ספר הזכרונות פרק כח

דף זה נמצא בבדיקה, עקב חשש להפרת זכויות יוצרים.

ניתן לקיים דיון או לעלות אישור העתקה בדף השיחה.

ספר הזכרונות
פרק א • פרק ב • פרק ג • פרק ד • פרק ה • פרק ו • פרק ז • פרק ח • פרק ט • פרק י • פרק יא • פרק יב • פרק יג • פרק יד • פרק טו • פרק טז • פרק יז • פרק יח • פרק יט • פרק כ • פרק כא • פרק כב • פרק כג • פרק כד • פרק כה • פרק כו • פרק כז • פרק כח • פרק כט • פרק ל • פרק לא • פרק לב • פרק לג • פרק לד • פרק לה • פרק לו • פרק לז • פרק לח • פרק לט • פרק מ • פרק מא • פרק מב • פרק מג • פרק מד • פרק מה • פרק מו • פרק מז • פרק מח • פרק מט • פרק נ • פרק נא • פרק נב • פרק נג • פרק נד • פרק נה • פרק נו • פרק נז • פרק נח • פרק נט • פרק ס • פרק סא • פרק סב • פרק סג • פרק סד • פרק סה • פרק סו • פרק סז • פרק סח • פרק סט • פרק ע • פרק עא • פרק עב • פרק עג • פרק עד • פרק עה • פרק עו • פרק עז • פרק עח • פרק עט • פרק פ • פרק פא • פרק פב • פרק פג • פרק פד • פרק פה • פרק פו • פרק פז • פרק פח • פרק פט • פרק צ • פרק צא • פרק צב • פרק צג • פרק צד • פרק צה • פרק צו • פרק צז • פרק צח • פרק צט • פרק ק • פרק קא • פרק קב • פרק קג • פרק קד • פרק קה • פרק קו • פרק קז • פרק קח • פרק קט • פרק קי • פרק קיא • פרק קיב • פרק קיג • פרק קיד • פרק קטו • פרק קטז • פרק קיז • פרק קיח • פרק קיט • פרק קכ • פרק קכא • פרק קכב • פרק קכג • פרק קכד • פרק קכה • פרק קכו • פרק קכז • פרק קכח • פרק קכט • פרק קל • פרק קלא • פרק קלב • פרק קלג • פרק קלד • פרק קלה • פרק קלו • פרק קלז
חלק ג
מבוא • פרק א • פרק ב • פרק ג • פרק ד • פרק ה • פרק ו • פרק ז • פרק ח • פרק ט • פרק י • פרק יא • פרק יב • פרק יג • פרק יד • פרק טו • פרק טז • פרק יז • פרק יח • פרק יט • פרק כ • פרק כא • פרק כב • פרק כג • פרק כד • פרק כה • פרק כו • פרק כז

ה"שר" של ינוביטש

ר' יעקב אייזיק היה היהודי המכובד ביותר בינוביטש. הוא היה גם בעל הדעה בעיר. הכל יראו ממנו, בידעם את כוחו והשפעתו. ר' יעקב אייזיק היה יליד ינוביטש. אביו, ר' שמשון אליהו, היה זה שביסס את הקהלה בינוביטש. הוא היה בנו של הגאון רבי יעקב מוויטבסק, ואדם מושלם ופקח. שלט בשפות הרוסית והפולנית ובעל ידיעות במתמטיקה. בגלל ידיעותיו אלה מינהו הגרף ליפסקי, אחד מבעלי האחוזות הגדולים והעשירים ביותר בפלך ויטבסק, למנהל אחוזותיו ליד ינוביטש.

לצורך זה התיישב ר' שמשון אליהו בינוביטש. הודות לכך הובטחה פרנסתם של יהודים רבים. העיירה החלה לפרוח, לא רק מבחינה גשמית כי אם גם מבחינה רוחנית. כל מוסדות התורה והצדקה התחזקו והתרחבו. תוך תקופה של עשרים שנה התפתחה הקהלה היהודית בינוביטש בכמות ובאיכות. נוספו בה תלמידי חכמים רבים, על־ידי כך שבעלי־בתים לקחו להם למדנים כחתנים, הובאו מלמדים בני־תורה לילדים, ובבתי המדרש ישבו בחורים ופרושים ועסקו בתורה.

מרכז ההתעניינות של ינוביטש היה ביתו הנגיד של ר' שמשון אליהו, שהיה בית ועד לחכמים במלוא המובן. כל מי שרצה לספוג לתוכו תורה וחכמה בא אל הבית הזה. ביתו של ר' שמשון אליהו היה פתוח לאורחים, ובמיוחד לבני תורה. רבים מאד התעשרו על ידו. ידו של ר' שמשון אליהו היתה פתוחה תמיד למתן צדקה, והוא היה מוכן ומזומן תמיד לגמול חסד ליהודי, ובמיוחד כשהיה מדובר בסידור פרנסה. משום כל זה הסתכלו על ר' שמשון אליהו בהערכה,

והחשיבוהו למנהיג האמיתי של העיר. הוא כרנה בתואר "השר של ינוביטש", ואכן התחשבו בדעתו יותר מאשר בדעתו של הגרף ליפסקי בכבודו ובעצמו.

ליד ינוביטש דר "פריץ" לא גדול, שקינא מאד ברבי שמשון אליהו. הוא לא יכל לסבול את גדולתו, ואת האימון שרחש לו הגרף ליפסקי. "פריצון" זה "בישל" עלילה על ר' שמשון אליהו, שהואשם על ידו במעילות. המאשים העמיד עדי שקר שהעידו שר' שמשון אליהו רימה את הגרף ליפסקי וזייף חשבונות אחוזותיו.

כאשר נודעה בינוביטש העלילה על ר' שמשון אליהו – נפל פחד על כל הקהלה, אספה שנקראה החליטה על תענית בה"ב (שני וחמישי ושני), אמירת סליחות וקריאת "ויחל", כתענית צבור. כן הוחלט שכל בני העדה יביעו נכונות להישבע שר' שמשון אליהו חף מפשע. גם בכפרים ובאחוזות, שעליהם פיקח ר' שמשון אליהו, קמה סערה, הכל הצטערו מאד על העלילה שהיתה ידועה כעלילת שוא. גם שם הוחלט לשלוח אנשים אל הגרף ליפסקי, ששהה אז באחת מאחוזותיו על־יד וילנא, ולהשתדל אצלו עבור ר' שמשון אליהו.

אחד היה שהמשיך להיות שרוי בשלוה, והיה זה רבי שמשון אליהו עצמו. למרות צערם של כל אנשי ינוביטש, ובמיוחד של בני ביתו, המשיך, כדרכו תמיד, לבטוח לגמרי בהקב"ה. הוא אמר שעתה במיוחד מוטל עליו לערוך חשבון נפשו, לבדוק את מעשיו, ולתקן עיוותים שגרם בוודאי, שכן לולא כן לא היתה באה עליו עלילה. ר' שמשון אליהו היה אדם מעניין גם מבחינה זו, הוא ידע שהכל בא מן הקב"ה ונעשה בהשגחה פרטית. מעולם לא התפאר בגדולתו, ומשום כך לא הרגיש עצמו חסר אונים בגלל אפשרות של ירידה. הוא סבר שעליו לקבל במדה שוה את כל הניתן לו מיד ה', אם טוב ואם רע. דווקא הכרה זו היא שהניעה אותו לנצל את גדולתו ועשרו לשם עזרה לזולת, והיא שהביאה אותו עתה למסקנה כי עליו להידבק יותר ויותר בהקב"ה.

ר' שמשון אליהו רכש את השקפתו האמורה על החיים עוד משחר ילדותו, בהשפעת אביו, ויותר מזה בהשפעת דודו־זקנו, ר' יחיאל משה, שהיה בעל מדות וירא שמים במדה מופלגה.

אביו של ר' שמשון אליהו לא היה רק גאון כי אם גם עשיר גדול.

ביתו התנהל בהרחבה גדולה, ר' שמשון אליהו היה חלש מילדותו, ומשום כך לא הטילו עליו עול תורה במדה גדולה כל־כך. לעומת זאת חינכוהו במדה יתירה למדות טובות.

מוצאה של אמו היה מפראג. גם ר' יחיאל משה, דודה של אמו, היה מוצאו מפראג. הוא ראה את עצמו כתלמיד של מהר"ל מפראג, ועסק תמיד בספרי מהר"ל. הוא גם התנהג תמיד על־פי ספרים אלה. אותו ר' יחיאל משה הוא שחינך את שמשון אליהו משחר ילדותו על־פי דרך מהר"ל מפראג. לפיכך היתה האמונה האיתנה שהכל מתנהג בהשגחה פרטית נטועה בו מילדותו.

כשנודע לר' שמשון אליהו שאספה בינוביטש החליטה על תענית בה"ב – כאב לו הדבר מאד. הוא לא רצה שעדה שלמה של יהודים תתענה בגללו. אלא כדרכו שימש לו הדבר הוכחה כי הקב"ה רוצה שבני ינוביטש ישובו בתשובה. משום כך השתתף אף הוא עם יהודי ינוביטש כשהתאספו בבתי הכנסת בימי הצום. הבכיות אז בקעו שחקים, ור' שמשון אליהו בכה יותר מכולם – מצער על גורל הקהלה כולה. לעומת זה – ביחס להחלטה השניה של האספה, שבני הקהלה ישבעו על חפותו מפשע, נקט ר' שמשון אליהו עמדת התנגדות. הוא עמד בתוקף על כך שהחלטה זו לא תבוצע, בהביעו רצונו למסור עצמו בידי הקב"ה.

כעבור שבועות מספר הגיעה לינוביטש משלחת בת שלשה אנשים מטעם הגרף ליפסקי. במשך שבוע עסקו בבדיקת החשבונות ומלאי התבואה והרכוש באחוזות שבניהול ר' שמשון אליהו. הם נוכחו לדעת שהכל מתנהל בסדר גמור. האשמה נגד ר' שמשון אליהו הוכחה ככוזבת, והוא יצא זכאי בגלוי. יתר על כן: הגרף ליפסקי החליט להביע בגלוי את אימונו במנהל היהודי, ושלח לו כמתנה מנורת־כסף, בעלת ששה קנים, שאמה ורבע גובהה. ר' שמשון אליהו הביא את המנורה לוויטבסק, שם מסרה לצורף שהוסיף לה שני קנים. לאחר השלמתה תרם ר' שמשון אליהו את המנורה לבית הכנסת הגדול בוויטבסק להדלקת נרות חנוכה.

יעקב אייזיק היה בן יחיד לר' שמשון אליהו. מובן שבהיותו בן יחיד התיייסו אליו כאל בבת־עין, וטובי המלמדים הוזמנו ללמדו. כשהיה יעקב אייזיק לבר־מצוה החליט ר' שמשון אליחו, לפי עצת רבי שמחה זעליג, הפרוש המפורסם מוויטבסק, לקחת את ר' נפתלי זאב, שהיה תלמיד חכם ידוע, כמלמד לנער. ר' נפתלי זאב היה מכונה "התלמודי", משום שהגה תמיד בתלמוד. עם זאת היה גם בקי בספרי־חקירה כגון "מורה נבוכים" ו"כוזרי". ר' נפתלי זאב היה גם ירא שמים גדול, אך היה מטבעו קר מזג ושם דגש על פשוטם של דברים. משום כך שנא ללמוד פירושים "צדדיים", וכל שכן רמזים וסודות. אפילו את אגדות התלמוד ניסה להסביר בדרך פשטנית ביותר, וכשלא הצליח בכך דילג עליהן. הוא טען שדבר שאי אפשר להסבירו בדרך הפשט – אין מקום להסבירו כלל.

בכלל סבר ר' נפתלי זאב שבעיקר יש להישען על השכל ולא על הרגש. אפילו בקיום המצוות חיפש ר' נפתלי זאב אך ורק את השכל ולא את הרגש. לדידו היה על המוח לשלוט לגמרי על האדם, ואילו הלב והרגש צריך לתפוס מקום משני במעלה אם בכלל.

ר' נפתלי זאב דקדק מאד בשמירת כבוד התורה ותלמידי החכמים. מאידך זלזל לגמרי בסתם יהודים יראים ואנשי מעשה. על כאלה – במדה ולא למדו מספיק תורה בשביל להיות למדנים מופלגים – הסתכל ממעלה למטה. במיוחד התייחס בקרירות, וכמעט בטינה, לאנשים המוניים.

תלמידו, יעקב אייזיק, היה קשור אליו מאד והיה נתון כליל להשפעתו. הרבה תורה וידיעות רכש ממנו, במשך כל תקופת לימודיו אצלו, עד לנישואיו.

ברם, ר' שמשון אליהו הבחין בצער שבנו, שהוא אכן בן תורה מופלג, מתייחס באדישות לסבל של בני אדם ואינו מתרשם מצער הזולת. גם כשהוא נותן צדקה הריהו עושה זאת בלי כל רגש ובלי לב. הדבר ציער מאד את ר' שמשון אליהו, שדרכו שלו היתה שונה לחלוטין, והוא שוחח על כך עם ר' נפתלי זאב, בכוונה להיעזר בו לתיקון חסרונותיו של הבן. ברם, לתדהמתו של ר' שמשון אליהו התייחס ר' נפתלי זאב עצמו באדישות לענין הצדקה ולכל הקשור בחיי החברה. לדידו היה העיקר לימוד התורה, או, לכל היותר, קיום המצוות על־פי שורת הדין בלבד. הדבר דיכדך את ר' שמשון אליהו, שנוכח לדעת מנין נובעת גישתו של בנו לחיים: – מהשפעתו של ר' נפתלי זאב.