ספר הזכרונות פרק עא

דף זה נמצא בבדיקה, עקב חשש להפרת זכויות יוצרים.

ניתן לקיים דיון או לעלות אישור העתקה בדף השיחה.

ספר הזכרונות
פרק א • פרק ב • פרק ג • פרק ד • פרק ה • פרק ו • פרק ז • פרק ח • פרק ט • פרק י • פרק יא • פרק יב • פרק יג • פרק יד • פרק טו • פרק טז • פרק יז • פרק יח • פרק יט • פרק כ • פרק כא • פרק כב • פרק כג • פרק כד • פרק כה • פרק כו • פרק כז • פרק כח • פרק כט • פרק ל • פרק לא • פרק לב • פרק לג • פרק לד • פרק לה • פרק לו • פרק לז • פרק לח • פרק לט • פרק מ • פרק מא • פרק מב • פרק מג • פרק מד • פרק מה • פרק מו • פרק מז • פרק מח • פרק מט • פרק נ • פרק נא • פרק נב • פרק נג • פרק נד • פרק נה • פרק נו • פרק נז • פרק נח • פרק נט • פרק ס • פרק סא • פרק סב • פרק סג • פרק סד • פרק סה • פרק סו • פרק סז • פרק סח • פרק סט • פרק ע • פרק עא • פרק עב • פרק עג • פרק עד • פרק עה • פרק עו • פרק עז • פרק עח • פרק עט • פרק פ • פרק פא • פרק פב • פרק פג • פרק פד • פרק פה • פרק פו • פרק פז • פרק פח • פרק פט • פרק צ • פרק צא • פרק צב • פרק צג • פרק צד • פרק צה • פרק צו • פרק צז • פרק צח • פרק צט • פרק ק • פרק קא • פרק קב • פרק קג • פרק קד • פרק קה • פרק קו • פרק קז • פרק קח • פרק קט • פרק קי • פרק קיא • פרק קיב • פרק קיג • פרק קיד • פרק קטו • פרק קטז • פרק קיז • פרק קיח • פרק קיט • פרק קכ • פרק קכא • פרק קכב • פרק קכג • פרק קכד • פרק קכה • פרק קכו • פרק קכז • פרק קכח • פרק קכט • פרק קל • פרק קלא • פרק קלב • פרק קלג • פרק קלד • פרק קלה • פרק קלו • פרק קלז
חלק ג
מבוא • פרק א • פרק ב • פרק ג • פרק ד • פרק ה • פרק ו • פרק ז • פרק ח • פרק ט • פרק י • פרק יא • פרק יב • פרק יג • פרק יד • פרק טו • פרק טז • פרק יז • פרק יח • פרק יט • פרק כ • פרק כא • פרק כב • פרק כג • פרק כד • פרק כה • פרק כו • פרק כז

אדם ותבל

ברוך היה נפעם.

"הללו את ה' מן הארץ" – הכריז בהתפעלות. הוא לא יכל לנתק מבטו מהדר הבריאה האלוקית, והמשיך להסתכל מוקסם בתופעות היצירה ונפלאותיה, עד שכמעט שכח שעליו לשוב לרבו כדי לשמשו.

שקיעת החמה שהתרחשה לאחר מכן היתה נפלאה במיוחד, אלא שההתפעלות פינתה מקומה לתחושת אימה כשהחלה להשתלט אפלולית בין השמשות. כדור הארץ שינה את מראהו מבהיר לכהה ועמו כאילו הפך את הלך הרוח ואת האווירה לקדורניים. ברוך נשאר רתוק למקומו, תפוס הרהורים.

לא עבר זמן רב ומעל ראשו החל להתפרס רקיע מאיר, זרוע מיליארדי כוכבים נוצצים. הלבנה הבקיעה לה דרך ביניהם כמלכה, ונוגהה שטף את פני תבל בקרני הכסף שלה.

עתה תפסה את מקום העצב שהביאה אתה השקיעה – שמחה. אור הירח והכוכבים עורר בנפשו של ברוך שמחה שלא ידע ולא חש מעולם. היתה זו חדוות הבריאה, שמחה אלוקית שלימה.

לברוך לא היה צורך לזכור כי הגיע זמן תפלת ערבית. התפלה כאילו בקעה והשתפכה מאליה, מונעת על־ידי "כל עצמותי תאמרנה: ה' מי כמוך". וכך החלו שפתותיו לבטא את כל חויית נפשו המברכת את הקב"ה אשר בדברו מעריב ערבים, בחכמה פותח שערים ובתבונה משנה עתים ומחליף את הזמנים, וכן הלאה־הלאה.

את הפסוק "שמע ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד" השמיע ברוך בכוונה ובהתלהבות כה גדולה בהרגשת היותו חלק מן האחדות האלוקית המהווה את הבריאה כולה.

את ה"אחד" משך בקול גדוש בכוונת דביקות, שהסתלסל באויר ומילא את חלל העולם. ה"אחד" של ברוך התגלגל על פני הר ובקעה, שדה ויער, התמזג עם שירת הנחל המפכה למרגלות ההר, והפך לשירת היקום כולו המתרוממת מעלה מעלה עד שהיא הופכת לחלק בלתי נפרד מבוהק הירח והכוכבים, ומתפשטת כריח בשמים הניסך בטבע כולו.

קולו של ברוך נפסק, כאילו נאלם מעוצמת ההתפעלות, ואז התגלגל אליו מרחוק הד קול הכרזת ה"אחד" שלו. שוב חזר ה"אחד" ונקלט בהדהודו בתוככי הבריאה כולה, בהקיפו הר ובקעה, שדה ונחל, יער וסלע, עץ ודשא, ובעטפו גם את ברוך עצמו. הכל בכל כל הותך והתמזג ב"אחד", הכל הפך להיות ביטוי אחיד, מלא ומוחלט, של "מלוא כל הארץ כבודו".

רעד של קדושה תקף את ברוך. הוא שמע, כאילו, בהד שהגיע אליו, את המענה האלוקי לקריאתו הקדושה, וראה בכך אות שאכן נקלט קולו בשמי שמים והגיע לכסא הכבוד, ומשם, כביכול, חוזרת אליו ההכרזה: "ה' אחד!", המביעה אחדות מלאה ומוחלטת, "אין עוד מלבדו".

כאשר חזר ברוך לאחוזה, בשעה מאוחרת מאוד בלילה, חש עצמו כמי שנולד מחדש, מזוכך יותר ומרומם יותר. רושמו של אותו ערב לא סר ממנו כל ימי חייו.

במשך הקיץ למד ברוך הרבה מפיו של הגאון רבי שלמה. בהיותו רוב שעות היממה בישיבה למד גמרא ומפרשיה, אך בביתו של רבי שלמה למד מוסר ומדות, וקיבל הדרכה בעבודת הבורא. ברוך קבע לעצמו כלל ברזל – לעשות כל המאמצים ליישם ולבצע בפועל את כל אשר למד, שכן העיקר היה אצלו הקיום המעשי של רצון הבורא; "לא המדרש עיקר אלא המעשה".

הגיע חודש אלול. בישיבה המעיטו, כפי המנהג, בלימוד הגמרא וההלכה, והתלמידים הקדישו זמן רב יותר לענינים של יראת שמים ועבודת הבורא. תלמידים רבים קיימו תעניות, ערכו תיקון חצות והתמסרו לחשבון הנפש ללימוד מוסר ולתשובה.

היתה זו שעת כושר לברוך להתמסר עוד יותר ללימודי המוסר ותורת המדות, הוא גם ניצל את זמנו והגשים את שאיפתו להתבודדות ביער. מאז בילה עם רבו באחוזת חותן אחיו שם השיג את המשמעות ביצירה האלוקית, קיבל ברוך תשוקה גדולה יותר וחיבה יתירה לטבע. ה"התגלות" שזכה לה באותו ערב בלתי נשכח השאירה עליו רושם במדה כזו שבכל עת מצוא חיפש הזדמנות לצאת מחוץ לעיר ולהתהלך על פני שדה ויער, תוך הרגשה שכך הוא מתקרב יותר אל בורא העולם.

מן הדברים שלמד ידע ברוך כי נוסף על החלוקה הכללית של הנבראים שברא הקב"ה – ל"צבא השמים" ול"צבא הארץ" – קיימת חלוקת משנה פנימית ב"צבא הארץ", כלומר בעולם התחתון עצמו.

– החלוקה היא לארבעה חלקים, או "ארבע כתות"; דומם, צומח, חי ומדבר. לכל אחד מחלקים אלה יש נפש מיוחדת, המחיה ומקיימת אותו. ארבעת החלקים הללו אינם בדרגה שוה, כי אם כל חלק הוא בדרגה גבוהה מחבירו: הצומח נעלה מן הדומם, החי – מן הצומח, וה"מדבר", כלומר: האדם, נעלה מן הכל. תפקידו של כל חלק, התחתון בדרגתו, לשרת את העליון ממנו. הצומח ניזון מן העפר הדומם, החי ניזון מן הצומח, והאדם מבעלי החיים. תכליתו של כל נברא היא לעלות ולהיכלל בדרגה העליונה יותר, וכך תושג תכלית הבריאה האלוקית כולה.

למרות אשר, כאמור, יש לכל נברא נפש משלו, הרי אין הנפשות של כל ארבע הכתות דומות זו לזו. אמנם בשרשן – כל הנפשות מקורן מן הקב"ה בכבודו ובעצמו, שהוא יחיד ומיוחד, ואין לו תחלה ואין לו סוף, אך דרגות הנפשות בהתבטאן בגלוי הן בהתאם לדרגתן ומעמדן בבריאה. לדומם יש נפש של דומם, לצומח יש נפש של צומח, וכך גם לחי ולמדבר. לפי זה נפשו של האדם היא הגבוהה ביותר.

גילויים אלה פקחו את עיניו של ברוך לראות בכל דבר חלק מן היצירה האלוקית הכללית, וכך נוכח לראות את חכמתו וגבורתו של הבורא. בכל ראה את חלק אלוקה ממעל.

השמש בגבורתו, והירח והכוכבים בהוד תפארתם, עוררו אצל ברוך השתוממות באותה מדה כמו התולעת הרוחשת על האדמה והנמלה הבונה את עולמה. הכל סיפרו את מעשה אלוקים ואת נפלאות הבורא.

בכל ראה ברוך – נשמה, ומכל דבר וכל תופעה למד לאהוב ולירא את הקב"ה.

היה זה במחצית השניה של חודש אלול. ברוך יצא להתבודד בשדה. הוא הגיע אל שדה שהתבואה כבר נקצרה בו. פה ושם התגלגלו שיבולים פזורות. פה ושם היה מונח מגל נשכח. לא הרחק השתרע פרדס שהפירות נקטפו כבר מן האילנות שבו. על הדשא שבין העצים היו פזורים תפוחים ואגסים בודדים שהיו בתהליך של רקבון. על ענפי העצים החשופים עמדו עורבים והשמיעו קולותיהם. עצבות החלה להעיק על לבו של ברוך. העולם נראה כעומד על הגבול שבין השנה המסתיימת לבין השנה העומדת להתחיל. העולם עמד לפני התחדשות. בכ"ה באלול נברא העולם, ובראש השנה, שהוא היום הששי למעשה בראשית, נברא האדם בחיר היצורים. השנה הקודמת נראית כנפרדת בליווי של עצבות, והחדשה מופיעה במקומה בחדוה.

תוך כדי היותו תפוס בהרהוריו החלו ברקים להבקיע את אפילת העננים בהם התכסו השמים לפתע. ברוך לא חש פחד מפני הברקים והרעמים, ולא נבהל מפני הגשמים. ברעמים שמע את הד קול הבריאה ובברקים ראה את השתקפות האור האלוקי. עתה החלו העבים להתפזר וקרעי רקיע תכלת החלו להיראות בעדם. על אחד העננים התלויים לנוכח השמש נראתה לפתע הקשת רבת הגוונים בכל הדרה המלכותי.

ברגשי יראת רוממות ובהתלהבות בירך ברוך את ברכת הקשת. במוחו של ברוך חלף הרעיון כי בעצם האדם הוא כעץ השדה, שיש לו זמן צמיחה וגדילה, זמן הבאת פירות ועמידה איתנה, וזמן ירידה וניוון. כך נגלו לברוך פנים נוספות של האדם כחלק בלתי נפרד של הבריאה האלוקית כולה.

כשהגיעו הימים הנוראים חש ברוך את עצמו כחלק מן היצירה האלוקית המכירה בהווייתה המתמדת ממקורה האלוקי ובמלכותו ואדנותו של בורא ומקיים הכל. תפלות ראש השנה ויום הכפורים כאילו נבעו והשתפכו מאליהן ממעמקי נפשו פנימה.

נשמתו מצאה את ביטויה המלא בתפלות קדושות ונשגבות אלה, והגיעה באמצעותן לשיא של רוחניות צרופה שכבשה את כל מציאותו, שהזדככה עתה מגשמיותה וחומריותה, כשהיא חדורה ומוקפת רוחניות מוחלטת.

הערות שוליים