הארץ ע"י יהושע היא '''מצד התחתון'''{{הערה|ראה אוה"ת פרשתנו (ע' פז) שהטעם שלא נתקיימה בקשת משה הוא לפי "שמהירידות שנמשכו בגלות הארץ יהי' עלי' גדולה יותר" (וראה גם שם ע' ב'רכד).}}, כמודגש באופן הכיבוש והחלוקה במשך '''ריבוי זמן''', שבע שכבשו ושבע שחלקו{{הערה|כתובות כה, סע"א. ב"מ פט, א. זבחים קיח, ב. ועוד.}}, וגם לאח"ז (ואפילו לאחרי מות יהושע) נשארו חלקים מארץ ישראל שעדיין לא נכבשו, כמ"ש בהתחלת ספר שופטים{{הערה|א, א־ג.}} "ויהי אחרי מות יהושע וישאלו בני ישראל בה' לאמר מי יעלה לנו אל הכנעני להלחם בו ויאמר ה' יהודה יעלה גו' ויאמר יהודה לשמעון אחיו עלה אתי בגורלי ונלחמה בכנעני והלכתי גם אני אתך בגורלך" – כיון שבירור התחתון הוא ע"י עבודה ממושכת הדורשת ריבוי זמן כו'{{הערה|להעיר מהמעלה ד"בעתה" לגבי "אחישנה" בנוגע לשלימות עבודת הבירורים (ראה בארוכה שערי אורה שער הפורים ד"ה יביאו לבוש מלכות פצ"ד ואילך).}}.

ועוד ועיקר – שגם לאחר שלימות כיבוש וחלוקת הארץ בפעם הראשונה, גלו ישראל מארץ ישראל, ולא רק גלות בבל למשך שבעים שנה, אלא גם הגלויות שלאח"ז עד לגלות האחרון שנמשך קרוב לאלפיים שנה... שהכוונה בזה היא כדי לברר הניצוצות שבגלות (כמארז"ל{{הערה|פסחים פז, ב.}} "לא הגלה הקב"ה את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים", דקאי על ניצוצות הקדושה שמבררים בנ"י בגלות{{הערה|ראה תו"א בראשית ו, א. ר"פ לך לך. ובכ"מ.}}), ובלשון הידוע לעשות מחוץ לארץ ארץ ישראל{{הערה|ראה אג"ק אדמו"ר מוהריי"צ ח"א ע' תפה ואילך. סה"ש תנש"א ח"ב ע' 695 (לעיל ע' 298) ואילך.}}, ולאחרי וע"י "מעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות"{{הערה|תניא רפל"ז.}} בבירור התחתון, נכנסים לארץ בגאולה האמיתית והשלימה, ואז תהי' הכניסה לארץ בתכלית השלימות בב' המעלות (דמשה ודיהושע) גם יחד – וגאולה נצחית שאין אחרי' גלות, וגם מצד התחתון.

ומזה מובן שבפרשת ואתחנן מודגשת מעלת הכניסה לארץ בתכלית השלימות (שלא היתה ע"י משה כדי שתהי' בה גם המעלה שע"י יהושע) – באופן של '''בלי־גבול''' ("נחמו נחמו", "נחמה בכפלים"{{הערה|להעיר, שהכניסה לארץ וירושת הארץ '''נכפלה''' בפרשתנו ריבוי פעמים*: "יהושע . . ינחיל אותם את הארץ" (ג, כח), "ובאתם וירשתם את הארץ" (ד, א), "הארץ אשר אתם באים שמה לרשתה" (ד, ה), "בארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה" (ד, יד), "ואתם עוברים וירשתם את הארץ הטובה הזאת" (ד, כב), "להביאך לתת לך את ארצם נחלה" (ד, לח), על האדמה אשר ה' אלקיך נותן לך" (ד, מ), "וירשו את ארצו ואת ארץ עוג וגו'" (ד, מז), "על האדמה אשר ה' אלקיך נותן לך" (ה, טז), "ועשו בארץ אשר אנכי נותן להם לרשתה" (ה, כח), "בארץ אשר תירשון" (ה, ל), "לעשות בארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה" (ו, א), "ארץ זבת חלב ודבש" (ו, ג), "והי' כי יביאך ה' אלקיך אל הארץ אשר נשבע לאבותיך גו'" (ו, יו"ד), "ובאת וירשת את הארץ הטובה אשר נשבע ה' לאבותיך" (ו, יח), "למען הביא אותנו לתת לנו את הארץ אשר נשבע לאבותינו" (ו, כג), "כי יביאך ה' אלקיך את הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה" (ז, א) – י"ז (טוב) פעמים!

'''*) וגם תפלת משה להכנס לארץ''' נכפלה '''ריבוי פעמים – תקט"ו תפלות.'''}}), כאמור, שמצד העדר ההגבלה ישנה השלימות בכל האופנים ובכל הענינים, ובפשטות – שהכניסה לארץ כיבוש וירושת הארץ היא תיכף ומיד{{הערה|ובלשון הכתוב בר"פ תבוא (בהמשך הפרשיות ד"שבע דנחמתא") – "כי תבוא אל הארץ גו' (ותיכף ומיד) וירשת וישבת בה" (ובודאי שאין צורך להמתין י"ד שנה לכיבוש וחלוקה), ועד שגם הבאת הביכורים (כהמשך הכתוב "ולקחת מראשית כל פרי האדמה") היא תיכף ומיד, כיון שיקויים היעוד "ונגש חורש בקוצר ודורך ענבים גו'" (עמוס ט, יג).}} (שלימות בזמן), ובנוגע לכל הארץ כולה (שלימות במקום), לא רק ארץ שבע אומות, אלא גם ארץ קיני קניזי וקדמוני, ארץ עשר אומות, ובאופן ש"כל יושבי' עלי'"{{הערה|ערכין לב, סע"ב. רמב"ם הל' שמיטה ויובל פ"י ה"ח.}} (שלימות בנפש){{הערה|שלימות (בלי גבול) בעולם שנה נפש – ר"ת עשן, ומתחיל מהשלימות (בלי גבול) דתורה ("תורה חדשה מאתי תצא") – כמ"ש במתן־תורה "והר סיני '''עשן''' כולו" (יתרו יט, יח), שרומז שע"י התורה נעשית שלימות ב"עשן", עולם שנה נפש (ראה אוה"ת יתרו ע' תתטז ואילך).}}, שכל בנ"י{{הערה|כולל גם שבט לוי – "עתידה ארץ ישראל שתתחלק לשלשה עשר שבטים" (ב"ב קכב, א).}} (כולל גם כל בנ"י שבכל הדורות שלפנ"ז{{הערה|שבזה מודגשת השלימות ד"כל יושבי'" גם לגבי המעמד ומצב ד"כל יושבי' עלי'" בזמן הבית.}}) יושבים בכל ארץ ישראל כולה, באופן קבוע ונצחי לעד ולעולמי עולמים.

יום חמשה עשר בחודש – שבו "קיימא סיהרא באשלמותא"{{הערה|זח"א קנ, רע"א. ועוד. וראה שמו"ר פט"ו, כו.}}, שרומז על השלימות דבנ"י ש"מונין ללבנה" ו"דומין ללבנה"{{הערה|ראה סוכה כט, א. ב"ר פ"ו, ג. אוה"ת בראשית ד, סע"ב ואילך. ועוד.}}, ו"עתידים להתחדש כמותה"{{הערה|נוסח ברכת קידוש לבנה (סנהדרין מב, א).}}, בגאולה האמיתית והשלימה ע"י דוד מלכא משיחא (ששייך ללבנה, ספירת המלכות).

ובהענין דהכל מוכן לסעודה – ששלימות הסעודה ד"יום שכולו שבת" (ע"י ההכנה ביום הששי) בכל פרטי הענינים היא מצד השלימות דבלי גבול, כמודגש גם בהכפל ד"טוב"{{הערה|ובפרט שבפעם השני' נאמר "טוב '''מאד'''", ש"מאד" הוא בלי גבול.}} ביום הששי{{הערה|נוסף לכך ש"ששי" הוא '''הכפל''' ד"שלישי", שענינו חיבור עליון ותחתון.}}.

כיון ש"כל ישראל בחזקת כשרות"{{הערה|רמב"ם הל' קידוה"ח פ"ב ה"ב.}}, ומקיימים מצות תלמוד תורה ע"י קביעת עתים לתורה "כדת הניתנה לכל אחד ואחד בהלכות תלמוד תורה"{{הערה|תניא פל"ד.}}, מובן, שעיקר ושלימות הענין דהוספה בלימוד התורה הוא באופן '''שלמעלה ממדידה והגבלה''',

וגם לפי מנין החדשים מחודש ניסן – שאילו זכו היתה באה הגאולה בחודש ניסן, שבו נגאלו ובו עתידין להגאל{{הערה|ר"ה יא, רע"א. שמו"ר פט"ו, יא.}}, ועכ"פ בחודש אייר, ר"ת אברהם יצחק יעקב ורחל{{הערה|מאו"א א, פד. ב"ש אה"ע סקכ"ו ס"כ.}} (ד' רגלי המרכבה{{הערה|ולהעיר, שרגל הרביעי שבמרכבה (רחל) הוא (גם) דוד (זח"א רמח, ב. ועוד) – דוד מלכא משיחא.}}) ש"מבכה{{הערה|ירמי' לא, יד.}} על בני' מאנה להנחם"{{הערה|להעיר מזח"ג כ, ב: "מאנה להנחם על בני', דלא קבלה מנייהו תנחומין, כי איננו ("ולא כתיב כי אינם"), בגין דמלכא קדישא הוה סליק לעילא ולעילא ולא אשתכח בגוה"*, שכולל גם "מאנה להנחם" ע"י הנביאים, כי אם דוקא ע"י הקב"ה בעצמו.*) וראה גם זח"ב כט, ב: "כי איננו, כי אינם מבעי לי', אלא בגין דבעלה דאיהו קול אסתלק מינה ולא אתחבר בהדה". ובלקוטי לוי"צ שם (ע' נט) מבאר ש"אסתלק מינה הוא ת"ת, ולא אתחבר בהדה הוא יסוד", ומסיים, ש"עפ"ז א"ש שגם פירוש הפשוט כי איננו שקאי על בני' ג"כ א"ש, כי בני' יוסף ובנימין הם בחי' יסוד".}} עד שהקב"ה מבטיחה ש"שבו בנים לגבולם"{{הערה|שם, טז.}}, ועכ"פ בחודש תמוז, חודש הגאולה – נמצאים כבר בחודש '''החמישי''', בחי' "החמישית לפרעה", "דאתפריעו ואתגליין מיני' כל נהורין"{{הערה|ראה לעיל הערה 54.}}, חודש '''מנחם'''־אב שמזלו ארי' (כנ"ל ס"ח),

כיון שנמצאים על סף הגאולה האמיתית והשלימה שבה יהיו כל הענינים באופן של בלי גבול – צריכה להיות ה"טעימה" (בערב שבת, ש"טוב לטעום '''מכל''' תבשיל ותבשיל"{{הערה|שו"ע אדה"ז או"ח סו"ס רנ.}}) מהבלי גבול דהגאולה, ע"י ההוספה בעניני התומ"צ באופן שלמעלה ממדידה והגבלה.

ויש לומר, שההסתכלות בעניני הגאולה השלישית וביהמ"ק השלישי ("שלשה דברים") פועלת שלימות בכל עניני העבודה שנכללים ב"שלשה דברים" – ג' הקוין דתורה עבודה וגמילות חסדים{{הערה|אבות פ"א מ"ב.}}, שקיומם ע"י ג' הלבושים דמחשבה דיבור ומעשה – שהעבודה אינה באופן של התחלקות, אלא באופן של בלי גבול, ומצד העדר ההגבלה ישנה השלימות בכל הקוין{{הערה|ועד"ז בנוגע ל"סור מרע" – כהמשך המשנה "ואין אתה בא לידי עבירה" – "'''ואין אתה בא'''" דייקא, בדרך ממילא, ללא צורך להתעסק בשלילת הרע, ואפילו לא "'''לידי''' עבירה", שגם דברים שיכולים להביא לידי עבירה (כמו תאוות היתר) נעשים מושללים בדרך ממילא, מצד ההסתכלות בעניני הגאולה, מעין ודוגמת המעמד ומצב דימות המשיח, כפס"ד הרמב"ם (בסיום וחותם ספרו "משנה תורה") ש"באותו הזמן . . כל המעדנים מצויין כעפר", "כעפר" דייקא, שאין לו שום חשיבות, כיון ש"לא יהי' עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד".}}.

"שלשה דברים" – רומז (גם) על התורה, "אוריאן תליתאי"{{הערה|שבת פח, א.}}, כולל ובמיוחד – ה"תורה חדשה (ש)מאתי תצא" בגאולה השלישית, שההכנה לזה היא ע"י ההוספה בלימוד התורה באופן של בלי גבול מחמשה עשר באב ואילך (כנ"ל ס"ט).