ספר הזכרונות פרק סט
| דף זה נמצא בבדיקה, עקב חשש להפרת זכויות יוצרים. |
| ניתן לקיים דיון או לעלות אישור העתקה בדף השיחה. |
הרב ותלמידו
כל אותה העת שברוך מויאזין שפך את לבו לפני רבי שלמה לא הסיר ראש הישיבה את עיניו ממנו. היה ברור כי ראש הישיבה מתעניין מאד בטיבו של הבחור שלפניו. לברוך עצמו היתה תחושה שהגאון חודר במבטו אל מעמקי נשמתו ובוחן אותו מכף רגל ועד ראש.
– האם אכן ימצא אותו הגאון ראוי להיות תלמידו וללמדו רזי תורה? ברוך חש כאילו גורלו מוטל על כף המאזנים. הדבר השפיע עליו כל־כך עד שפרץ בבכי, שנבע מעומק נפשו.
"מדוע הנך בוכה?" – שאל רבי שלמה בנימה של רחמים – "והרי השגת את יעדך, ועלית על דרך המלך בעבודת הבורא!".
ברוך חפץ מאד לענות. בכל לבו רצה להסביר לראש הישיבה כי חסר לו הרבה לשלימות נפשו, לא רק בתחום הידע, אלא גם בתחום היציבות הרוחנית והבטחון הנפשי בדרכו. חסר לו מאד מדריך בשיעור קומתו של רבי שלמה, שבו יש לו אימון רב. ברם, רוחו היתה סוערת ודמעות חנקו את גרונו, ולא יכול היה לפצות פה ולהשמיע מלה.
לאחר רגע של שתיקה אמר רבי שלמה לברוך שיכנס אליו לחדרו מחר לאחר תפלת ערבית.
ברוך עזב את חדרו של ר' שלמה דרך דלת אחורית, כדי שלא יוודע לאיש על ביקורו אצל הצדיק.
ברוך קיבל על עצמו תענית של שלש יממות, שהן 72 שעות, כמנין "חסד", בתפלה אל הקב"ה שיתן לו חן וחסד בעיני הגאון. כן קיבל על עצמו תענית דיבור ושלא לישון במשך שלוש היממות הללו.
את הלילה בילה בתורה ותפלה בבית המדרש שבו נהג ללון. הוא חש חולשה גופנית גדולה, מבלי שידע מנין נובע הדבר, שכן צומות וסיגופים לא היו חידוש לדידו, והיה רגיל גם לעבודה קשה שממנה היה מתפרנס.
"כשהתחלתי לערוך תיקון חצות באותו לילה" – סיפר ברוך מאוחר יותר – "חשתי מין אטימות בלב. התאמצתי מאד, ולאחר זמן ממושך חשתי סוף־סוף שלבי נפתח לעבודת הבורא, אלא שבד בבד החלו מאותו רגע לעמוד לנגד עיני תמונות זוועה, שמעולם לא ראיתי כמותן".
לאחר שכל מאמציו להיפטר מן הרעיונות הרעים ומן המחזות הנוראים לא הועילו, התחיל להתחנן לפני הקב"ה שיסיר ממנו את המחזות הרעים, מפיו פרצה קריאה נואשת: "אוי, רבונו של עולם", והדבר הועיל. מאותו רגע שוחרר לגמרי מן הרעיונות הללו, ואת תיקון חצות ערך בבכי רב.
בסופו של דבר חש הקלה לנפשו. עם הנץ החמה התפלל תפלת "ותיקין", ויצא החוצה לנוח קצת.
את כל היום בילה בתורה ועבודה. הדברים נועדו גם לשמש הכנה רוחנית לפגישה הגורלית עם רבי שלמה, שבה עמדה להיות מוכרעת השאלה אם יתקבל כתלמידו.
לאחר תפלת ערבית רמז לו השמש כי הגיעה השעה להכנס באופן חשאי לחדרו של ראש הישיבה.
לבו דפק כהלום רעם. ברם הוא התעודד מיד עם כניסתו לחדר בראותו את סבר פניו הידידותיות של הצדיק. רבי שלמה החל לדבר אליו בנימה אבהית ובנעימה.
תחלה התעניין רבי שלמה לדעת אילו פרקים למד מספרי "עבודת הקודש" ו"ראשית חכמה", ברוך השיב לו כי בספר "ראשית חכמה" למד את "שער היראה" והגיע לפרק י"ד. ב"עבודת הקודש" סיים כבר את כל ארבעים וארבעת הפרקים של החלק השני. עם זאת הוסיף כי למרות עמלו ומאמציו להבין את כל מה שלמד נשארו דברים רבים סתומים בשבילו.
כאן הפתיעו רבי שלמה בפנותו אליו:
"עתה אמור נא לי: האם כשלומדים מספר פרקים ב"עבודת הקודש" וב"ראשית חכמה" יש לעסוק בתעניות וסיגופים? מי התיר לך את הדבר? חכמינו הורו לנו "עשה לך רב", כדי שאדם לא יעשה דבר על דעתו העצמית, שכן דברים כגון אלה – תעניות וסיגופים – עלולים להיות מעשי היצר הרע על מנת לבטל את האדם מתורה וכדי להחדיר בו הרגשה שהוא צדיק".
ורבי שלמה המשיך: "הפעם איני מפר נדרך לצום 72 שעות רצופות, אך להבא אל לך לעשות כן כי אם לאחר קבלת רשות מרב מובהק".
"חז"ל אומרים על יצר הרע כי הוא "אומן גדול" – הסביר לו רבי שלמה – "והוא מפתה את כל אחד לעבירה על רצון בורא העולם, כשהוא פונה לכל אחד בהתאם למצבו ודרגתו. בכל דרך של עבודת הבורא אורבת סכנה מסויימת כי הדרך, ככל שהיא מושלמת, תנוצל על־ידי היצר להבאת האדם לידי קלקול, חלילה".
לאחר שהתאושש קימעה נוכח ברוך לדעת בבירור כי רבי שלמה רואה את הכל ברוח הקודש. רבי שלמה דיבר כמי שמכיר היטב את מחשבותיו של ברוך ואת כל תולדותיו. האם ידוע לו גם הנסיון בוויאזין?
זמן רב לא השאיר רבי שלמה להתלבטות בשאלה זו. הוא המשיך: "עמידתך בנסיון בבית האלמנה, ובעיקר החלטתך הנכונה והמיידית לעזוב את עבודתך שם הביא הפסק דין של בית דין של מעלה כי לבך יתעורר לעבוד את הקב"ה בדרך הנכונה".
ברוך עמד נדהם: האם אכן השיג את מטרתו?
הצדיק המשיך בדבר: עתה תלוי הדבר בנכונותך לקבל על עצמך את התנאים שאותם הנני מציג לפניך כדי שאוכל להדריכך, בעזרת השם, בעבודת הבורא. בראש ובראשונה עליך ללמוד תורה ולהתפלל בלב שלם ונכון, ועליך לנהוג בענווה. תנאי עיקרי הוא שאין לאדם לדעת כי הנני לומד אתך, וכי בכלל יש לך אתי קשר מיוחד.
ברוך קיבל על עצמו את התנאים.
בישיבתו של רבי שלמה היה נהוג שמיד לאחר שתלמיד זוכה לכך שהגאון יזמין אותו לחדרו לשוחח אתו היו כל התלמידים, למן הגדול שבהם ועד הקטן שבהם, מקיפים אותו עם צאתו מחדר הגאון ומאחלים לו "מזל טוב", והלה היה צריך לחזור על דברי התורה שזכה לשמוע מפי ראש הישיבה.
היתה זו תופעה נדירה שתלמיד יזכה להיקרא לחדר הגאון, היו
תלמידים שלמדו בישיבה שנים רבות ומעולם לא זכו לכך.
למרות שמצדו של ברוך היה אמור ביקורו אצל הגאון להישמר בסוד כביקורו הראשון – נודע הדבר, משום מה, בישיבה, ומיד עם צאתו מן החדר קידמוהו כל תלמידי הישיבה בברכת "מזל טוב" לבבית.
ברוך היה המום. התלמידים החלו לדרוש ממנו שיחזור על דברי התורה ששמע מפי הגאון, והוא לא ידע מה לומר להם. הוא נקלע למצב מביך לחלוטין.
בין התלמידים שציפו למוצא פיו היה התלמיד החשוב ביותר בישיבה, שמואל גדליה העילוי מפינסק, שעליו אמרו כי רבי שלמה כיבדו לא אחת בהשמעת השיעור הכללי לפני התלמידים. תלמיד חשוב אחר שהיה שם היה יחיאל גרשון, שברוך זכר היטב כיצד יצא הוא לפני זמן מחדרו של רבי שלמה וכל התלמידים איחלו לו "מזל טוב" וכיצד חזר אותו יחיאל גרשון לפני כל התלמידים על דברי התורה ששמע מפי רבו.
עתה נדרש גם ברוך לחזור על דברי התורה ששמע מפי רבו, ואין הוא יודע לשית עצה בנפשו.
בינתיים הביעו תלמידים את פליאתם הגדולה על כך שברוך, שהוא התלמיד הצעיר ביותר בישיבה ונוסף לכך הגיע לישיבה רק לפני זמן קצר, כבר זכה להיכנס ביחידות אל ראש הישיבה. הם סיפרו לברוך כי רק פעמים בודדות אירע שרבי שלמה יזמין אליו תלמידים חדשים. פעם אחת היה זה בתלמיד ביישן שהגיע בביישנותו לידי כך שהיה פשוט מסתתר מפני כל אדם שנתקל בו. כאשר יצא מחדר הגאון היה לאיש אחר. התברר שהוא היה יתום מאביו ומאמו. אביו היה צדיק גדול. הצעיר הפך להיות אחד מן התלמידים החשובים בישיבה.
בפעם אחרת היה זה צעיר בעל מדות גרועות מאד. הוא היה זולל וסובא, בעל גאוה, כעסן ושקרן, אלא שניחן בכשרונות גדולים, גס תלמיד זה השתנה לגמרי לאחר ביקורו אצל רבי שלמה.
ברוך היה שרוי בין המצרים.