ספר הזכרונות פרק יט
| דף זה נמצא בבדיקה, עקב חשש להפרת זכויות יוצרים. |
| ניתן לקיים דיון או לעלות אישור העתקה בדף השיחה. |
השידוך
לאחר שהסתדר בוויטבסק – לא היו תחלה לברוך שום דאגות. היה לו עדיין סכום כסף מסויים שחסך, דבר שהספיק לו לצרכיו המועטים. העיקר היה אצלו הלימוד, והישיבה בוויטבסק, בה השמיעו שיעוריהם גיסו והגאון רבי פלטיאל, השביעה רצונו במדה מלאה.
כאשר הבחין ברוך מאוחר יותר שהכסף הולך ואוזל – יצא, בדרכו, לחפש עבודה. כיון שלא ברר הרבה לא היה קשה לו למצוא עבודה, ככל שנזדמנה לו.
עם צאתו העירה – נתקל בבנין שהיה בעיצומה של בנייה. יהודים ולא־יהודים היו עסוקים שם בנשיאת אבנים ולבנים ובהשגת חמרי בנין. ברוך הציע עצמו לעבודה זו ונתקבל. לשמחתו בוצע התשלום בקבלנות – על פי מספר היחידות – או לפי שעות. דבר זה איפשר לברוך לעסוק בעבודה שעות מספר ולחזור לאחר מכן ללימודיו בבית־המדרש. בכלל, היה נוהג ברוך לעבוד רק במדה הדרושה לקבל שכר שיספיק למילוי צרכיו בלבד, ואילו את מותר הזמן הקדיש אך ורק ללימודים.
כך חלף הקיץ. ברוך חש עצמו בנוח בעיר מולדתו, שכן איש לא הפריע לו, בהיותו עצמאי במדה מספקת כדי שאיש לא יתערב בעניניו.
אלא שברוך לא ידע שכאשר ישב הוא בוויטבסק בשלוה ועסק בתורה – הרי בליאזנא, העיר אותה עזב לפתע בערב פסח, שרוי מישהו בצער רב ובדאגה מוגברת על היעלמו שלו. היה זה רבי אברהם הגנן אתו התיידד ברוך כשהיה תחלה שכירו ומאוחר יותר – חברו ללימודים.
באותו ערב־פסח, כשנתברר לו לר' אברהם שברוך יצא מליאזנא, מבלי להשאיר עקבות, לא הצליח להסביר לעצמו מה אירע כאן בעצם. האם פירוש הדבר שברוך מסרב לסעוד ליד שולחנו?
זה זמן שר' אברהם מקדיש תשומת לב לברוך. למעשה ידע עליו את כל מה שיש לדעת. ר' אברהם ידע, ראשית, שברוך הוא למדן גדול וצדיק. הוא ידע גם על החלטתו האיתנה ליהנות רק מיגיע כפיו. הוא אף ידע את מקור מחצבתו של ברוך, משפחתו ומולדתו. כל כמה שמיעט ברוך לדבר הצליח בכל זאת ר' אברהם להיוודע מפיו קימעה־קימעה על משפחתו המיוחסת שמוצאה מפוזן, ועל כך שנולד וגודל בוויטבסק, בבית בקצה העיר, לא הרחק משפת הנהר דווינה.
ר' אברהם, שדרכו ושיטתו לא היו רחוקות משל ברוך, חש קשר נפשי עז אליו. כיון שלר' אברהם היתה בת בוגרת, הבשיל מכבר הרעיון שברוך מתאים מאד כבן־זוג לבתו. רבקה, זה שמה של הבת, היתה צעירה מוכשרת ורבת מעלות. לדעתו של ר' אברהם אין יכול להיות זיווג הגון מזה, אלא שבמשך כל התקופה לא העיז לשוחח על כך ישירות עם ברוך. הוא ידע היטב על גישתו המקורית של ברוך לכל דבר. עדיין לא הצליח לברר אם ברוך מוכן בכלל לשאת אשה. כאדם מנוסה ומעשי החליט, איפוא, ר' אברהם, שתחלה עליו לקרב את ברוך יותר אליו ואל משפחתו. הזמנתו את ברוך להסב אתו לשולחן החג, היתה, אכן, מתוך כוונה שהלה יהפוך אצלו לבן־בית. בשעת ה"סדרים" ושאר סעודות החג,היה ברוך מתוודע יותר אל המשפחה, ואז היה נוח יותר לר' אברהם להציג לברוך את השידוך.
משום כך נגעה מאד ללבו של ר' אברהם העובדה שברוך נעלם לפתע.
– האם פירוש הדבר שברוך הרגיש בתכליותיו של ר' אברהם, ודווקא משום כך החליט לעזוב את ליאזנא? אם כך הרי יכול, לכאורה, עצם הדבר לשמש כתשובתו של ברוך לרעיונותיו של ר' אברהם בנידון! ברם, ר' אברהם ידע היטב שיתכנו מאד נימוקים אחרים לעזיבתו של ברוך, מבלי קשר לרעיון השידוך.
לפיכך לא חדל ר' אברהם מלהרהר בברוך.
ר' אברהם החליט שעליו בכל מחיר למצוא את ברוך ולהביאו מכל מקום שיהיה אליו לליאזנא להיות חתנו. ברם, כיצד ניתן הדבר?
במשך הקיץ המשיך ר' אברהם, יחד עם שותף חדש, לחכור פרדסים. אחד הפרדסים הללו נמצא במרחק ניכר מליאזנא. כשהגיע מועד הקטיף הציע השותף שר' אברהם יוליך את חפירות לוויטבסק, העיר הגדולה היחידה באותה סביבה,ששם אפשר להשיג תמורת נאותה לסחורה.
להפתעתו של השותף, שסבר שיקשה לו לשכנע את ר' אברהם לקבל את הצעתו, הודיע הלה מיד על הסכמתו. כוונתו של ר' אברהם היתה, אגב כך, לשהות בוויטבסק כדי לחקור אחר מקום הימצאו של ברוך. ר' אברהם היה בטוח כי, על־פי הסימנים ששמע מפי ברוך, יצליח למצוא אותו שם. ואכן, מיד לאחר שר' אברהם מכר את הפירות – אגב: במחירים נאותים – וסיים בזריזות את סידוריו העסקיים, יצא על פני העיר כדי לחפש את ברוך. בזכרו את אשר סיפר לו ברוך בשעתו על הנהר דווינה, ועל הרובע הסמוך לו שבו גדל, מיהר לשם מיד לשם לערוך את חיפושיו, אך ללא תוצאות, שום עקבות של ברוך לא נמצאו שם. ר' אברהם היה מאוכזב.
עם זאת לא ויתר ר' אברהם על התקוה למצוא את ברוך. במשך הקיץ ביקר בוויטבסק פעמים מספר אך לא העלה דבר.
ר' אברהם החליט לערוך נסיעה אל רבו, רבי אברהם זאב, בבישנקוביץ ולהתייעץ אתו אם להמשיך בחיפושיו אחר ברוך או למצוא חתן אחר לבתו. רבי אברהם זאב היה עבורו יותר מרבי, כי הוא גידלו בצעירותו ואף טרח להשיאו. רבי אברהם זאב יעץ לו להמשיך תקופה מסויימת בחיפושיו וכעבור התקופה הזו, אם לא יצליח במאמציו, יחפש שידוך אחר לבתו.
בבישנקוביץ הזדמן לו לר' אברהם להכיר בחור־ישיבה, תלמיד הישיבה בוויטבסק, אשר סיפר בשבחיו של רבו, ראש הישיבה העילוי רבי יוסף יצחק, שהיה, כידוע לנו, גיסו של ברוך. לא הבחור ולא ר' אברהם ידעו על הקשר בין רבי יוסף יצחק לבין ברוך. הבחור אף לא ידע על חיפושיו של ר' אברהם. אך ר' אברהם החליט שבביקורו הקרוב ישתדל להכיר את רבי יוסף יצחק. בחורף הבא ביקר ר' אברהם בוויטבסק וביקר את ר' יוסף יצחק. תחלה לא עלה בדעתו לשאול את ר' יוסף יצחק על ברוך, אך במהלך השיחות ביניהם צף ועלה שמו של ברוך, ואז התברר, לשמחתו הגדולה של ר' אברהם, שברוך הוא גיסו של ר' יוסף יצחק וכי הוא נמצא בוויטבסק ומתנהג לפי דרכו מאז.
מיד הסביר ר' אברהם לר' יוסף יצחק, בשמחה רבה, את מטרת נסיעתיו. ר' יוסף יצחק העמידו על כך שביחס לשידוך יש לו לדבר אך ורק עם ברוך. מכבר היה לו לדעת שברוך נמנה על אותם אישים שאינם נתונים להשפעה.
ברם, היכן מוצאים את ברוך – כאשר קרוביו שלו רואים אותו לעתים רחוקות ביותר? ר' יוסף יצחק ידע רק באיזה בית־מדרש הוא לומד. מיד מיהר ר' אברהם אל אותו בית־מדרש וישב ללמוד. לא עבר זמן רב וברוך הופיע בבית המדרש. להפתעתו של ר' אברהם קיבלו הפעם ברוך, שהיה בדרך כלל מסוייג וקר, בלבביות ובחמימות. הם נפלו איש על צואר רעהו בחיבוקים ונשיקות.
"כל העת שחלפה מאז נעלמת חיפשתיך" – אמר ר' אברהם לברוך – "ומאד הצטערתי על היעלמך מליאזנא מבלי להשאיר עקבות כלשהן".
אלא שר' אברהם לא נזקק יותר להסברים מצד ברוך. הידידות שגילה כלפיו והחמימות שחש מצדו העידו כי ההתקשרות הנפשית היא הדדית. עתה נוכח ר' אברהם שעמלו לא היה לריק. אלא שעתה ניצבת השאלה – אם אמנם יסכים ברוך לשידוך המוצע.
השיחה בנושא היתה צריכה להתנהל בזהירות רבה, כך גם יעץ ר' יוסף יצחק, גיסו של ברוך. ר' יוסף יצחק מצדו אף ניסה להכין את ברוך לקראת השיחה שעמד ר' אברהם לנהל אתו. ברוך גילה אזנים קשובות, וכשהגיעה השיחה בה הציע ר' אברהם לברוך שיהא לחתנו – נתן ברוך את הסכמתו, אלא שהציג עם זאת תנאים מסויימים, אופייניים לו ולדרכו בה הלך.