ספר הזכרונות פרק סא
| דף זה נמצא בבדיקה, עקב חשש להפרת זכויות יוצרים. |
| ניתן לקיים דיון או לעלות אישור העתקה בדף השיחה. |
החוטא וחזרתו בתשובה
לפני שנים, בטרם היה ידוע בעיירות הסביבה על חסידות וחסידים כיהן ברבנותה של הרקי הרב נחמן יצחק, שנודע לתהלה בגאונותו. הוא אף ניהל ישיבה בת עשרים תלמידים שנצטיינו באופן מיוחד בכשרונותיהם ושקידתם. בין התלמידים היה אחד בשם ליפא ברוך, שידע בעל־פה מספר מסכתות בש"ס עם רש"י ותוספות, ואף נחשב לירא שמים. הלה למד בישיבתו של ר' נחמן יצחק עד שהגיעה עת נישואיו.
רבה של הרקי בעצמו היה השדכן. ליפא ברוך נעשה לחתנו של ר' צדוק הלל, חוכר אחוזה עשיר, שהחזיק בחכירה בין השאר את האחוזה הפריצית הגדולה ברוטפקה. אותו ר' צדוק הלל היה יודע ספר, אך מעשיו הטובים אף עלו ע"יעתו בתורה. מלבד האחוזה ברוטפקה החזיק בחכירה אחוזות נוספות, הוא מצדו השכיר את הנהרות ובריכות הדיג, וכן את הטחנות ובתי המרזח, שהיו פזורים על פני האחוזות. בדרך זו סיפק פרנסה ליהודים רבים. מעולם לא דרש שכר גבוה מחוכרי המשנה שלו, ולאלה שהיו במצב דחוק אף ויתר לגמרי על דמי החכירה.
ר' צדוק הלל היה מבורך בפי כל על טוב לבו, ואכן הקב"ה חנן אותו לא רק בעושר, כי אם גם בבנים ובנות מוצלחים. כבעל צדקה ומוקיר תכמים תמך ביד רחבה בישיבה שבהרקי, והיה לכן נכבד בעיני הרב ראש הישיבה.
מובן כי אם ר' נחמן יצחק הועיד את ליפא ברוך לחתן לר' צדוק הלל היה זה משום שהיה ראוי להיות חתנו של יהודי נכבד ועשיר כזה. בכלל, ר' נחמן יצחק היה זה שדאג לשידוכים מתאימים עבור כל צאצאיו של החוכר, שהתייעץ אתו בכל צעדיו.
לפי הצעת ר' נחמן יצחק הבטיח החוכר לליפא ברוך שש שנים מזונות. במשך השנים ישב ליפא ברוך באחוזה ברוטפקה ולמד בשקידה. עם זאת היה מעורב בין הבריות, ואברך נאה וטוב לב, כך שהפך להיות שעשועם של כל באי האחוזה. גם אורחים למדנים היו נהנים לשוחח אתר בדברי תורה. החותן והחותנת, האשה, הגיסים והגיסות – כולם רוו נחת מליפא ברוך. נוסף לכל מעלותיו ניחן גם בקול ערב ובחוש זמרה, וזמירותיו כבשו לבבות.
ברם, בצד סגולותיו האמורות היו לו תכונות שליליות מאד, והן – הקנאה ותאוות הכבוד. תכונות אלה עצמן אמנם גרמו לכך שילמד יותר, כדי שיגדל ויעלה על הכל מבלי שמישהו יעלה עליו, וכדי שתהלתו תגבר עוד יותר, אך מובן שמהותו הרוחנית נפגעה קשות ע"י כך.
בו בזמן שליפא ברוך עסק בלימוד התורה סייעו גיסיו לאביהם בעסקיו. הבן הבכור עסק בנסיעות לחצרות הפריצים כדי להתחשבן שם על עסקי המסחר המסועפים שנוהלו אתם. הוא היה בכלל נציגו של אביו אצל הפריצים. דבר זה שימש מקור לקנאה אצל ליפא ברוך, עקב העובדה שהלה יש לו דריסת רגל אצל הפריצים.
כשהסתיימו שש השנים של המזונות יעץ רבה של הרקי לליפא ברוך שיקבל על עצמו רבנות. ואכן מספר עיירות הציעו לו את כסא הרבנות. מאידך, חותנו רצה שימשיך ללמוד תורה, והבטיח לו מזונות לשנים נוספות. ברם, ליפא ברוך החליט לממש את שאיפתו ולהתמסר למסחר. הוא ביקש איפוא, מחותנו שיעביר לרשותו אחת מאחוזות החכירה שלך או שימנהו לתפקיד מתאים בעסקיו.
ר' צדוק הלל בחר אחת מן האחוזות החכורות והעבירה לחתנו, ליפא ברוך הראה מיד את כושרו לעסקים והשיג בהם הצלחה. הוא למד את שפת הגויים והשיג לעצמו גישה אל הפריצים. הוא הפך לאורח קבוע אצלם, ואף הם היו מבאי ביתו. כיוון שבאחוזתו של ליפא ברוך עבדו מספר יהודים, ונוסף לכך היו לו שכנים יהודים, בנה לעצמו בית־מדרש נפרד, לשם נכנס תכופות כדי לעסוק בלימוד.
המצב המוסרי של הפריצים באותה עת היה ירוד ושפל ביותר. מבוגרים וצעירים גם יחד בילו את ימיהם ולילותיהם בהוללות, שכרות ומשחקי קלפים. כוחו של ליפא ברוך בזמרה, יחד עם פתיחותו ונטייתו למצוא חן בעיני הזולת, הביאו לידי כך שהפריצים הזמינוהו תכופות לנשפיהם כדי ליהנות מזמרתו העריבה, ואף באו אליו לבלות ולשמוע אותו. ככל שעבר הזמן הוסיף יותר ויותר מנגינות של גויים למבחר זמרתו. במשך הזמן למד גם לנגן בכנור, ועובדה זו הגבירה את דריסת הרגל שלו בחצרות הפריצים ובנשפיהם. הבילוי בין ההוללים האלה החל להשפיע על ליפא ברוך שלאט לאט למד מדרכיהם, והוא החל להידרדר מבחינה רוחנית ומוסרית. כך הגיע לידי דרגת שחיתות מעשית.
בד בבד זרחה לו שמש ההצלחה בכל הנוגע לגשמיות, ועושרו הלך וגדל משנה לשנה. עושרו ומגעיו התכופים עם הפריצים עשוהו במשך הזמן לדומה להם.
עתה החלה לבעור בו אש הקנאה במלוא עוצמתה, יחד עם השאיפה להתבלט. מדוע לא יחיה כפריץ, ואף יותר מזה? מרכבתו שלו עלתה ביופיה ובהדרה על מרכבות עשירי הפריצים, כך גם בגדיו, שהיו מפוארים ומצוחצחים יותר משלהם, ביתו וחצרו הפכו לחצר פריצים לכל דבר, עד שגם התנהגותו היתה מעשה פריץ מכל הבחינות.
בכל הסביבה כולה כבר היה ידוע שליפא ברוך יצא לתרבות רעה. סופר עליו כי הוא עובר כל עבירה שבעולם, שלא לדבר על כך שהוא דוקר את עיני הגויים בהתבלטותו החולנית.
שמע הדבר הגיע גם לאזניו של ר' נחמן יצחק, הרב וראש הישיבה של הרקי. הדבר ציער אותו מאד, שכן היתה לו הרגשה כי יש לו חלק בכך שתלמידו החביב, שבאמצעותו נעשה לחתנו של ר' צדוק הלל, סר מן הדרך.
רבה של הרקי שלח שליח לליפא ברוך וביקשו לבוא אליו. בתגובה שלח אליו ליפא ברוך שליח מיוחד עם מרכבה רתומה לסוסים אבירים יחד עם מכתב שבו הוא מזמינו לבוא אליו לחצרו.
המכתב נכתב אמנם ביראת כבוד, ובביטוי דרך ארץ כלפי רבו לשעבר, אך יחד עם זה הובעה בו נחישות שהרב יבוא אליו ולא שהוא יבוא אל רבו. לפיכך התלבט הרב אם להיענות להזמנה. שלוש יממות שהה שליחו של ליפא ברוך בבית הרב עד שלאחרי שיקולים רבים החליט הרב בסופו של דבר לנסוע לליפא ברוך, הוא קיווה כי יעלה בידו להשפיע עליו לחזור אל דרך הישר.
ר' נחמן יצחק לא נסע בגפו, הוא לקח אתו מנין של מלווים כדי שיוכל להתפלל בצבור במשך הזמן שבו ישהה בחצרו של ליפא ברוך. כבר בכך התכוון הרב לרמוז לתלמידו לשעבר על המרחק הרב שהתרחק מדרכו הקודמת. מן המנין שליפא ברוך החזיק בשעתו באחוזתו לא נותר מאומה, מלבד בית המדרש הריק והנעול, שבו התקיימו בעבר התפלות בצבור שלוש פעמים ביום. לא רק ליפא ברוך כי אם גם כל שאר יהודי האחוזה, מלבד שלושה־ארבעה זקנים, חדלו להתפלל ולשמור את דרך התורה.
כאשר הופיע ר' נחמן יצחק באחוזה קיבלו ליפא ברוך בכבוד רב, והחל להציג לפני רבו את רוב עשרו ולהתפאר בתפארת טרקלינו.
רבה של הרקי פרץ בבכי מר: "עושר כזה" – אמר בדמעות – "ודלות רוחנית כזו!"
הרב החל להוכיח את תלמידו ולזנסות להשפיע עליו שיחזור בתשובה. ליפא ברוך האזין לדבריו בחיוך של לעג, כאילו אמר: "רבי! כל דבריך הם לשוא, אני לא אהיה לבעל תשובה".
כאשר נוכח ר' נחמן יצחק כי אין לו שום השפעה עליו, חזר לביתו בלב שבור.
ביקורו של רבו, הגאון ר' נחמן יצחק, הרב וראש הישיבה של הרקי, לא השאיר על ליפא ברוך שום רושם קל. כהוכחה לכך שימשה העובדה שלאחר ביקור זה התרחק החוכר העשיר עוד יותר מדרך היהדות. למרות שהדברים לא הגיעו לידי המרת הדת בפועל הרי למעשה ניתק כל קשר עם היהדות.
יהודים יראי שמים מן הסביבה הצטערו על כך צער רב. היו מתוכם שאף ניסו בדרכים שונות להשפיע על ליפא ברוך שיחזור מדרכו, אך לא העלו דבר, והלה נחשב בעיני הכל כאבוד. כך עברו שנים וליפא ברוך שקע עמוק יותר ויותר במ"ט שערי טומאה.
העובדה שליפא ברוך, תלמידו החביב, יצא לתרבות רעה גרמה לר' נחמן יצחק תחושה עמוקה ויתירה של צער וכאב, על שכל עמלו להחזירו למוטב היה לריק, ובעיקר על האכזבה מן התקוות הרבות שתלה בו. משום כך היה נוהג רבה של הרקי, בכל יום בשעה קבועה, לומר תהלים על ליפא ברוך בלב שבור ובבכי, בתפלה לה' שיחונן אותו ברצון לחזור בתשובה. ר' נחמן יצחק קיווה עדיין שתלמידו יחזור למוטב.
דרכו של ר' נחמן יצחק היה ללכת בכל לילה לבית המדרש כדי לערוך תיקון חצות, ושם היה נשאר בתפלה ובלימוד תורה עד אחר הצהרים, כשלאחר תפלת מנחה גדולה היה חוזר לביתו, עד לתפלת ערבית. את הזמן היומי הקבוע לאמירת התהלים עבור ליפא ברוך הועיד לפני מנחה גדולה, בטרם חלץ את הטלית והתפילין.
פעם בשעת אמירת התהלים הקבועה שלו, כשהוא עטוף טלית ותפילין ושופך דמעות רבות, נכנס אורח לבית המדרש, שהתיישב באחת הפינות ומשם כיוון מבטו לעבר הגאון. כשהאזין לאמירת התהלים שלו התרגש מאד ומעיניו זלגו דמעות. הוא המתין עד שר' נחמן יצחק סיים את אמירת התהלים ואז ניגש אליו, ואמר לו בקול שבור: "בוקר טוב, רבי".
הגאון הביט בו ושאל: "מי אתה בני?".
"אין הרב מכירני? הרי אני ליפא ברוך תלמידך לשעבר" – אמר האורח ופרץ בבכי.
הוא סיפר:
"זה חדשים מספר שהתחרטתי על העבר והחלטתי לשוב בתשובה שלימה ובקבלה על העתיד. זה זמן מה שעזבתי את חצרי ויצאתי לערוך גלות, עתה באתי אליך, רבי, כדי שתדריכני כיצד להתנהג מכאן ולהבא".
ר' נחמן יצחק התמלא שמחה רבה. "כל העת חשתי שאינך עדיין אבוד לחלוטין" – אמר. הוא אמר לתלמידו לשעבר לבוא אליו כעבור שלושה ימים שאז יהיה מוכן לקבוע לו סדר הנהגה להמשך החיים.
ר' נחמן יצחק הזמין אליו את ידידו ר' ניסן, המלמד מהרקי, אביו של ר' יצחק שאול חתן הנפח מדוברומיסל. ר' ניסן היה חבר קבוצת החסידים הנסתרים בהרקי, בטרם התגלתה בצבור.
התברר לרב שר' ניסן יודע היטב את קורות חזרתו בתשובה של ליפא ברוך. היה זה משום שהדבר בא באמצעות החסידים הנסתרים של של הרקי, לפי הוראתו הישירה של רבם, רבי ישראל בעל שם טוב. ומעשה שהיה כך היה: מנהיגם הקודם של חסידי הרקי, לפני ר' ניסן, היה ר' עזריאל יוסף, שהיה נוסע תכופות אל הבעש"ט למעז'יבוז, יחד עם חברו ר' אברהם מענדל, חסיד נסתר אף הוא. פעם אחת, בבואם אל הבעש"ט, הטיל על שניהם שליחויות חשובות: על ר' עזריאל יוסף הטיל את המשימה להחזיר בתשובה את ליפא ברוך, ועל ר' אברהם מענדל הטיל משימה לקרב לחסידות יהודי מסויים בשם חיים שמואל, שהיה מדרי הכפר הסמוך.
מיד עם חזרתו של ר' עזריאל יוסף ממעז'בוז החל לטכס עצה כיצד לחדור לאחוזתו הפריצית של ליפא ברוך, שנמצאה במרחק עשרים וירוסט מהרקי. ליפא ברוך חי והתנהג כאציל והתחבר רק עם בני אצולה, ור' עזריאל יוסף ידע שבאורח ישיר לא יוכל ליצור קשר עם ליפא ברוך, ובוודאי לא להשיג השפעה עליו.
ברם, הבעש"ט הטיל עליו תפקיד וחייב הוא למצוא דרך לבצעו, ר' עזריאל יוסף היה למדן גדול וירא שמים מקובל וחכם גדול בהוויות העולם, אך עם זאת התפרנס ממלאכת כפים, מכל עבודה שהזדמנה לו, כדי לא להזדקק לבריות. כיוון שכך החליט פשוט להשכיר עצמו לעבודה פשוטה באחוזה, כשכיר יום.
משנתקבל לעבודה החל לעשות מלאכתו באמונה, תוך מעקב מתמיד אחרי ה"פריץ", כפי שנקרא ליפא ברוך בין באי האחוזה. בדרכים שונות הפנה אל עצמו, כמבלי משים, את תשומת לבו של ה"פריץ", ואם כי הדבר היה כרוך בקשיים הצליח בכך. תשומת לבו של מנהל האחוזה, ולאחר מכן של ליפא ברוך עצמו, הוסבה לתופעה המעניינת של אדם, בעל חזות בולטת של תלמיד חכם, העובד עבודת פרך כדי להרוויח את לחמו, ודוחה לחלוטין כל סיוע והטבה המוצעים לו בעבודתו.
אותו בעל עבירה, הלמדן לשעבר, ידע להבחין בטיבו של בן תורה, והוא הבחין לא רק בלמדנותו של ר' עזריאל יוסף, אלא אף בכך שהוא שונה מכל הלמדנים המוכרים. הוא קשר, איפוא, אתו שיחה, ולאחריה שיחות נוספות, שבמהלכן הלכה וגדלה התפעלותו מלמדנותו ומפקחותו של ר' עזריאל יוסף.
ליפא ברוך היה חדור רעיונות אפיקורסיים, אותם קלט מספרי מדע שונים. מכבר היה לו תחביב לדבר עם יהודים תלמידי חכמים בנושאי אמונה על מנת להוכיח להם את ידענותו בנושאים אלה ואת צדקת דרכו. מרבית היהודים הלמדנים שהחל לדבר אתם סירבו לשמוע אותו, ואלה שניאותו לשמוע אותו לא היה בפיהם מענה לדבריו, או שדחו אותו בקש.
לעומת אלה היה ר' עזריאל יוסף מקשיב קשב רב לדבריו של ליפא ברוך, ואף גילה בתחלת כל שיחה הבנה להשקפותיו, ובכך רכש את לבו. אך כאשר היה כבר בטוח שאכן הצליח לשכנע את ר' עזריאל יוסף הופתע לשמוע תשובות קולעות, מבוססות על הגיון והשכלה רחבה וחדורות עומק רב. כל שיחה כזאת היתה מסתיימת בגילוי מבוכה והשתוממות מצד ליפא ברוך.
השיחות חזרו ונשנו, והסתיימו באופן דומה, עד שתוך חדשים מספר נוכח ליפא ברוך בצדקת דבריו והוכחותיו של ר' עזריאל יוסף, והגיע למסקנה כי עזיבתו את דרך היהדות היתה ללא כל צידוק.
השפעתו של ר' עזריאל יוסף על ליפא ברוך הלכה וגדלה, עד שהחל לדבר אתו בגלוי על חזרה בתשובה. בשלב מסויים חש תלמידו של הבעש"ט ששליחותו הסתיימה, וביום בהיר הודיע לליפא ברוך כי הוא עוזב את האחוזה, כדי להמשיך בדרך נידודיו לביצוע שליחויות חשאיות של הבעש"ט.
ליפא ברוך הצהיר כי הוא מצטרף אליו לעריכת גלות. משך שלושה חדשים נדד עם ר' עזריאל יוסף, ולאחר מכן נפרד הלה ממנו.
אז הגיע ליפא ברוך להרקי, אל רבו הקודם, כדי לבקש ממנו דרך תשובה והנחיות באשר לעתידו. בסופו של דבר יעץ לו ר' נחמן יצחק, לאחר שהתייעץ עם ר' ניסן, לחזור לאחוזתו על מנת למכור אותה, ולהשתקע במינסק, שהיתה אז מרכז תורני גדול. עשר שנים ישב ליפא ברוך עם משפחתו במינסק, ועסק בתורה ובעבודה. לאחר מכן רכש את האחוזה סיטשין שליד הרקי, ועמד בקשר יום יומי עם רבו לשעבר.
פעם, כשהיה ליפא ברוך בהרקי, פגש ברחוב את ר' עזריאל יוסף ומיהר להתנפל עליו בחיבוקים ונשיקות, בהבעת תודה על שבאמצעותו זכה להיות בעל תשובה. ברם, ר' עזריאל יוסף עסק אז בביצוע שליחות חשאית, והחבורה החסידית שבהרקי פעלה אז עדיין בסתר, ומשום כך לא יכל אז להתגלות. ר' עזריאל יוסף העמיד, איפוא, פני תם והכחיש כל זהות עם אותו אדם שעבד אצלו והניעו לחזור בתשובה. אם משום שליפא ברוך הבין כי יש לר' עזריאל יוסף סיבה שלא להתגלות, ואם משום שהשתכנע שאכן טעה בזהות האדם שממולו, נפרד ממנו והניחו לנפשו, ור' עזריאל יוסף המשיך בעבודתו החסידית בחשאי.