הדרן על מסכת ברכות ומועד קטן - מוגה
הדרן על מסכתות ברכות ומועד קטן*
א. בסיום מסכתות ברכות ומועד קטן הובא המאמר "תלמידי חכמים אין להם מנוחה כו' שנאמר1 ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלקים בציון", אבל בשינוי לשון: במסכת ברכות – "אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא", ובמסכת מו"ק – "אין להם מנוחה אפילו לעולם2 הבא"3.
ונוסף על השינוי במאמר זה, יש עוד שינויים בהמשך המאמר בסוגיא זו:
במאמר שלפניו – "היוצא מבית הכנסת לבית המדרש כו' זוכה ומקבל פני שכינה, שנאמר ילכו מחיל אל חיל יראה אלקים בציון" – נאמר במסכת ברכות "היוצא מבית הכנסת ונכנס לבית המדרש ועוסק בתורה", ובמסכת מו"ק נאמר "היוצא מבית הכנסת לבית המדרש (ומוסיף) ומבית המדרש לבית הכנסת".
ובמאמר שלפני פניו – נאמר במסכת ברכות "הנפטר מחבירו המת אל יאמר לו לך בשלום אלא לך לשלום .. הנפטר מן המת אל יאמר לו לך לשלום אלא לך בשלום" (הנפטר מחבירו תחילה ואח"כ הנפטר מן המת), ובמסכת מו"ק נאמר "הנפטר מן המת .. לך בשלום, הנפטר מן השלום" (הנפטר מן השלום). החי)4.
ועוד שינוי – שבמסכת ברכות מוסיף (לאחרי ג' הבבות הנ"ל) ומסיים במאמר "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם .. ה'5 עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום", משא"כ במסכת מו"ק שסיומה וחותמה במאמר "תלמידי חכמים אין להם מנוחה כו'".
ב. גם צריך להבין בתוכן המאמר "תלמידי חכמים אין להם מנוחה .. בעוה"ב" – כקושיית המהרש"א6: "יש לדקדק בזה דהא עוה"ב שזוכין לו הת"ח הוא כולו מנוחה, כמ"ש (בסוף מסכת תמיד) ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולם"?
וכותב המהרש"א: "וי"ל ע"פ מ"ש7 ויכל אלקים ביום השביעי, מה הי' העולם חסר מנוחה באת שבת כלתה ונגמרה מלאכה .. דהמנוחה שם היא אלא כילוי וסילוק מלאכה ופעולה, וקאמר הכא בת"ח שהוא פעולת השכל ועיון בעוה"ז ובעוה"ב דאין לו מנוחה וכילוי מזאת הפעולה של עיון השכלי אלא שתמיד פועל בה, והיא בעצמה פעולת המנוחה דלעוה"ב שהצדיקים יושבין ונהנין מזיו השכינה בעיון השכלי".
וצ"ע בביאור זה, כי:
מנוחה מפעולה של מלאכה כפשוטה שיוכלו לעסוק בפעולת השכל והעיון בתורה – אינו חידוש ד"יום שכולו שבת ומנוחה", כיון שישנה (עכ"פ מעין זה) גם לפנ"ז – כפי ש"הבטיחנו בתורה שאם נעשה אותה .. יסיר ממנו כל הדברים המונעים .. וישפיע לנו כל הטובות המחזיקות את ידינו לעשות התורה . . כדי שלא נעסוק כל ימינו בדברים שהגוף צריך להן, אלא נשב פנויים ללמוד בחכמה"8, ואמרו חז"ל9 ש"בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י אחרים", ועד להשלימות בימות המשיח (לפני יום שכולו שבת ומנוחה) שיקויים היעוד10 "ועמדו זרים ורעו צאנכם גו'", "ימצאו להם מרגוע וירבו בחכמה", "יהיו פנויין בתורה וחכמתה"12.
ולכאורה י"ל שהחידוש ד"יום שכולו שבת ומנוחה" הוא בהמנוחה (גם – ואדרבה – בעיקר) לימוד ללימוד התורה (חידוש לגבי המעמד ומצב ד"תלמידי חכמים אין להם מנוחה חידוש כו'").
וכן משמע בלקוטי הש"ס להאריז"ל13 בביאור המאמר "תלמידי חכמים אין להם מנוחה כו'", וז"ל: "בעולם שלאחר המיתה ת"ח עוסקים בתורה ועולין ממדריגה למדריגה ומישיבה לישיבה .. כי כמו שהשי"ת אין לו סוף כך תורתו אין לה סוף .. (אבל) לעתיד אחר התחי' יהי' להם מנחוה ומלאה14 הארץ דעה כו'". כלומר: לאחרי המעמד ומצב ש"אין להם מנוחה .. בעוה"ב", ישנו מעמד ומצב נעלה יותר – "יום שכולו שבת ומנוחה", שאז תהי' להם מנוחה בלימוד התורה15.
אבל, עפ"ז נשאלת השאלה לאידך גיסא:
כיון התורה אין לה סוף ("כמו שהשי"ת אין לו סוף כך תורתו אין לה סוף"), וככל שתגדל השלימות בלימוד התורה יכולים וצריכים להוסיף עוד יותר עד אין סוף – איך שייך מנוחה ביחס ללימוד התורה?!
ואולי י"ל, שגם "לעתיד אחר התחי' (ש)יהי' להם מנוחה" (לאחרי ש"אין להם מנוחה .. בעוה"ב") תהי' הוספה ועלי' בלימוד התורה16, אלא, שאז (ב"יום שכולו שבת ומנוחה") תהי' העלי' וההוספה עצמה באופן של מנוחה (ע"ד מ"ש המהרש"א: "היא בעצמה פעולת המנוחה"), כדלקמן.
ג. ויש לומר, שב' המאמרים ד"תלמידי חכמים אין להם מנוחה .. בעוה"ב", במסכת ברכות ובמסכת מו"ק, הם (לא כפל של אותו ענין, אלא) ב' דרגות בעוה"ב:
במסכת ברכות (שבסיומה הובא מאמר זה לראשונה), מדובר אודות דרגא ראשונה ב"אין להם מנוחה .. בעוה"ב" – עוה"ב (ג"ע) שלפני "יום שכולו שבת ומנוחה" (כפי' האריז"ל), ובמסכת מו"ק (שבסיומה הובא מאמר זה השני בפעם השני'), מדובר על עולם דרגא שני' (ונעלית יותר) ב"אין להם מנוחה . . לעוה"ב" – עולם התחי', "יום שכולו שבת ומנוחה", והחידוש בזה – גם הבא אז יהיו עליות ("אפילו לעולם הבא"), אלא שיהיו באופן של מנוחה (ע"ד פי' המרש"א).
וכדי לבאר פרטי הדרגות ד"אין להם מנוחה .. לעוה"ב" (לפני "יום שכולו שבת ומנוחה", ו"ליום שכולו שבת ומנוחה") שבברכות ובמו"ק, יש להקדים תחילה ביאור כללות החילוק שבין ב' המצבים דמנוחה ("יום שכולו שבת ומנוחה") והעדר המנוחה ("אין להם מנוחה") בלימוד התורה – ע"פ ביאור החילוק שבין תוכן המסכתות תמיד (ועד"ז ברכות) ומו"ק [מסכת תמיד שסיומה "ליום שכולו שבת ומנוחה" (ועד"ז מסכת ברכות שסיומה בשלום, ענין המנוחה), ומסכת מו"ק שסיומה "תלמידי חכמים אין להם מנוחה אפילו לעוה"ב"17], דיש לומר, שב' מסכתות אלו מורים על ב' אופנים בלימוד התורה, לימוד באופן של מנוחה ,(תמיד), ולימוד באופן של העדר המנוחה (מו"ק), כדלקמן.
ד. והענין בזה:
התורה נחלקת לתורה שבכתב ותורה שבעל פה ("פירושה"18): תורה שבכתב – ניתנה באופן שלא שייך שינוי גרעון והוספה בתיבותי' ואותיותי', לא חסר ולא יתיר. ותורה שבעל פה, "פירושה" – נתגלתה ונתבארה ע"י החכמים שדורשים כל תיבה וכל אות שבתורה (ע"פ י"ג מדות שהתורה נדרשת בהם) שעי"ז ניתוסף ריבוי גדול בתורה19, ועד שמוסיפים חידושים בתורה, כלשון חז"ל "תלמיד ותיק עתיד לחדש"20, "לאפשא לה" (חידוש שמיוסד על כללי התורה).
ובהתאם לצורך לימודים ב' אופנים בלימוד התורה (גם בתושבע"פ עצמה22): (א) לימוד "כל התורה שבע"פ המסורה לנו ונגלית לעין כל"23, ו"לחזור .. פעמים רבות .. כדי שיזכור היטב"24, "עד שנחקק היטב בזכרונו כל התורה"25 – לימוד וקליטת וזכרון עניני התורה כפי שנמסרו ונתגלו, ללא שינוי והוספה, (ב) "לסבור סברות בהלכות ולפלפל בהן בקושיות ופירוקים לירד לעומק הסברות וטעמי ההלכות .. ולחדש חידושי הלכות רבות"25, ש"אין קץ ותכלית לעומק טעמי ההלכות והפלפול בטעמיהן ובדרשותיהן .. (ש)עי"ז יתחדשו ג"כ חידושי הלכות לאין קץ ותכלית"25.
ובלשון חז"ל – ב' האופנים ד"ליגמר .. (ו)ליסבר"26, "סיני ועוקר הרים", "מתון ומסיק חריף ומקשה"27, "בור סוד שאינו מאבד טיפה .. (ו)כמעין המתגבר"28.
ומהחילוקים שביניהם – מצב של מנוחה ומצב של העדר המנוחה:
לימוד עניני התורה נמסרו ונתגלו ללא שינוי והוספה הוא לימוד של מנוחה, כיון שאינו מתייגע לסבור ולפלפל בקושיות ופירוקים לירד לעומק הסברות ולחדש הלכות. כלומר: אף שבודאי יש צורך ביגיעה רבה וישנה יגיעה רבה ללמוד ולידע "כל התורה שבע"פ המסורה לנו ונגלית לעין כל", "עד שנחקק היטב בזכרונו כל התורה", מ"מ, דרך הלימוד דכל ענין וענין בפ"ע הוא באופן של מנוחה, ללא פלפול בקושיות ופירוקים, ולאחרי שלומד ויודע ענין זה, יש לו מנוחה מענין זה (ולאח"ז לומד ענין אחר).
משא"כ הלימוד לסבור ולפלפל ולחדש הלכות הוא לימוד של העדר המנוחה, כיון שבכל ענין וענין מפלפל בקושיות ופירוקים, שסותר סברא הקודמת ומחדש סברא חדשה, ולאח"ז סותר הסברא החדשה ומחדש סברא נעלית יותר, ולא בא למצב של מנוחה, כיון שהולכים ומתחדשים אצלו סברות חדשות, "כמעין המתגבר".
ה. ומרומז גם בהחילוק שבין (שמות ותוכן) המסכתות "תמיד" ו"מועד קטן"30:
"תמיד" – מצב תמידי ללא שינוי ("סדר התמיד לעבודת בית אלקינו"31) – מורה על לימוד התורה באופן שהעיקר הוא לימוד וקליטת וזכרון עניני התורה כפי שנמסרו ונתגלו, ללא שינוי והוספה ("בור סוד שאינו מאבד טיפה"), שלימוד זה הוא באופן של מנוחה (כמודגש בהסיום "ליום שכולו שבת ומנוחה").
[ועד"ז מסכת ברכות – שמדובר בה אודות הברכות שחיובן בסדר התמידי דהנהגת האדם, החל מברכת ק"ש ותפלה, ועד"ז הברכות על המזון ושאר ברכות הנהנין, ש"אלו התפילות והברכות הם קיומו של עולם תחת העבודה"32 (ע"ד ובדוגמת "סדר התמיד לעבודת בית אלקינו"), כמודגש בהסיום בשלום, ענין המנוחה].
ו"מועד קטן" – זמן (מועד מלשון זמן) שגדרו תנועה ושינוי (עבר הוה ועתיד), ובפרט זמן מיוחד ששונה מהזמן הרגיל, חולו של מועד (בהתחלת המסכת), ועד לשינוי לגריעותא (דיני אבילות בסוף המסכת) שהכוונה בזה היא להפכו לטוב (כסיום המסכת במשנה) – מורה על לימוד התורה באופן של עיון ופלפול בקושיות33 ופירוקים שעי"ז ניתוסף חידושי הלכות רבות ("כמעין המתגבר"), שלימוד זה הוא באופן של העדר המנוחה (כמודגש בהסיום "אין להם מנוחה").
ובהתאם לאופן לימוד התורה בעולם הזה בא השכר ("מדה מול מדה"34) דלימוד התורה בעולם הבא35 – כמודגש בתוכן הסיום דב' המסכתות:
הסיום דתמיד, "ליום שכולו שבת ומנוחה" – שכר על לימוד וידיעת התורה המסורה לנו כמו שהיא (ללא שינוי והוספה), לימוד באופן של מנוחה: והסיום דמו"ק, "תלמידי חכמים אין להם מנוחה אפילו לעוה"ב"36 – שכר על לימוד התורה באופן של פלפול לירד לעומק הסברות ולחדשים חידושים, לימוד באופן של העדר המנוחה.