ספר הזכרונות פרק נה
| דף זה נמצא בבדיקה, עקב חשש להפרת זכויות יוצרים. |
| ניתן לקיים דיון או לעלות אישור העתקה בדף השיחה. |
רבי אליהו בעל־שם
ברוך החליט עתה לחדור לעומק הענינים. הוא רצה לדעת יותר ככל האפשר על החסידות, וגם על מתנגדיה, במיוחד היה מעוניין לדעת על רבי אליהו בעל־שם מוורמייזא, שהיה מייסד חבורת הנסתרים.
לברוך נודעו פרטים מרעישים. הגאונים ר' אברהם זאב מבישנקוביץ ור' שמחה זעליג מוויטבסק היו מן המתנגדים והיריבים המרים ביותר לחסידות ולחבורת הנסתרים שקדמה לה. את ההתנגדות הזאת קיבלו מר' נחום, הפרוש מזלקוב, שקיבל מר' שמאי זונדל מפראג, בנו של הצדיק ר' פנחס זליג משפייער, כי יש לרדוף את הנסתרים. ואכן ר' פנחס זעליג היה יריבו הגדול של רבי אליהו בעל־שם.
ברוך התפעל מאד כאשר שמע את הפרטים אודות אישיותו ותולדותיו של רבי אליהו בעל־שם.
היה זה בשנת רס"א או בשנת רס"ה, לקראקא הגיע יהודי שמוצאו מספרד בשם ר' יוסף יוזפא. הוא היה לא רק גדול בתורה, כי אם גם צדיק גדול. הוא היה אז בן חמישים שנה, ומיד נודע בקראקא כי הוא פרוש לגמרי מחיי העולם, ושקוע אך ורק בד' אמות של תורה ותפלה בלי כל קשר עם הבריות, וכי גם לא נשא אשה מעולם.
בקראקא עברו עליו שלושים שנה בפרישות, כשהכל מעריצים אותו. היה ברור לכל כי כך יסיים את חייו, אלא שלפתע אירע דבר מפתיע.
באותה עת התפרסם בקראקא שמו של ר' לוי, סוחר עשיר שניהל מסחר מסועף עם אחוזות האצילים, ונודע כבעל צדקה גדול וכמי שביתו פתוח לרווחה. לר' לוי היה בן בשם ר' יוסף, שאביו השיאו לבתו של ר' אברהם צורף הזהב, ירא שמים נודע.
לאחר נישואיו החל ר' יוסף לסייע לאביו במסחריו, ובמהרה הפך לרוח החיה בהם. ר' יוסף היה לא רק סוחר ממולח כי אם אדם פיקח בכלל. הוא הכיר שפות רבות, והיתה לו גם ידיעה כללית בעניני העולם. הפריצים והאצילים שעמדו עם אביו בקשרי מסחר חיבבוהו בגלל תכונותיו אלה ואהבו לשוחח אתו בענינים מדיניים ואחרים העומדים ברומו של עולמם, דלתותיהם היו תמיד פתוחות לפניו.
כאשר נוכחו יהודים לדעת את חשיבותו של ר' יוסף ב"חלונות הגבוהים", החלו לנצל את היכרותו ואת קשריו להזדמנויות שונות. הצבור וגם אנשים פרטיים באו אליו תדירות בבקשות להשתדלויות ולהפעלת השפעתו למענם, ור' יוסף לא סירב מעולם להיות השתדלן.
בינתיים התפתחו מסחריו של ר' יוסף, ובגללם נאלץ לערוך תכופות נסיעות ממושכות בדרכים, במיוחד ניהל קשרים מסועפים עם העיר פראג. פעם, כאשר הוא ומשרתו היו בדרכם הביתה,התנפלו עליהם שודדים והרגום. כאשר הגיעה הידיעה לקראקא השתרר שם דכאון ואבל כבד.
ר' יוסף השאיר אלמנה שלא ילדה לו ילדים. בהתאם להלכה קיבלה האלמנה חליצה מאחיו של הנרצח. בקראקא היה מנהג עתיק לקיים את החליצה בטקסיות רבה, ולאחריה בירך בית־הדין את החלוצה שתמצא בהקדם בן זוג הגון ושתיפקד בילדים ממנו. לאחר מכן הוכרז כי מי שמוכן לשאת את החלוצה לאשה יבורך מפי בית הדין.
המנהג הזה קויים גם במקרה של אלמנת ר' יוסף, אך איש לא הודיע על נכונותו לשאת אותה לאשה. אלא שכעבור חמשה־ששה חדשים הופיע בבית הדין הצדיק הישיש ר' יוסף יוזפא, מי שכונה "הספרדי הקדוש", והודיע על נכונותו לשאת את החלוצה לאשה אם זו תיאות לכך. הוא הסביר כי בעצם היה בדעתו להמשיך לחיות בפרישות ובדידות, אך בגלל טעם מסויים, שאותו לא רצה לגלות, החליט להתחתן.
בית הדין שלח לקרוא לחלוצה. מיד כשהופיעה בבית הדין, עוד בטרם שמעה לשם מה הוזמנה, התפרצה בבכי מר.
לשאלת בית הדין לסיבת בכייתה, ענתה כי יש סוד גדול המעיק על לבה, אך אינה מסוגלת להחליט אם לגלותו לפני בית הדין או לא. לשאלות נוספות שנועדו להבהיר במה דברים אמורים – הסבירה כי הדבר קשור בעובדה שאביה, שזה שנים רבות הוא בעולם האמת, התגלה אליה בחלום כבר חמש־שש פעמים, ופקד עליה לעשות דבר מסויים, אך איננה יכולה להחליט בנפשה, אם לשמוע בקולו אם לאו. כאמור, אין היא יכולה גם להחליט אם לגלות לבית הדין את תוכן פקודת אביה.
לאחר ישוב הדעת והתייעצות החליט בית הדין כי יש לה לגלות את סודה, ואז סיפרה החלוצה, כשהיא מתייפחת בבכי, כי בפעם הראשונה התגלה אליה אביה בחלומה כשהוא לבוש בגדי שבת. הוא הניח ידיו על ראשה ובירכה, וסיים באיחולי "מזל טוב", "כיוון שנקבע שתינשאי לספרדי הקדוש ר' יוסף יוזפא". כשהקיצה משנתה ונזכרה בחלומה הזדעזעה תחלה, אך לאחר מכן נרגעה והתייחסה אליו כחלום פשוט. לא עבר שבוע ושוב התגלה לה אביה בחלום ופקד עליה להינשא לצדיק. גם הפעם לא התייחסה לכך ברצינות, כעבור זמן קצר חזרה התופעה, והפעם דיבר אליה אביה בתקיפות, ופקד עליה בחומרה רבה לבקש ממישהו שידבר עם ר' יוסף יוזפא שישא אותה לאשה. אביה אמר כי זה רצונו של בית־דין־של־מעלה.
"אם תקיימי הוראה זו" – אמר האב – "תזכי ללדת בן, אך אם לאו יהא סופך מר".
הדיינים הביטו בהשתוממות איש אל רעהו, ולאחר מכן סיפרו לה על ה"מקרה" שר' יוסף יוזפא בכבודו ובעצמו הביע רצונו להתחתן אתה. עתה הבינה החלוצה כי אכן מן השמים רוצים בשידוך זה, והביעה הסכמתה.
בקראקא היה נהוג לראות בחתונה של חלוצה ענין ציבורי השייך לקהלה כולה. גם חתונה זו נערכה, איפוא, על־ידי הקהלה, והשתתפו בה כל בני העיר. בהתאם למנהג התייצבו כל הכוהנים של העיר, מגיל שלוש־עשרה ומעלה, בשתי שורות, כשהם עטופים בטליתות ו"קיטל", והחתן והכלה עברו בתווך וקיבלו את ברכת הכוהנים בנשיאת כפים. הסעודה נערכה, אף זה לפי מנהג עתיק, בחצר בית־הכנסת, וכל אחד תרם לה את ארוחתו.
בקראקא חשו הכל כי אין זה מאורע רגיל, וכי ענינים נסתרים גלומים בנישואין אלו.
לאחרי נישואי ר' יוסף יוזפא עם החלוצה, החלה הקהלה לדאוג לצרכי הזוג. כל עוד היה ר' יוסף יוזפא בגפו – הסתפק במועט שבמועט, הוא ישן בבית המדרש ואכל רק לחם ומים. עתה היה צורך להעמיד דירה לרשות הזוג, והאשה היתה צריכה לנהל חיים של עקרת בית.
בשנה השניה לנישואיהם נולד להם בן, ושמו נקרא בישראל – אליהו, על־שם אליהו הנביא. עוד בטרם מלאו לילד שנתיים החל אביו ללמדו תורה, והמשיך בכך בשנים שלאחר מכן, שכן לא רצה לסמוך על מלמדים.
כשמלאו לאליהו שבע שנים לקחו אביו אתו מדי לילה לתיקון חצות. ר' יוסף יוזפא הורה לו להימנע מלדבר עם איש, לא רק דברי חול אלא אף לא דברי תורה. הוא היה מכניסו לחדרו המיוחד ובהתבודדות לימדו תורה.
שבועיים לפני שעמד אליהו להכנס לעול המצוות קרא אליו ר' יוסף יוזפא את אשתו והודיע לה כי הגיעה שעתו להחזיר נשמתו לבוראה. הוא ציווה עליה לא להתאבל עליו הרבה.
"הנך עדיין במיטב שנותיך" – אמר הצדיק הישיש לאשתו – "ואם יזדמן לך שידוך הגון אל נא תדחי אותו. בננו, אליהו, יחליט בקרוב, לאחר הבר־מצוה, לנדוד למרחקים, ואל לך להניאו מכך, שכן עליך לדעת כי נשמתו של אליהו ירדה לעולם הזה למטרה קדושה, לקיים שליחות גדולה לטובת הכלל. בו מתחילה שרשרת של דורות שבניה יתפסו מקום נכבד בדרך לביאת המשיח. דעי לך כי כל העת למד תורה מפי אליהו הנביא, אשר הכשירו לקראת השליחות שהוטלה עליו בעולם התחתון".
תוך כדי כך סיפר הישיש כי מיד לאחר שבעלה הראשון נהרג הודיעו לו מן השמים כי בית דין של מעלה פסק שעליו לשאתה לאשה כדי שיולידו בן בעל נשמה גבוהה מאד שנועדה להביא תיקון לעולם.
לאחר מכן הזמין אליו ר' יוסף יוזפא את ראשי קהלת קראקא והודה להם על החסד שגמלו אתו ועם אשתו ובנו. הוא ביקשם להמשיך לדאוג לאשתו ולבנו לאחר הסתלקותו מן העולם. הוא בירך את ראשי הקהלה, ומיד לאחר מכן נפח את נשמתו.
אליהו אמר קדיש ולימד משניות בצבור לעילוי נשמת אביו. לראשונה הופיע בפני הצבור בתפלותיו ובלימודיו. הכל נוכחו לראות כי למרות צעירותו גדולה מאד צדקנותו, וללמדנותו אין שיעור.
בינתיים הגיע מועד חגיגת הבר־מצוה, וכל העיר השתתפה בשמחה. כעבור מספר שבועות הודיע אליהו לאמו כי החליט לעזוב את קראקא ולנדוד למרחקים. אמו, שידעה על כך מראש, לא הביעה כל התנגדות, ובירכה אותו ברכת אם לבבית.
להיכן נדד אליהו ומה עשה במשך ארבעים שנה, מאז שנת ש"י, כשעזב את קראקא, ועד שנת ש"נ, כאשר נתגלה לפתע בוורמייזא שבגרמניה – לא ידוע דבר, אך כשנודע שמו בוורמייזא, כבר הוכר בשם רבי אליהו בעל־שם.
לוורמייזא לא הגיע בגפו, כי אם יחד עם אשתו. נודע כי יש להם גם בן ושתי בנות, כולם נשואים הדרים במקומות רחוקים.
רבי אליהו בעל שם התפרסם מיד כבעל מופת, רופא חולים ופוקד עקרות, ביתו היה פתוח לרווחה, וכל מי שהיתה לו בקשה יכל להגיע אליו. ואכן, המונים נהרו אליו מקרוב ומרחוק. כן החזיק ישיבה על חשבונו.
בעיקר היו העניים בני ביתו, אלה הגיעו מכל קצווי תבל, והיו יושבים אצלו שבועות ואף חדשים. כך ישב ר' אליהו בעל־שם כעשר שנים בוורמייזא, ופרסומו גדל משנה לשנה. במרחק מאות מילין סיפרו בהתפעלות את מעשי הנפלאות שלו.
אותה עת התפרסם גם שמו של הגאון הגדול והצדיק ר' פנחס זעליג משפייער. הוא היה אדם טוב לב וידידותי, עניו גדול וסבלן. עם זאת חונן ברצון עז שאינו ניתן לשינוי. כאשר הגיע אליו שמע סיפורי הנפלאות של ר' אליהו בעל שם בחר שלושה מטובי תלמידיו ושלח אותם לוורמייזא כדי לתהות על קנקנו ולעמוד על טיבו ועל טיב הספורים המתהלכים אודותיו.
ר' אליהו בעל־שם קיבל את השלוחים הללו בסבר פנים יפות ובידידות. הללו שהו בביתו עשרה ימים, במשך הזמן שוחח אתם בדברי תורה, וגילה להם סודות מתורת הקבלה ולימדם את ספר הזוהר הקדוש. תלמידי ר' פנחס זעליג היו שבעי רצון מלמדנותו וצדקנותו של רבי אליהו.
הם עקבו גם אחרי טיפולו בחולים הרבים שבאו אליו מקרוב ומרחוק, שכולם התרפאו. ה"תרופות" שנתן לחולים היו – מאפי דבש או שמן, צמחי צפורן טבולים בדבש, מי דבש, יין צימוקים ושכר. שלוחי הגאון משפייער לא האמינו למראה עיניהם כשנוכחו לראות חולים שאינם יכולים לעמוד על רגליהם מבריאים לגמרי תוך יום־יומיים לאחר שבלעו רפואות שנתן להם רבי אליהו בעל־שם.
חולים רבים לא קיבלו כל תרופה, אלא שרבי אליהו הכניסם לחדר מיוחד והשמיע באזניהם דברי תוכחה והתעוררות לתשובה. חולים אלה פרצו בבכי מעומק לבם וחזרו בתשובה, תוך ימים מספר הבריאו גם אלה.
השלוחים חזרו לר' פנחס זעליג ודיווחו לו על התרשמותם החיובית הגדולה מכל מה שראו ושמעו אצל רבי אליהו בוורמייזא. לא היה ספק לדידם כי כל הסיפורים המסופרים אודותיו הם נכונים. אגב כך גם סיפרו לו על לימודיהם אצלו, כשהם מזכירים בין השאר את תורת הקבלה ואת ספר הזוהר, ספר הקדוש מאד בעיניו ומכיל לדבריו את סודות התורה.
פרט זה הרגיז מאד את הגאון משפייער. ר' פנחס זעליג ניהל זה זמן רב מלחמה נגד תורת הקבלה בכלל, ונגד ספר הזוהר בפרט. למן היום הראשון שספר הזוהר הגיע אל רבני גרמניה, לאחר שנדפס באיטליה, יצא ר' פנחס זעליג בחריפות רבה נגד ספר זה, למרות היותו אז צעיר לימים.
ספר הזוהר נדפס לראשונה בשנת שי"ח במונטובה ובקרימונה שבאיטליה. גאוניה הנודעים של איטליה באותה עת, רבי עזריאל טרביטו, ראש ישיבת אסקולה, ורבי יוסף איטלינג, ראש ישיבת קרימונה, שלחו את הספר אל הגאון והמקובל רבי אליעזר, רבה של פרנקפורט שעל נהר המיין. באמצעותו התוודעו גדולי התורה של גרמניה דאז אל הספר וסמכו עליו ידיהם בהתלהבות.
ר' פנחס זעליג, למרות שהיה אז, כאמור, צעיר לימים, יזם התנגדות לספר הזוהר ולתורת הקבלה. תוך זמן קצר השיג תומכים לדעתו, אשר יחד אתו הכריזו מלחמה נגד הזוהר, הקבלה ונגד העוסקים בהם. מלחמה זו נמשכה כבר שלושים שנה.
עתה שמע ר' פנחס זעליג משלוחיו כי ר' אליהו בעל־שם הוא מקובל, ורואה את ספר הזוהר כמקור עיקרי לרזי התורה, הדברים קוממו אותו והוא מיהר מיד לקרוא למושב של בית־דין מיוחד ומורחב שידון בצעדים נגד הבעל־שם מוורמייזא. לאסיפה זו הוזמנו גאונים ידועים, ור' פנחס זעליג הסעיר את הנאספים בדרשתו, שבה הכריז כי ר' אליהו בעל־שם, יהא גדול בתורה ככל שיהא, עלה על דרך מסוכנת בכך שהוא מלמד את תורת הקבלה ומבאר את ספר הזוהר לפי דרכו.
לאחר דיון ממושך הוחלט לבחור משלחת חדשה, שתהיה מורכבת מגדולי הדור, אשר תסע לוורמייזא להזהיר את ר' אליהו כי עליו לחדול מדרכו החדשה, להימנע מלהשתמש בשמות הקדושים לצורך ריפוי חולים ופקידת עקרות, להימנע מלימוד הקבלה ומעשיית פירושים לספר הזוהר. סיכומה של האזהרה יהיה כי אם לא ישנה את דרכו יידרש לעזוב את גרמניה, שכן לא תינתן בה דריסת רגל לדרך חדשה זו.