ספר הזכרונות פרק פא
| דף זה נמצא בבדיקה, עקב חשש להפרת זכויות יוצרים. |
| ניתן לקיים דיון או לעלות אישור העתקה בדף השיחה. |
סגולתו של הבעל־שם
רבי יואל, הבעל־שם מזאמושטש, קבע לר' ברוך סדר הנהגה בתהליך הפיכת ביתו של צורף הזהב לבית־מדרש, כדי לתקן בכך את נשמות בני הזוג שמתו ויחד עם כך לגרש מן הבית את הרוחות הרעות.
חנוכת בית־המדרש היתה צריכה להיות, לפי הוראת הבעל־שם כדלהלן:
ביום ראשון שבשבוע צריכים עשרה מתלמידי רבי יואל בפוזנא, ובראשם ר' ברוך, לפתוח בצום, בקריאת "ויחל". בלילה שלאחריו עליהם להיות ערים וללמוד תורה. למחרת עליהם לטבול במקוה טהרה ולכוון כוונות מסויימות שאותן מסר הבעל־שם בכתב לר' ברוך.
לאחר מכן עליהם ללכת לבית־הכנסת של העיר ולקחת משם שלושה ספרי־תורה עטופים בטליתות, שאותם צריכים עשרת בני ה"מנין" להביא לאותו בית של הצורף שנועד להיהפך לבית־מדרש. בפתח הבית, לפני כניסתם אליו, עליהם לומר פרקי תהלים מסויימים ולהכריז כי על הרוחות הנמצאים בפנים להסתלק ולפנות מקום לספר־התורה הקדוש. על הכרזה זו יש לחזור שלוש פעמים. לאחר הפעם השלישית צריכים שני אנשים לפתוח את הדלת, מבלי להתחשב ברוחות הרעות, והאנשים הנושאים את ספרי התורה להכנס לדירה, להעמיד את ספרי התורה להתפלל תפלת שחרית, ולאחר התפלה לערוך במקום סעודת מצוה.
הבעל־שם הורה כי בבית־המדרש החדש יתפללו שלוש פעמים ביום ויקבעו עתים ללימוד תורה, וכן להכניס לשם "חדר" לתינוקות של בית רבן.
כאשר חזר ר' ברוך לפוזנא מביקורו בזאמושטש אצל הבעל־שם, נודע לו כי הרוחות הרעות בביתו של הצורף הגבירו את מעלליהם הפראיים, וכל השכונה היתה שרויה בפחד.
כל השכנים התפנו מן הבנין כולו. איש לא היה מוכן להסתכן ולהמשיך לגור שם. בכל לילה נשמעו מן הבית קולות פראיים.
מושלה של פוזנא, נוצרי אדוק, הגיע לרחוב הפורטוגלי, לבית הצורף לברר אם אכן יש אמת בידיעות המגיעות אליו בקשר למתרחש בבית זה. הוא לא היה מסוגל להאמין למשמע אזניו.
בהתקרבו למקום ושמע את הצווחות והצרנחות, קולות שירה ודפיקות, שנישאו מן הבית – נבהל מאוד. הוא מיהר לקרוא לבישוף ודרש ממנו לפעול להרחקת הרוחות.
הבישוף אסף כמרים ולאחר שהיה בכנסיה שלהם יצאו לתהלוכת הקפה מסביב לבית הצורף כשבידיהם צלבים, דגלים ותמונות "קדושות". התהלוכה הקיפה את הבית מספר פעמים ולאחר מכן נעצרה מול חלון דירת הצורף. הבישוף החל ליצור ענני עשן ולהתיז מים "קדושים" על כתלי הבית ואילו הכמרים מילמלו דברי תיפלה.
בעוד הטקס הנוצרי מתקיים נפתחו לפתע חלונות הדירה ובעדם נראו פרצופים מטילי אימה, שהושיטו לשונות אדומות ארוכות מאוד, בליווי פרצי צחוק רועמים ודברי לעג וקלס על חשבון הכמרים. על הכמרים נפל פחד מוות. כמה מהם התעלפו במקום, והשאר ברחו בפחד כל עוד נפשם בם. הבישוף עצמו נותר צמוד למקומו כמשותק.
פוזנא היתה כמרקחה.
ר' ברוך נוכח לדעת כי הגיעה שעת הכושר לקידוש שם שמים בכוחו של רבו הקדוש, בעל־השם מזאמושטש.
הוא כינס את ראשי הקהל ומסר להם את הוראותיו של רבי יואל. ראשי הקהל היו מוכנים לעשות כל אשר יורה להם הבעל־שם, הם השפיעו על יורשי הזוג לרשום את הדירה כבית־מדרש על שמם, ור' ברוך יחד עם עוד תשעה מחסידי הבעל־שם בפוזנא החלו במלאכת הקודש לחנוכת בית־המדרש החדש בהתאם להוראת רבם.
כאשר מנין התלמידים של רבי יואל נטלו מבית־הכנסת של העיר את שלושת ספרי התורה, והחלו לצעוד לעבר בית־המדרש החדש, הצטרפו אליהם מאות אנשים, גברים ונשים, יהודים וגם גויים, להבדיל, כשכולם מלאי סקרנות כיצד יפול הדבר.
כאשר הגיע המנין עם ספרי התורה לפתח הדירה, גדלו בה הרעש והשאון במדה מבהילה. נשמעו מבפנים צווחות מקפיאות דם וצחוק פרוע, נביחות כלבים, קריאות תרנגולים, יללות חתולים, קרקורי צפרדעים, צהלות סוסים, וכהנה וכהנה קולות מוזרים ומשונים.
על צבור המלווים נפל פחד גדול, אך ר' ברוך ותשעת תלמידי הבעל־שם נשארו בשלוותם. הם חשו עצמם מוגנים בכוחו של הבעל־שם.
שלוש פעמים קראו העשרה לרוחות שיסתלקו משם. הרעש בפנים לא פסק, ושני היהודים שהלכו בראש בעטו בדלת בכל כוחם ופתחו אותה, כשלאחר מכן נכנסו פנימה ששה יהודים עם שלושת ספרי התורה.
מיד עם דרוך היהודים נושאי ספרי התורה על הסף נשמעו קולות נפץ של זכוכית. כל זגוגיות החלונות נשברו ודרך החלונות התפרצו החוצה מחנות של ברואים משונים שמראם בלבד הפילו פחד. הם נראו עתה אחוזי אימת מוות כשהם נחפזים להימלט כמי שחייהם נתונים בסכנה.
הבית טוהר לחלוטין, אך הבריות המשונות השאירו אחריהם סרחון ועשן מחניק. ברם הכל חלף מיד כשהחל מנין היהודים בתפלתו.
כל פוזנא ידעה מיד את אשר התרחש, ושהכל נעשה בכוחו של הבעל־שם מזאמושטש. גם מושל העיר והבישוף שמעו על הפלא ודיברו בהתפעלות על הצדיק מזאמושטש.
עתה היה ניתן לצפות כי ההערצה לרבי יואל תגדל בפוזנא, וכי המתנגדים לדרך הנסתרים והמקובלים ישתקו מעתה ויחדלו ממלחמתם נגד הבעל־שם ושיטתו.
ברם, לא כך היה. המתנגדים נותרו ביריבותם המרה, ולאמיתו של דבר אף החריפו התנגדותם. הם רצו למנוע את המצב שבעקבות האירוע עם הרוחות הרעות תקבל דרך הנסתרים והמקובלים אחיזה חזקה יותר בפוזנא, ומשם בערים ועיירות יהודיות אחרות.
יותר מכל הסעיר בהתנגדותו לרבי יואל ותלמידיו יהודי בשם ר' שלמה משה, שהיה לו שם בפוזנא כלמדן.
ר' שלמה משה נמנה בעצמו על שכני הבית שבו התרחש המאורע. הוא ידע היטב את כל הפרטים על שליטת הרוחות הרעות בבית. לכאורה
היה צריך הוא, יותר מכל מישהו אחר, להכיר בהצלחתו הגדולה של הבעל־שם מזאמושטש. אלא שר' שלמה משה ביטל את הכל בזלזול. הוא טען שלא כוחו של הבעל־שם פעל את השינוי, כי אם, פשוט, הגיעה השעה שנועדה מלכתחילה מן השמים לטיהור הבית, וסייעה לכך העובדה הפשוטה שהבית הפך לבית־מדרש.
כן התעוררו בפוזנא ויכוחים אם הבעל־שם מזאמושטש הוא שהשיג את תיקון המצב או לא.
עברו ששה שבועות, ולפתע החלו שוב להישמע בבית האמור שריקות ונביחות כלבים. הקולות באו מן המרתף, מקום שבו הוחזקו עצים להסקה. הסתבר שהרוחות הרעות השתכנו במרתף.
התברר כי היורש שהעביר את הבית לרשות הקהל לשם בית־מדרש, לא הזכיר את המרתף, מיהרו, איפוא, ראשי הקהל להחתים את היורש על כתב העברה של המרתף, אלא שהדבר לא הועיל מאומה, והרוחות המשיכו במעלליהם.
בהלה מחודשת תקפה את השכונה. הכל דיברו על כך שהרוחות הרעות השתלטו שוב על הבנין, ופרט לבית־המדרש הם עושים בכל חלקי הבנין, ובעיקר במרתף, כבתוך שלהם.
ר' שלמה משה הרגיש עתה רגש נצחון. עובדת חזרתם של הרוחות היתה לדידו הוכחה חותכת שלא הבעל־שם וסגולותיו הרחיקו אותם בשעתו.
הדבר שימש בשביל ר' שלמה משה עילה להגברת התנגדותו לבעל־שם ולחסידיו. גם שאר המתנגדים חשו עתה בטחון עצמי גדול יותר בהתנגדותם.
תלמידיו של רבי יואל רצו בכל מאודם לגלות לעין כל את כוחו של רבם, והם החליטו לעשות כל מאמץ לשכנע את רבי יואל לבוא בכבודו ובעצמו לפוזנא ולהראות את כוחותיו. כך לא תהיה למתנגדים. כל עילה לחלוק עליו.
כשהגיעה השמועה לאזני ר' שלמה משה ומרעיו המתנגדים פתחו בקול צעקה. הם טענו כי אסור להרשות את בואו של הבעל־שם לפוזנא, שכן הדבר יביא לחילול השם ויעורר לעג וקלס. בכלל – אמרו – יהדות אמיתית אין לה ולא כלום עם מלחמות נגד רוחות רעות. הם סערו בהתנגדותם לבואו של הבעל־שם.