ספר הזכרונות פרק יג
| דף זה נמצא בבדיקה, עקב חשש להפרת זכויות יוצרים. |
| ניתן לקיים דיון או לעלות אישור העתקה בדף השיחה. |
הסוד שנתגלה
מעבידו של ברוך שקיבלו לעבודה, ר' אברהם היה אחד משני שותפים, שהיו בעלי הפרדס. השותף השני נקרא ר' עזריאל.
היה זה ר' אברהם שבא אותו בוקר לפרדס כדי לשוחח עם ברוך בדבר עזיבתו את העבודה, ושמע מרחוק את קול תפלתו של ברוך מלווה בבכי. זמן ממושך האזין ר' אברהם לתפלתו של ברוך.כשסיים ברוך את התפלה – החל לומר פרקי תהלים בהתלהבות, ולאחר מכן התחיל ללמוד גמרא בקול נעים ובלהט. ר' אברהם נוכח לדעת כי לפניו אדם בלתי רגיל. כדי לא להראות לו שהוא יודע את סודו חזר ר' אברהם על עקבותיו ולא נכנס לצריפו של ברוך.
למחרת, כאשר נכנס ברוך העירה כדי להתפלל, בא אל ר' אברהם ושאלו מדוע לא קיים הבטחתו לבוא לפרדס לשם שיחה בענין קבלת שומר אחר במקומו. ר' אברהם התנצל באמתלא שסיבות שונות מנעוהו מלשמור מוצא שפתיו. "ובכלל" – שאלו ר' אברהם – "מה החפזון? הדברים יסתדרו במועד מאוחר יותר!".
ר' אברהם, שהיה למדן גדול וצדיק. הקדיש מחשבה רבה לענינו של השומר שלו. הוא תהה על הסיבה שהגיעה את ברוך לעזוב את משרתו. לכשעצמו השתייך ר' אברהם לאותם אנשי רוח שראו מכבר את ההכרח שיהודים יתמסרו למלאכה לשם ביסוס קיומם. בצעירותו נודע לעילוי, והיה לחתנו של יהודי נכבד אשר החזיקו מספר שנים על שולחנו. כאשר הסתיימה תקופת ה"קעסט" (התקופה שבה היה סמוך לשולחן חותנו), ור' אברהם היה צריך להתחיל לדאוג לפרנסתו, רעה חותנו שישיג משרת רבנות, שכן היה ר' אברהם ראוי לשבת על
כסא רבנות בקהלה נכבדה. ברם, ר' אברהם רצה להתפרנס מיגיע כפיו, והתמסר לגננות. הוא זרע ירקות שונים ומכר אותם בליאזנא. מאוחר יותר נעשה שותף עם ר' עזריאל ויחד התחילו לעסוק בחכירת פרדסים. בזמנו הפנוי עסק ר' אברהם בתורה.
טבעי היה, איפוא, שר' אברהם יבין ויעריך יפה את טיבו של צעיר כברוך. היה ברור לו שברוך הנו צדיק נסתר, ולא רק סתם יהודי הרוצח לקיים את "בזיעת אפיך תאכל לחם". לכן היתה כחידה בעיניו העובדה שברוך החליט לעזוב את הפרדס, בשעה שלכאורה כאן קל לו ללכת בדרכו שלו ולהשאר נסתר.
ר' אברהם החליט שהוא חייב למצוא את הסיבה, ולנסות לשכנע את ברוך להשאר במשרתו. משום כך פנה אל ברוך, כשביקר בפרדס, והציג בפניו את השאלה מדוע רצונו לעזוב את העבודה. ברוך לא נלהב לגלות את נימוקו האמיתי, אך ר' אברהם לא הרפה ממנו עד שנאלץ לספר את מה שאירע לו ואת התיקון שקיבל על עצמו. ר' אברהם היה מוכן להכנס לדיון הלכתי על מנת להוכיח לברוך שעליו למרות הכל להשאר, אך נמנע מכך כדי שלא יוודע לברוך שכבר עמד על טיבו. לכן העדיף לנקוט לשון פשוטה בדברו אליו, ובין השאר הדגיש כי מדת חסידות שייכת רק לתלמידי חכמים, ואילו אנשים פשוטים כמו ברוך – אסור להם להתהדר בעניני תיקונים וכיוצא באלה. כך הכניס את ברוך במבוכה, שכן על מנת לא להודות בעובדת היותו תלמיד חכם היה עליו להסכים לדברי ר' אברהם, אשר מצדו הבטיח לו להעמיד לשבתות שומר גוי במקומו.
לא היתה לברוך כל ברירה, והוא נשאר במשרתו כשומר הפרדס. את צערו על כשלונו בהשגת התיקון כלבבו – השכיח על־ידי שהשקיע את עצמו יותר ויותר בתורה ותפלה.
עברו ששה שבועות, שאת ימיהם ולילותיהם בילה ר' ברוך בשקידה בתורה. בהניחו שהוא בודד בפרדס, היה נוהג מפעם לפעם להשתפך בקול רם ונעים של תורה ותפלה שהידהד ברחבי הפרדס. ר' אברהם היה אוהב, בלי ידיעת ברוך, לבוא תכופות לפרדס ולהאזין ממחבואו ללימוד הנלהב. כך היה עומד שעות רבות וחוזר בחשאי לביתו. מן הדברים שהגיעו לאזניו עמד על העובדה שברוך הוא למדן גדול.
חלפו ימי ההמתנה לבישול הפירות והגיעו ימי הקטיף. מברוך נשללה השלוה שבה היה עד עתה. שוב לא היה לבדו בפרדס. הופיעו בפרדס שני השותפים, ר' אברהם ור' עזריאל, ומשפחותיהם – נשים וילדים – וגם אנשים צדדיים, שכירים ומתנדבים. הכל התמסרו ברוב חשק לעבודה. סולמות הוצמדו לאילנות, ובסלסלות החלו לאסוף פירות ולארזם בתוך העגלות שהובילו אותם העירה. בפרדס שרר רעש ושאון רב. ברוך עסק ככל האחרים בעזרה לקטיף. כאן בלט ברוך במעלותיו הגופניות, הוא ניחן בכתפים רחבות, שרירים חזקים, קומה גבוהה ותואר נאה. רושם מיוחד עשו עיניו, העמוקות והבהירות, שביטאו עומק מחשבה, אופי חזק, החלטיות ובטחון. בעיניו ועל פניו נראה צער נסתר. ברוך גם חונן בשפה ברורה ויפה ובקול נעים וערב. לשונו הפולנית היתה טובה ושוטפת, דבר שהיווה הפתעה נעימה לגויים, שעסקו בקטיף, כליהודים.
כעבור שבועיים מיום התחלת הקטיף, כשהעבודה היתה בעיצומה, הופיעו בפרדס אורחים רמי מעלה. היו אלה הפריץ, שממנו נחבר הפרדס, ומשפחתו; אשתו, בנו ובתו. הם באו להביע איחוליהם לשני השותפים היהודים, אשר, אגב, שילמו מחיר נאה תמורת החכירה. הפריץ גילה רוחב לב והזמין ארגז פירות תמורת תשלום, כשהוא מסרב להיענות להצעת השותפים לקבלו כמתנה.
באותו ביקור הופנתה התענינות האורחים אל ברוך, שמשך את תשומת לבם בהופעתו המרשימה. הפריץ נכנס בשיחה עם ברוך, והופתע משפתו העשירה. הוא חקר לאורח חייו וכך נודע לו שברוך נמצא כל העת בפרדס כשומר. הפריץ הציג את ברוך לפני בני משפחתו, אשר גם הם גילו התענינות אוהדת בו ובדבריו. ברוך נוכח במבטי האהדה של משפחת הפריץ ונתמלא מורת רוח משנוכח כי בתו של הפריץ אינה גורעת עין ממנו. כששמעה על תפקידו בפרדס שאלה: "האם מבלה אתה את לילותיך בפרדס לבדך?". ברוך השיב בניע ראש, והמשיך לשוחח עם הפריץ ובנו. בת הפריץ ייחסה את התנהגותו למדת הביישנות שבו וחדלה להטרידו, אך המשיכה לעמוד ולהסתכל בפני ברוך בחיוך על שפתיה.
למחרת הופיעו הפריץ ובני משפחתו לביקור נוסף בפרדס. הפעם היתה מטרתם המפורשת לשוחח עם ברוך, דבר שהפליא את ר' אברהם ור' עזריאל. לאחר שיחתם הזמין הפריץ את ברוך לבקר באחוזתם. ברוך לא השיב להזמנה. לאחר מכן נפרדו האורחים וברוך המשיך לעסוק בעבודתו כשהוא מסיח דעתו מן המאורע.