ספר הזכרונות פרק י

דף זה נמצא בבדיקה, עקב חשש להפרת זכויות יוצרים.

ניתן לקיים דיון או לעלות אישור העתקה בדף השיחה.

ספר הזכרונות
פרק א • פרק ב • פרק ג • פרק ד • פרק ה • פרק ו • פרק ז • פרק ח • פרק ט • פרק י • פרק יא • פרק יב • פרק יג • פרק יד • פרק טו • פרק טז • פרק יז • פרק יח • פרק יט • פרק כ • פרק כא • פרק כב • פרק כג • פרק כד • פרק כה • פרק כו • פרק כז • פרק כח • פרק כט • פרק ל • פרק לא • פרק לב • פרק לג • פרק לד • פרק לה • פרק לו • פרק לז • פרק לח • פרק לט • פרק מ • פרק מא • פרק מב • פרק מג • פרק מד • פרק מה • פרק מו • פרק מז • פרק מח • פרק מט • פרק נ • פרק נא • פרק נב • פרק נג • פרק נד • פרק נה • פרק נו • פרק נז • פרק נח • פרק נט • פרק ס • פרק סא • פרק סב • פרק סג • פרק סד • פרק סה • פרק סו • פרק סז • פרק סח • פרק סט • פרק ע • פרק עא • פרק עב • פרק עג • פרק עד • פרק עה • פרק עו • פרק עז • פרק עח • פרק עט • פרק פ • פרק פא • פרק פב • פרק פג • פרק פד • פרק פה • פרק פו • פרק פז • פרק פח • פרק פט • פרק צ • פרק צא • פרק צב • פרק צג • פרק צד • פרק צה • פרק צו • פרק צז • פרק צח • פרק צט • פרק ק • פרק קא • פרק קב • פרק קג • פרק קד • פרק קה • פרק קו • פרק קז • פרק קח • פרק קט • פרק קי • פרק קיא • פרק קיב • פרק קיג • פרק קיד • פרק קטו • פרק קטז • פרק קיז • פרק קיח • פרק קיט • פרק קכ • פרק קכא • פרק קכב • פרק קכג • פרק קכד • פרק קכה • פרק קכו • פרק קכז • פרק קכח • פרק קכט • פרק קל • פרק קלא • פרק קלב • פרק קלג • פרק קלד • פרק קלה • פרק קלו • פרק קלז
חלק ג
מבוא • פרק א • פרק ב • פרק ג • פרק ד • פרק ה • פרק ו • פרק ז • פרק ח • פרק ט • פרק י • פרק יא • פרק יב • פרק יג • פרק יד • פרק טו • פרק טז • פרק יז • פרק יח • פרק יט • פרק כ • פרק כא • פרק כב • פרק כג • פרק כד • פרק כה • פרק כו • פרק כז

רבי ברוך, אבי משפחת שניאורסאהן, בילדותו

יחוסה המשפחתי של משפחת שניאורסאהן אינו מתחיל באדמו"ר הזקן, רבי שניאור זלמן, בעל ה"תניא" ומייסד חסידות חב"ד, כי אם במהר"ל מפראג וקודם לו. דורות של גאוני עולם וחכמי קבלה פיארו משפחה זו.

רשימותי ביחס למשפחתנו פותחות בגאון רבי משה, שמושבו היה בפוזנא, כשזו היוותה נסיכות עצמאית, רבי משה נודע לתהלה בלמדנותו ומפורסם גם בעושרו. הוא חונן בבנים ובנות, שמתוכם התבלט רבי שניאור זלמן – שעל שמו נקרא אחר־כך אדמו"ר הזקן. רבי שניאור זלמן זה היה שונה לגמרי משאר בני רבי משה. למרות היותו חלש וחולה מלידה – התמסר לילות כימים ללימוד תורה. כן היתה חביבה עליו ההתבודדות בינו לבין עצמו. אחיו עסקו במסחר והוא הקדיש זמנו לתורה.

בהגיעו לגיל עשרים נשא את בתו של אדם בשם ר' ברוך, שבגלל היותו פרוש מעניני העולם הזה כונה בתואר "בטלן". רבי משה ובניו האחרים רצו שר' שניאור זלמן יעסוק. כמותם, במסחר, אך ר' שניאור זלמן סירב. הוא העדיף להתפרנס כ"מלמד", מקצוע שלא הביא הרחבה יתרה לבעליו, גם על תמיכת משפחתו העשירה ויתר ר' שניאור זלמן.

כך חיתה לה המשפחה בפוזנא בשלום ובשלוה עד שקפץ עליה רוגזה של תנועת ה"השכלה", שניצניה הראשונים החלו להיראות בפוזנא והביאו אתם סכנה לקיום היהדות. רבים מן התושבים היהודים בפוזנא, שחששו שלא יוכלו שוב לעבוד את ה' ולעסוק בתורה כבעבר, החליטו לעקור מן המקום, במטרה להגיע לרוסיה הלבנה, בה התקיימו אז מרכזי יהדות גדולים.

אחרי נדודים מעיר לעיר הגיעו לרוסיה הלבנה והשתקעו בעריה השונות: רבי משה ואחד מבניו השתקעו במינסק, שנים אחרים מבניו, ר' יהודה ור' מרדכי, השתקעו בארשא שבפלך מוהליב. רבי שניאור זלמן ואשתו ובתם דבורה לאה נדדו בעקבות המשפחות שהחזיקו אותו כ"מלמד" לילדיהן – לעיר ויטבסק.

רבי שניאור זלמן קבע מושבו באחת הסימטאות הצרות בקצה העיר, בקרבת הנהר דווינה, והמשיך לעסוק ב"מלמדות". על יד הנהר השתרעו מרחבים של שדות, גנות ופרדסים, ומתוך כך היה רבי שניאור זלמן קרוב תמיד להדר הטבע. הוא חיבב מאד את קירבת הטבע ותדיר היה מתאוה להתייחד עם מפעלות הבורא. כך לא הורגש העוני במדה גדולה.

כעבור שלש שנים נולד לזוג בן ששמו נקרא בישראל: ברוך, על שם סבו רבי ברוך הבטלן. ברוך היה ילד בריא והתפתח יפה מבחינה גופנית ונפשית.

את החיבה ליצירת הקב"ה השריש רבי שניאור זלמן בלב ברוך בנו משחר ילדתו. הוד הנהר והדר השדות והפרדסים הטביעו את רישומם העמוק על הילד ושנים רבות היו חקוקים בזכרונו.

בהיות ברוך בן ארבע שנים עטפו אביו בטלית והביאו אל מלמד הדרדקי. האב עצמו עסק בלימוד עם נערים בגיל מבוגר מזה של ברוך והילד היה זקוק להכנה מוקדמת עד שיהא מסוגל לקלוט את לימודו של אביו.

ברוך גילה מיד חשק עז ללימודים. תוך שנה רכש לו הילד בקיאות בחלק גדול מן התנ"ך. כעבור זמן קצר העבירו רבי שניאור זלמן למלמד שני שילמדו גמרא. במלאות לברוך שבע שנים קבלו ר' שניאור זלמן לכתתו שלו, שלוש שנים למד ברוך הקטן בכתת אביו עם חברים בני גיל מבוגר ממנו, ועלה עליהם ברמת הבנתו וידיעותיו.

מלבד הלימוד הישיר עם בנו – בילה אתו ר' שניאור זלמן בשיחות מאלפות. הוא לקחו לטיולים על גדות הדווינה, וכל משך זמן הטיולים על פני השדות המוריקים שוחח עם בנו בדברי תורה ובנפלאות הבורא, הטיולים תחת כפת השמים, כשנגד העינים משתרע עולמו הנאה של הבורא, הגבירו את אהבתו של ברוך לטבע ואת תשוקתו להתבודד עם עצמו, הרחק מחברת בני אדם, כשהוא שקוע ברעיונותיו, שכן כבר משחר ילדותו גילה ברוך נטיה להתבודדות עם הבריאה.

בהיותו לבר מצוה היה ברוך כבר בקי במספר סדרי משנה וידע בעל־פה מספר מסכתות מן התלמוד. הוא היה כבר מסוגל ללמוד ולהבין בעצמו ולהתעמק בסוגיית גמרא ללא עזרה של מלמד. היה לכן רבי שניאור זלמן מאפשר לו ללמוד לבד, והסתפק רק בהנחיות כלליות וקביעת סדרי הלימוד.

עתה, כשאין ברוך זקוק למלמד – נוהג הוא לקחת את ספריו וללכת לשפת הנהר, שם הוא מתיישב על סלע או משתטח על העשב הרך ומתעמק בלמודו. יופי הבריאה אינו מהווה הפרעה ללימודיו, כי אם, אדרבה, משמש לו מקור לתשוקת הלימוד: זרימת המים הזכים, זמרת הצפרים ורחש הצמחים מתמזגים עם נגינת ברוך המלווה את לימודו.

כעבור שנה לכניסתו לגיל המצוות חלתה אמו בקדחת, ולאחר חדשים מספר נפטרה. תוך זמן קצר חלה גם רבי שניאור זלמן ועם עבור מחצית השנה נפטר גם הוא. ברוך נשאר יתום שלם.

מות הוריו הטביע עליו רושם מזעזע. כאבו וצערו של ברוך בן אם הארבע־עשרה דיכאוהו ממש. הוא התהלך כב"עולם התוהו" מפני התקשרותו הנפשית העמוקה להוריו, וביחוד לאביו, אם משום תחושת הבדידות האיומה לתוכה הושלך לפתע.

בתוך תקופת האבלות היה ברוך נוהג לעבור לפני התיבה שלש פעמים ביום, וללמוד משניות לעילוי נשמת הוריו, אך כל זה לא הועיל להשקיט את צערו הגדול. נראה היה כאילו הולך ברוך הצעיר וכלה, הולך ודועך. רוחו היתה שבורה.

היתה לו לברוך דודה בויטבסק בשם פריידא. היא ובעלה, ששמו היה קדיש, הכניסו את ברוך ואת אחותו, דבורה לאה, לביתם וקבלום לטיפולם המסור. דבורה לאה חשה, אמנם, נוחם ברב או במעט, לעומתה לא מצא ברוך מרגוע גם בטיפולם האבהי של דודו ודודתו.

יום אחד הודיע ברוך למארחיו ולאחותו על החלטתו לעזוב את ויטבסק ולגלות למקום תורה.

"אנה תלך?! הן צעיר אתה מכדי להיות נע ונד בארץ!" – טענו כנגדו דודיו "השאר נא אתנו, לא יחסר לך כל בביתנו". אך כל הדיבורים היו לשוא. החלטתו של ברוך הצעיר על דרכו העתידה היתה איתנה, ולא היה כל סיכוי לשנותה. עברו ימים מספר וברוך עזב את ויטבסק מבלי להשאיר עקבות.

בינתיים הגיעה השמועה המצערת על פטירת ר' שניאור זלמן ואשתו – לר' משה, אשר מושבו היה במינסק, מקום בו ניהל מסחרו בהצלחה רבה. ר' משה שלח מיד רץ לויטבסק על מנת להביא אליו משם את נכדיו היתומים ברוך ודבורה לאה. מובן שנכונו להם בבית הסבא חיים טובים במלוא הנרחיות, אך השליחות לא הוכתרה בהצלחה: ברוך לא נמצא כבר בויטבסק בבוא השליח, ועקבותיו נעלמו, ואילו את דבורה לאה לא מיאנו הדוד והדודה להוציא מרשותם, שכן היו חשוכי בנים.

דבורה לאה נשארה בבית דודיה, שם היתה עד נשואיה. ברוך החל בנדודיו על פני ערי ועיירות סביבת ויטבסק. שלש שנים ארכו נדודיו ממקום למקום, בכלל זה בדוברומסיל, בקלישק, ועוד, ובשום מקום לא נשאר זמן רב. לכל אשר הגיע – נכנס תחלה לבית המדרש וישב ללמוד. בישובים היהודיים היתה נהוגה החזקת לומדי תורה נודדים במאכל ובמשתה ובכסף, מקופת הקהל או מכיסם של בודדים. מי מן הלומדים שלא חפץ ללון בבית המדרש – זכה לחדר אכסניה בביתו של מישהו. ברוך סירב בתוקף ליהנות מכל הזכויות הללו, שכן שנואה היתה עליו מתנת בשר ודם. כדי להחיות את נפשו חיפש לו ברוך עבודות ארעיות שונות. כך היה לחוטב עצים, או לשואב מים, או עוזר לסוחרים ביום השוק. ברוך לא בחל בשום עבודה, ותהא הקשה או הבזויה ביותר. הוא היה מוכן לפשוט נבלה בשוק ובלבד לא להצטרך לבריות, בהתאם להוראות חז"ל.

רבים לא הבינו את דרכו של ברוך. וכי מי מוכן להתעמק בהלך נפשו של נער צעיר, יהא אפילו למדן ומתמיד כברוך? היו שייחסו זאת ל"שגעון" שאין להקדיש לו תשומת לב מיוחדת. ברוך לא התרשם כלל מן הדעות השונות שהובעו אודותיו, יאמרו הבריות את אשר יאמרו ובלבד שיניחוהו לצעוד בדרכו שסלל לו...

מיד עם התקלו, במקום כלשהו, בהפרעה קלה ביותר לאורח חייו המקורי – היה עוזב את המקום ונודד לישוב אחר, שם היה ממשיך בדרכו המיוחדת – ללמוד ימים ולילות בבית המדרש ולהתפרנס בצמצום מיגיע כפיו, מכל עבודה שתזדמן ותמורת כל תשלום שהוא.