ספר הזכרונות פרק סה
ר' פסח הצרפתי
תרגום ללשון הקודש
התגלות החסידים הנסתרים בעיירה הרקי באה באופן בלתי צפוי, בגלל מאורע מוזר שהתרחש, אשר גבוריו היו "הצרפתי", שמאוחר יותר היה ידוע בין יהודים בשם "ר' פסח הצרפתי", ואחד מבני המשפחה הנסיכותית ראדזיוויל.
הרקי היתה בין אחוזותיו של אותו נסיך לבית ראדזיוויל, ששמו היה בנדיקט. האחוזות כללו יערות גדולים והרבה כפרים ועיירות.
למרות שוויין העצום של האחוזות נראה בהן בנדיקט לעתים נדירות בלבד, שכן את מרבית זמנו בילה בצרפת, שבה גודל והתחנך.
בצרפת התחבר משחר נעוריו עם אחד מבני גילו בשם פייר לואי. ספק אם הנסיך ידע שפייר לואי הוא יהודי ממוצאו. אף פייר לואי עצמו שכח מזה, שכן אביו, שהוא עצמו היה יהודי מתבולל, גידלו כגוי.
פייר לואי היה צרפתי מושלם לפי מראהו, אורח חייו והלך רוחו. בשביל הנסיך ראדזיוויל היה איש כרוחו, איש ריעים נפלא להתרועע, כיוון שידע כיצד לבלות וליהנות מן החיים.
מאוחר יותר נשא בנדיקט אשה ממשפחה רוסית אצילית שרשית, משפחת דמיטרוב, שהיו לה אחוזות גדולות בחלקים שונים של רוסיה וארמונות במוסקבה. לאחר הנישואין עבר בנדיקט לגור באחוזות משפחת אשתו. כיוון שלא רצה להיפרד מחברו פייר לואי הביא אותו איתו לרוסיה, ולאט לאט הכניסו למעגל תרבות והתנהגות רוסית. כדי לקשור אותו יותר לרוסיה השיא בנדיקט את פייר לבתו של אחד ממנהלי אחוזות דמיטרוב.
בנדיקט ופייר לואי המשיכו ללא הפרעה באורח חייהם העליז. הם היו מבלים יחדיו במוסקבה, ומקיימים תכופות מסעי תענוגות והוללות בצרפת ובמדינות אחרות. כך בילו את זמנם כדרך הפריצים.
חלפו שנים. פייר לואי הגיע לגיל חמשים וחמש שנה. אשתו הרוסיה מתה עליו, ודבר זה דירבן אותו להגביר עוד יותר, כ"אדם חפשי”, את חיי ההוללות שלו בחברה האצילית. כחברו הקרוב של הנסיך ראדזיוויל לא חסרו לו ההזדמנויות לכך.
לא עלה כלל על דעתו כי בחייו יחול מיפנה מוחלט, וכי ישוב אל חיק עמו, שהוא היה אבר מדולדל ממנו.
הרקי היתה, כאמור, מוקפת יערות גדולות. בנדיקט החל לבקר תכופות ביערות אלה כדי לערוך בהם ציד, תחלה היה זה לעתים נדירות, אך מאוחר יותר הפכו הביקורים לתכופים וקבועים: פעם אחת בחורף ופעם אחת בקיץ.
ברור שהנסיך לבית ראדזיוויל לא הגיע לבדו, כי אם בליווי פמליה גדולה, שהמקום הראשי בה תפס לא אחר מאשר פייר לואי, שהנסיך לא זז אפילו צעד אחד בלעדיו.
לפני הציד, אך בעיקר בעת הציד, נערכו חינגות גדולות ונשפי הוללות. כל אצילי הסביבה כולה הוזמנו לחגיגות אלה שנמשכו שבועיים עד שלושה שבועות.
גם במסעי הציד עצמם וגם בנשפי הבילוי בלט פייר לואי בהצלחתו והצטיינותו. לא זו בלבד שמיום ליום גברה הערצת הנסיך בנדיקט אליו, אלא שכל הפריצים המשתתפים הפכו למעריציו, והסתכלו עליו ממטה למעלה. איש לא ידע כמובן כי אותו איש ציד ובילוי אינו אלא יהודי.
גם יהודי הרקי שהזדמן להם לראות את הנסיך ומלוויו לא העלו על דעתם כי בן הלויה הצרפתי של ראדזיוויל הוא יהודי.
באחד הימים עשה רבי ניסן, החסיד הנסתר, שהיה אביו של ר' יצחק שאול חתנו של הנפח מדוברומיסל, את אחד ממסעותיו אל הבעל־שם־טוב במעז'יבוז. בטרם עמד לחזור לביתו קרא אותו הבעש"ט אליו לחדרו והשמיע בפניו את ה"תורה" דלהלן (ה"תורה" ניתנה כאן כפי שנכתבה במקורה בלשון הקודש על־ידי כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע);
כתיב: "יורדי הים באניות, עושי מלאכה במים רבים". בתיבת "אניה" יש ב' פירושים: אניה-ספינה, אניה-מספד. "יורדי הים" קאי על הנשמה היורדת להתלבש בגוף שהיא בדוגמת הים, כמו מי הים מכסים על מה שבתוכם כן הגוף מכסה על הנשמה האלוקית שבתוכו. וביורדי הים, היינו בנשמות היורדות, יש ב' אופני ירידה: יש ירידה, הגם שהיא ירידה בים, בכל זה יש לו ספינה, והוא חינוך וסביבה של בני תורה ושומרי מצוה, אבל ישנה ירידה של תאניה ואניה, הנשמה היורדת בגוף של ישראל שאינו בסביבה של בני תורה ועושי מצוה. אבל ישנם העושי מלאכה במים רבים, והם אלו הנשמות שצריכות לרדת לים, לעשות מלאכה גם במים רבים להציל את אלו הנשמות אשר ירדו בתאניה ואניה.
ר' ניסן האזין ביראת־כבוד גדולה לדברי רבו הבעש"ט, אך לא הבין מה מתכוון הבעש"ט לומר לו בכך. ברם, הבעש"ט לא השאירו זמן רב במבוכתו, כי אם הסביר לו באופן ברור ומוחלט את כוונתו.
התברר כי הבעש"ט מתכוון לפייר לואי ה"צרפתי", חברו של הנסיך ראדזיוויל. הבעש"ט סיפר לר' ניסן כי פייר לואי אינו אלא יהודי ששמו האמיתי הוא פסח צבי, על שם סב אמו שהיה גדול בתורה וירא־שמים.
הבעש"ט, שבשבילו לא היה קיים כל סוד, אף סיפר לר' ניסן כי מתבולל זה נולד כילד יהודי כשר. אמו דאגה למולו ונתנה לו שם יהודי על שם סבה, ואף היה בדעתה לגדלו כיהודי לכל דבר. אך בעלה, אביו של פייר לואי, היה בעל עבירה שהתדרדר מאד והתרחק לגמרי מיהדות והוא אשר חינך את בנו ברוח גויית.
הבעש"ט הטיל על ר' ניסן שליחות מיוחדת בקשר לפייר לואי. הוא נתן בידו מעטפה חתומה ואמר לו:
- החורף עומד להגיע, וראדזיוויל יבוא ליערותיו הסמוכים להרקי לעריכת ציד. כתמיד יהיה ידידו פייר לואי לצדו, והם ישהו יחד בעיירה. ביום השני לשהותם שם רצוני הוא שתפתח את המעטפה שנתתי לך ותקרא את הפתק שבתוכה. אז תדע את אשר לפניך. בד בבד עליך להתוודע אל פייר לואי ולהודיע בפה מלא כי הוא יהודי וכי שמו פסח צבי, על שם סב אמו. הסבר לו כי "פייר" הוא "פסח" וכי "לואי" הוא משום היותו לוי.
- ואם לא ירצה פייר לואי לשמוע אליך - המשיך הבעש"ט - תבוא אליו יום אחר יום במשך כל תקופת שהותו של הנסיך בהרקי. שים לב לקיים, בד בבד, את הרשום בפתק שבמעטפה.
כך פקד עליו הבעש"ט להימנע מלגלות לאיש מכל האמור.
מיותר לומר כי ר' ניסן, שכבר ביצע שליחויות רבות עבור הבעש"ט, מהן מסוכנות, הבטיח לקיים את כל אשר דורש ממנו הצדיק והמנהיג הקדוש. הבעש"ט הבטיח שר' ניסן יצליח בשליחותו.
ר' ניסן הגיע להרקי חזרה ממעז'יבוז באמצע כסלו. בעיירה כבר שררה תכונה לבואו הקבוע של הנסיך ראדזיוויל עם פמלייתו לציד.
ציד זה שימש מקור פרנסה לתושבי העיירה. במשך תקופת הציד שרצה העיירה בפריצים מכל הסוגים עם מלוויהם. חנוונים וסוחרים הצטיידו במיטב הסחורות שהפריצים קנו אותם בהזדמנות זו.
דרכו של הנסיך היתה לבלות בעיירה יום או יומיים לפני הציד, ולערוך אז סעודה גדולה עבור פריצי הסביבה, שהגיעו ללוותו בציד שביערות הסמוכים. לאחר הציד, שנמשך זמן מסויים, התקיימו נשפים גדולים במבצר שליד הרקי, ולאחר שנסתיימו הנשפים היו הנסיך ופייר לואי באים שוב להרקי ומבלים שם יום או יומיים נוספים, וחוזרים למוסקבה.
בימי שהותם בהרקי היו מתאכסנים בבית כומר העיירה.
אותו חורף התרחש המאורע הבא: לאחר הציד הגיעו הנסיך ראדזיוויל ופייר לואי לבית הכומר, כדרכם. אך עבר הנסיך את מפתן בית הכומר נתקלה רגלו במכשול והוא נפל ארצה. אותו רגע נפלט כדור מן האקדח שהיה תקוע בחגורתו וחדר לבטנו של הנסיך, אשר איבד מיד את הכרתו.
במקום פרצה מהומה. הרופא שליווה תמיד את הנסיך, נכון לכל תאונה אפשרית, השתמש מיד בכל האמצעים הדרושים כדי לעצור את שטף הדם, אך הדבר לא עזר מאומה. גופו של הנסיך שתת דם, והוא אף קיבל חום גבוה. מצבו הפך להיות קריטי.
ברוב מבוכתו שלח הרופא רצים אל הערים הסמוכות כדי להביא משם רופאים נוספים. הוא לא העיז להעמיד על דעתו.
בין יהודי הרקי עורר המאורע רעש גדול, והם הצטערו מאד. הנסיך היה טוב ליהודים, והיה בכלל אדם טוב.
היהודים התאספו בבית הכנסת להתפלל לרפואת הנסיך הצעיר.
אז הרגיש ר' ניסן כי הגיעה השעה לפתוח את המעטפה החתומה שהבעל־שם־טוב מסר בידו, ולקרוא את הפתק שהכניס בה מייסדה של דרך החסידות.