ספר הזכרונות פרק סב: הבדלים בין גרסאות בדף

שמו התפרסם לא רק בכל דוברובנה כי אם גם בכל ערי ועיירות הסביבה, ואפילו גויי הכפרים דיברו בהתפעלות על אומר התהלים הצעיר.  

הוא הטיל, איפוא, על אחד מאנשיו לנסוע לדוברובנה ולהביא אתו את הפרוש. ברם, אך התקרב השליח אל בית המדרש, שבו ישב הפרוש ואמר תהלים ברוב התלהבות, נפלה עליו אימה ופחד, והוא לא העיז להכנס פנימה, קולו של הפרוש שנישא מבית המדרש כשהוא אומר תהלים בהתלהבות ודביקות – די היה כדי להניעו לשוב נפחד אל אדונו הפריץ ולומר לו כי מדובר באדם קדוש שאי אפשר לגשת אליו. אין מקום כלל לחשוב – הסיק – על פגיעה בכבודו של הצדיק, וכל־שכן לא על הבאתו בכוח אל החצר.

המשרת הועלה אל הבמה ונקשר אל קורת עץ עבה כשגבו הערום מופנה אל הקהל. צמיתים עם שבטים מיוחדים שהוכנו מראש, החלו בהלקאה כשסופר החצר עומד ומונה את הצליפות: אחת, שתים, שלוש, ארבע.

כרגיל במקרים כאלה נראים, עם הצליפות הראשונות, פסים אדומים על פני הגוף, ומיד לאחר מכן מתחילים להתפרץ סילונות דם. המולקה היה אז מתחיל לזעוק מרה, לבכות ולבקש רחמים. הגוף המוכה רועד כבקדחת, ובסיומו של המחזה מתעלף המעונה או אף נופח נשמתו.