ספר הזכרונות פרק ב

דף זה נמצא בבדיקה, עקב חשש להפרת זכויות יוצרים.

ניתן לקיים דיון או לעלות אישור העתקה בדף השיחה.

ספר הזכרונות
פרק א • פרק ב • פרק ג • פרק ד • פרק ה • פרק ו • פרק ז • פרק ח • פרק ט • פרק י • פרק יא • פרק יב • פרק יג • פרק יד • פרק טו • פרק טז • פרק יז • פרק יח • פרק יט • פרק כ • פרק כא • פרק כב • פרק כג • פרק כד • פרק כה • פרק כו • פרק כז • פרק כח • פרק כט • פרק ל • פרק לא • פרק לב • פרק לג • פרק לד • פרק לה • פרק לו • פרק לז • פרק לח • פרק לט • פרק מ • פרק מא • פרק מב • פרק מג • פרק מד • פרק מה • פרק מו • פרק מז • פרק מח • פרק מט • פרק נ • פרק נא • פרק נב • פרק נג • פרק נד • פרק נה • פרק נו • פרק נז • פרק נח • פרק נט • פרק ס • פרק סא • פרק סב • פרק סג • פרק סד • פרק סה • פרק סו • פרק סז • פרק סח • פרק סט • פרק ע • פרק עא • פרק עב • פרק עג • פרק עד • פרק עה • פרק עו • פרק עז • פרק עח • פרק עט • פרק פ • פרק פא • פרק פב • פרק פג • פרק פד • פרק פה • פרק פו • פרק פז • פרק פח • פרק פט • פרק צ • פרק צא • פרק צב • פרק צג • פרק צד • פרק צה • פרק צו • פרק צז • פרק צח • פרק צט • פרק ק • פרק קא • פרק קב • פרק קג • פרק קד • פרק קה • פרק קו • פרק קז • פרק קח • פרק קט • פרק קי • פרק קיא • פרק קיב • פרק קיג • פרק קיד • פרק קטו • פרק קטז • פרק קיז • פרק קיח • פרק קיט • פרק קכ • פרק קכא • פרק קכב • פרק קכג • פרק קכד • פרק קכה • פרק קכו • פרק קכז • פרק קכח • פרק קכט • פרק קל • פרק קלא • פרק קלב • פרק קלג • פרק קלד • פרק קלה • פרק קלו • פרק קלז
חלק ג
מבוא • פרק א • פרק ב • פרק ג • פרק ד • פרק ה • פרק ו • פרק ז • פרק ח • פרק ט • פרק י • פרק יא • פרק יב • פרק יג • פרק יד • פרק טו • פרק טז • פרק יז • פרק יח • פרק יט • פרק כ • פרק כא • פרק כב • פרק כג • פרק כד • פרק כה • פרק כו • פרק כז

הנסתר

באומץ אך בזהירות, ביצעו שני השודדים את משימתם. סוף סוף היה זה הנסיון הראשון, לאחר הטלת אימה ופחד בסביבה, לחדור לעיירה. לפיכך בחרו להם כמטרתם הראשונה בית שעמד בקצה העיירה, שכן לא רצו להסתכן במדה רבה. בבית זה לא נמצא איש פרט לנערה יהודיה בת שלש עשרה שנה.

בהכנסם לבית החלו השודדים לחמוס את כל אשר נזדמן לידם. הנערה, אחוזת אימה, החלה לצעוק וניסתה לרוץ לעבר הפתח בכוונה לפרוץ החוצה ולהזעיק עזרה בקריאותיה.

אך בטרם הספיקה להגיע לדלת עצר בעדה אחד השודדים, תפס אותה בזרועותיו החסונות וסתם את פיה. הנערה בת ישראל צנועה, החלה לפתע לחוש בגודל הסכנה בה היא נמצאת והתחילה להיאבק עם השודד בכל כוחותיה. היא שרטה בצפרניה, נשכה בשניה ובעטה ברגליה. השודד, עם כל גבורתו, הרגיש בכל זאת על בשרו את כחה של בת ישראל כשרה הנאבקת במסירת נפש על טהרתה. הוא התחיל להשתמש בכל כח זרועו נגד הנערה, תוך כדי הנחתת מכות אגרוף חזקות על פניה וגופה.

פני הנערה החלו שותתים דם, אך היא המשיכה במאבקה העקשני ביתר חריפות. בשחררה לרגע את פיה מידי השודד חידשה את זעקותיה ביתר תוקף.

קריאותיה היו ודאי אובדות ברוח ולא מגיעות למרחק אל אנשי המקום בבתיהם, אלא שלפתע הזדמן רבי בנימין, אותו רוכל כפרי, לסביבה, כאילו כח נעלם הביאו מאי־שם, ושמע את צעקותיה של הנערה הנאבקת על טהרתה. רבי בנימין פתח מיד את הדלת ונכנס לבית. הנערה נאבקה עדיין בזרועותיו של השודד, ואילו השודד השני המשיך במלאכת איסוף החפצים הנמצאים בבית.

כשראו השודדים את רבי בנימין הניחו את עיסוקיהם חינקו לעברו בכוונה לטפל "כראוי" במפריע הבלתי־צפוי.

רבי בנימין שרוי לכאורה בסכנה חמורה: איך יצליח יהודי צנום לעמוד יחידי מול שני שודדים חסתנים ובעלי גוף? ברם, רבי בנימין לא נבהל, אמר מה שאמר ומיד תקפה את השודדים תרדמת עלפון, בנפלם על גבי הקרקע משותקים וחסרי אונים.

הסכנה חלפה, הנערה נרגעת היא מביטה בהשתאות ואינה מסוגלת לתפוס את אשר אירע כאן, אמנם ראתה היטב את מה שהתרחש לנגד עיניה, אך אין היא יכולה לתאר לעצמה שרבי בנימין זה הוא צדיק נסתר וכי הודות לכוחות נעלמים שניחן בהם אירע מה שאירע. ככל תושבי ליובאוויטש החזיקה את רבי בנימין ליהודי כשר, ירא שמים וטוב לב, אך יחד עם זה ליהודי פשוט למדי שאינו מצטיין בכשרונות מיוחדים, וכל שכן בצדקות גדולה ובכוחות נפש בלתי רגילים השייכים לחכמי־קבלה בלבד.

רבי בנימין מצדו עסק עתה בביצוע המשימה הבאה: לאחר ששני השודדים לא יכלו לזוז ממקומם – מיהר להודיע לממונה על שמירת הסדר במקום ששלח את שוטריו לקחת את השודדים אל בית הסוהר. מאחורי סורגי הכלא התעוררו מעלפונם ולאחר חקירה גילו את מחבואי חבריהם ביער. פלוגה מזויינת חשה אל היער וצדה את כל אנשי הכנופיה. כך השתחררה ליובאוויטש וסביבתה מן השודדים שהפילו חיתתם על האוכלוסיה במשך זמן רב

אם מפני שבני העיירה לא ידעו פרטים מדויקים על הדרך בה ניצח רבי בנימין את השודדים, או משום שלא חפצו להאמין שהדבר אירע הודות לכוחותיו הנעלמים של רבי בנימין – הסיפור נשכח מיד. הדבר התקבל כמאורע רגיל בהחלט מבלי להעלות על הדעת שיש לייחס ליהודי כפרי פשוט כרבי בנימין כוחות נעלמים של צדיק נסתר.

במיוחד חדלו להעניק תשומת לב לר' בנימין הרוכל – לאחר שהחל באותה תקופה להתרועע עם "פנים חדשות", אדם שהחל פתאום להיראות בליובאוויטש מבלי שהוקדש לו תשומת לב מיוחדת שכן לא היה בסך הכל כי אם סנדלר אביו.

וולף, כך נקרא הסנדלר האורח, הגיע עם אשתו לליובאוויטש מעיירה קטנה בווהלין, כפי שסיפר. מה הביא אותו לליובאוויטש –לא ידע איש, וגם לא היה איכפת לאיש: "מה מני יהלוך מה הסיבה המניעה יהודי להשתקע בליובאוויטש". פרנסה מרובה לא ציפתה לוולף במקום מגוריו החדש, אך, כנראה, פרט זה לא הדאיג במיוחד את הסנדלר

ולף לא הצטיין במשהו מיוחד. הוא היה חבר ב"חברת תהלים" שבמסגרתה היה בא בהשכמת הבוקר לבית הכנסת ואומר לפני התפלה, יחד עם חבריו בעלי המלאכה, את כל ספר התהלים. כן גרשם וולף ל"פועלי צדק", חברת בעלי מלאכה שהיו מסוגלים להקשיב לשיעור בפרק משניות וב"עין יעקב". וולף היה יושב ליד קצה שלחן השיעורים של "פועלי צדק" ומטה אוזן. איש לא ידע בודאות אם אכן מסוגל וולף לקלוט את השיעורים, אלא שלאיש לא איכפת הדבר. לכל הדעות היו לו לסנדלר לב טוב וכוונות טובות, ואילו משהו מיוחד לא נראה באישיותו, כך שלא היה ענין לשים לב אליו יותר מדי.

מפעם לפעם היה וולף נעלם מליובאוויטש. היו רואים אותו עוזב את ביתו ותרמיל על כתפיו, אשר כפי ששיערו, מכיל טלית ותפילין. צידה דלה, שהכינה לו רעייתו, ומכשירי הסנדלרות שלו.

וולף לא היה נראה משך שבועות מספר. כשחזר לליובאוויטש ונשאל למקום שהותו סיפר שנדד על־פני כפרים והטליא נעלי תושביהם הגויים. פה ושם אף נקלע לחצרות פריצים בהן היתה לו הזדמנות לא רק להטליא נעלים ישנות כי אם גם לתפור חדשות.

לסנדלר זה היה רבי בנימין פתאום לחבר. רבי בנימין היה אפילו עוזב את ליובאוויטש בו בזמן שוולף היה עוזב, וגם שהה מחוץ לעיירה משך אותה תקופה. הובן שהם נודדים יחד על פני הסביבה, שכן בעצם אין הם מתחרים זה בזה: רבי בנימין סחר בסחורות מסויימות ואילו וולף התעסק במלאכתו.

כששני אנשים מתחברים במדה כזו ואינם עוזבים זה את זה – ודאי אין אחד טוב מרעהו. כיון שמהותו של וולף ברורה לכל – כבעל מלאכה פשוט וישר – אין כנראה רבי בנימין בדרגה נעלית ממנו. העובדה שרבי בנימין הצליח להציל בת ישראל מידי לסטים, ולהביא לביעור כנופיית השודדים, עדיין לא הוכיחה לתושבי ליובאוויטש שרבי בנימין נילוש מעיסה שונה מהרגיל.

עברה למעלה משנה מאז מאורע השודדים, ובליובאוויטש הופיעה אישיות גדולה של אותו דור. היה זה רבי בצלאל אורי מפולוצק, שהיה מפורסם לחכם קבלה מופלג ולבעל מופת.

רבי בצלאל אורי הפתיע את תושבי ליובאוויטש כאשר בהגיעו לשם החל לשאול, תוך כדי גילויי הדרת כבוד, על בנימין הרוכל.

– "מדוע מדבר אתה, רבי, בחשיבות כזו אודות ר' בנימין זה"? – תמהו האנשים. השיב רבי בצלאל אורי: "כנראה לא ידוע לכם שרבי בנימין הנו חכם קבלה, ובכחה של חכמת הקבלה התגבר על השודדים".

אנשי ליובאוויטש שמעו ונדהמו. הדבר לא היה עולה על דעתם, ואף עתה לא היו מאמינים בכך, לולא שמעו אותו מפיו של צדיק גדול כרבי בצלאל אורי מפולוצק. עתה אין, כמובן, מקום לספק בדבר.

ברם, היכן הוא רבי בנימין? החלו לחפשו בעיירה, אלא שנזכרו שזה שבועות מספר שעזב את ליובאוויטש, וכרגיל בו בזמן שעזב וולף את העיירה. האפשרי קשר ביניהם? האם ישנה איזו שהיא משמעות להיעלמם המשותף ולהתרועעותם בכלל? לכאורה, מתבקשת עתה מאליה המסקנה שוולף הסנדלר אינו אף הוא אלא צדיק נסתר, שכן מקורב הוא כל־כך אל רבי בנימין.

אך רבי בצלאל אורי מפלוצק מדבר ברבי בנימין בלבד, הרוכל, ולא בוולף, הסנדלר. לרבי. בצלאל אורי היתה, כנראה, שליחות מיוחדת לרבי בנימין, שכן היה מעוניין מאד למצוא אותו, והוא לא ניסה להסתיר את הדבר. אלא שלא הוא, וכן לא וולף, היו בליובאוויטש ואיש – אף לא נשותיהם – לא ידעו לומר מתי יחזרו. כשנוכח רבי בצלאל אורי שלא יוכל לפגוש את רבי בנימין – עזב את ליובאוויטש ויצא לחפשו בעולם.

ליובאוויטש היתה כמרקחה. ללא הרף דובר ברבי בנימין, הצדיק הנסתר ובעל המופת. עתה הוברר בודאות כי הנצחון על הגזלנים בשעתו היה רק אחד ממעשי הפלאות של רבי בנימין. אילו היה עתה רבי בנימין כאן – ודאי שהיה זוכה בכבוד הראוי ובביטויי הערצת קדושה, אך רבי בנימין – נעלם.

בינתיים המשיך בדרכי נדודיו על פני ערים ועיירות. כך הגיע לדוברומיסל, מקום בו לא הכירו איש. שם נזדמן לו להאזין לשיחה בין יהודים בבית המדרש, והנה מתברר לו שתוכן שיחתם לא היה אלא סיפורי נפלאות שלו, של רבי בנימין עצמו. שמו של רבי בנימין הידהד, איפוא, בכל הסביבה, ואילו הוא עצמו נשאר נסתר, מבלי שאיש בדוברומיסל ידע מי הוא.