ספר הזכרונות פרק מט

דף זה נמצא בבדיקה, עקב חשש להפרת זכויות יוצרים.

ניתן לקיים דיון או לעלות אישור העתקה בדף השיחה.

ספר הזכרונות
פרק א • פרק ב • פרק ג • פרק ד • פרק ה • פרק ו • פרק ז • פרק ח • פרק ט • פרק י • פרק יא • פרק יב • פרק יג • פרק יד • פרק טו • פרק טז • פרק יז • פרק יח • פרק יט • פרק כ • פרק כא • פרק כב • פרק כג • פרק כד • פרק כה • פרק כו • פרק כז • פרק כח • פרק כט • פרק ל • פרק לא • פרק לב • פרק לג • פרק לד • פרק לה • פרק לו • פרק לז • פרק לח • פרק לט • פרק מ • פרק מא • פרק מב • פרק מג • פרק מד • פרק מה • פרק מו • פרק מז • פרק מח • פרק מט • פרק נ • פרק נא • פרק נב • פרק נג • פרק נד • פרק נה • פרק נו • פרק נז • פרק נח • פרק נט • פרק ס • פרק סא • פרק סב • פרק סג • פרק סד • פרק סה • פרק סו • פרק סז • פרק סח • פרק סט • פרק ע • פרק עא • פרק עב • פרק עג • פרק עד • פרק עה • פרק עו • פרק עז • פרק עח • פרק עט • פרק פ • פרק פא • פרק פב • פרק פג • פרק פד • פרק פה • פרק פו • פרק פז • פרק פח • פרק פט • פרק צ • פרק צא • פרק צב • פרק צג • פרק צד • פרק צה • פרק צו • פרק צז • פרק צח • פרק צט • פרק ק • פרק קא • פרק קב • פרק קג • פרק קד • פרק קה • פרק קו • פרק קז • פרק קח • פרק קט • פרק קי • פרק קיא • פרק קיב • פרק קיג • פרק קיד • פרק קטו • פרק קטז • פרק קיז • פרק קיח • פרק קיט • פרק קכ • פרק קכא • פרק קכב • פרק קכג • פרק קכד • פרק קכה • פרק קכו • פרק קכז • פרק קכח • פרק קכט • פרק קל • פרק קלא • פרק קלב • פרק קלג • פרק קלד • פרק קלה • פרק קלו • פרק קלז
חלק ג
מבוא • פרק א • פרק ב • פרק ג • פרק ד • פרק ה • פרק ו • פרק ז • פרק ח • פרק ט • פרק י • פרק יא • פרק יב • פרק יג • פרק יד • פרק טו • פרק טז • פרק יז • פרק יח • פרק יט • פרק כ • פרק כא • פרק כב • פרק כג • פרק כד • פרק כה • פרק כו • פרק כז

לב יהודי

לא בלב קל השלים ר' אליעזר ראובן הנפח מדוברומיסל, עם העובדה שחתנו השלישי, ר' יצחק שאול, יהיה עוזרו בנפחיה. (ראה פרקים ל"ד, ל"ה). הוא התגאה בלמדנותו של ר' יצחק שאול וקיווה תמיד כי יהיה לאישיות בעלת מעמד תורני רם, כשני החתנים הקודמים שהיו לראשי ישיבה.

לא שענין המלאכה ומעמד בעלי המלאכה היו נחותים בעיניו של ר' אליעזר ראובן. ברם, היתה לו חיבה עזה לתורה ולתלמידי־ חכמים ומאמצים מרובים הקדיש להשיא את שלוש בנותיו עם אברכים למדנים. ממון רב הוציא עליהם והחזיק אותם על כל צרכיהם. גאוה רבה יחד עם עונג עילאי מלאו את לבו כשראה אותם יושבים והוגים בתורה. עתה, לאחר ששני חתניו הגדולים כבר לא היו סמוכים על שולחנו, התמקדה נחת רוחו בחתנו השלישי, שהיה סמוך על שולחנו ולמד תורה.

אליעזר ראובן חש עתה, איפוא, מועקה בנפשו. האם בשביל חתן בעל מלאכה היה עליו כל־כך להתאמץ?!

את הרהורי לבו העלה לא אחת בשיחותיו עם דבורה, רעייתו, ועם פעשא בתו, אשתו של ר' יצחק שאול. דבורה הביעה את דעתה מנקודת מבט מעשית: "וכי אתה עצמך אינך מהווה דוגמא של בעל־מלאכה בן־עליה?"

לבטיו של ר' אליעזר ראובן נמשכו עד שהשתכנע סופית כי חתנו השלישי נמנה על סוג מיוחד של למדנים, שונה מכל אלה שהכיר עד עתה, ובמיוחד משני חתניו הגדולים.

השוני האמור התבטא גם בדרך התייחסותו אל זבולון בנימין, השכן עם־הארץ, הכפרי המגושם שבילה כל ימיו בין גויי הכפרים והתפרנס מריפוי בהמות ומהפשטת עורות נבלות. כל אנשי דוברומיסל הסתכלו על זבולון בנימין בבוז, בגלל פרנסתו ובעיקר בגלל בורותו הגדולה. אליעזר ראובן הנפח היה היחיד שגילה כלפיו קירבה. לעומתו, בשביל שני חתניו הגדולים שימש זבולון בנימין עילה ללעג ולדברי התקלסות. הנפח קיבל התנהגות זו כמובנת מאליה: סוף־סוף היה השכן טיפוס נחות, ויחס תלמידי חכמים אל אנשים כגון אלה אינו צריך להיות טוב מזה של חתניו.

שונה לגמרי היה יחסו של ר' יצחק שאול אל פושט הנבילות. להפתעתו הרבה של הנפח התייחס חתנו זה אל זבולון בנימין בכבוד רב. בה בשעה שזבולון בנימין מצדו לא היה מעיז לעמוד בקירבתו של אברך למדן, ובמיוחד כאשר עסק בתורה – הרי ר' שאול יצחק, כפי שהבחין חותנו, הניח את הגמרא בצד כאשר ראה את זבולון בנימין, הזמינו לשבת על ידו והחל לשוחח אתו ולהתעניין במצבו ובמצב משפחתו, ובכל המעיק על נשמתו.

מתחילה לא היה זבולון בנימין מסוגל לעכל את ההתקרבות הזאת, אך לאחר שהאזין לדבריו של הלמדן הצעיר התעודד. לא דברי עידוד בלבד השמיע ר' יצחק שאול באזניו כי אם גם עצות מועילות לצרכיו ולצרכי משפחתו. מן הדברים העיקריים שהעיקו על זבולון בנימין היו הבעיות הכרוכות בגידול ילדיו. ראשית היתה לו בת יחידה, דינה, שגילה היה כבר קרוב לשמונה־עשרה שנה, וזבולון בנימין דאג לשידוך מתאים עבורה. נוסף לכך היו בביתו ילדים קטנים, שלו וכן ילדיו היתומים של גיסו, אותם הכניס לביתו בטוב לבו וגדלם כאילו היו ילדיו שלו.

זבולון בנימין שאף בכל לבו שהילדים, הן שלו והן היתומים, לא יגדלו עמי־הארץ כמוהו. הוא שלח אותם לטובי המלמדים. עתה גדלו הילדים יותר, וחלומו של זבולון בנימין היה לשלוח אותם לישיבה, אך אין הוא יודע איך מבצעים את הדבר. כאשר הרהיב עוז לשאול מישהו בעיירה על כך, הניף הלה ידו בביטול, ואמר: "וכי מה יקרה אם ילדיך יהיר לבעלי מלאכה? האם בידיעת קרוא בלבד לא די לך?!"

הדברים הכאיבו מאד את זבולון בנימין, וכשמצא סוף־סוף אצל ר' יצחק שאול את הכתובת להשיח דאגתו – הביע בפניו את רגשי היאוש שלו: "אל מי עלי לפנות כאשר הכל דוחים אותי וקובעים את גורלי שאסור לי לזכות בילדים בני תורה?" – אמר כשדמעות בעיניו.

ר' יצחק שאול דיבר על ליבו וגילה מיד נכונות לעזור לו ולהדריכו.

– "שלח אלי את ילדיך" – אמר לו – "ואני אבחן אותם. אם יתברר כי יש להם כשרונות וחשק ללימודים – אלמד אותם ואדריכם במדה כזו שיוכלו להכנס לישיבה".

עיניו של זבולון בנימין אורו: "החייתני! לעולם לא אשכח את חסדך כל עוד אהיה בחיים" – הכריז בלהט. עתה חגר עוז והחליט להמשיך לגלות את לבו. כשהוא מוחה דמעה מעיניו פנה את ר' יצחק שאול: "הייתי מעוניין בעצתך גם בקשר לבתי. היא נפש יקרה, ואין היא אשמה בכך שאביה עם־הארץ, שהוא שפל בעיני הבריות. רצוני בכל לב בחתן בן־תורה עבורה. מקנא אני בחותנך שזכה לשלושה חתנים למדנים, מדוע לא אזכה גם אני בחתן למדן עבור דינה שלי?"

"וכי מי מונע זאת?" – עודדו ר' יצחק שאול, בהיווכחו בתמימותו של יהודי פשוט זה.

– "אתה הראשון שלפניו אני מעיז לומר בכלל כי אני מעונין בבעל תלמיד חכם לבתי. לאחרים לא ניסיתי לגלות בכלל את הדבר כדי שלא ילעגו לי" – אמר זבולון בנימין. הוא גילה לר' יצחק שאול כי חסך מאה רובלים לנדוניה לבתו, כן יש לו סכום מספיק לצרכי הבית של החתן.

"מבטיחך אני" – המשיך זבולון בנימין – "כי לבן־תורה לא יחסר דבר אצלי, אשא אותו על כפים, והוא יוכל לשבת וללמוד בלי הפרעה. רק יבוא נא חתן כזה".

את הדברים אמר בהתרגשות רבה ובגעגועים, כך שר' יצחק שאול היה נרגש גם הוא.

– "אדאג למצוא לך חתן תלמיד־חכם" הרגיעו ר' יצחק שאול, וזבולון בנימין לא ידע נפשו משמחה.

ר' יצחק שאול הסביר לו כי אביו, ר' ניסן, בעיירה הרקי, הוא יהודי האוהב לשדך אברכים מוצלחים. הוא יכתוב לו, איפוא, מיד ויבקשו למצוא שידוך מתאים לבתו של זבולון בנימין.

"אך אל נא תשכח לכתוב לאביך את האמת המלאה" – אמר זבולון בנימין – "כי אני אדם שפל, עם־הארץ גדול ומתפרנס מפשיטת עור נבלות ומריפוי בהמות. גם רעייתי היא אשה פשוטה בתכלית, ואביה חותני הוא סנדלר, שלעת זקנתו נעשה לשמש בהקדש של דוברובנה. כתוב גא גם לאביך כי עד לאחר נישואי לא ידעתי אפילו צורת אות ואף לא הייתי מסוגל לעשות ברכה. רק לאחר נישואי הצלחתי ללמוד מעט קריאה וכן את הברכות הנחוצות ביותר ליהודי. עדיין איני מסוגל להתפלל בצבור. כשאני נקרא לעלות לתורה אני נתקף פחד שלא אכשל בלשוני בברכת התורה. יודע אני שלועגים לי מאחורי כתפי, אך מה אעשה ונענשתי ככה מן השמים. ברם, מעולם לא אמרתי דבר שקר, ולא רימיתי איש".

למחרת הביא זבולון בנימין לר' יצחק שאול מאה ועשרים רובלים, אותם הועיד לנדוניה ולהוצאות נישואי בתו. בתמימות נימק צעדו זה: "שמעתי פעם כי לאדם בור אי אפשר להאמין על דיברתו, ולכן מוטב כי הכסף יהיה בידך".

על ר' יצחק שאול עשו רושם רב תמימותו ופשטותו של פושט הנבילות, ואילו על זבולון בנימין עשו ידידותו ופתיחותו של ר' יצחק שאול רושם רב עוד יותר. הפעימה אותו העובדה שהלה מדבר אליו כשוה אל שוה.

זבולון בנימין ידע היטב את נחיתותו בעיני כל תושבי דוברומיסל, בגלל בורותו ובגלל עיסוקו. הוא זכר היטב מן התקופה בה לא ידע קרוא כלל, ואפילו לא היה מסוגל לברך על התורה. אז נקרא לעלות לתורה רק פעם אחת בשנה, בשמחת־תורה, בעליית "כל הנערים". זבולון בנימין היה עומד אז מאחורי גבו של זה שרכש בכסף מלא את הזכות לעלות לתורה יחד עם כל הילדים הרכים, וחזר אחריו מלה במלה את ברכת התורה. כיון שלא הצליח גם בחזרה מדוייקת אחר המברך היו "שותפיו" לעליה, כלומר – הילדים הקטנים, נהנים מן העובדה ואחרים פרצו בצחוק. מיד נמצאו ליצנים גם בין המבוגרים שלעגו לו על שהוא "שובר את שיניו" בחזרה אחרי המברך. זבולון בנימין חש כאב ויסורים עצומים באותה שעה. לולא הרגשת החובה לעלות לתורה לפחות פעם אחת בשנה היה מוותר על יסורי הגיהנום שהיו כרוכים בהיותו מטרה לחיצי לעג של צבור מבוגרים וילדים.

לא רק בשמחת־תורה היו אנשים מתלוצצים על חשבונו. בכל עת שפניו נראו בבית הכנסת, או להבדיל, בבית המרחץ – מיד נמצאו כאלה שלעגו לו. הדבר גרם לו צער רב, ומשום כך עקר את דירתו ממרכז העיירה ורכש לו דירה בשכנותו של ר' אליעזר ראובן הנפח שהיה היהודי היחידי בדוברומיסל שהראה לו אותות חיבה וקירבה (ראה לעיל פרק ט"ו). שם, ליד הנפח, הרחק משאר תושבי העיירה, חש זבולון בנימין את עצמו חפשי יותר, למרות שלאמתו של דבר עדיין הצטער על כך שאין הוא מסוגל להתפלל בצבור ככל יהודי אחר ולהשתתף במסיבות יהודיות מבלי שילעגו לו.

בשיחותיו עם ר' יצחק שאול הידידותי גילה זבולון בנימין את לבו לראשונה בחייו: "מדוע שונים היהודים בענין זה מן הגויים, להבדיל?" – שאל בתמימות – "אצלם לא צריך לדעת כלום. הם הולכים לכנסיה ומאזינים לאמירתו של הכומר ובכך יוצאים ידי חובתם. ואילו אצל היהודים חייב כל אחד לדעת להתפלל בעצמו, והידיעה צריכה להקיף כמות ללא שיעור. אם ישנו יהודי כמוני שמוחו אינו מסוגל לתפוס כל־כך הרבה – הרי הכל מתלוצצים על חשבוני?".

על תלונותיו אלה השיב לו ר' יצחק שאול בהרחבה, והשמיע באזניו דברים שעודדוהו והפיחו בו רוח חיים. ר' יצחק שאול הדליק אצלו ניצוץ של חדוה על יכלתו להתרומם לדרגה נעלית יותר. ראשית, הסביר לו שאין היהודים יכולים להיות דומים לגויים, שכן היהודים נמנים על עם נבחר החייב לעמוד בדרגה עליונה מכל העמים. יש לכל יהודי שורה של תפקידים ומשימות שהוא חייב למלא אותם יום־יום, וכדי שיצליח למלא אותם הוא חייב ללמוד ולדעת הרבה מאד. ברם, מאידך אין פירוש הדבר שמי שלא התאפשר לו ללמוד ולדעת עומד בדרגה נחותה יותר מזה שהדבר התאפשר לו. המעשה הוא העיקר, ובמעשים טובים יכול להצטיין גם יהודי פשוט. אשר למקצוע – הסביר לו ר' יצחק שאול כי אין להתבייש בשום מלאכה, ובלבד שהיהודי יעשה אותה ביושר וביראת שמים.

בעצם יהודיותו של אדם – אמר לו ר' יצחק שאול – אין כל שוני בין למדן לעם־הארץ, והכל עומדים בדרגה שוה לכל עניני קדושה. יש עליונות מסויימת לכוהנים, שיש להם מצוות מיוחדות. אך שאר היהודים שווים לגבי קיום מצוות התורה: כשמדובר, למשל, במנין לתפלה, או בברכת המזון בזימון, אין הבדל בין למדן לעם־הארץ. תשעה גאונים וצדיקים אינם יכולים להתפלל בציבור, אך כאשר בא עם־הארץ ומצטרף אליהם כעשירי הריהו משלים את המנין ומאפשר לכולם את התפלה בצבור.

הדברים הללו החדירו, כאילו, בזבולון בנימין נשמה חדשה. מימיו לא שמע דברים כאלה. בהתפעלות מרובה שמע עתה את הדברים, ותקוה גדולה החלה לפעמו. הוא חש עצמו מעודד.

ר' יצחק שאול המשיך להשמיע באזני זבולון־בנימין מאמרי חז"ל שהלה לא שמע אותם מעולם, אך הם לוו בהסברה כזו שהלה הצליח לקלוט אותם יפה. כך חזר בפניו על מאמרו של רבי שמעון בן לקיש, במסכת חולין, דף צ"ב: "אומה זו כגפן נמשלה: זמורות שבה – אלו בעלי בתים, אשכולות שבה – אלו תלמידי חכמים, עלים שבה – אלו עמי הארץ", ובהמשך הדברים נאמר שם בגמרא כי על תלמידי־החכמים להתפלל על עמי־הארץ, משום שכשם שהעלים מגינים על האשכולות כך עמי הארץ מגינים על תלמידי החכמים, בכך שהם מספקים להם מזון וסיוע.

הבשורה העיקרית שהיתה בפיו של ר' יצחק שאול מבחינתו של זבולון־בנימין היתה שלמרות שלמד עד עתה כה מעט הרי הוא עדיין מסוגל להגיע להישגים.

"זה אחד הדברים שבהם שונים היהודים מן הגויים" – אמר לו – "יהודים יושבים ולומדים תמיד. בכל בית־מדרש מושמעים שיעורים שוגים, לא רק ליהודים למדנים, כי אם גם שיעורים מיוחדים לאנשים פשוטים. אני מציע לך לגשת לבית־המדרש כל יום בין תפלות מנחה וערבית, ולהאזין לשיעורים המתקיימים שם. כעבור זמן יידבק בך משהו. אין יהודי שאינו מסוגל ללמוד משהו במשך הזמן".

זבולון בנימין התרשם כל־כך, עד שהבטיח מיד לר' יצחק שאול שילך מדי יום לבית הכנסת ויקשיב לשיעורי התורה המתקיימים שם.

"אפילו אם יצחקו ממני" – אמר – "הרי במשך הזמן אהיה שוה לכל", זבולון בנימין רכש בטחון בכוחותיו שלו ואימון עצמי. הוא החל להאזין לשיעורים המתקיימים בבית־המדרש ואפילו לשיחות. כשלא הבין משהו היה בא אל ר' יצחק שאול והלה היה מסביר לו.

בינתיים עבר זמן־מה ור' יצחק שאול קיבל מחרקי, מאביו מענה על המכתב ששלח לו בענין שידוך עבור דינה בתו של זבולון בנימין. ר' ניסן, האב, הודיע לבנו כי יש לו מספר מועמדים צעירים, בני תורה, שמחם ניתן לבחור חתן לדינה. הוא הבטיח כי בקרוב יימצא הזיווג המתאים עבורה.