שיחת כי תשא תשנ"ב - מוגה

ספר השיחות תשמ"ז-תשנ"ב
תשמ"ז
ברכת ערב ראש השנה (בעת מסירת הפ"נ כללי) • ברכת ערב יוהכ"פ אחרי מנחה • ברכת ערב יוהכ"פ לפני כל נדרי - להתלמידים שיחיו • ברכת ערב חה"ס (בעת מסירת האתרוגים ע"י באי־כח תושבי כפר חב"ד) • יום שמחת תורה • ש"פ נח, ו' מרחשון (אידיש) • ש"פ נח, ו' מרחשון (לה"ק) • ש"פ וירא, כ' מרחשון (אידיש) • ש"פ וירא, כ' מרחשון (לה"ק) • ש"פ חיי שרה, מבה"ח כסלו ז"ך מרחשון (אידיש) • ש"פ חיי שרה, מבה"ח כסלו ז"ך מרחשון (לה"ק) • ש"פ ויצא, י"א כסלו (אידיש) • ש"פ ויצא, י"א כסלו (לה"ק) • ש"פ וישלח, ח"י כסלו (אידיש) • ש"פ וישלח, ח"י כסלו (לה"ק) • י"ט כסלו • ש"פ וישב, מבה"ח טבת, א' דחנוכה (אידיש) • ש"פ וישב, מבה"ח טבת, א' דחנוכה (לה"ק) • יום ג' פ' מקץ, כ"ח כסלו אור לה' דחנוכה • נר ו' דחנוכה • נר ז' דחנוכה • ש"פ מקץ, זאת חנוכה (אידיש) • ש"פ מקץ, זאת חנוכה (לה"ק) • ש"פ ויגש • ברכה, יום א' פ' ויחי, עשרה בטבת, יהפך לשמחה • יום א' ויחי, עשרה בטבת (אחרי תפלת מנחה) • אור ליום ג' פ' ויחי, י"ב טבת • ש"פ ויחי, שבת חזק (אידיש) • ש"פ ויחי, שבת חזק (לה"ק) • ש"פ שמות, כ"ג טבת • ש"פ שמות, כ"ג טבת, מבה"ח שבט • ש"פ וארא, ר"ח שבט • ש"פ בא, ח' שבט • יו"ד שבט - סיום הרמב"ם • ש"פ בשלח, חמשה עשר בשבט, שבת שירה • ש"פ משפטים, מבה"ח וער"ח אדר, פ' שקלים (אידיש) • ש"פ משפטים, מבה"ח וער"ח אדר, פ' שקלים (לה"ק) • ש"פ תרומה, ו' אדר • ש"פ תצוה, פ' זכור ופורים • ש"פ תשא, פ' פרה • ש"פ ויק"פ, מבה"ח ניסן, פ' החודש • ש"פ ויקרא, ה' ניסן • ברכת י"א ניסן - לאחרי תפלת ערבית • ל"ג בעומר - בעת ה"פּאַראַד" • ש"פ בהר-בחוקותי, מבה"ח סיון • יום א' פ' במדבר, כ"ה אייר - לנשי ובנות חב"ד • ש"פ נשא, ט' סיון • יום ג' פ' שלח, י"ט סיון - לתל' המסיימות ומדריכות תחיינה • ש"פ שלח, מבה"ח תמוז, כ"ג סיון • ש"פ קרח, אדר"ח תמוז • ש"פ בלק, י"ד תמוז • יום ג' פ' פינחס, שבעה עשר בתמוז יהפך לשמחה • ש"פ פינחס, כ"א תמוז • ש"פ מטות־מסעי, מבה"ח מנחם־אב • ש"פ דברים, שבת חזון • חמשה עשר באב בלילה, אור ליום ג' פ' עקב • ש"פ עקב, כ"ף מנחם אב (אידיש) • ש"פ עקב, כ"ף מנחם אב (לה"ק) • ש"פ עקב, כ"ף מנחם אב (הוראה בעבודת השם מטיול על הים) • ש"פ ראה, מבה"ח אלול • ש"פ תבוא, ח"י אלול • הוספות: מכתב ח"י אלול ה'תשמ"ו • מכתב ג' סליחות ה'תשמ"ו • מכתב ר"ח מרחשון ה'תשמ"ז • מכתב יום ב' לפ' "ויתן לך" ה'תשמ"ז • מכתב בין יו"ד וט"ו בשבט ה'תשמ"ז • מכתב בין יו"ד וט"ו בשבט ה'תשמ"ז - לילדי ישראל • מכתב כ"ה אדר ה'תשמ"ז • מכתב י"א ניסן ה'תשמ"ז • מכתב ער"ח אייר ה'תשמ"ז - לילדי ישראל • מכתב ער"ח אייר ה'תשמ"ז - להורים ולמחנכים • מכתב ה' מנחם־אב ה'תשמ"ז
תשמ"ח
שבת האזינו, שבת שובה • י"ג אדר ושבת בראשית • ש"פ נח, ב' דר"ח מ"ח • ש"פ לך, ח' מ"ח • יום ג' פ' וירא, י"א מ"ח • ש"פ וירא, ט"ו מ"ח (א) • ש"פ וירא, ט"ו מ"ח (ב) • ש"פ חיי שרה, כ"ב מ"ח • ש"פ תולדות, מבה"ח וער"ח כסלו • יום א' פ' ויצא, ר"ח כסלו • ש"פ ויצא, ז' כסלו • ש"פ וישלח, י"ד כסלו • ש"פ וישב, כ"א כסלו • ש"פ מקץ, שבת חנוכה, מבה"ח טבת • ש"פ ויגש, ה' טבת • ש"פ שמות, י"ט טבת • ש"פ וארא, מבה"ח שבט • ש"פ בא, ד' שבט • ש"פ בשלח, י"א שבט • אור ליום ד' פ' יתרו, ט"ו בשבט • כ"ב שבט (יום א' של ה"שבעה", אחרי הסתלקות הרבנית הצדקנית נ"ע זי"ע) • ש"פ משפטים, פ' שקלים, מבה"ח אדר (א) • ש"פ משפטים, פ' שקלים, מבה"ח אדר (ב) • כ"ט שבט (אחרי סיום ה"שבעה") • יום ה', פ' תצוה, ז' אדר • תענית אסתר ופורים • כ"א אדר (סיום ה"שלושים") • ש"פ ויק"פ, פ' פרה • כ"ה אדר (יום הולדת הרבנית הצדקנית נ"ע זי"ע) • ש"פ ויקרא, פ' החודש, ר"ח ניסן • יום א' פ' צו, ב' ניסן • ש"פ צו, שבת הגדול, ח' ניסן • י"א וי"ג ניסן, יום ג' וה' פ' שמיני • ברכה לי"א ניסן • אחרון של פסח • ש"פ שמיני, מבה"ח וער"ח אייר • ש"פ תזריע־מצורע, ו' אייר • ש"פ אחו"ק, י"ג אייר • ט"ו אייר, ל"ג בעומר וש"פ אמור • שיחת בהו"ב, מבה"ח סיון • ש"פ נשא, י"ב סיון • ש"פ בהעלותך, י"ט סיון • ש"פ שלח, מבה"ח תמוז • ש"פ קרח, ג' תמוז • ש"פ חוקת, יו"ד תמוז • ש"פ בלק, י"ז תמוז נדחה • ש"פ פינחס, מבה"ח מנ"א • ש"פ מטו"מ, ב' מנ"א • ש"פ דברים, חזון, ט' באב נדחה • ש"פ ואתחנן, נחמו, ט"ז אב • ש"פ עקב, מבה"ח אלול • ש"פ ראה, אדר"ח אלול • ש"פ שופטים, ז' אלול • ש"פ תצא, י"ד אלול • ש"פ תבוא, כ"א אלול • הוספות: הדרן על ששה סדרי משנה • מכתב י"ח אלול תשמ"ז • מכתב מוצאי ש"פ נצו"י, כ"ה אלול תשמ"ז • מכתב ו' תשרי תשמ"ח • מכתב ער"ח ניסן תשמ"ח • מכתב י"א ניסן תשמ"ח
תשמ"ט
ברכה, ערב ראש השנה, אחרי הפ"נ כללי • ש"פ וילך, ו' תשרי • ח', ט' וי"א תשרי • ברכה, ערב חג הסוכות, לאנשי כפר חב"ד • ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון • ש"פ נח, ד' מרחשון • ש"פ לך לך, י"א מרחשון • ש"פ וירא, ח"י מרחשון • ש"פ חיי שרה, מבה"ח כסלו • יום ב' פ' תולדות, כ"ז מרחשון • ר"ח כסלו וש"פ תולדות, ג' כסלו • ש"פ ויצא, יו"ד כסלו • ש"פ וישלח, טו"ב כסלו • ש"פ וישב, כ"ד כסלו, ערב חנוכה • ש"פ מקץ, שבת (ז') חנוכה • ש"פ ויגש, ט' טבת ויום א', עשרה בטבת • ש"פ ויחי, ט"ז טבת • ש"פ שמות, כ"ג טבת, מבה"ח שבט • ש"פ וארא, ר"ח שבט • ש"פ בא, ח' שבט • ש"פ בשלח, שבת שירה, חמשה עשר בשבט • ש"פ יתרו, כ"ב שבט – יום היארצייט־הילולא הראשון של הרבנית הצדקנית נ"ע זי"ע • ש"פ משפטים, מבה"ח וער"ח אדר ראשון • ש"פ תרומה, ו' אדר ראשון • ש"פ תצוה, ערב פורים קטן • ש"פ ויקהל, פ' שקלים, מבה"ח אדר שני • יום ג' פ' פקודי, אדר"ח אדר שני • ש"פ פקודי, ד' אדר שני • ש"פ ויקרא, פ' זכור, י"א אדר שני • ש"פ צו, פ' פרה, י"ח אדר שני • ש"פ שמיני, פ' החודש, מבה"ח ניסן, כ"ה אדר שני • ש"פ תזריע, ג' ניסן • שבת הגדול, ערב י"א ניסן • ברכה לי"א ניסן • ערב שביעי של פסח • ש"פ אחרי, מבה"ח אייר • ש"פ קדושים, ב' דר"ח אייר וב' אייר • ב' אייר (תוכן קצר) • ש"פ אמור, ח' אייר • ש"פ בהר, ט"ו אייר • ש"פ בחקותי, כ"ב אייר • ש"פ במדבר, מבה"ח וער"ח סיון • חג השבועות • קטע משיחת י"ב סיון • ש"פ נשא, י"ד סיון, ויום א' ט"ו סיון • ש"פ בהעלותך, כ"א סיון • ש"פ שלח, כ"ח סיון, מבה"ח תמוז • ש"פ קרח, ה' תמוז • ש"פ חו"ב, י"ב תמוז • יום ה' פ' פינחס, י"ט תמוז • ש"פ פינחס, י"ט תמוז • ש"פ מטו"מ, מבה"ח מנ"א • ש"פ דברים, שבת חזון, ד' מנ"א • ש"פ ואתחנן, שבת נחמו, י"א מנ"א • אור ליום ד' ט"ו מנ"א (תוכן קצר) • מוצאי ט"ו מנ"א (תוכן קצר) • ש"פ עקב, ח"י מנ"א • ש"פ ראה, מבה"ח אלול • ש"פ שופטים, ב' אלול • ש"פ תצא, ט' אלול • ש"פ תבוא, ט"ז אלול • ש"פ נצו"י, כ"ג אלול • הוספות: תוכן קצר דשיחת אדר"ח אדר שני • "הדרן" על הש"ס • י"א אייר – להרבנים הראשיים • י"ד סיון (ר"ד) • מכתב ח"י אלול תשמ"ח • מכתב ו' תשרי תשמ"ט • מכתב ר"ח ניסן תשמ"ט • מכתב י"א ניסן תשמ"ט • מכתב יום א' בחוקותי תשמ"ט • מכתב ר"ח סיון תשמ"ט
תש"נ
ברכה, ערב ר"ה • ימים ראשונים דשנת תש"נ (א' וב' דר"ה וצום גדלי') • ש"פ האזינו, שבת שובה, ח' תשרי • ברכה – ערב יוהכ"פ, אחרי תפלת מנחה • ברכה להת' – ערב יוהכ"פ לפני כל נדרי • מוצאי יוהכ"פ, אחרי קידוש לבנה • ליל ויום שמחת תורה • כ"ד תשרי • ש"פ בראשית, מבה"ח וער"ח מרחשון (א) • ש"פ בראשית, מבה"ח וער"ח מרחשון (ב) • ש"פ נח, ערב ז' מרחשון • ש"פ לך לך, י"ג מרחשון • ש"פ וירא, כ"ף מרחשון • ש"פ חיי שרה מבה"ח כסלו, כ"ז מרחשון (א) • ש"פ חיי שרה מבה"ח כסלו, כ"ז מרחשון (ב) • יום א' כ"ח מרחשון – לכינוס השלוחים העולמי • ש"פ תולדות, ד' כסלו • ש"פ ויצא, י"א כסלו • ש"פ וישלח, ערב י"ט כסלו • ש"פ וישב, א' דחנוכה • יום ג' מקץ, כ"ח כסלו, נר ה' דחנוכה – לילדי צבאות ה' בכל קצוי תבל • ש"פ מקץ, זאת חנוכה • ש"פ ויגש, ט' טבת • ש"פ ויחי, ט"ז טבת • ש"פ שמות, כ"ג טבת, מבה"ח שבט • ש"פ וארא, ר"ח שבט • ש"פ בא, ח' שבט ואור ליום ב' יו"ד שבט • ש"פ בשלח, ט"ו בשבט • ש"פ יתרו, כ"ב שבט • ש"פ משפטים, פ' שקלים, מבה"ח וערב ר"ח אדר • ש"פ תרומה, ו' אדר • ליל ג' פ' תצוה, ט' אדר • יום ה' י"א אדר (תענית אסתר מוקדם) • ש"פ תצוה, פ' זכור, ערב פורים ויום א' פ' תשא, מוצאי פורים • ש"פ תשא, פ' פרה • ש"פ ויה"פ, פ' החודש, מבה"ח ניסן • ש"פ ויקרא, ה' ניסן • ברכה – אור לועש"ק י"א ניסן • ש"פ צו, י"ב ניסן, שבה"ג • ש"פ שמיני, מבה"ח אייר • יום ב' כ"ח ניסן אחרי מנחה • ש"פ תזו"מ, ג' אייר • ש"פ אחו"ק, יו"ד אייר • ש"פ אמור, י"ז אייר, ערב ל"ג בעומר (א) • ש"פ אמור, י"ז אייר, ערב ל"ג בעומר (ב) • ש"פ אמור, י"ז אייר, ערב ל"ג בעומר (ג) • ש"פ בהו"ב, מבה"ח סיון • יום א' במדבר כ"ה אייר (כנס נשי ובנות חב"ד) • יום ב' דחה"ש וש"פ נשא • ש"פ בהעלותך, ט"ז סיון • ש"פ שלח, מבה"ח תמוז • ש"פ קרח, אדר"ח תמוז • ש"פ חוקת, ז' תמוז • ש"פ בלק, י"ד תמוז • יום ג' פינחס י"ז תמוז, וש"פ פינחס, כ"א תמוז • יום ד' מטו"מ כ"ה תמוז, אחרי מנחה • ש"פ מטו"מ, מבה"ח מנ"א • ש"פ דברים, שבת חזון ו' מנ"א • ש"פ ואתחנן, שבת נחמו, י"ג מנ"א • ש"פ עקב, כ"ף מנ"א • ש"פ ראה, מבה"ח אלול • ש"פ שופטים, ד' אלול • ש"פ תצא, י"א אלול (א) • ש"פ תצא, י"א אלול (ב) • ש"פ תבוא, ח"י אלול • יום ד' נצו"י, כ"ב אלול (לנשי ובנות ישראל תחיינה) • הוספות: "הדרן" על לימוד משניות ליאצ"ט • מכתבים כלליים: ח"י אלול ה'תשמ"ט • ערב כ"ה אלול ה'תשמ"ט • וא"ו תשרי ה'תש"נ • ר"ח ניסן ה'תש"נ • י"א ניסן ה'תש"נ • מברקים: לר"ה • לחה"ס • לר"ה • להקפות שניות בירושלים • להקפות שניות בכפ"ח (נה"ח ועוד) • לחג הגאולה י"ט כסלו • ליו"ד שבט • לפורים • לחג הפסח • לחג השבועות • לי"ב־י"ג תמוז • לפתיחת מחנות גן ישראל
תנש"א
ברכה, ערב ר"ה – אחרי קבלת הפ"נ הכללי • ש"פ האזינו, שבת שובה – התוועדות א' וב' • יום א' פ' ברכה, ד' תשרי, צום גדלי' (נדחה) • יום ד' פ' ברכה, ז' תשרי – למשתתפים בקרן לטובת "מחנה ישראל" • ברכה – ערב יוהכ"פ אחר תפלת מנחה • ברכה להת' שיחיו – ערב יוהכ"פ לפני כל נדרי • מוצאי יוהכ"פ – לאחרי תפלת ערבית והבדלה • ברכה – ערב חה"ס • שבת בראשית (אסרו חג דשמע"צ ושמח"ת) • ש"פ נח, ב' דר"ח מרחשון • ש"פ לך לך, ח' מרחשון (א) • ש"פ לך לך, ח' מרחשון (ב) הדרן על הרמב"ם • ש"פ וירא, ט"ז מרחשון • ש"פ חיי שרה, כ"ב מרחשון • ש"פ תולדות, מבה"ח וער"ח כסלו – בקשר עם כינוס השלוחים העולמי • ש"פ ויצא, ז' כסלו • ש"פ וישלח, י"ד כסלו • ש"פ וישב, כ"א כסלו • ש"פ מקץ, שבת חנוכה • ש"פ ויגש, ה' טבת • יום ה' פ' ויחי, עשרה בטבת (יהפך לשמחה) • ש"פ ויחי (ועשרה בטבת יהפך לשמחה) • ש"פ שמות, י"ט טבת • ש"פ וארא, כ"ו טבת מבה"ח שבט • ש"פ בא, ד' שבט • ש"פ בשלח, י"א שבט • ש"פ יתרו, ח"י שבט • ש"פ משפטים, פ' שקלים, מבה"ח אדר • יום א' פ' תרומה, כ"ו שבט – לכינוס השלוחות העולמי הראשון • ש"פ תרומה, ב' אדר • ש"פ תצוה, פ' זכור, ט' אדר • ש"פ תשא, ט"ז אדר • ש"פ ויקרא, פ' החודש, ר"ח ניסן • ש"פ צו, שבת הגדול, ח' ניסן • ברכה – אור ליום ג' י"א ניסן, לאחרי תפלת ערבית • אור לי"ד ניסן – לאחרי מכירת חמץ • יום ועש"ק, ערב חגה"פ, לאחרי תפלת מנחה • אחרון של פסח (בסעודת משיח) (א) • אחרון של פסח (בסעודת משיח) (ב) • אור ליום ד' פ' שמיני, כ"ו ניסן (ביחידות להאורחים שיחיו) • אור ליום ועש"ק פ' שמיני, כ"ח ניסן • ש"פ שמיני, מבה"ח וער"ח אייר • ש"פ תזריע־מצורע, ו' אייר • ש"פ אחרי־קדושים, י"ג אייר • ש"פ אמור, כ' אייר • ש"פ בהר־בחוקותי, מבה"ח סיון • ש"פ במדבר, ערחה"ש ויום ב' דחה"ש • ליל ב' דחגה"ש – להקהל שחזרו מה"תהלוכה" • יום ב' דחגה"ש - בענין תורה חדשה מאתי תצא • ש"פ נשא, י"ב סיון (התוועדות א' וב') • ש"פ בהעלותך, י"ט סיון (א) • ש"פ בהעלותך, י"ט סיון (ב) – ע"ד כולל חב"ד • ש"פ שלח, מבה"ח תמוז • יום ב', כ"ח סיון • יום ה' פ' קרח, בדר"ח תמוז, וש"פ קרח ג' תמוז • ש"פ קרח, ג' תמוז – ע"ד הבנין דתו"ת • ש"פ חוקת, יו"ד תמוז • ש"פ בלק, י"ז (טוב) תמוז • ש"פ פינחס, כ"ד תמוז, מבה"ח מנ"א • ש"פ מטות־מסעי, ב' מנ"א • ש"פ דברים, ט' באב, י' אב, י"א אב • ש"פ ואתחנן, שבת נחמו, ט"ז מנ"א • ש"פ עקב, כ"ג מנ"א, מבה"ח אלול • ש"פ ראה, אדר"ח אלול • ש"פ שופטים, ז' אלול • ש"פ תצא, י"ד אלול • ש"פ תבוא, כ"א אלול • הוספות: תוכן משיחת צום גדלי' • הדרן על מסכתות בני"ך (ברכות, נזיר, יבמות, כריתות) • מכתבים כללים לראש השנה תנש"א • מכתבים כללים לחג הפסח תנש"א
תשנ"ב
ברכת כ"ק אדמו"ר שליט"א ער"ה, לאחר התרת נדרים • ברכת כ"ק אדמו"ר שליט"א ער"ה, אחרי קבלת הפ"נ הכללי • ש"פ נצבים, יום ב' דר"ה וש"פ וילך, ו' תשרי • ר"ה, ליל שבת חוהמ"ס, ליל ויום שמח"ת • ליל שמח"ת • ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון • ש"פ נח, ד' מרחשון • ש"פ לך, י"א מרחשון • ש"פ וירא, ח"י מרחשון • ש"פ חיי שרה, כ"ה מרחשון, מבה"ח כסלו • ליל ג' (כח מ"ח) ליל ה' (אדר"ח כסלו), ש"פ תולדות (ב' כסלו) (א) • ליל ג' (כח מ"ח) ליל ה' (אדר"ח כסלו), ש"פ תולדות (ב' כסלו) (ב) • ש"פ ויצא, ט' כסלו • ש"פ וישלח, ט"ז כסלו • מוצאי י"ט־כ' כסלו, ביחידות כללית • ש"פ וישב, כ"ג כסלו, מבה"ח טבת • יום א' כ"ד כסלו - במעמד "פרסומי ניסא" העולמי • ש"פ מקץ, שבת חנוכה, אדר"ח טבת • אור לה' טבת • ש"פ ויגש, ז' טבת • ליל ויום ג' פ' ויחי, עשרה בטבת, ש"פ ויחי (י"ד טבת) • ש"פ שמות, כ"א טבת • ש"פ וארא, כ"ח טבת, מבה"ח שבט (א) • ש"פ וארא, כ"ח טבת, מבה"ח שבט (ב) • יום ד', פ' בא, ג' שבט, וש"פ בא, ו' שבט • ש"פ בא, ו' שבט, וש"פ בשלח, י"ג שבט • יום ה' פ' בשלח, י"א שבט, וש"פ בשלח, י"ג שבט • חמשה עשר בשבט • ש"פ יתרו, כ' שבט • ש"פ יתרו, כ' שבט, וליל ויום ב' פ' משפטים, כ"ב שבט • ש"פ משפטים, ז"ך שבט, מבה"ח אדר א' (א) • ש"פ משפטים, ז"ך שבט, מבה"ח אדר א' (ב) • לילות ד', ה', ו', וש"פ תרומה • ג', ועש"ק פ' תצוה, ז' יו"ד וי"א אד"ר • ש"פ תצוה, י"א אד"ר • ג' ד' ה' ועש"ק וש"ק פ' כי תשא, י"ד־י"ח אד"ר • ר"ד ש"פ ויקהל, כ"ה אד"ר, ש"פ שקלים מבה"ח אד"ש - תקציר • הוספות: ר"ד ושקו"ט בעת ביקור הרה"ג הר"מ אליהו שליט"א, ליל ב' פ' לך לך ו' מ"ח • קונטרס בענין מקדש מעט זה בית רבינו שבבבל • קונטרס ע"ד חלוקת הש"ס בי"ט כסלו • הדרן על מס' ברכות ומו"ק • מכתבים כלליים לר"ה תשנ"ב

משיחות לילות ג', ד', ה', ועש"ק ויום שבת קודש פרשת כי תשא, י"ד־י"ח אדר ראשון ה'תשנ"ב

א. אין פרשת כי תשא געפינט מען אַ דבר חידוש:

אין דער פרשה רעדט זיך וועגן ענינים מן הקצה אל הקצה – די לוחות הראשונות, חטא העגל ושבירת הלוחות, דער תיקון וכפרה על החטא דורך תפלת משה, ראיית משה כבודו של הקב"ה, י"ג מדות הרחמים, נתינת לוחות האחרונות, ביז דעם סיום וועגן קרן עור פני משה. וואָס אע"פ אַז די ענינים זיינען מאורעות וועלכע האָבן פּאַסירט אין איין המשך, איז נוסף אויף דעם וואָס מ'דאַרף פאַרשטיין פאַרוואָס די תורה (מלשון הוראה) דערציילט אונז מיט אַן אריכות וועגן די ענינים בלתי רצויים (ובפרט דלכאורה: מאי דהוה הוה, און אפילו "בגנות בהמה טמאה לא דיבר הכתוב") – זיינען זיי באַזונדערע ענינים לגמרי, מן הקצה אל הקצה, מיט אַ ריחוק הכי גדול הערך ביניהם:

די לוחות הראשונות זיינען אַן ענין הכי נעלה שניתנו מלמעלה, "והלוחות מעשה אלקים המה והמכתב מכתב אלקים", שבירת הלוחות (צוליב מעשה העגל) איז אַ ירידה שאין כמותה, די י"ג מדות הרחמים וראיית משה בכבודו של ה' – אַן ענין הכי נעלה, און דערנאָך נתינת לוחות האחרונות – אינגאַנצן אַן אַנדער סוג לוחות ("פסל לך", מעשה ידי משה,) און וועלכע זיינען געקומען צוליב דעם חטא ושבירת הלוחות הראשונות, און געגעבן געוואָרן אין אַ באַזונדער זמן [נתינת לוחות הראשונות בסוף ארבעים יום הראשונים, און נתינת לוחות האחרונות – בסוף ארבעים יום האחרונים, ביום הכפורים], ואעפ"כ קומען זיי דאָ אַלע צוזאַמען אין איין פרשה, אין איין המשך. וואָס דערפון איז מובן, אַז ס'איז נוגע וויסן אַז זיי זיינען אַלע אַ טייל פון איין המשך ענינים.

נאָכמער:

אין פרשתנו רעדט זיך אויך וועגן פרטים אין דער מעלה פון די לוחות הראשונות ("לוחות אבן כתובים באצבע אלקים", "לוחות כתובים משני עבריהם מזה ומזה גו' והלוחות מעשה אלקים המה והמכתב מכתב אלקים הוא חרות על הלוחות", ביז אַז אויך באַ די לוחות האחרונות איז מען מדגיש די מעלה פון די לוחות ראשונות – "פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים גו'", מיט אַ כ"ף הדמיון, ווייל זיי קומען ניט צו די מעלה פון די "ראשונים" וועלכע זיינען "מעשה אלקים").

ולכאורה: די פרטים וועגן מעלת הלוחות הראשונות האָבן געדאַרפט שטיין אין סוף פ' משפטים, דאָרט איז דער עיקר אָרט וואו עס רעדט זיך וועגן לוחות הראשונות ("עלה אלי ההרה גו' ואתנה לך את לוחות האבן גו'"). און דאָ, בפרשתנו וואָלט געווען גענוג עס זאָל בלויז שטיין בקיצור (אַלס הקדמה צו מעשה העגל ושבירת הלוחות) "ויתן אל משה ככלותו לדבר אתו בהר סיני שני לוחות העדות לוחות אבן", און דערנאָך "וירא העם כי בושש משה גו'".

וואָס פאַר אַן אָרט האָט עס אַז דאָרטן וואו עס רעדט זיך וועגן (דעם חטא וואָס האָט געבראַכט) שבירת הלוחות הראשונות זאָל מען צוגעבן נייע ענינים אין דער מעלה פון די לוחות הראשונות – דאָס איז דאָך ע"ד לועג לרש ח"ו?!

– נאָר דערפון איז מובן, אַז דאָ קומען די לוחות הראשונות (ניט נאָר אַלס טפל והקדמה צו מעשה העגל ושבירת הלוחות, נאָר) אַלס אַ חלק פון דעם גאַנצן ענין ודהמשך אחד – פון די לוחות הראשונות, שבירת הלוחות ולוחות האחרונות.

אפילו לויט פרש"י, אַז "אין מוקדם ומאוחר בתורה, מעשה העגל קודם לציווי מלאכת המשכן ימים רבים הי', שהרי בי"ז תמוז נשתברו הלוחות וביום הכפורים נתרצה הקב"ה לישראל ולמחרת התחילו בנדבת המשכן כו'" – איז (א) לכאורה ניט קיין ביאור בנוגע צו די פרטים וואָס ווערן דאָ דערציילט וועגן די לוחות הראשונות, וואָס מקומו איז בס"פ משפטים, כנ"ל. (ב) ועיקר: ע"פ הידוע אַז אויך דאָרטן וואו מ'זאָגט "אין מוקדם ומאוחר בתורה" איז דאָ אַ טעם אויף דעם סדר (יעדער זאַך אין תורה – אויך סדר אין תורה – איז בתכלית הדיוק) – דאַרף מען פאַרשטיין פאַרוואָס די ענינים הנ"ל ווערן דערציילט דאָ אין פ' כי תשא.

נוסף אויף דעם קומט צו אויך קרוב לסיום הפרשה נאָך אַן ענין וואָס האָט דאָ לכאורה אינגאַנצן קיין שייכות ניט – דער ציווי אויף די שלש רגלים!

ב. די שאלה ווערט נאָך שטאַרקער מצד דעם שם הפרשה – "כי תשא":

ס'איז ידוע אַז דער נאָמען פון דער פרשה באַווייזט אויף דעם תוכן פון דער גאַנצער פרשה. ועפ"ז דאַרף מען האָבן אַ ביאור בנוגע צו אונזער פרשה: דער שם הפרשה ("כי תשא") באַציט זיך בפשטות נאָר צו דעם ציווי בתחלת הפרשה צו געבן מחצית השקל, און האָט קיין שייכות ניט צו רוב הפרשה – כמדובר לעיל, אַז רוב הפרשה רעדט זיך גאָר וועגן אַנדערע ענינים לגמרי, וועלכע האָבן לכאורה קיין שייכות ניט מיט התחלת הפרשה!

נאָכמער: מעשה העגל – וואָס פאַרנעמט אַ חלק חשוב פון דער פרשה – איז דאָך אַ ירידה שאין כמותה, דורך דעם איז "חזרה זוהמתן" פון חטא עץ הדעת (לאחרי וואָס "פסקה זוהמתן" באַ מ"ת), ביז אַז דאָס איז דער ראש ושרש פון אַלע חטאים, כמ"ש "וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם", "תמיד כשאפקוד עליהם עונותיהם ופקדתי עליהם מעט מן העון הזה עם שאר העונות, ואין פורענות באה על ישראל שאין בה קצת מפרעון עון העגל" – פּונקט פאַרקערט ווי דער תוכן פון (שם הפרשה –) "כי תשא את ראש בני ישראל", די נשיאת ראש ועלי' פון אידן!

אויך אין סוף הפרשה – בענין קרני ההוד – פאָדערט זיך ביאור: פאַרוואָס איז באַ משה'ן צוגעקומען די מעלה פון "קרן עור פניו" דוקא נאָך דעם וואָס ער האָט באַקומען די לוחות האחרונות, און ניט באַ קבלת לוחות הראשונות", והלא כבר נהנה מזיו השכינה בארבעים יום הראשונים כמו בארבעים יום השלישיים"? ואדרבה: דער גילוי אלקות אין די לוחות הראשונות (זייענדיק "מעשה אלקים") איז דאָך געווען העכער פאַר די לוחות האחרונות (וועלכע זיינען געווען מעשה ידי משה), נוסף אויף דעם וואָס נתינת לוחות הראשונות איז געקומען נאָך דעם גילוי נעלה און שטורעם פון מתן תורה (משא"כ די לוחות האחרונות ניתנו בחשאי) – איז היתכן אַז דוקא בקבלת לוחות האחרונות איז באַ משה'ן צוגעקומען "קרן עור פניו"?!

ג. דער ביאור בכל זה וועט מען פאַרשטיין בהקדים וואָס יעדע סדרה (פון די ג"ן סדרים) אין תורה האָט אין זיך אַן ענין מיוחד ובפ"ע מיט וועלכע זי איז אויסגעטיילט פון אַלע אַנדערע סדרות. ווי פאַרשטאַנדיק אויך דערפון וואָס מ'לייענט יעדע סדרה (מתחלתה ועד סופה) נאָר פעם אחת בשנה.

ועד"ז בנוגע צו דער סדרה פון כי תשא: צוזאַמען דערמיט וואָס כי תשא איז אַ סדרה בפ"ע, איז זי אַ סדרה נפלאה וועלכע האָט אין זיך דעם חידוש (לגבי אַלע אַנדערע סדרות) אַז זי איז אין זיך כולל גאַנץ סדר השתלשלות, מתחלתו ועד סופו. אָנהויבנדיק פון ווי דאָס שטייט אין תורה (וואָס דערפון נעמט זיך סדר השתלשלות העולמות) – כל התורה כולה מהתחלת התורה ביז סיום התורה. ובמילא איז די סדרה כולל אין זיך כל הענינים כולם.

– אין יעדער ענין אין תורה קען מען געפינען אַלע ענינים, כמאחז"ל "הפך בה והפך בה דכולא בה", וואָס י"ל אַז דאָס גייט ניט נאָר אויף כללות התורה, נאָר אויך אויף יעדער באַזונדער ענין אין תורה, ועאכו"כ אַ פרשה שלימה – אָבער ברוב הענינים איז דער "כולא בה" נאָר ברמז וכיו"ב און מ'דאַרף עס געפינען און מגלה זיין (דורך דער יגיעה פון "הפך בה והפך בה"); משא"כ אין פ' כי תשא איז דער חידוש, אַז דער "כולא בה" שטייט דאָרט בגלוי, באופן פון תורה שבכתב – בכתב בגלוי.

ד. והענין:

דער אויבערשטער האָט אויסגעשטעלט אַז אַלע ענינים טיילן זיך בכללות אויף דריי: ראש, תוך (אמצע) וסוף. צום אַלעם ערשטן קומט דער ראש והתחלת הכל – וואָס איז אין זיך כולל (די כוונה ותכלית פון) די גאַנצע זאַך. דערנאָך – קומט די זאַך אַליין, דער תוך ואמצע, דורך וועלכער עס פירט זיך דורך דער תכלית. און צום סוף קומט דער סיום ושלימות וסך־הכל פון דעם גאַנצן ענין, ווען עס פירט זיך אויס די תכלית (וואָס "סוף מעשה במחשבה תחלה").

ובכללות שטעלט זיך דאָס אויס אין די דריי ענינים פון (א) תורה – דער יסוד והתחלה פון אַלע ענינים, כדברי חז"ל אַז "תורה נקראת ראשית דרכו", ווייל זי איז קדמה לעולם, און אין דעם באַשטייט די תכלית וכוונה פון אַלע ענינים, "בראשית, בשביל התורה שנקראת ראשית". (ב) בריאת העולם (וסדר השתלשלות בכלל) און די עבודה אין דער בריאה בכדי אויספירן איר תכלית (בשביל התורה), און (ג) דער גמר ושלימות הכל – בגאולה האמיתית והשלימה, ווען עס פירט זיך אויס "תכלית ושלימות בריאת עולם הזה שלכך נברא מתחלתו".

ויש לומר, אַז די דריי ענינים זיינען מרומז אין די דריי ערשטע אותיות א' ב' ג': גאַנץ תורה איז נכלל אין די עשרת הדברות וועלכע זיינען נכלל אין דעם ערשטן וואָרט "אנכי" וועלכער איז נכלל און הויבט זיך אָן מיט אַן אל"ף. בריאת העולם – "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ" – הויבט זיך אָן מיט אַ בי"ת, ווייל "בבי"ת נברא העולם", כמבואר בחז"ל. און דער ראש התיבה פון גאולה – דער אות גימ"ל.

ובפרטיות יותר זיינען דאָ די דריי ענינים אין סדר השתלשלות הבריאה עצמו: (א) קודם כל – עלה ברצונו יתברך צו באַשאַפן די וועלט. (ב) די בריאה בפועל. (ג) שלימות הבריאה – בגאולה העתידה – דורך "מעשינו ועבודתינו" צו ממשיך זיין און מגלה זיין אלקות אין וועלט. ובלשון הקבלה והחסידות: (א) לכל לראש איז אור אין סוף ממלא כל המציאות – אוא"ס לפני הצמצום. (ב) דערנאָך – דער צמצום האור אַזוי אַז עס בלייבט אַ חלל ומקום פנוי. און כוונת הצמצום איז בשביל הגילוי – עס זאָל זיין גילוי אלקות אין עולם, ביז מ'קומט צו (ג) שלימות הגילוי, אַז מ'איז ממשיך בתוך החלל ומקום פנוי — אוא"ס, ביז אוא"ס הבלי גבול שלפני הצמצום, ביז אַז עס ווערט – אַ דירה לו יתברך – לו לעצמותו – בתחתונים.

ה. ויש לומר אַז וויבאַלד אַלע ענינים קומען דורך תורה (די "דיפתראות ופינקסאות" פון וועלט, ואסתכל באורייתא וברא עלמא) – דעריבער שטעלט זיך אויס די תורה עצמה בהתאם צו די דריי ענינים:

(א) התחלת התורה איז "בראשית", וואָס דאָס איז כולל – ניט נאָר התחלת הבריאה, נאָר צום אַלעם ערשטן דעם אל"ף (ראשית) פון תורה שקדמה לעולם, וואָרום "בראשית" איז דער טייטש "בשביל התורה שנקראת ראשית" (כנ"ל). און ווי ס'איז אונטערשטראָכן אויך אין דעם בי"ת (פון "בראשית") עצמו, וואָס בי"ת "זאָגט אַרויס" אַז ער קומט אַלס צווייטער נאָך דעם אל"ף – דער אל"ף (אנכי) פון תורה.

(ב) "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ" – בריאת העולם [ובפרטיות – זיינען אין דעם גופא פאַראַן ג' דרגות, כנ"ל], און דערנאָך המשך כל הפרשיות שבתורה, וואו עס רעדט זיך וועגן דעם המשך סיפור המאורעות אין עולם און די עבודה צו אויספירן די כוונה פון בריאת העולם (בשביל התורה) – ווי דערציילט און אָנגעזאָגט בארוכה אין אַלע פרשיות פון די חמשה חומשי תורה,

ביז (ג) סיום התורה, וואו עס רעדט זיך וועגן דעם וואָס דער אויבערשטער באַווייזט צו משה'ן "עד היום האחרון", ביז דעם סיום ממש – "לכל האותות והמופתים גו' ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל" – סיום ושלימות התורה, וואָס איז פאַרבונדן מיט די שלימות פון גאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו (וואָס משה הוא גואל ראשון הוא גואל אחרון), ווען עס וועט זיין דער שלימות פון גילוי אלקות ("האותות והמופתים") "לעיני כל ישראל", כמ"ש "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות".

ווי ס'איז אויך מרומז אין פרקי אבות: (א) התחלת הפרקי אבות איז "משה קיבל תורה מסיני" – כללות ענין התורה (כמאחז"ל "כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש ניתן למשה מסיני"). (ב) "ומסרה וכו' והעמידו תלמידים הרבה וכו'", דער סדר פון מסורת התורה מדור לדור – ווי תורה קומט אַרויס בגלוי ובפרטיות (דורך דעם "תלמיד ותיק עתיד לחדש"). (ג) סיום כל הפרקי אבות – "ה' ימלוך לעולם ועד", וואָס איז כולל כל המשך הזמן ביז סוף כל הזמנים – די גאולה האמיתית והשלימה, ווען עס וועט זיין "ה' ימלוך לעולם ועד", "לעתיד לבוא שכל המלוכה שלו" – שלימות מילוי הכוונה פון קבלת התורה ומסירת ולימוד התורה במשך כל הדורות.

ויש לומר, אַז דאָס איז איינער פון די טעמים פאַרוואָס (מתן) תורה איז פאַרבונדן מיט דעם ענין פון "תליתאי" – כדברי חז"ל "(בריך רחמנא דיהיב) אוריאן תליתאי לעם תליתאי על ידי תליתאי ביום תליתאי בירחא תליתאי" (און ר"נ גאון איז דאָרט מבאר נאָך ענינים של שלשה בקשר מיט מתן תורה), ווייל היות אַז דורך (מתן) תורה פירט זיך אויס תכלית כל סדר השתלשלות – וועלכע שטעלט זיך אויס אין שלשה (ראש תוך סוף), דעריבער טיילט זיך אויך תורה אויף "תליתאי", א' ב' ג'.

ו. ויש לומר אַז די דריי ענינים – שטייען בגלוי בפרשתנו:

(א) די לוחות הראשונות, וואָס אויף זיי זיינען חקוק די עשרת הדברות הראשונות וועלכע זיינען געזאָגט געוואָרן באַ מתן תורה (אָנהויבנדיק פון דעם אל"ף פון "אנכי"), איז דער אל"ף (די התחלה ויסוד) פון אַלע ענינים, כולל גאַנץ בריאת העולם, וועלכע איז באַשאַפן געוואָרן "בשביל התורה שנקראת ראשית".

(ב) די ירידה פון דעם חטא העגל וואָס האָט געבראַכט צו שבירת הלוחות – איז מרמז דעם ענין הבי"ת, די כללות'דיקע ירידה אין עולם ("בראשית ברא גו'"), וואָס לאָזט אַן אָרט אויף דעם ענין החטא והשבירה כו', כידוע אַז דער חטא העגל (וואָס איז פאַרבונדן מיט דעם חטא הראשון, כנ"ל) קומט אַלס אַ תוצאה פון דעם צמצום הראשון, און שבירת הכלים און דערנאָך קטרוג ומיעוט הלבנה, ולאחרי ריבוי השתלשלות וצמצומים ופרסאות כו' – לאָזט דאָס אַן אָרט אויף אַן ענין של חטא בפועל ר"ל.

און די כוונה אין דעם איז, אַז דורך דער עבודה למטה, ביז אפילו אין אַ מצב של ירידה, זאָל מען אויספירן די כוונת הבריאה, "בשביל התורה" (כדלקמן).

(ג) די לוחות האחרונות באַדייטן דעם ענין הגימ"ל – די עלי' וואָס קומט דורך דער ירידה ושבירת הלוחות:

חז"ל זיינען מפרש אויף "לעיני כל ישראל" (בסיום התורה) אַז דאָס גייט אויף שבירת הלוחות וואָס משה "נשאו לבו לשבור הלוחות לעיניהם שנאמר ואשברם לעיניכם, והסכימה דעת הקב"ה לדעתו שנאמר אשר שברת, יישר כחך ששברת". ולכאורה: וואָס איז דער עילוי פון שבירת הלוחות ביז אַז דער אויבערשטער זאָגט אויף דעם "יישר כחך"?!

וי"ל דעם ביאור אין דעם: כשם ווי דורך דעם חטא העגל איז באַ אידן צוגעקומען די מעלה פון בעלי תשובה [און צוליב דעם איז געווען דער חטא, כדלקמן], וואָס איז העכער פאַר עבודת הצדיקים ("מקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורין אינם עומדין", ביז אַז אין "יכולין לעמוד בו") – אַזוי איז אויך בנוגע צו שבירת הלוחות (דער מסובב פון חטא העגל), אַז דער טעם (פנימי) אויף דעם איז בכדי דורך דעם זאָל צוקומען אַן עילוי אין תורה – די לוחות האחרונות וועלכע האָבן אין זיך אַ מעלה לגבי די לוחות הראשונות, כדברי חז"ל אַז דער אויבערשטער האָט געזאָגט צו משה רבינו (אויף דעם וואָס ער האָט זיך מצטער געווען אויף שבירת הלוחות) "אל תצטער בלוחות הראשונות שלא היו אלא עשרת הדברות לבד ובלוחות השניים אני נותן לך שיהא בהם הלכות מדרש ואגדות . . כפלים לתושי'". וכדברי הגמרא "אלמלא לא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא חמשה חומשי תורה וספר יהושע בלבד שנאמר כי ברוב חכמה רוב כעס", "לפי שבעטו וחטאו נוסף להם רוב חכמה להטריחן יותר".

און דאָס איז אויך דער עילוי אין דעם וואָס די לוחות האחרונות זיינען געווען מעשה ידי משה ("פסל לך"), ניט "מעשה אלקים" ווי די לוחות הראשונות:

די מעלה פון די לוחות הראשונות (דער אל"ף) איז ווי תורה ווערט געגעבן מלמעלה און דאָס גיט דעם כח אויף דער עבודה אויך למטה (דער בי"ת און גימ"ל), כפשטות הענין אַז אל"ף איז ראש כל האותיות און דאָס פירט דערנאָך צו בי"ת און גימ"ל. אָבער היות אַז דער אל"ף מצ"ע (הגילוי מלמעלה) איז ניט בערך און נעמט ניט דורך די תחתונים (דער בי"ת פון "בראשית"), איז אין דעם שייך דער ענין השבירה כו', ווייל מצד דער בריאה איז מען דערצו נאָך ניט מוכן [און דעריבער איז די התחלת התורה טאַקע מיט אַ בי"ת און ניט מיט אַן אל"ף, ווייל די כוונה איז אַז דאָס זאָל נמשך ווערן און דורכנעמען די וועלט, וואָס די הכנות לזה האָבן זיך אויפגעטאָן דורך דער עבודה אין די כ"ו דורות ביז מתן תורה].

משא"כ דורך די לוחות האחרונות, וועלכע קומען דורך עבודת האדם (תשובה), און די לוחות עצמן זיינען מעשה ידי משה – ווערט אויסגעפירט תכלית וכוונת הבריאה, אַז אין דער וועלט זאָל מען מגלה זיין ווי זי איז "בשביל התורה". און דעריבער ווערט דורך דעם אויפגעטאָן דער עילוי אין תורה פון די לוחות האחרונות – אַז ס'איז ניטאָ אין דעם קיין שבירה, ואדרבה – עס קומט צו אין תורה "כפלים לתושי'", און באופן אַז תורה (די לוחות) בלייבט גאַנץ למטה באופן נצחי לעד ולעולמי עולמים.

ביז – אַז דאָס ברענגט צו שלימות ענין הגימ"ל – די גאולה האמיתית והשלימה, וואָס דעמולט וועט נתגלה ווערן בשלימות די מעלה פון דער תשובה פון אידן אויפן חטא העגל און די מעלה פון די לוחות האחרונות (וואָס איז געקומען דורך שבירת לוחות הראשונות) – די מעלה וואָס קומט אַרויס דורך עבודת האדם למטה (ובפרט דורך עבודת התשובה) צו אויספירן תכלית הבריאה – "בשביל התורה".

קומט אויס אַז אין פ' כי תשא שטייען בגלוי אַלע דריי ענינים – דער אל"ף ("ראשית") פון תורה, דער בי"ת פון "בראשית ברא גו'", און דער גימ"ל – סיום התורה, "לעיני כל ישראל", "יישר כחך ששברת".==הערות שוליים==