ספר הזכרונות פרק עב
| דף זה נמצא בבדיקה, עקב חשש להפרת זכויות יוצרים. |
| ניתן לקיים דיון או לעלות אישור העתקה בדף השיחה. |
ברוך בונה בית
הימים הנוראים חלפו. לאחר חג הסוכות היה על ברוך לעזוב את ביתו של רבי שלמה, כיוון שתפקידו כמשמשו של הגאון הסתיים. הגיע תורו של תלמיד אחר לתפוס את מקומו כמשמשו של ראש הישיבה.
לאחר החג גם נאלץ ברוך לחפש מקור להשתכר ממנו פת לחם. מספר פעמים בשבוע היה יוצא לשוק למספר שעות והיה מציע עצמו לנשיאת משאות או לכל מלאכה קשה אחרת. בד בבד למד בישיבה ביתר שקידה, ובסתר – עסק בלימודים שלמד אתו רבי שלמה בשעתו.
במיוחד התמסר ברוך ללימוד תורת הקבלה. כדי שלא ידע איש על כך החליט לחדול ללון בבית המדרש, שם היו עלולים אנשים להבחין במעשיו, ושכר לעצמו דירה שם עסק בלילות בתורת הנסתר.
דירתו היתה בעליית גג, שם לא ראה אותו איש. ברוך היה בטוח שהבריות עשויים להניח כי הוא ישן בלילה בשעה שלאמיתו של דבר ישב ועסק בקבלה.
כך עבר רובו של החורף. בחודש אדר התרחש משהו. באותו בית שבו שכר ברוך את עליית הגג, נשכר חדר על־ידי תלמיד אחר בישיבה. ברוך לא ידע על שכנו החדש.
פעם, בשעה מאוחרת בלילה, כאשר ברוך התעמק, כדרכו, בספר קבלה, חש לפתע כי אין הוא נמצא לבדו בחדר. כשהפנה את ראשו ראה מולו את אחד מתלמידי הישיבה, הוא השכן החדש, הלה הסתכל עליו בפליאה: הוא גילה את סודו של ברוך.
ברוך היה נדהם. הוא מיהר לסגור את הספר, והעמיד פנים כאילו לא אירע דבר. ברם, היה מאוחר מדי.
כשנוכח ברוך במתרחש החל להתחנן לפני הבחור שיבטיח לו שלא לגלות לאחרים את מה שנודע לו. הבחור השיב כי אין הוא יכול לתת את ההבטחה הנדרשת, שכן הוא ניהל את המעקב אחרי ברוך בשליחותם של שאר התלמידים, ולשם כך שכר את החדר באותו בית. התברר כי מאז עזב ברוך את בית המדרש שבו לן ושכר לעצמו חדר־עליה החלו לדבר בישיבה כי בוודאי יש סוד בדבר.
התלמידים החליטו, איפוא, לברר מה עושה ברוך במסתרים. הוטל גורל, ובעקבותיו נפל על אותו בחור התפקיד לעקוב אחרי ברוך. למטרה זו שכר, כאמור, את הדירה בבנין שבו גר ברוך, ותנאי התנה עם בעל הבית שלא יספר לברוך כי אחד מתלמידי הישיבה עבר לגור בשכנותו.
ברוך נוכח לדעת כי הבחור חייב לדווח לחבריו את תוצאות שליחותו, ביקש ממנו את דחיית הדבר בשלושה ימים כדי שישקול את המשך דרכו. ברוך היה מעוניין להתייעץ עם רבי שלמה, שכן איש לא ידע על קשריו עם ראש הישיבה ועל כך שלא על דעת עצמו החל ברוך בלימודים אלה, כי אם על דעת רבו.
בחור הישיבה הבטיח לו את הדחיה, ובינתיים חיפש ברוך הזדמנות לשוחח בענין עם רבי שלמה, הלה קבע כי הגיעה שעתו של ברוך לעזוב את מינסק.
שוב החלה תקופת נידודים בשביל ברוך. שבועות וחדשים נדד ברוך, כשהוא הולך ברגל, מעיר לעיר ומכפר לכפר. בכל מקום שבו התעכב זמן מסויים יגע ומצא לעצמו מלאכת כפיים כדי להתפרנס הימנה. יחד עם זה המשיך לעסוק במרץ בלימודיו, הן בנגלה והן בקבלה.
תוך כדי נדודיו נפגש ברוך עם גאונים וצדיקים רבים וכן עם נסתרים שערכו גלות. למעשה היה זכאי גם הוא להימנות על חברתם, שהרי כשם שהם ראו לעצמם יעוד ושליחות בחיים, תוך כדי הסתרת גדלותם, כך היה גם ברוך.
לאחר נידודים ממושכים הגיע ברוך לסמילא, שם קבע לעצמו אכסניה בבית המדרש, כדרכו. בבית־המדרש למד ולן כשהוא ניזון ממותר הכסף שהשתכר בדרך לסמילא.
באותו בית־מדרש התאכסן אורח נוסף, שהתפרנס מחזרה על הפתחים. תשומת לבו של ברוך הופנתה לאורח זה, שכן חש ברוך כי אין הוא הלך סתם.
לשם קביעת בסיס לפרנסתו רכש ברוך לעצמו עגלה, משור וגרזן. הוא היה יוצא ליער, כורת עצים, מכניסם לעיר ומוכרם. כיוון שהיתה אז עונת הקיץ לא רבו הקופצים על סחורתו, אך ברוך הסתפק בינתיים בתמורה שהשיג, והיה צובר את העצים במחסן שליד בית המדרש, כך שבחורף היתה לו סחורה מן המוכן בשביל למכור בצרורות.
באחד הלילות של החורף, בשעה מאוחרת, נכנס ההלך, שותפו של ברוך לאכסניה, לבית המדרש, התכנס בפינתו והחל לבכות, שלא כדרכו כלל. ברוך מיהר מיד אליו ושאלו מה מעיק על לבו. היהודי השיב לו כי בעיר נפטר היום ר' יוסף אברהם עושה התנורים, שהיה צדיק נסתר, גדול בצדקותו, וכן היה מקובל גדול. הוא היה נוהג שלא להשאיר לעצמו פרוטה מן הערב למחר – כך סיפר ההלך – ואת כל מותר פדיונו היה מחלק לצדקה לפני לכתו לישון. הוא היה בן חמישים ושמונה שנים. הוא השאיר אחריו אשה ובת, ובבית שוררת הזנחה ודלות נוראה. החלונות שבורים, ואין כסף לקניית עצים להסקה, אפילו פת לחם אין בבית. אין בעיר מי שיסתכל עליהן, כיוון שאיש לא העריך את המנוח כלל.
מיד הבין ברוך כי גם ההלך נמנה על עדת הנסתרים, והחליט לבדוק את הדבר. לראשונה שאל אותו לשמו, והלה הציג עצמו בשם נחום אהרן החייט. לאחר מכן ציין ברוך לפניו, ללא שהיות, קושי שיש לו בקטע מסויים בספר הזוהר הקדוש, שהוא מתקשה בהבנתו לאחר שהגיע אליו בלימוד. באופן טבעי לחלוטין החל ר' נחום אהרן להסביר לו את הקטע בהרחבה ובטוב טעם ודעת. ברוך התפעל מאד, הוא נוכח לדעת כי לפניו עומד מקובל גדול.
עתה הזדרז ברוך והציע עזרתו בסיפוק עצים להסקה: "הבה וניגש לחמם את הבית".
שניהם הטילו על שכמם צרורות עצים והלכו לבית המנוח. היה זה בית מט לנפול, שבו התגורר ר' יוסף אברהם כשלושים שנה.
במשך שבעת ימי האבל הלכו ר' נחום אהרן וברוך לבית המנוח מידי יום ביומו, לתפלה ולימוד. בעמל רב הצליחו לאסוף מנין לתפלות בציבור ולאמירת קדיש. תושבי הסביבה התחמקו מלבוא למנין, בגלל יחס הזלזול שלהם כלפי יוסף אברהם עושה התנורים.
בין ברוך לבין ר' נחום אהרן החייט הנסתר, נקשרה ידידות הדוקה.
הם קבעו לעצמם שיעור משותף בסתר, שהתקיים בכל ימי החורף.
פעם פנה ר' נחום אהרן לברוך ואמר לו: בתו היתומה של ר' יוסף אברהם צריכה להשתדך, ולדעתי הנך בן־זוג מתאים בשבילה.
ברוך הסכים, ותוך זמן קצר הוחגו הנישואין בצינעה. ברוך עבר עם רעיתו וחותנתו לכפר סמוך, שם מצא לעצמו גם דיור ופרנסה, ללא קושי.
לאחר עיסוקו משך תקופה ארוכה בכריתת עצים ומכירתם, החל ברוך לעסוק במסחר עצים ממשי והצליח בזה מאוד. הוא היה רוכש חלקות יער ומשווק את העצים בקנה מדה נרחב. בהמשך הזמן החל גם לחכור שדות ביערות שלמים ולשווק תוצרתם. ברוך התעשר, וחילק צדקה הרבה מאוד.
ברוך דאג להושיב בכפר יהודים נוספים ולספק להם פרנסה. הוא אף דאג למזונם הרוחני, בכך שהשמיע לפניהם שיעורי תורה. כעבור זמן בנה בית מדרש, והחזיק בו "עשרה בטלנים" עם משפחותיהם. כך הפך הכפר למקום תורה. תוך כדי כך נודע ברבים, בניגוד לרצונו של ברוך, על טוב לבו ועל למדנותו. אך העובדה שהוא מקובל וממשיך לעסוק בקבלה נשארה עדיין בגדר סוד.
כך היה ברוך, או, כפי שכינוהו הבריות, ר' ברוך, הנסתר היחיד שהוא גם עשיר גדול. הוא בנה בית גדול להכנסת אורחים, ורבים מן הנסתרים התאכסנו בו. מהם הגיעו אליו בשליחויות מיוחדות לאחר שידעו כי למרות פרסומו הרי הוא, לאמיתו של דבר, נסתר כמותם.
אותה עת נודע בעולם היהודי שמו של רבי יואל, הבעל־שם מזאמושטש, תלמידו וממשיך דרכו של רבי אליהו הבעל־שם מוורמייזא.
ר' נחום אהרן החייט, הצדיק הנסתר, היה אורח תכוף ורצוי בביתו של ר' ברוך. הוא היה ממקורביו של רבי יואל וסיפר הרבה לר' ברוך על אישיותו של רבו.
ר' ברוך החליט לנסוע לרבי יואל בעל־שם, להכירו מקרוב וללמוד מתורתו ומאורחותיו.