ספר הזכרונות פרק עא: הבדלים בין גרסאות בדף

ברוך היה נפעם.

שקיעת החמה שהתרחשה לאחר מכן היתה נפלאה במיוחד, אלא שההתפעלות פינתה מקומה לתחושת אימה כשהחלה להשתלט אפלולית בין השמשות. כדור הארץ שינה את מראהו מבהיר לכהה ועמו כאילו הפך את הלך הרוח ואת האווירה לקדורניים. ברוך נשאר רתוק למקומו, תפוס הרהורים.

לא עבר זמן רב ומעל ראשו החל להתפרס רקיע מאיר, זרוע מיליארדי כוכבים נוצצים. הלבנה הבקיעה לה דרך ביניהם כמלכה, ונוגהה שטף את פני תבל בקרני הכסף שלה.

לברוך לא היה צורך לזכור כי הגיע זמן תפלת ערבית. התפלה כאילו בקעה והשתפכה מאליה, מונעת על־ידי "כל עצמותי תאמרנה: ה' מי כמוך". וכך החלו שפתותיו לבטא את כל חויית נפשו המברכת את הקב"ה אשר בדברו מעריב ערבים, בחכמה פותח שערים ובתבונה משנה עתים ומחליף את הזמנים, וכן הלאה־הלאה.

כאשר חזר ברוך לאחוזה, בשעה מאוחרת מאוד בלילה, חש עצמו כמי שנולד מחדש, מזוכך יותר ומרומם יותר. רושמו של אותו ערב לא סר ממנו כל ימי חייו.

היתה זו שעת כושר לברוך להתמסר עוד יותר ללימודי המוסר ותורת המדות, הוא גם ניצל את זמנו והגשים את שאיפתו להתבודדות ביער. מאז בילה עם רבו באחוזת חותן אחיו שם השיג את המשמעות ביצירה האלוקית, קיבל ברוך תשוקה גדולה יותר וחיבה יתירה לטבע. ה"התגלות" שזכה לה באותו ערב בלתי נשכח השאירה עליו רושם במדה כזו שבכל עת מצוא חיפש הזדמנות לצאת מחוץ לעיר ולהתהלך על פני שדה ויער, תוך הרגשה שכך הוא מתקרב יותר אל בורא העולם.

גילויים אלה פקחו את עיניו של ברוך לראות בכל דבר חלק מן היצירה האלוקית הכללית, וכך נוכח לראות את חכמתו וגבורתו של הבורא. בכל ראה את חלק אלוקה ממעל.

השמש בגבורתו, והירח והכוכבים בהוד תפארתם, עוררו אצל ברוך השתוממות באותה מדה כמו התולעת הרוחשת על האדמה והנמלה הבונה את עולמה. הכל סיפרו את מעשה אלוקים ואת נפלאות הבורא.  

היה זה במחצית השניה של חודש אלול. ברוך יצא להתבודד בשדה. הוא הגיע אל שדה שהתבואה כבר נקצרה בו. פה ושם התגלגלו שיבולים פזורות. פה ושם היה מונח מגל נשכח. לא הרחק השתרע פרדס שהפירות נקטפו כבר מן האילנות שבו. על הדשא שבין העצים היו פזורים תפוחים ואגסים בודדים שהיו בתהליך של רקבון. על ענפי העצים החשופים עמדו עורבים והשמיעו קולותיהם. עצבות החלה להעיק על לבו של ברוך. העולם נראה כעומד על הגבול שבין השנה המסתיימת לבין השנה העומדת להתחיל. העולם עמד לפני התחדשות. בכ"ה באלול נברא העולם, ובראש השנה, שהוא היום הששי למעשה בראשית, נברא האדם בחיר היצורים. השנה הקודמת נראית כנפרדת בליווי של עצבות, והחדשה מופיעה במקומה בחדוה.

{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:ספר הזכרונות]]