ספר הזכרונות פרק עח
| דף זה נמצא בבדיקה, עקב חשש להפרת זכויות יוצרים. |
| ניתן לקיים דיון או לעלות אישור העתקה בדף השיחה. |
הבעש"ט מקבל את ההנהגה
"מן היום שבו שמע צדוק יחיאל את דרשת־התוכחה שסופר עליה השתנה לגמרי. הוא פשוט החל להתפקר. הוא עזב את דרך התורה והמצוה והחל לנהל חיי הוללות. בהיותו במגע מתמיד, עקב עסקי מסחרו, עם "פריצים" וגויים עשירים אחרים, היו לו אפשרויות רבות לבלות את זמנו באורח חיים דומה לשל הפריצים.
גם הנהגת ביתו השתנתה כליל. הבית הפך לקן של הוללות ובילויים בנוסח של גויים, שכללו סביאה לשכרה ומשחקי קלפים. צדוק יחיאל התחבר מעתה רק לריקים ופוחזים שהפכו להיות לו "אחים למשתה". רק בדבר אחד לא חל אצלו שינוי: עדיין נשאר טוב לב כשהיה, והמשיך לחלק צדקה ביד רחבה. מאידך, עושרו הלך וגדל מיום ליום.
יתכן והיה ממשיך לחיות כך את חייו עד יום מותו. ברם, צער כבד העיק על לבו ולב אשתו: לא נולדו להם ילדים. שאיפה עזה קיננה בנפשם – להיפקד בילדים. "לשם מה לנו כל רכושנו" – היתה מתאוננת אשתו – "אם אין לנו אפילו למי להשאיר אותו?!".
והנה מגיע לשווינציאן אורח אשר מראהו לא משך אליו כל תשומת לב. יתר על כן; מצדו עשה את הכל שאיש לא יתייחס אליו בדרך כלשהי, אם כי מי שנזדמן לו לשוחח אתו נוכח לראות כי אין הוא אדם רגיל.
צדוק יחיאל החל להתעניין באורח. לא ברור אם היה זה כתוצאה מפעולות מכוונות מצד האורח או בלעדיהן – האורח הרשים מאוד את צדוק יחיאל, בהתנהגותו ובדיבוריו.
היחסים בין השניים הלכו והתהדקו. האורח לא דיבר אל צדוק יחיאל, כאל הולל ופוחז, או כאל עם־הארץ שעליו אמר אותו דרשן בשעתו שאין לו חלק לעולם הבא. הוא דיבר אליו כאל בעל דרגות נעלות, לפחות בגלל נתינת־הצדקה שלו.
"הצדקה היא ענין גדול" – הסביר האורח לצדוק יחיאל – "ובכלל ביהדות תופסים מעשים טובים מקום נכבד יותר מלימוד תורה גרידא, וכבר אמרו חז"ל: לא המדרש עיקר אלא המעשה".
האורח הסביר יפה לצדוק יחיאל את משמעותו של המאמר שהוזכר, וכן את חשיבותה של האמונה הטהורה, שבזכותה – כך הסביר – נגאלו אבותינו ממצרים.
דברים אלה, המנוגדים לגמרי לדברים ששמע בשעתם מן הדרשן, חדרו עמוק ללבו של צדוק יחיאל. הוא החל לכבד מאד את האורח, והעמיד לרשותו דירה בשכנותו, כדי שיהיה קרוב אליו. אכן, מאז כמעט לא זזה ידו של צדוק יחיאל מידו של האורח ואת דבריו שתה בצמא.
תוך זמן קצר הוכרה השפעת האורח על ר' צדוק יחיאל. החוכר העשיר החל להתרחק יותר ויותר מחברת ההוללים והפריצים, ומיום ליום הוטבה התנהגותו וגברה הקפדתו על קיום המצוות. לא עברו שנים ור' צדוק יחיאל היה לירא שמים הזהיר בקלה כבחמורה.
יום אחד יצא ר' צדוק יחיאל ורעייתו לדרך. הם עשו מסע ארוך למקובל מסויים, אשר בירך אותם בילדים. הברכה התקיימה במהרה, ור' צדוק יחיאל הפך לאב.
מאוחר יותר נודע שהאורח שהחזיר את ר' צדוק יחיאל למוטב היה אחד הנסתרים הנודדים, אשר בדרכו המיוחדת ביהדות ובגישתו כבש את לבו של העשיר.
ר' צדוק יחיאל היה אומר שהדרשן, בדברי התוכחה שלו, גירשו מבית ה', ואילו הצדיק הנסתר בדברי הנועם שלו החזירו לבית ה"'.
עד כאן סיפור המעשה אותו סיפר ראש הישיבה הצעיר, העילוי המיסתורי, לר' ברוך מוויאזין.
הוא הוסיף: "כאשר שמעתי את הסיפור התמלאתי הערכה רבה לנסתרים, ומאז החלטתי להקדיש להם תשומת לב תוך כדי נידודי. ואכן הצלחתי לפגוש כמה מהם בדרכי, ולעקוב אחרי דבריהם והתנהגותם. במיוחד התעניינתי בדרכם וגישתם המיוחדת לעורר לבם שלפשוטי העם ולקרבם לתורה".
כל הדברים האמורים, אותם שמע מפי ראש הישיבה הצעיר, לא היוו, כמובן, כל חידוש בשביל ר' ברוך. הוא ידע היטב מה פועלים הנסתרים וכיצד הם משפיעים על אנשי ההמון. אך הדברים הספיקו לר' ברוך להסיק מהם כי העילוי מודע היטב לדרכם של הנסתרים ומתייחס אליהם באהדה. מאידך היה ברור שאין הוא יודע עדיין את הכל עליהם ועל דרכם המיוחדת. ר' ברוך אף הביע בפניו את צערו על שלא הזדמן לו להכיר יותר את הנסתרים ואת טיב פעולותיהם.
פעם הגיע לאחוזתו של ר' ברוך הסמוכה לסלוצק אחד הנסתרים, ממכיריו הקרובים של ר' מנשה ישראל. מיד הכיר את ראש הישיבה הצעיר, שאישיותו היוותה תעלומה לר' ברוך ולר' מנשה ישראל.
"הלוא זה הגאון רבי אהרן יעקב מפינצוב, המפורסם בשם העילוי הפינצובי, והנודע גם ביחוסו המשפחתי הרב!" – אמר ההלך הנסתר לר' מנשה ישראל.
הנסתר סיפר כי כבר בהיותו בן חמש עשרה שנה נודע שמו של העילוי מפינצוב לתהלה על גאונותו. בגיל עשרים ושלוש הוצעה לו כהונת הרבנות של פלוצק, עיר ואם בישראל, במקומו של הגאון המפורסם רבי צבי.
מובן שר' מנשה ישראל סיפר על כך לר' ברוך. שניהם סיכמו ביניהם עם זאת לשמור את הדבר בסוד ולא לרמוז לגאון הצעיר כי הצליחו לגלות את התעלומה מסביבו. הם זכרו כי הגאון התנה אתם שלא ישאלו אותו על אישיותו ולא ינסו לחקור אודותיו, ורק כשהובטח לו הדבר ניאות להישאר בישיבה למשך השנתיים שנותרו לו לשהות בנכר לאחר שנות גלותו.
כעבור שנתיים ימים להופעתו באחוזה הודיע רבי אהרן יעקב לר' ברוך כי הגיעה השעה שעליו לעזוב את הישיבה ולשוב למשפחתו. ר' ברוך הציע לו סכום נכבד כשכר חלף עבודתו עד עתה, אך הוא סירב בתוקף לקבלו.
"אם כן" – הציע ר' ברוך הצעה חליפית – "מבקשך אני להיות לנו לראש־ישיבה קבוע. אדם מיוחד יישלח להביא הנה על חשבוני את משפחתך, וכל צרכיך וצרכי משפחתך יסופקו ע"ינו".
הגאון ניאות לקבל עליו את ראשות הישיבה. עם זאת עמד על כך שאת משפחתו יביא הוא בעצמו. הוא חשש שמא על־ידי שיגור שליחים יוודעו פרטים רבים מדי על אישיותו ועל יחוסו.
כעבור חדשים מספר חזר רבי אהרן יעקב לאחוזה עם בני ביתו. ר' ברוך העביר את הנהגת הישיבה באופן מוחלט לידיו ולידי ר' מנשה ישראל. הוא עצמו החליט להגשים מישאלה ישנה שלו – לנסוע לרבי אדם בעל־שם וללמוד אצלו תורה ומעשים טובים.
בשעתו שהה ר' ברוך זמן ממושך אצל רבי יואל, בעל־השם מזאמושטש, ועתה השתוקק לשהות במחיצתו של רבי אדם, ממלא מקומו של רבי יואל, אותו ראה בסלוצק, כשביקר שם, אך לא היתה לו שעת כושר להתקרב אליו כראוי.
ר' ברוך אף החליט למסור לרבי אדם חלק גדול מרכושו כדי לחלקו בין הנסתרים. נוסף לכך לקח אתו עוד סכום נכבד כדי לחלקו בעצמו לצדקה.
שלוש שנים נעדר ר' ברוך מביתו. בשנת תפ"ב חזר לאחוזתו. שמונה חדשים מתוך תקופה זו שהה אצל רבי אדם ברופשיץ, ולמד אצלו קבלה. במשך הזמן הספיק גם להכיר את החשובים שבין הנסתרים והמקובלים תלמידי הבעל־שם. ר' ברוך סיפר לרבי אדם על הגאון רבי אהרן יעקב, ראש ישיבתו, ועל כך שהלה אינו לומד את קבלת האריז"ל משום שלדעתו חלו שיבושים בהעתקת כתביו. רבי אדם בעל־שם לא הגיב על כך מאומה, ור' ברוך ראה בשתיקה זו דבר פלא.
כשמלאו לר' ברוך שבעים שנה נסע שוב לרבי אדם בעל שם. הפעם נמשך המסע שנה אחת בלבד. בינתיים נפטר רבי מנשה ישראל, מנהלה של הישיבה, ור' ברוך הצטער על כך מאוד. הוא החזיק את ר' מנשה ישראל לידידו הקרוב ביותר.
כעבור חמש שנים קיבל ר' ברוך ידיעה כי רבי אדם בעל־שם התפטר מהנהגת הנסתרים ומסר אותה לידי רבי ישראל בעל־שם־טוב, שמקום מגוריו היה טלוסט.
כפי שסופר אז אמר רבי אדם בעל שם כי רבו, אחיה השילוני, הודיע לו שבשמים רוצים שרבי ישראל בעל־שם־טוב יהיה מנהיג הדור.
עתה, כאשר הנהגת הנסתרים עברה לידי ידים חדשות, תקף את ר' ברוך חשק עז לנסוע אל המנהיג החדש, רבי ישראל בעל־שם־טוב, בטלוסט.
אם משום גילו הגבוה או מטעמים אחרים – לא עשה ר' ברוך את מסעו לבדו, כי אם לקח אתו את שני בניו. כך ניתנה גם להם ההזדמנות להכיר את המנהיג החדש ואת שיטתו.
מה התפלאו ר' ברוך ושני בניו כאשר מיד עם עברם את סף חדרו של הבעל־שם־טוב, אמר להם הצדיק מי הם ופירט את כל אשר עבר עליהם בחייהם.
הבעל־שם־טוב הורה לר' ברוך שמיד עם חזרו לביתו יפתח בהכנות לנסוע לארץ ישראל. הוא הבטיחו אריכות ימים בארץ הקדושה.