שיחת תרומה תשנ"ב - מוגה
משיחות לילות ד,' ה,' ו' ושבת קודש פ' תרומה ה'תשנ"ב
א. פותחין בברכה[1]. ובפרט שטייענדיק באַ דער התחלה וכניסה פון חודש אדר, ווען מ'האָט דעם אָנזאָג און דעם דין[2] אַז "משנכנס אדר מרבין בשמחה", און בחודש זה איז "בריא מזלי'"[3] דישראל. במילא איז פאַרשטאַנדיק אַז אידן ווערן דעמולט ספּעציעל געבענטשט מיט ברכות.
נאָכמער: די גמרא זאָגט[4] "כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה", "הלכך בר ישראל דאית לי' דינא בהדי נכרי לישתמיט מיני' באב דריע מזלי' ולימצי נפשי' באדר דבריא מזלי'". ולכאורה: וואָס איז דער תוכן ההשוואה בגמרא "כשם שמשנכנס אב ממעטין כו' כך משנכנס אדר מרבין כו'", דאָס שוואַכט דאָך אָפּ לכאורה דעם גודל השמחה בחודש אדר!
ויש לומר, אַז אדרבה: לשון חז"ל "כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה", קומט לערנען, אַז דער מיעוט השמחה בחודש אב גייט אַריין אין דעם זעלבן תוכן פון ריבוי השמחה בחודש אדר ("כשם . . כך"). וואָרום די כוונה און תכלית אין דעם מיעוט השמחה בחודש אב איז נאָר בכדי מ'זאָל דאָס מהפך זיין מחשוכא לנהורא וממרירו למיתקו[5].
און דאָס ווערט אויפגעטאָן דורך דעם "מרבין בשמחה" און "בריא מזלי'" אין חודש אדר, וועלכער איז מהפך אויך דעם "ממעטין בשמחה" און "ריע מזלי'" בחודש אב. און דעריבער איז מובן, אַז דורך דעם קומט צו נאָכמער שמחה אין אדר – נוסף צו דער שמחה מצ"ע אין טוב הנראה והנגלה, אויך די שמחה פון דעם וואָס מ'איז דעמולט מהפך די ענינים בלתי רצויים (וואָס ברענגען צו "ממעטין בשמחה"), באופן אַז עס ווערט "ועשה לי מטעמים"[6] לשון רבים[7], סיי "ממאכלים ערבים ומתוקים" (מרבין בשמחה באדר מצ"ע) און סיי "מדברים חריפים או חמוצים רק שהם מתובלים ומתוקנים היטב עד שנעשו מעדנים להשיב הנפש"[7] (די אתהפכא פון עניני אב לנהורא ולמיתקו).
[ועפ"ז יומתק וואָס דער ציווי אויף ריבוי השמחה באדר ווערט געבראַכט דוקא אין מס' תענית, אין דער סוגיא וואו עס רעדט זיך וועגן דער ירידה פון חודש אב, כולל מיעוט השמחה שבו].
און דורך דעם קומט צו נאָכמער אין דער פתיחה בברכה – אַ ברכה בכל הענינים, אויך אין מהפך זיין כל הענינים של היפך לברכה ושמחה.
ביז די ברכה הכי עיקרית – בענין שהזמן גרמא – ברכת גאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, ווען עס וועט זיין שלימות השמחה – "אז ימלא שחוק פינו"[8], און שלימות פון "בריא מזלי"' פון אידן, ושלימות פון אתהפכא חשוכא לנהורא ומרירו למיתקו.
ב. די התחלה פון חודש אדר קומט אויס (– בכו"כ שנים) אין דער וואָך פון פרשת תרומה.
וע"פ הידוע[9] אַז די מועדים אין יאָר האָבן אַ שייכות צו די פרשיות בתורה ווען זיי קומען אויס, דאַרף מען פאַרשטיין די שייכות פון חודש אדר – "משנכנס אדר מרבין בשמחה", און ווען ס'איז "בריא מזלי'" של ישראל – מיט פרשת תרומה.
און נוסף צו דער שייכות מיט חודש אדר בכלל, דאַרף דאָס האָבן אַ שייכות אויך מיט דער חידוש אין דער קביעות פון חודש אדר בשנה זו:
(א) זייענדיק אַ שנה מעוברת זיינען בשנה זו פאַראַן צוויי אדר'ס. און איצטער – ווען מ'לייענט פ' תרומה – האַלט מען באַ דעם אָנהויבס פון חודש אדר ראשון.
(ב) די צוויי טעג ראש חודש אדר ראשון (וואָס דער ראש איז אין זיך כולל און פירט אָן מיט כל ימי החודש[10]) זיינען אויסגעקומען בימי ג' וד' בימי השבוע.
ג. וועט מען עס פאַרשטיין בהקדים אַ דיוק אין דער פרשה:
אין דער התחלה פון היינטיקער פרשה – דער ציווי פון דעם אויבערשטן "ויקחו לי תרומה גו' וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב כסף ונחושת גו'"[11] – איז ידועה די שאלה: פאַרוואָס תרומת המשכן הויבט זיך אָן דוקא מיט "זהב"[12]?
נוסף אויף דער שאלה בכלל, אַז די דברים האָבן געדאַרפט שטיין אין אַ סדר מן הקל אל הכבד, לא זו אף זו[13] – וואָלט אַזוי געפּאַסט לכאורה נאָך מער בנדו"ד: וויבאַלד אַז דאָ רעדט זיך וועגן נדבת המשכן – וואָס איז אַ חיוב אויף אַלע אידן כל אחד לפי נדבת לבו ("ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו גו'"[11]), און בפשטות זיינען באַ אידן דאַן געווען חילוקים צווישן דל ועשיר[14], און אין נדבת המשכן "לא היתה יד כולם שוה בה"[15] – וואָלט דאָך לכאורה געפּאַסט צו אָנהויבן מיט די דברים – כסף אָדער נחושת – וואָס זיינען מערער מצוי ביי אַלע אידן, זאַכן אין וועלכע זיי גלייכן זיך מערער אויס, און דערנאָך רעכענען זהב וואָס איז שייך מער צו די רייכערע אידן.
ע"ד ווי מ'זעט אין דעם סדר הנדבות שלאחרי זה – אַז אַלע ענינים (מלבד זהב בתחלה) זיינען בהתאם צו דעם מצב פון די מנדבים: פריער קומט זהב כסף ונחושת, וואָס די אַלע דריי זיינען געווען באַ (רוב[16]) אידן, און אַלע אידן ("כל איש") האָבן דערפון מנדב געווען אין משכן. דערנאָך קומען "תכלת וארגמן ותולעת שני ושש ועזים ועורות אלים מאדמים ועורות תחשים"[17] – וואָס אויף דעם שטייט[18] נאָר אַז "כל איש אשר נמצא אתו תכלת . . הביאו" – "כי לא נמצאו מאלה רק למקצתם""[19]. דערנאָך[20] – "עצי שטים" „(כל אשר נמצא אתו)" – "כי היו יותר מעטים שבידם עצי שטים"[21]. און די לעצטע זאַכן – "שמן למאור וגו'", און "אבני שוהם ואבני מילואים"[22] – וואָס נאָר "הנשיאים הביאו"[23] (ווייל דאָס איז ניט געווען באַ די אַנדערע אידן). [ובפרט לויטן פירוש[24] אין "והנשיאים הביאו את אבני שוהם" – עננים הביאום].
ועפ"ז – האָט זהב געדאַרפט קומען נאָך כסף ונחושת וואָרום ווייניקער אידן האָבן געבראַכט דערפון ווי כסף ונחושת.
דהגם אַז אידן האָבן געהאַט אַ ריבוי זהב וכסף[25] פון ביזת מצרים און ביזת הים – כמאחז"ל[26] "אין לך כל אחד ואחד מישראל שלא היו עמו תשעים חמורים לובים טעונים מכספה וזהבה של מצרים" – איז אָבער בפשטות געווען באַ (די מצריים, ובמילא באַ) אידן מער כסף (ונחושת) ווי זהב, ווייל אַ טייערערע זאַך (זהב) איז דאָ ווייניקער בכמות (ואדרבה: דערפאַר איז דאָס טייערער). ובזה גופא – זיינען געווען חילוקים אין עשירות צווישן אידן גופא, כנ"ל.
נאָכמער: נוסף אויף דעם וואָס אידן האָבן געהאַט מער נחושת ווי כסף און מער כסף ווי זהב – איז אויך צום משכן האָבן אידן מנדב געווען מער כסף ונחושת ווי זהב, כמפורש אין רמב"ן[27] "וכל איש אשר הניף תנופת זהב לא היו רבים כמרימי הכסף והנחושת ולא היתה הרמת הזהב מרובה ככסף והנחושת". און דער טעם בפשטות אויף דעם איז אויך, ווייל פאַר עשיית המשכן וכליו האָט מען געדאַרפט האָבן מער כסף ונחושת ווי זהב (ווי אויסגערעכנט בפרטיות אין פ' פקודי[28]).
וואָס לויט דעם אַלעם ווערט שטאַרקער די שאלה הנ"ל: פאַרוואָס תרומת המשכן הויבט זיך אָן דוקא מיט "זהב"?
מ'קען ניט ענטפערן אַז די תורה רעכנט אויס די י"ג[29] (ט"ו[30]) דברים לויט סדר חשיבותם, און זהב איז דער דבר החשוב ביניהם (מער חשוב ווי כסף ונחושת) – ווייל (א) "אבני שוהם ואבני מילואים" וועלכע זיינען דברים חשובים יותר ווי די זאַכן וואָס שטייען פריער, ווערן גערעכנט ערשט בסוף[31]. (ב) ועיקר[32]: אין דעם ציווי לנדבת המשכן ע"י ישראל איז דאָך ניט נוגע חשיבות הדבר, נאָר דער מצב בפועל פון אידן המנדבים און דער צורך אין משכן, און אין ביידע ענינים איז כסף ונחושת געווען מער ווי זהב, כנ"ל.
אויך דאַרף מען פאַרשטיין: וואָס פאַר אַ הוראה לדורות לערנט מען אָפּ דערפון וואָס "זהב" איז ראשון פון די נדבות המשכן?==הערות שוליים==
- ↑ ע"פ פתיחת אגרת הראשונה באגה"ק שבתניא. וראה לקו"ש חכ"ד ע' 641 בהערה.
- ↑ תענית כט, סע"א. הובא להלכה במג"א או"ח סו"ס תרפו (וראה לקו"ש חי"א ע' 338 בהערה. סה"ש תנש"א ח"א ע' 339 הערה 2. וש"נ).
- ↑ תענית שם, ריש ע"ב.
- ↑ שם, א־ב.
- ↑ ראה זח"א ד, א.
- ↑ תולדות כז, ז.
- ↑ 7.0 7.1 תניא פכ"ז.
- ↑ תהלים קכו, ב. וראה ברכות לא, א.
- ↑ של"ה חלק תושב"כ ר"פ וישב (רצז, א).
- ↑ ראה לקו"ת דרושים לר"ה נח, סע"א. ובכ"מ.
- ↑ 11.0 11.1 פרשתנו כה, ב־ג.
- ↑ ראה בחיי וראב"ע ריש פרשתנו. ועוד.
- ↑ ראה דברי שאול עה"ת כאן.
- ↑ כמפורש בר"פ תשא בהציווי דתרומת שקלים (שנאמר ביחד עם הציווי (בר"פ תרומה) "ויקחו לי תרומה גו'", "ג' תרומות נאמרו כאן כו'" (פרש"י שם, ב)) – "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט". וראה גם כלי יקר פרשתנו כה, ג, שבתרומת המשכן לא היו כולם שוים בה כי אם איש לפי עשרו.
ולהעיר ממכילתא ופרש"י עה"פ בר"פ משפטים "כי תקנה עבד עברי" – "מיד ב"ד שמכרוהו בגנבתו כמו שנאמר אם אין לו ונמכר בגניבתו". אבל ראה לקו"ש חט"ז ע' 253. - ↑ פרש"י תשא ל, טו.
- ↑ ראה ראב"ע שם: "ברוב הקהל נמצא".
- ↑ פרשתנו שם, ד.
- ↑ ויקהל לה, כג.
- ↑ רמב"ן עה"פ שם, כב.
- ↑ פרשתנו שם, ה.
- ↑ רמב"ן ויקהל שם.
- ↑ פרשתנו שם, ו־ז.
- ↑ ויקהל שם, כז.
- ↑ תנחומא, ת"י ותיב"ע עה"פ.
- ↑ כל כסף וזהב שבעולם (פסחים קיט, א).
- ↑ בכורות ה, ב. וכ"ה בתנחומא בשלח כה. הובא בפרש"י בא יג, יג (וראה לקו"ש חט"ז ע' 253 הערה *20).
- ↑ ויקהל שם, כב.
- ↑ לח, כד ואילך.
- ↑ תנחומא פרשתנו ה. שהש"ר פ"ד, יג. פרש"י ודעת זקנים מבעה"ת ריש פרשתנו. זח"ב קמח, א.
- ↑ בחיי פרשתנו כה, ז. כלי יקר שם, ג. וראה זח"ב קלב, ב.
- ↑ כ"כ בדברי דוד (להט"ז) ריש פרשתנו.
- ↑ כי שאלה הא' אפשר לתרץ כמ"ש בראב"ע ריש פרשתנו "והתחיל בתחלה הנדבה הנכבד שהוא הזהב והשלים בנכבד אבני שוהם ואבני מילואים כי לא נמצאו רק אצל הנשיאים ולא כן הזהב כי ברוב הקהל נמצא".