ספר הזכרונות פרק ז
| דף זה נמצא בבדיקה, עקב חשש להפרת זכויות יוצרים. |
| ניתן לקיים דיון או לעלות אישור העתקה בדף השיחה. |
הצדיקים הנסתרים והבעל שם טוב
השפעת דרשות רבי יוסף על יהודי ליובאוויטש, לאחר שנתמנה למגיד העיירה, היתה עצומה. הוא הכניס את שומעיו לעולם חדש. הן סגנון והן תוכן דרשותיו היו חדשים ושונים לגמרי ממה שהמגידים היו משמיעים באותה תקופה.
ר' יוסף נשא בדרשותיו מטען של ידיעות ועושר למדנות, וניחן בכושר דיבור צלול ומדבר אל הלב. נוסף לכך – ר' יוסף לא היה רק נאה דורש כי אם גם נאה מקיים, כ"מגיד" הצטיין במדות טובות יותר מכבתקופה בה כיהן כרב העיירה. במדותיו הטובות התבטאה במיוחד אהבתו הגדולה לכל איש ישראל, יהא מעמדו כאשר יהא. בכך התחבב ר' יוסף עצמו על כל יהודי ליובאוויטש.
דרשותיו היו חדורות תמיד ברוח אהבת ישראל, ותמיד היה מדגיש בהן את סגולותיו ומעלותיו של כל איש ישראל.
חבה יתרה הגה ר' יוסף לאיש ההמון היהודי, לבעל המלאכה היהודי, לרוכל היהודי, ולכל אותם אנשים פשוטים שנהגו מיגיע כפיהם. ר' יוסף ראה ביהודים אלה את פארו של עם ישראל ואת עומקה של הנשמה היהודית. למרות העובדה שבאותה תקופה נהנו הלמדנים ממעמד מיוחס בחיי הקהלות היהודיות – הוכיח ר' יוסף שלדידו תופס היהודי הפשוט מקום חשוב.
איש בליובאוויטש לא ידע מהיכן לקח רבי יוסף את דרכו החדשה בדרשותיו ובהתנהגותו. ברם, הכל ראו במוחש שדרכו זו הביאה תועלת רבה. הוא הפיח רוח חיים בעצמות היבשות והנידחות של אנשי ההמון.
השפעתו של ר' יוסף הורגשה לא רק בליובאוויטש, כי אם גם בעיירות הסביבה. ממקומות אלה, לשם הגיע שמעו של רבי יוסף, באו שליחים להזמינו לשאת אצלם את דבריו. כך היה רבי יוסף למבקר קבוע בעיירות: רודניה, קאליסק, ינוביץ, ליאזנא, דוברומיסל, בבינוביץ, דאססנא, דוברובנה, ואחרות, ורישומו היה רב בהן.
גם בהיותו "מגיד" – היה רבי יוסף נוהג את מנהגו מאז, להיעלם מן המקום לתקופה מסויימת. איש לא ידע לאן נעלם, והכל שיערו שהוא עורך "גלות". כיון שעשה זאת דרך קבע מימים ימימה, עוד בחיי אביו הרב ולאחר מכן בהיותו רב העיירה, לא הוקדשה לדבר תשומת לב, ואיש לא ניסה לעמוד על סוד הדברים. לאמתו של דבר, היתה היעלמותו של רבי יוסף קשורה עם השיטה החדשה, שיטת החסידות, שהחלה אז להכות שורש בחיי היהדות. שמו של רבי ישראל בעל שם טוב היה אז חדש, ומוכר ליחידי סגולה בלבד, אך תלמידיו וחסידיו החלו להפיץ ולהחדיר בישראל את תורתו ושיטתו, ובתחלה – בדרכי חשאי.
צדיקים נסתרים היו נודדים מעיר לעיר, וכאשר היו מוצאים יהודי שניחן בנשמה גבוהה – היו משתדלים לרכוש אותו לבעש"ט ולשיטתו.
אחד מן הנסתרים האלה, מתלמידי הבעש"ט, הגיע פעם בדרכי נדודיו לליובאוויטש. היה זה בתקופה בה היה רבי יוסף אברך צעיר וישב על התורה ועל העבודה, בחיי אביו רב העיירה. אותו נסתר "שם עין" על רבי יוסף והתוודע אליו. כיון שרבי יוסף עסק מעצמו בחיפוש דרך חדשה בעבודת ה' – שתה בצמא את כל גילויי הצדיק הנסתר על הבעש"ט ועל דרך החסידות.
במשך חודש ימים עסק הצדיק הנסתר, שכלפי חוץ היה איש הדיוט והמוני, בגילוי תורת הבעש"ט לפני רבי יוסף. בתום תקופה זו עזבו שניהם מבלי שאיש ידע שיש קשר ביניהם – את ליובאוויטש, בדרכם אל הבעש"ט. רבי יוסף הפך לחסיד נלהב של הבעש"ט.
שנה שלמה שהה רבי יוסף אצל הבעש"ט, וכשחזר לא סיפר לאיש על מסעו ועל הבעש"ט, כיון שעדיין לא הוכשרה השעה לגילוי סוד זה. בשנת תצ"ה בא רבי יוסף לראשונה אל הבעש"ט, ורק כעבור 15 שנה, בשנת תק"י, כאשר כבר היה רבי יוסף ה"מגיד" של ליובאוויטש, הטיל עליו הבעש"ט שליחות מסויימת.
היה זה בחג השבועות. רבי יוסף בילה את החג אצל הבעש"ט, הרחק מליובאוויטש אותה עזב, כדרכו, מבלי לגלות לאן מועדות פניו. הבעש"ט קרא את רבי יוסף לחדרו, והורה לו שבדרכו חזרה לליובאוויטש יעבור את סמרגון, ויבקר בישיבה המקומית, שהיתה אז מפורסמת לתהלה. בישיבה זו נמצא תלמיד בשם יששכר דוב מן העיירה קאבילניק. ליד מינסק, והוא אשר נועד עפ"י הוראת הבעש"ט להיות חתן לבתו היחידה של רבי יוסף.
רבי יוסף מילא, כמובן, את שליחות הבעש"ט. בסמרגון הכיר את יששכר דוב, באמצעות ראש הישיבה, והציע לו את השידוך, ר' יששכר דוב נתרצה לכך. סוכם שר' יששכר דוב ישאר ללמוד בישיבה שנה נוספת.
במשך שנה זו התחבר רבי יששכר דוב עם רבי מנחם מענדל, אברך גאוני שבא ממינסק ושימש אז כממלא מקום ראש הישיבה, רבי זרח אליהו קריטינגר. רבי מנחם מענדל התפרסם מאוחר יותר כאחד מעמודי התווך של החסידות.
בראשית חדש אלול תקי"א הגיע רבי יששכר דוב לליובאוויטש והיה לחתנו של המגיד רבי יוסף. רבי יששכר דוב קבע דירתו בליובאוויטש, סמוך על שלחן חותנו, והמשיך לעסוק בתורה.
מספרם של האברכים הלמדנים היה אז מועט בליובאוויטש. מי שנפשו חשקה בתורה היה יוצא מליובאוויטש וגולה לאחת הישיבות הגדולות של אותו הזמן, כגון הישיבה בסמרגון או הישיבה בוויטבסק. בליובאוויטש עצמה היו לומדים הקטנים יותר, אצל שמונה "מלמדים": שלש כתות דרדקי, וחמש כתות גמרא.
באותו הזמן בו הגיע ר' יששכר דב לליובאוויטש היו חילוקי דעות בין רבי בנימין, רב העיירה, לבין גיסו ר' וולף, בנו של ר' וולף, הסנדלר הקדוש. הרקע לכך היתה העובדה שבשעה שרבי בנימין ישב על כס הרבנות – החליט גיסו ר' וולף להתפרנס מיגיע כפיו, בטחנת קמח שרכש לעצמו מחוץ לעיר. ר' וולף הלך בדרכי אביו הקדוש. מפעם לפעם היה אף עוזב את הבית ויוצא לערוך גלות, הוא היה אז כבר אב לשתי ילדות. רבי בנימין לא היה מרוצה ממעשי גיסו, דרכיהם נפרדו.
רבי יששכר דוב הצדיק את ר' וולף ואת דרכו, וידידות אמיצה נקשרה ביניהם. ר' יששכר דוב ורבי וולף אף קבעו להם מועד לשיעור פרטי משותף.