ספר הזכרונות פרק פה

ספר הזכרונות
פרק א • פרק ב • פרק ג • פרק ד • פרק ה • פרק ו • פרק ז • פרק ח • פרק ט • פרק י • פרק יא • פרק יב • פרק יג • פרק יד • פרק טו • פרק טז • פרק יז • פרק יח • פרק יט • פרק כ • פרק כא • פרק כב • פרק כג • פרק כד • פרק כה • פרק כו • פרק כז • פרק כח • פרק כט • פרק ל • פרק לא • פרק לב • פרק לג • פרק לד • פרק לה • פרק לו • פרק לז • פרק לח • פרק לט • פרק מ • פרק מא • פרק מב • פרק מג • פרק מד • פרק מה • פרק מו • פרק מז • פרק מח • פרק מט • פרק נ • פרק נא • פרק נב • פרק נג • פרק נד • פרק נה • פרק נו • פרק נז • פרק נח • פרק נט • פרק ס • פרק סא • פרק סב • פרק סג • פרק סד • פרק סה • פרק סו • פרק סז • פרק סח • פרק סט • פרק ע • פרק עא • פרק עב • פרק עג • פרק עד • פרק עה • פרק עו • פרק עז • פרק עח • פרק עט • פרק פ • פרק פא • פרק פב • פרק פג • פרק פד • פרק פה • פרק פו • פרק פז • פרק פח • פרק פט • פרק צ • פרק צא • פרק צב • פרק צג • פרק צד • פרק צה • פרק צו • פרק צז • פרק צח • פרק צט • פרק ק • פרק קא • פרק קב • פרק קג • פרק קד • פרק קה • פרק קו • פרק קז • פרק קח • פרק קט • פרק קי • פרק קיא • פרק קיב • פרק קיג • פרק קיד • פרק קטו • פרק קטז • פרק קיז • פרק קיח • פרק קיט • פרק קכ • פרק קכא • פרק קכב • פרק קכג • פרק קכד • פרק קכה • פרק קכו • פרק קכז • פרק קכח • פרק קכט • פרק קל • פרק קלא • פרק קלב • פרק קלג • פרק קלד • פרק קלה • פרק קלו • פרק קלז
חלק ג
מבוא • פרק א • פרק ב • פרק ג • פרק ד • פרק ה • פרק ו • פרק ז • פרק ח • פרק ט • פרק י • פרק יא • פרק יב • פרק יג • פרק יד • פרק טו • פרק טז • פרק יז • פרק יח • פרק יט • פרק כ • פרק כא • פרק כב • פרק כג • פרק כד • פרק כה • פרק כו • פרק כז

סופו של חטא

קטע זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דטקסט והשלימו אותו

תרגום ללשון הקודש

רבה הישיש של קראקא, הגאון והצדיק רבי יצחק, לא נבהל מפני הנסיך ומפני פקודתו. בשלוה אך בהחלטיות השיב: בחפץ לב הייתי ממלא את רצונך בכל ענין, אך בענין זה קיימת סמכות עליונה יותר, אדון העולם כולו, שרצונו הוא הקובע. התורה אוסרת נישואי כהן וגרושה, ולעולם לא אתן ידי לדבר המנוגד לתורה.

הנסיך התמלא זעם וקרא: "אני עומד על דעתי שעליך לערוך את נישואי זליגמן והגרושה, ונראה רצון מי יקום".

עברו ימים, והרב עמד בסירובו. ביום בהיר אחד הופיעו חיילים מזויינים בבית הרב כשבידם הפקודה להביאו בחוזק יד אל ככר השוק שבמרכז העיר, כדי שיערוך שם חופה וקידושין לזיגמונד זליגמן ובחירת לבו.

בככר, תחת כפת השמים, המתינו לרב, זליגמן והגרושה וקרוביה יחד עם קהל גדול של נאספים, יהודים ולהבדיל לא־יהודים, שציפו בסקרנות לראות איך יפול דבר.

כשהגיע הרב הישיש למקום, מובל על־ידי החיילים, פנה אל זליגמן והגרושה ואל הקרובים בהודעה חד־משמעית כי לא יעבור על ציווי התורה גם אם הדבר יעלה לו בחייו. הוא ביקש מהם בתחנונים לוותר על רצונם, שכן אז ודאי יסוג הנסיך מפקודתו. "האחריות לתוצאות עקשנותכם תפול עליכם, והנני מזהיר אתכם כי תשנו דעתכם בעוד מועד" – סיים הרב.

זליגמן והגרושה המשיכו לעמוד במריים.

בראותו שאינו מצליח לשכנע אותם, קרא הרב בקול:

"רבונו של עולם! רוצים לאלצני לעבור על מצוותך. אנא, ה', קדש ת שמך בעולם, תן תקוה טובה ופתחון פה לדורשיך ולשומרי מצוותיך. השקיפה ממעון קדשך, מן השמים, ונטה חסדך למאמינים בך וחשוף זרוע קדשך כלפי הניצבים נגדך בעזות מצח!".

שוב פנה רבי יצחק אל החוטאים בנסיון לשכנעם לחזור בתשובה. הללו השיבו בדברי חוצפה ופגיעה בכבודו של הרב.

הרב הישיש פרץ בבכי, ובדבקות גדולה לחש תפלה:

"ענני ה' ענני, עשה למען שמך הקדוש, הגדול והנורא!”.

אך כילה הרב את תפלתו וזעקת אימים פלחה את האויר. האדמה נבקעה לפתע ופצתה את פיה. כהרף עין נבלעו החתן והכלה בתהום הפעורה. כעבור זמן מה נסגרה התהום והאדמה היתה כפי שהיתה מקודם כאילו לא אירע דבר.

הקהל הגדול שנכח במקום והיה עד למתרחש הוכה בהלם. פחד תקף את כולם. החיילים הנדהמים ניסו בחרבותיהם לחפור באדמה, אך מיד ויתרו על כך והשאירו את החרבות תקועות במקום שבו אירע האסון המיסתורי.

המאורע המפחיד התפרסם מיד בכל העיר, ומכל עבר החלו לנהור אנשים מכל הגילים כדי לראות בנעשה. המון גועש מילא את ככר השוק. מיד הגיע למקום גם הנסיך שבתדהמה הודה בכוחו האלוקי של הרב הישיש שהיה מוכן למסור נפשו כדי שלא לעבור על ציווי התורה.

הנסיך שלח מיד אנשים אל הבישוף, כדי לשמוע מה בפיו. הוא פחד שמא ייענש גם הוא על שניסה להכריח את הרב לסייע לחוטאים.

השליחים חזרו מן הבישוף בידיעה כי הבישוף נתקף בשגעון, ברגע שהגיעה אליו הידיעה על מה שהתרחש בככר השוק.

מיד החליט הנסיך לנסוע אל הרב, שחזר בינתיים לביתו, ולבקש סליחתו על שפגע בכבודו ועל שהתייחס בקלות ראש ליהדות ולתורת משה. הנסיך הודיע לרב כי הוא מוכן לקבל עליו כל מעשה לכפרה.

הרב השיב כי אין לו על מה לבקש סליחה, כיוון שעשה זאת בשגגה, מאחר שחונך על ברכי דת אחרת. עם זאת ביקש הרב מהנסיך להורות לגדור את השטח בשוק, שבו נבלעו בני הזוג, בגדר אבנים רחבה, כדי שהכהנים לא ייכשלו בהליכה על הקברים. הנסיך הבטיח זאת מיד, ותוך זמן קצר נבנתה הגדר.

כראש קהלת קראקא שימש אותה עת ר' ישראל איסרליש, שנודע בעשרו ובמתן הצדקה שלו. בנו היה העילוי רבי משה, מי שהתפרסם מאוחר יותר בכינוי הרמ"א.

כאשר מהר"ל ומהרש"ל הגיעו לקראקא כדי ללמוד תורה, היה הרמ"א בן שמונה עשרה שנה. הוא היה חתנו של הגאון רבי שלום שכנא מלובלין.

אביו, ראש הקהלה, בנה עבורו בית־מדרש, שבו ישב העילוי הצעיר על התורה ועל העבודה. מובן שבהיותו בנו של עשיר גדול לא חסר לו דבר. שני העילויים האורחים, מהר"ל ומהרש"ל, למדו יחד עם הרמ"א משך שלוש שנים. כעבור שלוש שנים עזב מהרש"ל את קראקא ומהר"ל ישב ולמד עם הרמ"א עוד שנתיים ימים.

בשנת ש"ג פרצה מלחמה בבוהמיה. שליט פראג קיים מלחמה עם שליטים אחרים. המהר"ל שב לפראג.

כיון שהמחותן, אבי המשודכת, העני. פתחה פערל, הכלה, חנות שממנה פירנסה את משפחתה ואת הוריה.

שתים־עשרה שנה עברו מאז נסע מהר"ל למרחקים כדי ללמוד תורה. במשך הזמן התפתחה פערל ברוחניות ובגשמיות. לא זו בלבד שכילכלה את הוריה אלא שאף השתלמה במדה נרחבת בלימודי הקודש, והיתה מסוגלת לשוחח בדברי תורה עם החתן בהצלחה רבה.

מהר"ל היה אז בן שלושים ושתים שנה. ונישואיהם התקיימו מיד. גם אחרי החתונה המשיכה פערל לנהל חנותה, שממנה פירנסה עתה גם את ביתה שלה.

למרות שהפרנסה הספיקה בקושי כדי מחיית שתי המשפחות לא הפריע הדבר למהר"ל ולאשתו. מהר"ל המשיך לעסוק בתורה בשקידה רבה, ואילו פערל ניהלה את החנות ובזמנה הפנוי המשיכה להשתלם בלימודיה.