שיחת כי תשא תשנ"ב - מוגה
משיחות לילות ג', ד', ה', ועש"ק ויום שבת קודש פרשת כי תשא, י"ד־י"ח אדר ראשון ה'תשנ"ב
א. אין פרשת כי תשא געפינט מען אַ דבר חידוש:
אין דער פרשה רעדט זיך וועגן ענינים מן הקצה אל הקצה – די לוחות הראשונות[1], חטא העגל ושבירת הלוחות[2], דער תיקון וכפרה על החטא דורך תפלת משה[3], ראיית משה כבודו של הקב"ה[4], י"ג מדות הרחמים[5], נתינת לוחות האחרונות[6], ביז דעם סיום וועגן קרן עור פני משה[7]. וואָס אע"פ אַז די ענינים זיינען מאורעות וועלכע האָבן פּאַסירט אין איין המשך, איז נוסף אויף דעם וואָס מ'דאַרף פאַרשטיין פאַרוואָס די תורה (מלשון הוראה[8]) דערציילט אונז מיט אַן אריכות וועגן די ענינים בלתי רצויים (ובפרט דלכאורה: מאי דהוה הוה[9], און אפילו "בגנות בהמה טמאה לא דיבר הכתוב"[10]) – זיינען זיי באַזונדערע ענינים לגמרי, מן הקצה אל הקצה, מיט אַ ריחוק הכי גדול הערך ביניהם:
די לוחות הראשונות זיינען אַן ענין הכי נעלה שניתנו מלמעלה, "והלוחות מעשה אלקים המה והמכתב מכתב אלקים"[11], שבירת הלוחות (צוליב מעשה העגל) איז אַ ירידה שאין כמותה, די י"ג מדות הרחמים וראיית משה בכבודו של ה' – אַן ענין הכי נעלה, און דערנאָך נתינת לוחות האחרונות – אינגאַנצן אַן אַנדער סוג לוחות ("פסל לך"[12], מעשה ידי משה,) און וועלכע זיינען געקומען צוליב דעם חטא ושבירת הלוחות הראשונות, און געגעבן געוואָרן אין אַ באַזונדער זמן [נתינת לוחות הראשונות בסוף ארבעים יום הראשונים, און נתינת לוחות האחרונות – בסוף ארבעים יום האחרונים, ביום הכפורים[13]], ואעפ"כ קומען זיי דאָ אַלע צוזאַמען אין איין פרשה, אין איין המשך. וואָס דערפון איז מובן, אַז ס'איז נוגע וויסן אַז זיי זיינען אַלע אַ טייל פון איין המשך ענינים.
נאָכמער:
אין פרשתנו רעדט זיך אויך וועגן פרטים אין דער מעלה פון די לוחות הראשונות ("לוחות אבן כתובים באצבע אלקים"[14], "לוחות כתובים משני עבריהם מזה ומזה גו' והלוחות מעשה אלקים המה והמכתב מכתב אלקים הוא חרות על הלוחות"[15], ביז אַז אויך באַ די לוחות האחרונות איז מען מדגיש די מעלה פון די לוחות ראשונות – "פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים גו'"[12], מיט אַ כ"ף הדמיון, ווייל זיי קומען ניט צו די מעלה פון די "ראשונים" וועלכע זיינען "מעשה אלקים").
ולכאורה: די פרטים וועגן מעלת הלוחות הראשונות האָבן געדאַרפט שטיין אין סוף פ' משפטים, דאָרט איז דער עיקר אָרט וואו עס רעדט זיך וועגן לוחות הראשונות ("עלה אלי ההרה גו' ואתנה לך את לוחות האבן גו'"[16]). און דאָ, בפרשתנו וואָלט געווען גענוג עס זאָל בלויז שטיין בקיצור (אַלס הקדמה צו מעשה העגל ושבירת הלוחות) "ויתן אל משה ככלותו לדבר אתו בהר סיני שני לוחות העדות לוחות אבן"[14], און דערנאָך "וירא העם כי בושש משה גו'"[2].
וואָס פאַר אַן אָרט האָט עס אַז דאָרטן וואו עס רעדט זיך וועגן (דעם חטא וואָס האָט געבראַכט) שבירת הלוחות הראשונות זאָל מען צוגעבן נייע ענינים אין דער מעלה פון די לוחות הראשונות – דאָס איז דאָך ע"ד לועג לרש[17] ח"ו?!
– נאָר דערפון איז מובן, אַז דאָ קומען די לוחות הראשונות (ניט נאָר אַלס טפל והקדמה צו מעשה העגל ושבירת הלוחות, נאָר) אַלס אַ חלק פון דעם גאַנצן ענין ודהמשך אחד – פון די לוחות הראשונות, שבירת הלוחות ולוחות האחרונות.
אפילו לויט פרש"י[18], אַז "אין מוקדם ומאוחר בתורה, מעשה העגל קודם לציווי מלאכת המשכן ימים רבים הי', שהרי בי"ז תמוז נשתברו הלוחות וביום הכפורים נתרצה הקב"ה לישראל ולמחרת התחילו בנדבת המשכן כו'" – איז (א) לכאורה ניט קיין ביאור בנוגע צו די פרטים וואָס ווערן דאָ דערציילט וועגן די לוחות הראשונות, וואָס מקומו איז בס"פ משפטים, כנ"ל[19]. (ב) ועיקר: ע"פ הידוע[20] אַז אויך דאָרטן וואו מ'זאָגט "אין מוקדם ומאוחר בתורה" איז דאָ אַ טעם אויף דעם סדר (יעדער זאַך אין תורה – אויך סדר אין תורה – איז בתכלית הדיוק) – דאַרף מען פאַרשטיין פאַרוואָס די ענינים הנ"ל ווערן דערציילט דאָ אין פ' כי תשא[21].
נוסף אויף דעם קומט צו אויך קרוב לסיום הפרשה נאָך אַן ענין וואָס האָט דאָ לכאורה אינגאַנצן קיין שייכות ניט – דער ציווי אויף די שלש רגלים[22]!
ב. די שאלה ווערט נאָך שטאַרקער מצד דעם שם הפרשה – "כי תשא"[23]:
ס'איז ידוע[24] אַז דער נאָמען פון דער פרשה באַווייזט אויף דעם תוכן פון דער גאַנצער פרשה. ועפ"ז דאַרף מען האָבן אַ ביאור בנוגע צו אונזער פרשה: דער שם הפרשה ("כי תשא") באַציט זיך בפשטות נאָר צו דעם ציווי בתחלת הפרשה צו געבן מחצית השקל, און האָט קיין שייכות ניט צו רוב הפרשה – כמדובר לעיל, אַז רוב הפרשה רעדט זיך גאָר וועגן אַנדערע ענינים לגמרי, וועלכע האָבן לכאורה קיין שייכות ניט מיט התחלת הפרשה!
נאָכמער: מעשה העגל – וואָס פאַרנעמט אַ חלק חשוב פון דער פרשה – איז דאָך אַ ירידה שאין כמותה, דורך דעם איז "חזרה זוהמתן"[25] פון חטא עץ הדעת[26] (לאחרי וואָס "פסקה זוהמתן" באַ מ"ת[27]), ביז אַז דאָס איז דער ראש ושרש פון אַלע חטאים, כמ"ש[28] "וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם", "תמיד כשאפקוד עליהם עונותיהם ופקדתי עליהם מעט מן העון הזה עם שאר העונות, ואין פורענות באה על ישראל שאין בה קצת מפרעון עון העגל" – פּונקט פאַרקערט ווי דער תוכן פון (שם הפרשה –) "כי תשא את ראש בני ישראל", די נשיאת ראש ועלי' פון אידן[29]!
אויך אין סוף הפרשה – בענין קרני ההוד – פאָדערט זיך ביאור: פאַרוואָס איז באַ משה'ן צוגעקומען די מעלה פון "קרן עור פניו" דוקא נאָך דעם וואָס ער האָט באַקומען די לוחות האחרונות, און ניט באַ קבלת לוחות הראשונות"[30], והלא[31] כבר נהנה מזיו השכינה בארבעים יום הראשונים כמו בארבעים יום השלישיים"[32]? ואדרבה: דער גילוי אלקות אין די לוחות הראשונות (זייענדיק "מעשה אלקים") איז דאָך געווען העכער פאַר די לוחות האחרונות (וועלכע זיינען געווען מעשה ידי משה), נוסף אויף דעם וואָס נתינת לוחות הראשונות איז געקומען נאָך דעם גילוי נעלה און שטורעם פון מתן תורה (משא"כ די לוחות האחרונות ניתנו בחשאי)[33] – איז היתכן אַז דוקא בקבלת לוחות האחרונות איז באַ משה'ן צוגעקומען "קרן עור פניו"?!
ג. דער ביאור בכל זה וועט מען פאַרשטיין בהקדים וואָס יעדע סדרה (פון די ג"ן סדרים[34]) אין תורה האָט אין זיך אַן ענין מיוחד ובפ"ע מיט וועלכע זי איז אויסגעטיילט פון אַלע אַנדערע סדרות. ווי פאַרשטאַנדיק אויך דערפון וואָס מ'לייענט יעדע סדרה (מתחלתה ועד סופה[35]) נאָר פעם אחת בשנה.
ועד"ז בנוגע צו דער סדרה פון כי תשא: צוזאַמען דערמיט וואָס כי תשא איז אַ סדרה בפ"ע, איז זי אַ סדרה נפלאה וועלכע האָט אין זיך דעם חידוש (לגבי אַלע אַנדערע סדרות) אַז זי איז אין זיך כולל גאַנץ סדר השתלשלות, מתחלתו ועד סופו. אָנהויבנדיק פון ווי דאָס שטייט אין תורה (וואָס דערפון נעמט זיך סדר השתלשלות העולמות[36]) – כל התורה כולה מהתחלת התורה ביז סיום התורה. ובמילא איז די סדרה כולל אין זיך כל הענינים כולם.
– אין יעדער ענין אין תורה קען מען געפינען אַלע ענינים, כמאחז"ל[37] "הפך בה והפך בה דכולא בה", וואָס י"ל אַז דאָס גייט ניט נאָר אויף כללות התורה, נאָר אויך אויף יעדער באַזונדער ענין אין תורה, ועאכו"כ אַ פרשה שלימה – אָבער ברוב הענינים איז דער "כולא בה" נאָר ברמז וכיו"ב און מ'דאַרף עס געפינען און מגלה זיין (דורך דער יגיעה פון "הפך בה והפך בה"); משא"כ אין פ' כי תשא איז דער חידוש, אַז דער "כולא בה" שטייט דאָרט בגלוי, באופן פון תורה שבכתב – בכתב בגלוי.
הערות שוליים
- ↑ לא, יח. לב, טו־טז.
- ↑ 2.0 2.1 לב, א ואילך.
- ↑ שם, ל ואילך.
- ↑ לג, יז ואילך.
- ↑ לד, ה ואילך.
- ↑ שם, א ואילך.
- ↑ שם, כט ואילך.
- ↑ ראה רד"ק לתהלים יט, ח. ועוד. וראה זח"ג נג, ב.
- ↑ ע"ד יומא ה, ב. ועוד.
- ↑ ב"ב קכג, א. וראה פסחים ג, א.
- ↑ פרשתנו לב, טז.
- ↑ 12.0 12.1 שם לד, א.
- ↑ פרש"י שם, כט.
- ↑ 14.0 14.1 פרשתנו לא, יח.
- ↑ שם לב, טו־טז.
- ↑ משפטים כד, יב.
- ↑ משלי יז, ה. ברכות יח, א. סוטה מג, ב.
- ↑ פרשתנו לא, יח. וראה גם פרש"י שם ל, טז (בסופו). לג, יא – כדעת התנחומא תרומה ח.
- ↑ וכן לפי' הרמב"ן (ר"פ ויקהל – כדעת הזהר ח"ב קצה, א) שהפרשיות נאמרו על הסדר (כי חטא העגל הי' לאחרי ציווי ה' למשה על עשיית המשכן, וקודם ציווי משה לישראל בפ' ויקהל) – צריך ביאור, מה נוגע לספר כאן הפרטים על מעלת לוחות ראשונות, כנ"ל בפנים.
- ↑ ראה של"ה תב, ב.
- ↑ ראה ראב"ע ריש פרשתנו: "ואחר כן הזכיר תפלת משה לפני רדתו מן ההר, והוצרך להזכיר מעשה העגל בתחלה לדעת למה התפלל כו'". היינו שזהו כאילו "מאמר המוסגר" כדי לדעת למה התפלל. אבל מכיון שכל עניני התורה הם בתכלית הדיוק, מובן, שהזכרת מעשה העגל בפרשתנו נוגע לתוכן והמשך הענינים.
- ↑ פרשתנו לד, יח ואילך.
- ↑ כן נקראת ברמב"ם בסדר תפלות כל השנה בסו"ס אהבה.
- ↑ ראה בארוכה לקו"ש ח"ה ע' 57 ואילך. ועוד.
- ↑ זהר ח"א נב, ב. ח"ב קצג, ב. וראה תניא ספל"ו.
- ↑ שבת קמו, א.
- ↑ שבת שם. זהר שם.
- ↑ פרשתנו לב, לד ובפרש"י מסנה' קד, א.
- ↑ גם לפי פירוש חז"ל ש"תשא את ראש בנ"י" (ע"י נתינת מחצית השקל) באה לכפר על חטא העגל (ירושלמי שקלים פ"ב סוף ה"ג. תנחומא פרשתנו י־יא. ועוד).
- ↑ ראה פרש"י פרשתנו לד, כט (משמו"ר פמ"ז, ו. תנחומא פרשתנו לז): "ויהי ברדת משה – כשהביא לוחות אחרונות ביוהכ"פ . . ומהיכן זכה משה לקרני ההוד רבותינו אמרו מן המערה שנתן הקב"ה ידו על פניו שנאמר (פרשתנו לג, כב) ושכותי כפי". ובמפרשי רש"י (רא"ם. גו"א. דברי דוד) מבואר שקושיית רש"י היא: למה לא היו באמת קרני ההוד בלוחות הראשונות ("דלכאורה אנו אומרים שזכה לה ממעלת הלוחות ולמה יש מעלייתא באחרונות טפי מהראשונות" – דברי דוד שם). ועל זה פירש רש"י "מן המערה שנתן הקב"ה ידו על פניו שנאמר ושכותי כפי" (היינו ש"זה בא לו דוקא ע"י מעשה שהי' קודם אחרונות" (ולא ע"י הלוחות עצמן) – דברי דוד שם).
אבל: מפשטות לשון הכתוב "ויהי ברדת משה מהר סיני ושני לוחות העדות ביד משה גו' כי קרן עור פניו בדברו אתו" מובן, שיש לזה שייכות לענין דלוחות האחרונות דוקא (ולא ללוחות הראשונות). ובפרט ש"ושכותי כפי" הי' דוקא ע"י תפלת משה לאחרי שבירת לוחות הראשונות. - ↑ לשון הרא"ם שם.
- ↑ ובפרט לפי פירוש שני בתנחומא שם (אבל פירוש זה לא הובא בפרש"י) "בשעה שהי' הקב"ה מלמדו תורה מניצוצות שיצאו מפי השכינה נטל קרני ההוד". ולכאורה, עיקר לימוד התורה (מפי השכינה) הי' לפני נתינת לוחות הראשונות בארבעים ימים הראשונים.
- ↑ ראה תנחומא פרשתנו לא. פרש"י פרשתנו לד, ג.
- ↑ זח"א קד, ב. זח"ב רו, ב. תקו"ז תי"ג (כט, ריש ע"ב). סידור הרס"ג – קריאת התורה. ספר האורה לרש"י הל' ספר תורה סי' עג.
- ↑ משא"כ חלקים מכמה סדרות קורין גם בזמנים אחרים בשנה (כמו הארבע פרשיות, קריאת מועדי השנה וכיו"ב).
- ↑ ראה ב"ר בתחלתו. זח"ב קסא, א־ב.
- ↑ אבות ספ"ה.