ספר הזכרונות פרק כ
| דף זה נמצא בבדיקה, עקב חשש להפרת זכויות יוצרים. |
| ניתן לקיים דיון או לעלות אישור העתקה בדף השיחה. |
הבעל שם טוב והצדיקים הנסתרים
במשך נדודיו על פני עיירות יהודיות שונות היתה לברוך הזדמנות להכיר שורה של אישים יהודיים שהשאירו עליו רושם בלי יימחה. היו אלה הצדיקים הנסתרים, שנדדו באותו זמן על פני ערים ועיירות יהודיות.
בין הנסתרים הללו היו סוגים שונים – היו ביניהם גאונים וצדיקים שנדדו כנסתרים כדי "לערוך גלות". הם רצו לסבול בעולם הזה וקיבלו על עצמם סיגופים ועונשים שונים כדי לכפר על עוונות, בהן נכשלו הם או אחרים, או כדי להביא ע"י כך תיקון לכלל ישראל. אך היו בין הנסתרים כאלה שיצאו אל בין שורות העם, מצויידים בסגולותיהם הרוחניות ובמדותיהם הטובות, על מנת לרומם את מצב ההמונים, הן מבחינה רוחנית והן מבחינה גשמית.
עוד בשנת תכ"ה כבר התקיימה קבוצה של צדיקים נסתרים שקיבלו על עצמם את המשימה לרומם ולהיטיב את המצב הרוחני בעם היהודי. היה זה עוד בטרם החל הבעש"ט לפעול – תחלה כנסתר – כחיי היהדות. העוני בין היהודים היה אז עצום. יהודים רבים טרם חזרו לאיתנם מגזירות שנות ת"ח ות"ט, בהן נהרסו קהלות יהודיות רבות ונשתרר תוהו ובוהו בחיים היהודים. ילדים רכים היו נאלצים לצאת לעבודת פרך כדי לא להיות למעמסה על הוריהם העניים או כדי לעזור להם במעט.
מובן שבמצב כזה לא יכלו ילדי ישראל, בדרך כלל, להתמסר ללימוד התורה. ילדים רבים נותקו מן ה"חדרים" שלהם. הישיבות כמעט ונתרוקנו כליל. דבר זה הוביל בהכרח לידי כך שגדל דור של עמי־הארץ, אם כי היו יהודים יראים. הצדיקים הנסתרים ראו איפוא לעצמם משימה חשובה ביותר: לעודד את היהודים המגושמים, והמיואשים במדה גדולה, ולעורר בקרבם תקוה ואמונה בעתידם שלהם ובעתיד עם ישראל. היו, איפוא, הנסתרים הללו – מורי דרך, מעודדים ומנחמים, והשפעתם היתה גדולה וחשובה במדה יוצאת מן הכלל.
רבי ישראל, בעל שם טוב, נולד בשנת תנ"ח. המסורת אומרת שעוד כילד בן עשר שנים השתלב בקבוצה של צדיקים נסתרים ונדד אתם על־פני ישובים יהודיים, בעזרו לעבודה וגדולה וקדושה זו – לעורר יהודים פשוטים לעבודת הבורא.
מאוחר יותר, כאשר הבעש"ט עצמו החל להפיץ את דרכו החדשה, דרך החסידות, ניהל תחלה בעצמו, כפי שידוע לנו כבר, פעילות גדולה ומסועפת באמצעות נסתרים. הבעש"ט רצה להכשיר תחלה את הקרקע כדי לצאת מאוחר יותר בגלוי עם דרך החסידות. כבר סיפרנו שכוונת הבעש"ט היתה תחלה, כנסתר, להיטיב את מצבם הגשמי של בני ישראל, בין השאר – ע"י הפנייתם למלאכת־כפיים, עבודת־אדמה ועבודות יציבות אחרות. לאחר הכשרת הקרקע על־ידי פעילות זו התגלה ברבים והחל בעבודתו הקדושה לרומם את מצבם הרוחני של בני ישראל.
על הזמן בו נדד הבעש"ט עצמו כנסתר, תחלה כילד ולאחר מכן כמבוגר, מסופרות עובדות שונות. כידוע שימש הבעש"ט תקופה מסויימת מנערותו כ"ריש־דוכנא", עוזר למלמד, והוא עצמו סיפר: "כשהייתי ריש־דוכנא הייתי עמל מאד להחדיר בלבותיהם הרכים של התינוקות – אהבת אב ואם. הייתי מצביע לפני הילדים באופן מוחשי על מדותיהם הטובות של הוריהם".
הבעש"ט ראה כבר אז את הנחיצות ליצור קשר חזק יותר בין הילדים לבין הוריהם, ולמנוע ניכור בין הדורות. כל כמה שהיה מר מצבם הגשמי של היהודים באותו הזמן, כך שמעט מאד הורים היו מסוגלים לעסוק בחינוך ילדיהם, השתדלו הבעש"ט והנסתרים לחזק ולעודד את הלבבות ולקרב את הדור הצעיר אל הדור הקשיש.
מאוחר יותר, בבגרותו, המשיך הבעש"ט בנדודיו על־פני ישובים
יהודיים, כשהוא הולך מבית לבית ממש, אך לא לשם בקשת תרומות, חלילה, כי אם לשם חלוקת תרומות רוחניות, לחזק לבבות בני ישראל. הבעש"ט היה לבוש כהלך יהודי רגיל, כך שהיה נראה, כפושט יד, רחמנא ליצלן, ההולך ממקום למקום לקבץ נדבות. הוא היה מתייצב בככר השוק, אוסף מסביבו יהודים פשוטים ומספר להם סיפורי מעשיות ומסביר מאמרי חז"ל. היתה לו שפה ברורה, ושומעיו הבינו היטב כל מלה מדבריו. כך היה מעורר ושובה לבבות. כל סיפור מסיפורי הבעש"ט חדורים אהבת ישראל. בכל סיפור היה טמון לקח ומוסר־השכל, המעורר תקוה ומחזק את הבטחון בבורא העולם.
הבעש"ט לא המתין עד שהיהודים הפשוטים, העמלים קשה לפרנסתם, יבואו אליו. הוא הלך אליהם למקומות הימצאם. לא בכל מקום נמצא בית־מדרש, ולא לכל היהודים היו זמן והזדמנות ללכת לבית־המדרש, להתפלל שם ולשמוע דבר תורה או מוסר. משום כך הלך הבעש"ט אל מקומות ההמונים, ושם עודד וחיזק, לימד ועורר לעבודת הבורא.
הצדיקים הנסתרים שעליהם נמנה הבעש"ט היו מתעכבים בדרכי נידודיהם בבתי־המדרש, שם לנו, ושם סעדו את ארוחתם הדלה מן ה"צידה לדרך" שנטלו עמם. טבעי, איפוא שברוך, שבילה בבתי־המדרש את רוב זמני נדודיו, כנסתר אף הוא, הכיר את הנסתרים הנודדים הללו, אשר לא מצאו לנכון להסתיר עצמם ממנו. היו כאלה שהתגלו לפניו באופן ישיר, ואחרים אשר על־פי דבריהם, אם בדברי תורה ואם בדברי חול, הוכרה מהותם האמיתית על־ידו. לכן למד הרבה מנסתרים אלה, ואף יתכן שדרכו של הבעש"ט הגיעה באמצעותם לידיעתו של ברוך.
ברוך שימש רבים מן הנסתרים הללו וביצע עבורם שליחויות שונות. כבר אז נולד בדעתו של ברוך הרעיון שכאשר תהיה לו האפשרות יעשה את ביתו כבית־ועד לנסתרים הנודדים. צדיקים אלה היו נאלצים ללון בבתי המדרש, על גבי הספסלים הקשים, ולאכול מן המזדמן להם. לא במהרה הוזמנו להתארח בבתים. – לרבנים ומגידים מפורסמים, או "משולחים" שהיו מוכרים בלמדנותם ובכושר הנאום שלהם נמצאו מארחים שהזמינום לבתיהם וסיפקו להם את צרכיהם. ברם, העניים והנידחים, אשר למראית עין לא הצטיינו בדבר מיוחד, נשארו בצל, ואיש לא הסתכל עליהם. העניים הנודדים אשר כיתתו רגליהם לקבץ נדבות – דאגו למצוא לעצמם אכסניה ומזון בבתיהם של יהודים רחמנים. פה ושם השיגו אלה ארוחה חמה מידיה של יהודיה טובת לב. בשבתות היו הקבצנים האלה מסתדרים ליד דלת בית הכנסת, ויהודים רחמנים היו לוקחים אתם, בצאתם מבית הכנסת, איש איש את אורחו. מובן שהצדיקים הנסתרים אשר מצד אחד נראו בנודדים פושטי יד ומצד שני לא פנו לבקש עזרתו של מישהו – היו עלולים לרעוב, פשוטו כמשמעו, אלא אם כן ציידו עצמם במקורות כלשהם לפרנסתם.
ברוך ידע זאת היטב, ולכן חלם על זמן בו יוכל לפתוח דלתות ביתו לפני נסתרים אלה. הוא ידע כי יגמול אתם חסד ממשי כבר בכך שיזכו בביתו למצע רך ולארוחה חמה שבה יסעדו את לבם החלש.
ברוך היה הוגה אז גם בשאלה כיצד יתבצע הדבר כאשר הקב"ה יזכהו בבית משלו. כיון שיהיה זה כאשר יהא נשוי – יהיה תלוי הדבר ב"מחצית השניה", כלומר באשתו, שעליה להסכים לעשות ביתם למקום הכנסת אורחים. הקב"ה צריך, איפוא, לזמן לו אשה שתהיה תמימת דעים אתו בנידון. ברוך ידע היטב את מאמר חז"ל ש"אשה עיניה צרה באורחים" (בבא מציעא פז, א) כפי שרש"י מסביר זאת לגבי שרה אמנו – שאפילו היא – כאשר אברהם הורה לתת סולת לאורחים, אמרה היא: קמח.
משום כך, היה תנאו הראשון של ברוך, כאשר הוצע לפניו השידוך עם בתו של ר' אברהם, שר' אברהם יבנה עבורו, מיד לאחר הנשואין, בית מיוחד. הוא הסביר לר' אברהם את כוונתו, שיהיה לו בית עצמאי שבו יוכל לארח אנשים כרצונו.
ר' אברהם הסכים מיד, אך ברוך לא הסתפק בכך: "עליך, ר' אברהם, לשוחח על כך עם בתך" – אמר לחותנו לעתיד – "שתתרצה אף היא לכך שביתנו יהא פתוח לאורחים, שכן הרבה מאד תלוי הדבר בה". ר' אברהם ניאות לבקשת ברוך, אך הבטיח לו מראש, מתוך ידיעת אופי בתו, שתשמח לתנאי הזה.
ברוך הציג שני תנאים נוספים: ראשית, שלא יקבל מר' אברהם נדוניה כלשהי ודורונות־נשואין, ושנית, שמיד לאחר שבעת ימי המשתה ירדו, הוא ורעייתו, מעל שולחן חותנו, ויתפרנסו מיגיע כפיו בלבד. על רעייתו להסכים מראש להסתפק במועט, במדה שיזמן לו ה' את פרנסתו, ולא להיזקק לעזרת בשר ודם. ר' אברהם ניאות גם לזה, והשידוך סוכם.