11,477
עריכות
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 24: | שורה 24: | ||
ברם, דבר זה לא סיפק אותה, ולמעשה גדלה עתה תשוקתה ללמוד, אבל מי יפתח לפניה שערי תורה? | ברם, דבר זה לא סיפק אותה, ולמעשה גדלה עתה תשוקתה ללמוד, אבל מי יפתח לפניה שערי תורה? | ||
– אביה ודאי לא ילמדה, שהרי אף את ידיעותיה שרכשה, תוך כדי האזנה לשיעורי ר' נח, נאלצה להסתיר ממנו. אמה, רחל, היתה דווקא למדנית מובהקת, אך משום מה לא ניסתה מעולם ללמדה. | |||
דבורה לאה היתה שרויה לא אחת במועקה על שאמה אינה דואגת ללמדה, מאידך התפלאה על כך שאביה של רחל אמה איפשר לה ללמוד תורה, בשעה שאביה, בעלה של רחל, התנגד בצורה נמרצת לכך שבתו תלמד משהו. | דבורה לאה היתה שרויה לא אחת במועקה על שאמה אינה דואגת ללמדה, מאידך התפלאה על כך שאביה של רחל אמה איפשר לה ללמוד תורה, בשעה שאביה, בעלה של רחל, התנגד בצורה נמרצת לכך שבתו תלמד משהו. | ||
מעט מזעיר על היקף למדנותה של אמה ידעה דבורה לאה מן העובדה שכאשר אביה, ר' שניאור זלמן, נעדר מן הבית היתה האם מזדרזת להוציא ספר מארון הספרים ולומדת בו בעיון. כעבור זמן התברר לה, להפתעתה הגמורה, שהספר אינו אלא | מעט מזעיר על היקף למדנותה של אמה ידעה דבורה לאה מן העובדה שכאשר אביה, ר' שניאור זלמן, נעדר מן הבית היתה האם מזדרזת להוציא ספר מארון הספרים ולומדת בו בעיון. כעבור זמן התברר לה, להפתעתה הגמורה, שהספר אינו אלא – גמרא. רחל היתה, פשוט, מתעמקת בגמרא, ואף לומדת בה בקול. פעמים אף היתה מפזמת לעצמה את מנגינת הגמרא, המוכרת מלימודי האב. | ||
בהזדמנויות כאלה היתה דבורה לאה מתכנסת לפינתה ועוסקת בתפירה או בריקמה. היא היתה מקנאה באמה על שהיא מסוגלת ללמוד, ויותר מכך היתה תמחהה על כך שאין האם מנסה ללמד אותה. במקרים רבים היו דמעות נקוות בעיניה. | בהזדמנויות כאלה היתה דבורה לאה מתכנסת לפינתה ועוסקת בתפירה או בריקמה. היא היתה מקנאה באמה על שהיא מסוגלת ללמוד, ויותר מכך היתה תמחהה על כך שאין האם מנסה ללמד אותה. במקרים רבים היו דמעות נקוות בעיניה. | ||
| שורה 38: | שורה 38: | ||
רחל אימצה את בתה אל לבה וביקשה ממנה להירגע, כשהיא מתחילה לתת לה הסבר נרחב. | רחל אימצה את בתה אל לבה וביקשה ממנה להירגע, כשהיא מתחילה לתת לה הסבר נרחב. | ||
– לאביה, סבה של דבורה לאה, ר' ברוך מפוזנא, או, כפי שהיה ידוע בכינויו, ר' ברוך בטלן, היתה שיטה שונה לחלוטין מזו של ר' שניאור זלמן, בעלה של רחל ואביה של דבורה לאה, בעניני חינוך בכלל, ובנושא של חינוך הבנות בפרט. | |||
נודע עתה לדבורה לאה, להפתעתה, כי ר' ברוך בטלן, אביה של רחל, נמנה על תלמידיו של רבי אליהו בעל־שם מוורמייזא, ומאוחר יותר על המקובלים והנסתרים שהלכו בדרכו של רבי יואל, הבעל־שם מזאמושטש. | נודע עתה לדבורה לאה, להפתעתה, כי ר' ברוך בטלן, אביה של רחל, נמנה על תלמידיו של רבי אליהו בעל־שם מוורמייזא, ומאוחר יותר על המקובלים והנסתרים שהלכו בדרכו של רבי יואל, הבעל־שם מזאמושטש. | ||
אגב כך סיפרה רחל לבתה מעשה נורא שאירע בפוזנא, היא העיר שממנה היה מוצא משפחתה. המעשה היה רשום בפנקס קהלת פוזנא | אגב כך סיפרה רחל לבתה מעשה נורא שאירע בפוזנא, היא העיר שממנה היה מוצא משפחתה. המעשה היה רשום בפנקס קהלת פוזנא – אמרה רחל. | ||
ר' ברוך בטלן היה גר אז בדירה שנמצאה בבית שעמד ברחוב הפורטוגלי בפוזנא. הרחוב נקרא בשם זה משום שמרבית תושביו היו גולי פורטוגל שברחו מפחד האינקבזיציה במדינה זו. | ר' ברוך בטלן היה גר אז בדירה שנמצאה בבית שעמד ברחוב הפורטוגלי בפוזנא. הרחוב נקרא בשם זה משום שמרבית תושביו היו גולי פורטוגל שברחו מפחד האינקבזיציה במדינה זו. | ||
| שורה 64: | שורה 64: | ||
התברר שלצורף היו הכנסות מספיקות משכר הדירה של ביתו. | התברר שלצורף היו הכנסות מספיקות משכר הדירה של ביתו. | ||
למרות זאת סחר בתכשיטי זהב, ובמיוחד בתכשיטי נשים, ומכאן כינויו | למרות זאת סחר בתכשיטי זהב, ובמיוחד בתכשיטי נשים, ומכאן כינויו – הצורף. עיקר מסחרו היה עם נשי הפריצים ונשים עשירות אחרות. הוא היה שיכור, משחק בקלפים ומרבה לנבל את פיו. עם זאת היתה לו יד רחבה לנתינת צדקה, גם אשתו, שרה גיטל, היתה טובת לב, ועסקה בהכנסת אורחים, הכנסת כלה, ובסיוע ליולדות עניות, אך היתה מרבה בקללות, רחמנא ליצלן. אחת הקללות השגורות על פיה היתה: "יקחך השד". | ||
לקללותיה של שרה גיטל יצא שם בכל פוזנא, ואנשים פחדו מהן כמפני אש. אמרו שקללותיה | לקללותיה של שרה גיטל יצא שם בכל פוזנא, ואנשים פחדו מהן כמפני אש. אמרו שקללותיה – ישמור ה' ויציל – פוגעות קשה, ולא אחד הלך לעולמו בגללן. | ||
כששמע רבי יואל בעל־שם את סיפורו של ר' ברוך על הזוג חשוך הבנים, אמר: יש לדאוג לתיקון נפשם של הבעל והאשה שלא הותירו אחריהם ילדים. הדבר ייעשה, בראש ובראשונה, על ידי כך שהבית יימסר לרשות הקהלה לקיים בו בית־מדרש. | כששמע רבי יואל בעל־שם את סיפורו של ר' ברוך על הזוג חשוך הבנים, אמר: יש לדאוג לתיקון נפשם של הבעל והאשה שלא הותירו אחריהם ילדים. הדבר ייעשה, בראש ובראשונה, על ידי כך שהבית יימסר לרשות הקהלה לקיים בו בית־מדרש. | ||