ספר הזכרונות פרק סז
| דף זה נמצא בבדיקה, עקב חשש להפרת זכויות יוצרים. |
| ניתן לקיים דיון או לעלות אישור העתקה בדף השיחה. |
הצעיר השתקן
חג הפסח שאותו בילה ברוך, אביו של מייסדה לעתיד של חב"ד, בבית ר' אליעזר ראובן הנפח מדוברומיסל, הגיע לקצו. שני חתניו המבוגרים של הנפח חזרו לישיבותיהם, בהן השמיעו שיעוריהם.
גם שמואל נחום, בנו של הנפח, נסע. מגמת פניו הפעם היתה ללמוד בישיבה בוויטבסק, שבה השמיע את שיעוריו רבי יוסף יצחק, גיסו של ברוך.
ברוך לא מצא עדיין את דרכו בחיים אותה חיפש. נדודיו טרם הסתיימו, איפוא.
בינתיים החליט להישאר בדוברומיסל. הוא היה מעוניין להמשיך ולשמוע את סיפוריו של ר' יצחק שאול, חתנו השלישי של הנפח, על החסידות בכלל ועל הבעל־שם־טוב בפרט.
היתה לו לברוך תחושה כי ר' יצחק שאול פותח עבורו פתח לעולם חדש. עד עתה היו ידיעותיו של ברוך על הדרך החדשה, דרך החסידות, מועטות ביותר, וכאן התגלה לפניו מעיין נובע, ומקור ידיעות בלתי נדלה, בדמותו של ר' יצחק שאול. לספוריו והסבריו בנושא זה לא היה קץ.
ברוך סבר כי לאחר החג יוכל לבלות עם ר' יצחק שאול כבימי החג ולטייל בעקבותיו בארמונות הפז של החסידות, חדר אחר חדר. ברם, ר' יצחק שאול היה עסוק בנפחיה. חותנו יצא לערוך מסע על פני הכפרים בסביבה לפי הזמנות הגויים שהצטברו. ר' יצחק שאול נותר לבדו בנפחיה עמוס עבודה רבה, שכן מאז המציא את המחרשה המשוכללת היה מוצף בהזמנות ייצור.
לאחרונה אף עסק חתנו של הנפח בעיצוב סוג חדש של מכשיר לדילול האדמה החרושה. לצורך זה כבר הספיק לערוך ניסויים בשדותיהם של אי־אלה אכרים, והללו נהנו מזה.
ברוך ניצל את הימים בהם היה ר' יצחק שאול טרוד בנפחיה כדי להתבונן ולהתעמק בכל אשר למד עת עתה בנושא החסידות. בעקבות זאת אף ניסה להגיע בעצמו למסקנה באשר למשמעותה של תורת החסידות. בערבים, בהם היה ר' יצחק שאול פנוי מן העבודה ועוסק בתורה, הזדמן לו לברוך לשוחח אתו בדברי תורה ואגב כך לבקשו הסברים או סיפורים שמהם אפשר להסיק מסקנות ולהפיק לקחים.
באחת מהזדמנויות אלה סיפר ר' יצחק שאול לברוך סיפור על יהודי אחר שנשא את השם ברוך — ר' ברוך מוויאזין. סיפור זה השאיר רושם רב על ברוך שלנו.
ר' ברוך מוויאזין היה בנו של יהודי בשם ר' יוסף, שמוצאו היה מן העיירה איליא שליד ווילנא. עוד מילדותו התפרסם ברוך זה בלמדנותו.
כשהגיע לגיל המצוות הוליכו אביו לסלוצק לישיבה המקומית שבראשה עמד רבי אלחנן מזלקובה, וששמה נודע כמקום תורה. רבי אלחנן היה תלמידו של הגאון רבי שכנא מלובלין.
כשרבי אלחנן בחן את ברוך הצעיר התפעל מאד מבקיאותו וחריפותו, והלה קיבלו מיד אל הישיבה, שבה היה הצעיר ביותר.
ר' יוסף, האב, הביא אתו מן הבית שק שהכיל כמות של לחם יבש וגבינה יבשה, ונתן אותה לברוך בנו, כדי שיהיה לו במה להחיות את נפשו עד שיסודר בישיבה כתלמיד מן המנין.
נהוג היה לכלכל את תלמידי הישיבה על חשבון הקהילה או בבתיהם של בעלי־בתים פרטיים. ברם, ברוך לא רצה ליהנות ממתנת בשר ודם והחליט להשתכר את פת לחמו ביגיע כפיו. לפיכך, כאשר אזל המזון שאביו השאיר לו היה יוצא מזמן לזמן ליער הסמוך, חוטב עצים ומביאם על כתפיו העירה, שם היה מוכרם ובתמורה היה קונה לו מזון.
בדרכו זו גילה את מדותיו הטובות. מעולם לא אמר לקונה כמה הוא דורש עבור סחורתו, והוא קיבל כל סכום שניתן לו. מעניים סירב לקחת כסף בכלל. כשנודע לו על משפחה עניה שאין לה עצים להסקת התנור לחימום או לבישול לכבוד שבת היה מביא חבילת עצים ומניחה ליד פתח ביתה ונעלם.
בכל פעם שסיים את "מלאכתו" היה ממהר מיד לישיבה ויושב ללמוד בשקידה גדולה.
שלא כבחורי ישיבה אחרים לא התחבר ברוך עם איש. בכלל מיעט מאד לדבר, ולכן קראו לו: "השתקן".
שנתיים ימים שהה ברוך בישיבה בסלוצק, ולאחר מכן חזר לאיליא במטען רב של ידיעת התורה.
כיוון שבמשך הזמן סיגל לעצמו את המנהג ליהנות רק מיגיע כפיו — ראה בדבר משום נדר, ואפילו בבית אביו לא אכל חנם.
כעצת חכמינו ז"ל להיות "גולה למקום תורה" החליט ברוך לעזוב שוב את איליא, למרות שהיו בה למדנים גדולים שעסקו בתורה בשקידה וחידושי התורה שהשמיעו באזניו ערבו לו מאד. הוא כונן צעדיו לעיר ווילנא, שגם לה היה שם של מקום תורה. למרות המרחק הקצר שבין איליא לווילנא ארכה הדרך לברוך מספר שבועות. לא זו בלבד שהיה נאלץ ללכת ברגל, אלא שאף היה חייב להתעכב במקומות שונים בדרך כדי להשתכר את פת לחמו.
ווילנא דאז עשתה רושם רב על ברוך בלמדנות שבה ובעבודת הבורא שבה. למרות זאת לא שהה בה אלא שלושה חדשים בלבד. סיבת הדבר היתה כיוון שמצד אחד רצה ליהנות רק מיגיע כפיו, ומאידך הרי בכל מלאכה שניגש אליה היה נדמה לו שהוא מקפח פרנסתו של מישהו שיכל לעסוק במלאכה זו. כך הצליח בקושי רב למצוא לו מקור פרנסה.
לפיכך הגיע למסקנה כי בעיירה קטנה יקל עליו יותר להרוויח את פת לחמו, שכן חסרות בה ידים עובדות. כך הגיע לטרוקי. ברם, עיירה זו היתה מורכבת מאנשים פשוטים בלבד, והיא לא היתה מקום תורה לחלוטין.
ברוך החל, איפוא, ללכת מעיירה לעיירה עד שהגיע לוויאזין, שם חי ופעל הגאון רבי שאול, מי שהיה מפורסם כאחד מגדולי מרביצי התורה וניהל ישיבה שנודעה לתהלה.
ליד וויאזין היתה אלמנה שהחזיקה מחלבה, והיתה זקוקה לעוזר, שיביא את החלב ותוצרתו לוויאזין. ברוך קיבל, איפוא, על עצמו עבודה זו. תפקידו התבטא בהבאת התוצרת לוויאזין פעמיים בשבוע וחלוקתה בין הלקוחות, וברכישת מצרכים שונים והבאתם לאלמנה, שניהלה במקום גם חנות זעירה
ביצוע תפקיד זה לא גזל מברוך זמן רב, ואילו שכרו עבור זה היה בריווח, עד כדי כך שאף היה מסוגל לחסוך מעט כסף, לאחר חלוקת המעשר לצדקה.
חדשיים שהה ברוך בישיבתו של רבי שאול ולמד בה בשקידה רבה. הוא היה שבע רצון הן מראש הישיבה, ממנו למד הרבה, והן מן התלמידים. במיוחד נהנה ברוך מהשפעתם הרוחנית של שני תלמידים, אחד מבריסק והשני מפינסק.
השפעה גדולה יותר על ברוך היתה לזקן אחד, בשם ר' ליפא וולף, שהתאכסן באחד מבתי המדרש שבעיר. ברוך אף עבר ללון באותו בית מדרש, מבית מדרש אחר שבו לן תחלה, כדי להיות קרוב יותר לר' ליפא וולף וללמוד ממנו תורה ומדות טובות. הזקן היה גם מרבה בסיגופים, והיה מתפלל בכוונה גדולה והשתפכות הנפש ובבכי רב.
אין ספק שברוך היה ממשיך להישאר בוויאזין, שבה הרגיש נוח, אלא שבאמצע החורף התרחש מאורע שמירר את חייו.
היה זה ביום חורף קר. ברוך הביא לוויאזין את תוצרת החלב של האלמנה, והצטייד שם בסחורה על מנת להביאה אל האלמנה. אל בית האלמנה הגיע בשעה מאוחרת בלילה, כשהוא עייף וחדור צינה.
לאחר שנח קצת והחום חזר לגופו התפלל ערבית וטעם משהו. עתה התכונן לחזור העירה ולבלות את לילו בבית המדרש. אמרה לו האלמנה: כיון שהשעה מאוחרת, ובחוץ שורר קור עז ומקפיא כך שמסוכן עתה לצעוד העירה, מוטב שתלון כאן הלילה ובבוקר תכנס העירה. ברוך ניאות לכך והאלמנה הכינה לו מטה. ברוך קרא קריאת שמע בכוונה רבה, ושכב לישון.
ברם, ברוך לא יכל להירדם. לפחדו הרב החלו להטרידו מחשבות לא טהורות נגד רצונו, לראשונה בחייו תקפו אותו הרהורי עבירה, דבר שלא התנסה בו מעולם.
הדבר הפיל עליו אימה ופחד ומיד התרומם ממשכבו ופרץ החוצה והחל להתגלגל לבוש למחצה על גבי השלג, כחלק מסיגופים שקיבל על עצמו באותו רגע לכפרה על הרהורי החטא שעלו למוחו.
קופא כולו נכנס לבית, התלבש במהירות והלך מיד לדרכו העירה.
לבית המדרש, שבו היה לן דרך קבע, הגיע לאחר חצות הלילה. שם לא שכב לישון, כי אם החל לומר תהלים ביללה ותחנונים. כאב לבו היה עז על שהתפתה ללון בביתה של האלמנה, ובכך להכנס לחשש של יחוד, דבר שהביאו להרהור עבירה.
הוא החליט בנפשו לחדול מיד לבוא לבית האלמנה ולעבוד בשבילה. תחלה אף חשק להתוודות לפני ר' ליפא וולף הזקן, אך לא אזר עוז בנפשו לכך מרוב בושה.
ברוך היה צריך עתה לחפש מקור חדש של פרנסה, ואכן מצא מיד.